וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן -
מה תלמוד לומר?
לפי שהוא אומר: ויקחו בני אהרן נדב ואביהו, בני אהרן שלא חלקו כבוד לאהרן, נדב ואביהוא לא נטלו עצה ממשה (שנאמר: ויקחו). איש מחתתו - איש מעצמו עשה ולא נטלו עצה זה מזה. מנין כשם שעבירת שניהם שוה כך מיתת שניהם שוה?
תלמוד לומר: אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימותו.

ר' יוסי הגלילי אומר:
על הקריבה מתו ולא מתו על ההקרבה.

רבי עקיבא אומר:
כתוב אחד אומר: בקרבתם לפני ה',
וכתוב אחד אומר: ויקריבו לפני ה' אש זרה,
הכריע בהקריבם לפני ה' אש זרה במדבר סיני, הוי אומר: על ההקרבה מתו ולא מתו על הקריבה בעצמה.

דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת -
אין אנו יודעין מה נאמר לו בדבור הראשון.

רבי אלעזר בן עזריה אומר:
משל למה הדבר דומה?
לרופא שנכנס אצל החולה, אמר ליה: אל תשתה צונן ואל תשכב בטחב.
בא אחר וא"ל: אל תשתה צונן ואל תשכב בטחב שמא תמות כדרך שמת פלוני זה, זרזו יותר מהראשון, לכך נאמר: דבר אל אהרן אחיך ואל יבא, ואם בא מת הוא, שנאמר: ואל יבא ולא ימות הא אם בא הוא מת כדרך שמתו בניו, לכך נאמר: אחרי מות שני בני אהרן.

ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא -
משום רבי ישמעאל אמרו:
הואיל ונאמרו שני דברות זה בצד זה אחד פתוח ואחד סתום, ילמדנו הפתוח על הסתום:
מה פתוח דבר ביד משה שיאמר לאהרן על ביאת הקודש, אף סתום כן. ואי זה?
זה דבור של יין ושכר, שנאמר: ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השרפה אשר שרף ה' וידבר ה' (אל משה ו) אל אהרן לאמר יין ושכר אל תשת.

אחיך באל יבא, ואין משה באל יבא.
או אחיך באל יבא ואין הבנים באל יבא?

אמר רבי אלעזר:
ודין הוא: ומה אם מי שנטמצוה לבא נצטווה שלא לבא, מי שלא נצטווה לבא אינו דין שנצטוה שלא לבא?!
תמימים יוכיחו, שנצטוו לבא אל אהל מועד נצטוו לבא שלא שתויי יין, אבל בעלי מומין שלא נצטוו לבא לא נצטוו שלא לבא שתוי יין ,אף כאן המצווה נצטוה?
תלמוד לומר: דבר אל אהרן אחיך - שאין תלמוד לומר: אחיך, ולמה נאמר אחיך?
לרבות את הבנים.

ואל יבא בכל עת, -
[זה יהכ"פ],
א"ר יהודה:
צער גדול היה לו למשה בדבר זה, אמר אוי לי שמא נדחף אהרן ממחציתו?!

בכל עת -
יש עת לשעה, יש עת ליום, יש עת לשנה, יש עת לי"ב שנה, יש עת לשבעים שנה, יש עת לעולם יש עת לשעה - ואל יבא בכל עת.
יש עת ליום - ומים במשורה תשתה וגו' [מעת עד עת תשתה].
יש עת לשנה - ויהי לתשובת השנה לעת צאת המלכים.
יש עת לשתים עשרה שנה - עד עת בא דברו.
יש עת לשבעים שנה - כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה, ואומר: עד בא עת ארצו.
יש עת לעולם - נתתה שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו,
א"ל הקב"ה למשה: לא כשם שאתה סבור לא עת לשעה ולא עת ליום ולא עת לשנה ולא עת לי"ב שנה ולא עת לשבעים שנה ולא עת לעולם אלא בכל עת שהוא רוצה ובלבד שיהא נכנס בסדר הזה.

בזאת יבא אהרן -
רבי יודן אמר:
כוהן גדול בכניסתו לבית קדש הקדשים חבילות של מצוות היו בידו:
בזכות התורה - וזאת התורה.
בזכות המילה - זאת בריתי אשר תשמרו.
בזכות שבת - אשרי אנוש יעשה זאת וגו' שומר שבת מחללו.
בזכות ירושלים - זאת ירושלים בתוך הגוים.
בזכות שבטים - וזאת אשר דבר להם אביהם.
בזכות יהודה - וזאת ליהודה.
בזכות ישראל - זאת קומתך דמתה לתמר.
בזכות תרומה - וזאת התרומה.
בזכות מעשר - ובחנוני נא בזאת.
בזכות הקרבנות - בזאת יבא אהרן.

