(ב) אני ה' אלוהיכם -
אני הוא שאמרתי בסיני (שמות כ ב) אנכי ה' אלוהיך, וקבלתם עליכם מלכותי, מעתה קבלו גזרותי.

רבי אומר: גלוי וידוע לפניו שסופן לנתק בעריות בימי עזרא, לפיכך בא עליהם בגזירה אני ה' אלוהיכם, דעו מי גוזר עליכם, דיין להיפרע ונאמן לשלם שכר:

(ג) כמעשה ארץ מצרים -
מגיד שמעשיהם של מצריים ושל כנעניים מקולקלים מכל האומות, ואותו מקום שישבו בו ישראל מקולקל מן הכל:
אשר אני מביא אתכם שמה -
מגיד שאותן עממין שכבשו ישראל מקולקלים יותר מכולם:
ובחקתיהם לא תלכו -
מה הניח הכתוב שלא אמר, אלא אלו נמוסות שלהן, דברים החקוקין להם, כגון טרטיאות ואצטדיאות.

רבי מאיר אומר: אלו דרכי האמורי שמנו חכמים:

(ד) את משפטי תעשו -
אלו דברים האמורים בתורה במשפט, שאלו לא נאמרו, היו כדאי לאמרן:
ואת חקתי תשמורו -
דברים שהם גזירת המלך, שיצר הרע משיב עליהם, למה לנו לשומרן, ואומות העולם משיבין עליהם, כגון:
אכילת חזיר,
ולבישת שעטנז,
וטהרת מי חטאת.
לכך נאמר אני ה' גזרתי עליכם, אי אתם רשאים להיפטר:

ללכת בהם -
אל תפטר מתוכם, שלא תאמר למדתי חכמת ישראל אלך ואלמד חכמת האומות:

(ה) ושמרתם את חקתי וגו' -
לרבות שאר דקדוקי הפרשה, שלא פרט הכתוב בהם.

דבר אחר:
ליתן שמירה ועשייה לחוקים ושמירה ועשייה למשפטים, לפי שלא נתן אלא עשייה למשפטים ושמירה לחוקים:
וחי בהם -
לעולם הבא, שאם תאמר בעולם הזה, והלא סופו הוא מת:
אני ה' -
נאמן לשלם שכר:

(ו) לא תקרבו -
להזהיר הנקבה כזכר, לכך נאמר לשון רבים:
אני ה' -
נאמן לשלם שכר:

(ז) ערות אביך -
זו אשת אביך.
או אינו אלא כמשמעו?
נאמר כאן ערות אביך, ונאמר להלן (ויקרא כ יא) ערות אביו גלה.
מה להלן אשת אביו, אף כאן אשת אביו:

וערות אמך -
להביא אמו שאינה אשת אביו:

(ח) ערות אשת אביך -
לרבות לאחר מיתה:

(ט) בת אביך -
אף בת אנוסה במשמע:
מולדת בית או מולדת חוץ -
בין שאומרים לו לאביך קיים את אמה ובין שאומרים לו לאביך הוצא את אמה, כגון ממזרת או נתינה:

(י) ערות בת בנך -
בבתו מאנוסתו הכתוב מדבר, ובתו ובת בתו מאשתו אנו למדין מערות אשה ובתה לא תגלה, בין שהיא ממנו ובין שהיא מאיש אחר:
ערות בת בנך -
קל וחומר לבתך, אלא לפי שאין מזהירין מן הדין למדוה מגזרה שווה במסכת יבמות (ג א):

(יא) ערות בת אשת אביך -
לימד שאינו חייב על אחותו משפחה ונכרית לכך נאמר בת אשת אביך בראויה לקידושין:

(יד) ערות אחי אביך לא תגלה -
ומה היא ערוותו, אל אשתו לא תקרב:

(טו) אשת בנך היא -
לא אמרתי אלא בשיש לבנך אישות בה, פרט לאנוסה ושפחה ונכרית:

(יז) ערות אשה ובתה -
לא אסר הכתוב אלא ע"י נשואי הראשונה, לכך נאמר לא תיקח, לשון קיחה, וכן לעניין העונש אשר יקח את אשה ואת אמה (ויקרא כ יד), לשון קיחה, אבל אנס אשה מותר לישא בתה:

שארה הנה -
קרובות (הן) זו לזו:
זמה -
עצה.

כתרגומו:

עצת חטאין.

שיצרך יועצך לחטוא:

(יח) אל אחתה -
שתיהן כאחת:
לצרר -
לשון צרה לעשות את זו צרה לזו:
בחייה -
למדך שאם גרשה לא ישא את אחותה כל זמן שהיא בחיים:

(כא) למלך -
עבודה זרה היא ששמה מולך, וזו היא עבודתה, שמוסר בנו לכומרים ועושין שתי מדורות גדולות ומעבירין את הבן ברגליו בין שתי מדורות האש:
לא תתן -
זו היא מסירתו לכומרים:
להעביר למלך -
זו (היא) העברת האש:

(כג) תבל הוא -
לשון קדש וערווה וניאוף, וכן ואפי על תבליתם (ישעיה י כה).

דבר אחר:
תבל הוא.
לשון בלילה וערבוב, זרע אדם וזרע בהמה:

(כח) ולא תקיא הארץ אתכם -

משל לבן מלך שהאכילוהו דבר מאוס, שאין עומד במעיו אלא מקיאו, כך ארץ ישראל אינה מקיימת עוברי עבירה.

ותרגומו:

ולא תרוקין.

לשון ריקון, מריקה עצמה מהם:

(כט) הנפשות העשת -
הזכר והנקבה במשמע:

(ל) ושמרתם את משמרתי -
להזהיר בית דין על כך:
ולא תטמאו בהם אני ה' אלוהיכם -
הא אם תטמאו, איני אלוהיכם, ואתם נפסלים מאחרי.
ומה הנאה יש לי בכם, ואתם מתחייבים כלייה, לכך נאמר אני ה' אלוהיכם.