(ב) צו את אהרן -
אין צו אלא לשון זירוז מיד ולדורות.

אמר ר' שמעון: ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס:

זאת תורת העלה וגו' -
הרי העניין הזה בא ללמד על הקטר חלבים ואיברים שיהא כשר כל הלילה, וללמד על הפסולין איזה אם עלה ירד, ואיזה אם עלה לא ירד, שכל תורה לרבות הוא בא, לומר תורה אחת לכל העולים, ואפילו פסולין, שאם עלו לא ירדו:
הוא העלה -
למעט את הרובע ואת הנרבע וכיוצא בהן, שלא היה פסולן בקדש, שנפסלו קודם שבאו לעזרה:

(ג) מדו בד -
היא הכתונת.
ומה תלמוד לומר מדו?
שתהא כמידתו:

על בשרו -
שלא יהא דבר חוצץ בינתיים:
והרים את הדשן -
היה חותה מלא מחתה מן המאוכלות הפנימיות ונותנן במזרחו של כבש:
הדשן אשר תאכל האש את העלה -
ועשאתה דשן, מאותו דשן ירים תרומה ושמו אצל המזבח:
על המזבח -
מצא אברים שעדיין לא נתעכלו, מחזירן על המזבח, לאחר שחתה גחלים אילך ואילך ונטל מן הפנימיות, שנאמר את העולה על המזבח:

(ד) ופשט את בגדיו -
אין זו חובה אלא דרך ארץ, שלא ילכלך בהוצאת הדשן בגדים שהוא משמש בהן תמיד.
בגדים שבשל בהן קדרה לרבו אל ימזוג בהן כוס לרבו, לכך ולבש בגדים אחרים פחותין מהן:

והוציא את הדשן -
הצבור בתפוח, כשהוא רבה ואין מקום למערכה, מוציאו משם.
ואין זה חובה בכל יום, אבל התרומה חובה בכל יום.

(ה) והאש על המזבח תוקד בו -

ריבה כאן יקידות הרבה על מוקדה:
ואש המזבח תוקד בו,
והאש על המזבח תוקד בו,
אש תמיד תוקד על המזבח,
כולן נדרשו במסכת יומא (מג ב).

שנחלקו רבותינו במניין המערכות שהיו שם:

וערך עליה העלה -
עולת תמיד היא תקדים:
חלבי השלמים -
אם יביאו שם שלמים.

ורבותינו למדו מכאן עליה:

על עולת הבוקר השלם כל הקורבנות כולם.

מכאן שלא יהא דבר מאוחר לתמיד של בין הערבים:

(ו) אש תמיד -
אש שנאמר בה תמיד, היא שמדליקין בה את הנרות, שנאמר בה (שמות כז כ) להעלות נר תמיד, אף היא מעל המזבח החיצון תוקד:
לא תכבה -
המכבה אש על המזבח עובר בשני לאוין:

(ז) וזאת תורת המנחה -
תורה אחת לכולן להטעינן שמן ולבונה האמורין בעניין. שיכול אין לי טעונות שמן ולבונה אלא מנחת ישראל שהיא נקמצת.
מנחת כוהנים שהיא כליל מנין?
תלמוד לומר: תורת.

הקרב אתה -
היא הגשה בקרן מערבית דרומית:
לפני ה' -
הוא מערב שהוא לצד אהל מועד אל פני המזבח - הוא הדרום, שהוא פניו של מזבח, שהכבש נתון לאותו הרוח:

(ח) והרים ממנו -
מהמחובר, שיהא עשרון שלם בבת אחת בשעת קמיצה:
בקמצו -
שלא יעשה מידה לקומץ:
מסלת המנחה ומשמנה -
מכאן שקומץ ממקום שנתרבה שמנה:
המנחה -
שלא תהא מעורבת באחרת:
ואת כל הלבנה אשר על המנחה והקטיר -
שמלקט את לבונתה לאחר קמיצה ומקטירו.
ולפי שלא פירש כן אלא באחת מן המנחות בויקרא (ב, א - ג), הוצרך לשנות פרשה זו, לכלול כל המנחות כמשפטן:

(ט) במקום קדש -
ואיזהו?
בחצר אהל מועד:

(י) לא תאפה חמץ חלקם -
אף השירים אסורים בחמץ:
כחטאת וכאשם -
מנחת חוטא הרי היא כחטאת, לפיכך קמצה שלא לשמה פסולה.
מנחת נדבה הרי היא כאשם, לפיכך קמצה שלא לשמה כשרה:

(יא) כל זכר -
אפילו בעל מום. למה נאמר?
אם לאכילה הרי כבר אמור לחם אלוהיו מקדשי הקדשים וגו', אלא לרבות בעלי מומין למחלוקת:
כל אשר יגע וגו' -
קדשים קלים או חולין שיגעו בה ויבלעו ממנה:
יקדש -
להיות כמוה, שאם פסולה יפסלו, ואם כשרה יאכלו כחומר המנחה:

(יג) זה קרבן אהרן ובניו -
אף ההדיוטות מקריבין עשירית האיפה ביום שהן מתחנכין לעבודה, אבל כוהן גדול בכל יום, שנאמר מנחה תמיד וגו' והכהן המשיח תחתיו מבניו וגו' חוק עולם וגו' (פסוק טו).

(יד) מרבכת -
חלוטה ברותחין כל צרכה:
תפיני -
אפויה אפיות הרבה, שאחר חליטתה אופה בתנור וחוזר ומטגנה במחבת:
מנחת פתים -
מלמד שטעונה פתיתה:

(טו) המשיח תחתיו מבניו -
המשיח מבניו תחתיו:
כליל תקטר -
אין נקמצת להיות שיריה נאכלין אלא כולה כליל, וכן כל מנחת כוהן של נדבה כליל תהיה (טז). כליל -
כולה שווה לגבוה:

(יט) המחטא אתה -
העובד עבודותיה שהיא נעשית חטאת על ידו:
המחטא אתה יאכלנה -
הראוי לעבודה, יצא טמא בשעת זריקת דמים שאינו חולק בבשר, ואי אפשר לומר שאוסר שאר כוהנים באכילתה חוץ מן הזורק דמה, שהרי נאמר למטה (פסוק כב) כל זכר בכוהנים יאכל אתה:

(כ) כל אשר יגע בבשרה -
כל דבר אוכל אשר יגע ויבלע ממנה:
יקדש -
להיות כמוה, אם פסולה תפסל, ואם היא כשרה תאכל כחומר שבה:
ואשר יזה מדמה על הבגד -
ואם הוזה מדמה על הבגד, אותו מקום דם הבגד אשר יזה עליה, תכבס בתוך העזרה:
אשר יזה -
יהא נזה.
כמו (איוב טו כט) ולא יטה לארץ מנלס, יהא נטוי:

(כא) ישבר -
לפי שהבליעה שנבלעת בו נעשה נותר, והוא הדין לכל הקדשים:
ומרק -
לשון תמרוקי הנשים (אסתר ב יב) אישקורימינ"ט בלע"ז [נקוי]:
ומרק ושטף -
לפלוט את בליעתו, אבל כלי חרס למדך הכתוב כאן שאינו יוצא מידי דפיו לעולם:

(כב) כל זכר בכוהנים יאכל אתה -
הא למדת שהמחטא אותה האמור למעלה לא להוציא שאר הכוהנים, אלא להוציא את שאינו ראוי לחיטוי:

(כג) וכל חטאת וגו' -
שאם הכניס מדם חטאת החיצונה לפנים פסולה.
וכל -
לרבות שאר קדשים.