רבי יהודה בר' אילעאי אומר:
בל"ו זגין בל"ו רמונים.

ורבנן אמרי:
בע"ב זגין ובע"ב רמונים.

חנניא בן חכינאי ורבי שמעון בן יוחאי הלכו ללמוד תורה אצל רבי עקיבא בבני ברק שהו שם י"ג שנה.
ר' שמעון בן יוחאי משלח וידע מה בגו ביתא.
רבי חנינא בן הכינאי לא הוה ידע מה בגו ביתא, שלחה לו אשתו בתך בגרה בוא והשיאה, ואף על פי כן צפה רבי עקיבא ברוח הקודש ואמר: כל מי שיש לו בת בוגרת ילך וישאנה. קם נסב רשות ואזל, אזל בעי לעייל לנו ביתיה ואשכח דפניי לזוית אוחרי, מה עבד?
אזל יתיב על מלתהון דנשיא, ושמע קלא דטלייתא אמרין: בת חכינאי מלתי קולתיך וסק לך. מה עשה?
היה מהלך אחריה עד שנכנסה לתוך ביתו, נכנס אחריה פתאום, לא הספיקה אשתו לראותו עד שיצאה נשמתה, אמר לפניו: רבונו של עולם, עניה זו - זו שכרה לאחר י"ג שנה שהמתינה?! באותה שעה חזרה נפשה לגופה.

אמר ר' שמעון בן יוחאי:
ארבעה דברים הקב"ה שונאן ואני איני אוהבן, האוחז באמה ומשתין, והמשמש מטתו ערום, והאומר דבר שבינו לבין אשתו בפרהסיא, והנכנס לביתו פתאום וכל שכן לתוך ביתו של חברו.

רב אמר:
אל תכנס לעיר פתאום, ואל תכנס לבית פתאום, בתך בגרה שחרר עבדך ותנה לו.

רבי יוחנן ברבי כד הוה סליק למשאל שלמיה דרבי חנינא:
הוה מבעבע על שם: ונשמע קולו.

בזאת יבא אהרן -
ר' ברכיה בשם ר' לוי:
בזאת - הכתוב מבשרו שהוא חי ארבע מאות ועשר שנים.
וכי תעלה על דעתך שאהרן חי ארבע מאות שנה ועשר שנים?!
אלא מקדש ראשון, על ידי ששמשו בו באמונה, שמשו בו שמונה כוהנים, הוא ובנו ובן בנו. מקדש שני פ"ב, וי"א פ"ד, ומהן שישמש שמעון הצדיק מ"ה שנה, כיון שחזרו להיות מוכרין אותו בדמים, היו שנותיהם מתקצרות.
מעשה באחד ששלח ביד בנו שתי מדות של כסף מלאות כסף ומחקיהן כסף, עמד אחד ושלח ביד בנו שתי מדות של זהב מלאות ומחקיהן של זהב אמרו: כפה סיח את המנורה).

רבי אחא הוה קרי עליהון:
יראת ה' תיכף ימים - אלו ששמשו במקדש ראשון.
ושנות רשעים תקצרנה - אלו ששמשו במקדש שני.

רבי חנניה חבריהון ורבנן:
מפני מה כוהן משמש בשמונה בגדים?
אלא כנגד המילה שהיא לשמונה ימים, הדא הוא דכתיב:בריתי הייתה אתו.

רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי:
מפני מה אין כוהן גדול משמש בבגדי זהב ביום הכפורים?
אלא שאין קטיגור נעשה סניגור, שלא ליתן פתחון פה לשטן לקטרג ולומר: אתמול עשו להם אלהי זהב והיום משמשין לפניך בבגדי זהב.

ר' יהושע דסיכנין בשם ר' לוי אומר:
בשביל לחוס על ממונם של ישראל.

ר' לוי אומר:
מפני גאוה, על שם: אל תתהדר לפני מלך.

בפר בן בקר -
זה אברהם אבינו, על שם: ואל הבקר רץ אברהם.

ואיל לעולה -
בזכות יצחק, על שם: והנה איל אחר נאחז.

עז -
בזכות יעקב, שנאמר: לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עזים טובים - טובים לך וטובים לבניך.
טובים לך - שעל ידיהם תקבל את הברכות,
טובים לבניך - שעל ידיהם מתכפר להם ביום הכפורים, הדא הוא דכתיב: כי ביום הזה יכפר עליכם וגו'.
אין לי אלא אבות, אמהות מנין?
תלמוד לומר: בד בבד.

ר' ברכיה ור' ירמיה בשם רבי חייא בר אבא אמר:
כשירות של מעלה כך שירות של מטה:
מה שירות של מעלה איש בתוכם לבוש בדים,
כך שירות של מטה כתונת בד קודש וגו'.

ולבשם -
תני ר' חייא:
מלמד שטעונין גניזה ואינן כשרין ליום הכפורים אחר.

ורבי דוסא אומר:
כשרין הן לכהן הדיוט: (שנאמר): וכל אדם לא יהיה באהל מועד וגו'.
בשנה שמת בה שמעון הצדיק, אמר להם: בשנה זו הוא מת.
אמרו לו: מנין אתה יודע?
אמר: בכל שנה ושנה זקן אחד לבוש לבנים נכנס עמי ויצא עמי, שנה זו נכנס עמי ולא יצא עמי!

אמר רבי אבהו:
ומי יאמר שאדם היה?
והלא הקב"ה נכנס עמו ויצא עמו בכבודו.

אמר רבי אבהו:
וכהן גדול לא אדם היה?!
אלא כההיא דאמר רבי פנחס:
בשעה שהיה רוח הקודש שורה עליו היו פניו בוערות כלפידים, הדא הוא דכתיב: כי שפתי כוהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא.

ואל יבא בכל עת -
ביום הכפורים.

אל הקודש -
לרבות שאר ימות השנה.

ואמר רבי אלעזר:
ודין הוא: ומה אם על יום שנצטוה לבא נצטווה שלא לבא, על יום שלא נצטווה לבא אינו דין שנצטוה שלא לבא?!
ישראל יוכיחו, שנצטוו לבא ברגלים ונצטוו שלא לבא ריקנין, אבל בשאר ימות השנה שלא נצטוו לבא לא נצטוו לבא (אלא) [שלא] ריקנין. אף כאן על יום שנצטוה נצטווה?
תלמוד לומר: אל הקודש לרבות שאר ימות השנה.

מבית לפרוכת -
להזהיר על כל הבית.
יכול על כל הבית במיתה?
תלמוד לומר: אל פני הכפורת אשר על הארון ולא ימות, הא כיצד?
אל פני הכפורת – במיתה, ושאר כל הבית באזהרה.

דבר אחר:
אל פני הכפרת אשר על הארון -
מה תלמוד לומר?
שיכול יהא כסוי לארון?
תלמוד לומר: כפרת - כפרת לארון ואין כסוי לארון.
יכול לא יהא כסוי לארון אבל יהא דבר חוצץ בין כפרת לעדות?
תלמוד לומר: וכסה ענן הקטרת את הכפרת אשר על העדות - הא אין דבר חוצץ בין כפרת לעדות.

ולא ימות -
הרי זה עונש.

כי בענן אראה על הכפרת -
דרי זה אזהרה.
יכול עונש ואזהרה נאמרו קודם למיתת בני אהרן?
תלמוד לומר: אחרי מות שני בני אהרן.
יכול שניהם נאמרו לאחר מיתת בני אהרן?
תלמוד לומר: כי בענן אראה על הכפרת, הא כיצד?
אזהרה נאמר קודם למיתת בני אהרן,
עונש נאמר לאחר מיתת בני אהרן.

תנו רבנן:
שבע הזאות שבפרה שעשאן בין לא לשמן בין שלא מכונות - פסולות,
שבפנים ושל מצורע שלא לשמן – פסולות, שלא מכונות – כשרות.

והתניא: גבי פרה שלא לשמן – פסולות, שלא מכוונות כשרות?
אמר רב חסדא:
לא קשיא, הא ר' יהודה הא רבנן.

דתניא: מחוסרי כפרה שנכנסו לעזרה, בשוגג - חייב חטאת, במזיד - ענוש כרת. ואין צריך לומר טבול יום ושאר כל הטמאים והטהורים שנכנסו לפנים ממחיצתן להיכל - כולם בארבעים.

מבית לפרוכת אל פני הכפרת -
במיתה.

ר' יהודה אומר:
להיכל כולו ומבית לפרוכת בארבעים, ואל פני הכפרת במיתה, במאי קא מיפלגי?
בהאי קרא: ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך וגו'.

רבנן סברי:
אל הקודש - בלא יבא.
מבית לפרוכת ואל פני הכפורת - בלא ימות.

ורבי יהודה סבר:
אל הקודש מבית לפרוכת - בלא יבא,
ואל פני הכפורת - בלא ימות.
מאי טעמא דרבנן?
אי סלקא דעתך כדקאמר רבי יהודה: ליכתוב רחמנא: אל הקודש ואל פני הכפורת ולא בעי מבית לפרוכת ואנא אמינא אהיכל מיחייב, מבית לפרוכת מיבעיא?!
מבית לפרוכת - דכתב רחמנא למה לי?
שמע מינה במיתה.

ור' יהודה אי כתב רחמנא אל הקודש ולא כתב אל מבית לפרכת הוה אמינא: מאי קודש?
מבית לפרכת, אבל היכל לאו נמי לא.

ורבנן: ההוא לא מצית אמרת, דהיכל כולו איקרי קדש, דכתיב: והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים.

ור' יהודה מאי טעמא?
אי סלקא דעתך כדקאמרי רבנן, ליכתוב רחמנא אל הקדש ומבית לפרכת ולא בעי אל פני הכפרת, ואנא אמינא: מבית לפרכת – במיתה, אל פני הכפרת – מיבעיא?!
אל פני הכפרת - דכתב רחמנא למה לי?
שמע מינה: אל פני הכפרת – במיתה, מבית לפרכת - באזהרה.

ורבנן,
אין הכי נמי דלא צריך, והא דכתב: אל פני הכפרת למעוטי דרך מושפע.

כדתנא: דבי רבי אליעזר בן יעקב
אל פני הכפרת קדמה - זה בנה אב, כל מקום שנאמר פני אינו אלא פני קדים.

ולר' יהודה דאמר:
אל פני הכפרת - הכפרת דוקא.

והזה אל נכח -
נמי דוקא.

ורבנן, (אי מהתם) [מדהתם] לאו דווקא הכא נמי לאו דוקא.

מתקיף לה רב יוסף ל רבי יהודה: מדאל פני דווקא על (נוכח) נמי דוקא. אלא במקדש שני דלא הוו ארון וכפרת הכי נמי דלא עביד הזאות?

אמר רבה בר עולא:
אמר קרא: וכפר את מקדש הקדש - מקום מקודש לקדש.

רבא אמר:
הא והא רבנן, הא דקאי מרח ומעורב ואדי הא דקאי צפון ודרום ואדי.

אמר מר:
ושבפנים ושבמצורע שלא לשמן - פסולות שלא מכוונות – כשרות.
והתניא: בין שלא לשמן בין שלא מכוונות – כשרות.

אמר רבא:
כאן להכשיר, כאן להרצות.

תנו רבנן:
ונתן את הקטרת על האש לפני ה' -
שלא יתקן מבחוץ ויכניס, להוציא מלבן של צדוקין שהיו אומרים: יתקן בחוץ ויכניס, מאי דרוש?
כי בענן אראה על הכפרת.
אמרו חכמים:
והלא כבר נאמר: ונתן את הקטרת על האש לפני ה', אם כן למה נאמר: כי בענן?
מלמד שנותן בה מעלה עשן.
ומנין שנותן בה מעלה עשן?
תלמוד לומר: וכסה ענן הקטרת וגו' ולא ימות - הא לא נתן בה מעלה עשן, או שחסר אחת מכל סמניה חייב מיתה?
תלמוד לומר: וכסה.

האי מוכן יעשה לאהל מועד השוכן אתם נפקא?
הכי קאמר: אין לי אלא ביום הכפורים, בשאר ימות השנה מנין?
תלמוד לומר: וכסה.

רב אשי אמר:
חד - למצוה,
וחד - לעכב.

רבא אמר:
חד – לעונש,
וחד – לאזהרה.
דתניא רבי אליעזר אומר:
ולא ימות - זה עונש.
כי בענן אראה - זה אזהרה וכו' כדלעיל.
עד תלמוד לומר: כי בענן אראה ועדיין לא נראה. אלא מאי טעמא איענש?

כדתנן רבי אליעזר אומר:
לא מתו בני אהרן אלא שהורו הלכה בפני משה רבן. מאי דרוש?
ונתנו בני אהרן הכהן אש – אמרו: אף על פי שהאש יורדת מן השמים מצווה להביא מן ההדיוט.

תנו רבנן:
מעשה בצדוקי אחר שתיקן מבחוץ והכניס, ביציאתו שמח שמחה גדולה, פגע בו אביו.
א"ל אביו: אף על פי שצדוקין אנו מתיראין אנו מהפרושין.
א"ל: כל ימי הייתי מצטער על מקרא זה: כי בענן אראה על הכפרת אימתי יבא לידי ואקיימנו, עכשיו שבא לידי לא אקיימנו?!
אמרו: לא היו ימים מועטין עד שמת ומוטל באשפה והיו תולעין יוצאין מחוטמו.

ויש אומרים:
ביציאתו נגף.

דתני ר' חייא:
כמין קול שמעו בעזרה שבא מלאך וחבטו על פניו, ונכנסו אחיו הכהנים ומצאו כמין רגל עגל בין כתפיו, דכתיב: ורגליהם רגל ישרה וגו'.

בזאת יבא אהרן -
(כתוב ברמז תקי"ט).

בזאת יבא אהרן -
מה תלמוד לומר?
לפי שנאמר: אל הקודש אל פני הכפרת אשר על הארון - שיכול אין לי אלא הקודש שיש בו ארון וכפרת, מנין לעשות קדש שאין בו ארון וכפרת כקודש שיש בו ארון וכפרת?
תלמוד לומר: אל הקדש לעשות קודש שאין בו ארון וכפרת כקדש שיש בו ארון וכפרת.
אתה אומר, לכך נאמר: אל הקדש - לעשות קדש (וכו') שאינו (בא) [כזה] כַּפַּר הזה, או אינו אומר אלא לעשות פר שאינו כזה כקדש הזה, ואי זה?
זה פר הבא על כל המצות.
והלא דין הוא: ומה אם פרו הבא על לא הודע דמו נכנס לפני ולפנים, פרו הבא על הודע אינו דין שיכנס בו לפני ולפנים?!
תלמוד לומר: בזאת יבא אהרן בפר בן בקר לחטאת ואיל לעולה - למעט פר הבא על כל המצוות שלא יכנס דמו לפני ולפנים.

בפר בן בקר לחטאת ואיל לעולה -
יכול מקום מתן דמו של פר שם מתן דמו של איל?

א"ר יוסי:
תלמוד לומר: לא תעלו עליו קטרת זרה ועולה.
איזהו עולה שצריך הכתוב למעטה?
זה איל העולה, לכך נאמר: לא תעלו עליו קטרת זרה ועולה.

כתנת בד קדש ילבש -
בשחר היה לובש פילוסין של י"ב מנה, ושל בין הערבים הינדואי של שמונה מאות זוז, דברי ר' מאיר.

וחכמים אומרים:
בשחר היה לובש פילוסין של שמונה עשר מנה, ובין הערבים של י"ב מנה. דכולי עלמא מיהת דשחרית עדיפי טפי, מנלן?
דאמר קרא: בד בד - מובחר שבבד.
מאי משמע דהאי שש לישנא דכיתנא הוא?
אמר קרא: בד (בבד) - דבר העולה מן הקרקע בד בבד.
ואימא עמרא?
עמרא מיפצל.
כיתנא נמי מיפצל?
כיתנא אגב לקותא מיפצל.

רבינא אמר מהכא:
פארי פשתים יהיו על ראשם וכו' -אלא גמרא גמירי, ואתא יחזקאל ואסמכה אקרא.

ומכנסי בד -
(כתוב למעלה ברמז תפ"ד):

בד -
שיהו של בוץ,
בד - שיהו חדשים,
בד - שיהו כפולים,
בד - שלא ילבש עמהם בגדים אחרים.
יכול לא ילבש עמהן בגדי פשתן אבל ילבש עמהן בגדי צמר?
תלמוד לומר: בד.
יכול לא ילבש עמהן בגדי קדש, אבל ילבש עמהן בגדי חול?
תלמוד לומר: בד.
מה תלמוד לומר: בד בד ארבעה פעמים?
למעט (בהן) ארבעה כלים, שנאמר בהן: לפני ה.
מתוך שנאמר בחשן: ונשא אהרן את שמות בני ישראל בחשן המשפט על לבו בבואו אל הקדש וגו' - יכול יכנס בו לפני ולפנים?
תלמוד לומר: בד - ולא בחשן.
מתוך שנאמר באפוד: ונשא אהרן את שמותם לפני ה' על שתי כתפיו לזכרון - יכול יכנס בו לפני ולפנים?
תלמוד לומר: בד ולא באפוד.
מתוך שנאמר במעיל: והיה על הארון לשרת ונשמע קולו בבואו אל הקדש לפני ה' – יכול יכנס בו לפני ולפנים?
תלמוד לומר: בד.
מתוך שנאמר בציץ: קדש ילבש - שיהו של קודש.
אין לי אלא אלו בלבד, מנין (לעשות) [לרבות] שאר בגדי כהונה ובדי אחיו הכהנים?
תלמוד לומר: בגדי קדש, בנין אב לכל הבגדים שיהו של קדש.

ורחץ את בשרו במים -
שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין המים.

את בשרו -
את הטפל לבשרו וזהו שערו.
וכי איצטריך הילכתא לרובו ומעוטו ולמקפיד ושאינו מקפיד, וכדרבי יצחק.

דאמר רבי יצחק:
דבר תורה רובו ומקפיד עליו חוצץ, רובו שאינו מקפיד עליו אינו חוצץ, וגזרו על רובו שאינו מקפיד עליו משום רובו המקפיד, ומעוט המקפיד משום רובו המקפיד. וליגזור נמי על מיעוטי שאינו מקפיד משום מעוט המקפיד, אי נמי משום רובו שאינו מקפיד?
היא גופה גזרה ואנן ניקום ונגזור גזרה לגזרה. דאורייתא לעיוני דילמא מיקטר, אי נמי דילמא (איטום) [מאוס מידי] משום חציצה, ואתא עזרא תיקן חפיפה.
מנין שטעון טבילה?
תלמוד לומר: ורחץ במים את בשרו ולבשם.
מנין המשנה מבגדי זהב לבגדי לבן ומבגדי לבן לבגדי זהב שטעון טבילה?
תלמוד לומר: בגדי קדש הם ורחץ במים את בשרו ולבשם.
יכול אף המשנה מבגדי זהב לבגדי זהב ומבגדי לבן לבגדי לבן טעון טבילה?
תלמוד לומר: הם.
יכול יטעון טבילה בין מכנסים לכתנת בין כתנת לאבנט למצנפת?
תלמוד לומר: ולבשם - כולן כאחד.
ומה תלמוד לומר: ילבש יחגור ויצנוף?
[לפי שסופנו לרבות לו כלים אחרים בין הערבים, אין לו, יכול לא ילבש של שחרית?
תלמוד לומר: ילבש יחגור ויצנוף]:

ולקח את שני השעירים -
מאי טעמא?
דכתיב: ולקח את שני השעירים - מקיש שעיר המשתלח לשעיר הנעשה בפנים:
מה שעיר הנעשה בפנים אינו מכפר על הכהנים על טומאת מקדש וקדשיו, דכתיב ביה: אשר לעם, אף שעיר המשתלח אינו מכפר על הכהנים בשאר עבירות.

ור' יהודה, למאי איתקש?
שיהו שניהן שוין במראה ובקומה ובדמים הוא דאתא.
מנא הא מילתא דאמור רבנן זיל בתר רובא?

רב אחא בר יעקב אמר: אתיא משעיר המשתלח, דאמר רחמנא: ולקח את שני השעירים - שיהו שניהם שוים, וליחוש דילמא חד מינייהו טרפה?
אלא משום דאמר זיל בתר רובא.
וכי תימא מאי נפקא מינה?
הא אין גורל קובע אלא בראוי לשם.
וכי תימא דבדקי ליה, והתנן: לא היה מגיע לחצי ההר עד שנעשה אברים אברים.

ןלקח את שני השעורים -
מלמד שמעכבין זה את זה.

והעמיד אותם לפני ה' פתח אהל מועד -
מעמידן בשער ניקנור אחוריהן למזרח ופניהן למערב.

נתן אהרן על שני השעירים גורלות -
גורלות של כל דבר.
יכול יתן שנים על זה ושנים על זה?
תלמוד לומר: גורל אחד לה', אין כתיב לה' אלא אחד, ואין עזאזל אלא אחד.
יכול יתן של שם ושל יזאל על זה ושל שם ושל עזאל על זה?
תלמוד לומר: גורל אחד לה' - אין לה' אלא אחד.
אחד לעזאזל - אין לעזאזל אלא אחד.
אם כן מה תלמוד לומר: גורלות?
שיהו שניהן שוין שלא יעשה אחד של כסף ואחד של זהב.
גורלות - של כל דבר - פשיטא?
לפי שמצינו בציץ שהשם כתוב עליו והוא של זהב, יכול אף זה כן?
תלמוד לומר: גורל גורל - ריבה, ריבה של זית, ריבה של אגוז, ריבה של אשכרוע.

תנו רבנן:
עזאזל - שיהא עז וקשה.
יכול בישוב?
תלמוד לומר: במדבר.
מנין שבצוק?
תלמוד לומר: גזרה.

תניא אידך: עזאזל - קשה שבהרים.
וכן הוא אומר: ואת אילי הארץ לקח.

תנא דבי רבי ישמאעל:
עזאזל - שמכפר על מעשה עזא ועזאל (מלכי חבלה שירדו לארץ ועליהם נאמר: ויראו בני האלהים ושם נכתב).

והקריב אהרן את השעיר אשר עלה עליו הגורל -
יכול ינתן על גביו?
תלמוד לומר: אשר עלה עליו - שעלה לשמו מתוך קלפי.

ועשהו חטאת -
שאם מת אחר מהם משהגריל - יביא שנים ויגריל עליהם בתחלה.
ויאמר אם שלשם מת - זה שעלה לשם יתקיים תחתיו,
ואם של עזאזל מת - זה שעלה עליו הגורל לעזאזל יתקיים תחתיו, והשני ימות, דברי רבי יהודה.

וחכמים אומרים:
ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה, שאין חטאת הצבור מתה.

ועשהו חטאת -
[שיאמר: לה' חטאת].

ר' ישמעאל אומר:
לא היה צריך לומר: חטאת אינו אומר אלא לה'.
אילו נאמר: והשעיר אשר עליו הייתי אומר יניחנו עליו עד שעת שחיטה?
תלמוד לומר: עלה כיון שעלה שעה אחת שוב אינו צריך.

ועשהו חטאת -
הגורל עושה חטאת ואין השם עושה חטאת, שיכול ומה אם מקום שלא קידש הגורל קידש השם, מקום שקידש הגורל אינו דין שיקדש השם?!
תלמוד לומר: ועשהו חטאת - הגורל עושה חטאת, ואין השם עושה חטאת.
תיובתא למאן דאמר הגורל לא מעכב, תיובתא.

תנו רבנן:
יעמד חי -
עד מתי יהיה זקוק להיות חי?
עד שעת מתן דמיו של חברו, דברי רבי יהודה.

רבי שמעון אומר:
עד שעת וידוי, במאי קא מיפלגי?
כדתניא: לכפר - בכפרת דמים הכתוב מדבר.
וכן הוא אומר: וכלה מכפר את הקדש - מה להלן כפרת דמים אף כאן כפרת דמים, דברי ר' יהודה.

ר' שמעון אומר:
לכפר - בכפרה שבגופו הכתוב מדבר.

עמד חי -
מה תלמוד לומר?
לפי שנאמר: לשלח אותו לעזאזל המדברה - שלוחו למיתה,
יכול שלוחו לחיים?
תלמוד לומר: יעמד חי לפני ה', הא כיצד?
יעמידנו חי לפני ה' וימיתנו בצוק.

לשלח אותו -
שאם נשפך הדם - ימות המשתלח. מת המשתלח - ישפך הדם.

לעזאזל -
למקום הקשה שבהרים, יכול אף לישוב?
תלמוד לומר: המדברה.
מנין שיהא בצוק?
תלמוד לומר: אל ארץ גזרה.

לשלח אותו לעזאזל -
אחד הוא משלח ואינו משלח שְׁנַיִם.

רב פפא משמיה דרבא אמר:
ראשון משלח.
סבר לה כרבי יוסי דאמר:
מצווה בראשון.
דתנן: המפריש פסח ואבד והפריש אחר תחתיו ואחר כך נמצא והרי שניהן עומדין.

ר' יוסי אומר:
מצווה בראשון.

רב שימי בר אשי אמר משמיה דרבא:
אחרון משלח, קסבר הואיל וגמר כפרה בו.

והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו -
זה הוא שאמרנו, שאם הביא משל צבור - פסול.

וכפר בעדו ובעד ביתו -
זה וידוי דברים, כיצד מתודה?
אנא השם, חטאתי עויתי פשעתי לפניך, אני וביתי ובני אהרן עם קדושך, אנא בשם, כפר נא לחטאים ולעונות ולפשעים, שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך, אני וביתי ובני אהרן עם קדושך, ככתוב בתורת משה עבדך: כי ביום הזה יכפר עליכם.
והן עניין אחריו:
ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

ושחט את פר החטאת אשר לו ולקח מלא המחתה -
ומביא אותו שם. נותנו לאחר למרס את דמו על הרובד הרביעי שבהיכל, כדי שלא יקרש.

ולקח מלא המחתה והביא -
בכל יום - חותה בשל כסף ומערה בתוך של זהב.
והיום - חותה בשל זהב ובה היה מכניס.

רבי יוסי אומר:
בכל יום - חותה בשל סאה ומערה לתוך שלושה קבין.
והיום - חותה בשל שלושה קבין ובה היה מכניס.

גחלי -
יכול עוממות?
תלמוד לומר: אש.
אי אש, יכול שלהבת?
תלמוד לומר: גחלי אש, הא כיצד?
מן הלוחשות הללו.
מנין שתהא האש בטלה על גבי גחלים?
תלמוד לומר: גחלי אש.

מעל המזבח -
יכול מכל המזבח?
תלמוד לומר: מלפני ה', הא כיצד?
מן הסמוך למערב.

אמר רבי יוסי:
זה סימן:
כל הניטל מבחוץ להנתן בפנים, ניטל מן הסמוך לפנים.
וכל היוצא מבפנים להנתן בחוץ, ניתן על הסמוך בחוץ.

תניא אידך: ולקח מלא המחתה גחלי - יכול עוממות ולא לוחשות?
תלמוד לומר: אש, אי אש יכול מחצה גחלת ומחצה שלהבת, דעד דמטו להו לגואי הוו להו כולהו גחלים?
אמר קרא: ולקח מלא המחתה גחלי אש משעת לקיחה דליהוו גחלים.

תנן: הוציאו לו את הכף ריקם מלשכת הכלים ומחתה גדושה של קטרת מלשכת בית אבטינס וחופן מלא חפניו, הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו. כף ביום הכפורים למה לי?
מלא חפניו והביא אמר רחמנא?
משום דלא אפשר. דהיכי נעביד?
נעיילה והדר ניעול, הבאה אחת אמר רחמנא ולא שתי הבאות. נישקליה לקטרת בחפניו ונתתיה למחתה דגחלים עילוה וליעול, כי מטי להתם היכי ליעביד, נישקלה בשיניה (ונחתה) [למחתה], השתא לפני מלך בשר ודם אין עושין כן, לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה על אחת כמה וכמה.
הילכך כיון דלא אפשר עבדינן כדאשכחן בנשיאים.

בעי רב פפא:
חפן חברו ונתן לתוך חפניו מהו?
מלא חפניו בעינן והא איכא, או דילמא ולקח והביא בעינן וליכא, תיקו.
איבעיא להו: מהו שיעשה מדה לחפינה התם הוא דכתיב: בקומצו - שלא יעשה מדה לקומץ, אבל הכא דלא כתיב בחפניו לא, או דילמא יליף מלא מלא מקומץ.

בעי רב פפא:
בין הבינים של מלא חפניו מהו?
מלא חפניו והביא - בעינן והא איכא.
או דילמא ולקח והביא בעינן [והא ליכא, תיקו].

אמר רב פפא:
פשיטא לי מלא חפניו כדחפני אינשי, חפן בראשי אצבעותיו מהו?
(מלמעלה למטה) [מלמטה למעלה מהו] מן הצדדין מהו, חפן בזו בזו וקרבן זו אצל זו מהו [תיק].

מלא חפניו -
שאמרו לא מחוקות ולא גדושות אלא טפופות.
נתפזרה הקטרת ממלא חפניו מהו?
ידו כצואר בהמה ופוסלין או דילמא ככלי שרת דמי ולא נפסל. חשב בחפינת קטרת מהו?
יליף מלא מלא (מהתם) [ממנחה]:
מה התם מהניא מחשבה,
אף הכא מהניא מחשבה.
חשב בחתית גחלים מהו?
מכשירי מצווה כמצוה דמי או לא, תיקו.

קטרת - משל צבור.
סמים - שיהו סממניה בתוכה.

דקה -
מה תלמוד לומר?
והלא כבר נאמר: ושחקת ממנה הדק מה תלמוד לומר: דקה?
שתהא דקה מן הדקה.
כיצד הוא עושה?
מפריש שלשת מנין מערב יום הכפורים כדי למלאות ממנו מלא חפניו, ומחזירן למכתשת כדי לקיים בה דקה מן הדקה.

ונתן את הקטרת על האש לפני ה' -
שלא יתקן מבחוץ ויכניס מפנים וכו' כדליעל.

ולקח מדם הפר -
נוטלו ממי שממרס בו.

והזה -
ולא מטיף.
והזה - ולא זורק.
באצבעו - באצבעו שבימין.

על פני הכפרת קדמה -
זה בנה אב שבכל מקום שנאמר: כפרת - הפנים למזרח.

דבר אחר:
על פני הכפרת -
לא היה מתכוון להזות לא למעלה ולא למטה אלא כמצליף.

ולפני הכפרת יזה שבע פעמים -
ולא שבע טיפין.
שבע פעמים - שיהא מונה שבע פעמים אחת ושבע.

תנו רבנן:
אחת אחת ואחת וכו' דברי רבי יהודה.

רבי מאיר אומר:
אחת, אחת ושתים, אחת ושלש, דכולי עלמא מיהת והזאה ראשונה צריכה, מנין עם כל אחת ואחת, מאי טעמא?

רבי אלעזר אומר:
שלא יטעה בהזאות.

ור' יוחנן אמר:
אמר קרא: אל פני הכפרת קדמה - שאין תלמוד לומר: יזה אלא ללמד על הזאה ראשונה שצריכה מנין עם כל אחת ואחת.
מאי בינייהו?
איכא בינייהו דמנה ולא טעה.
ורבי יהודה ור' מאיר לא פליגי, מר כי אתריה ומר כי אתריה.

ושחט את שעיר החטאת אשר לעם -
שאין הכהנים מתכפרין בו, ובמה מתכפרין?
בפרו של אהרן.
יכול לא יתכפרו בפרו של אהרן שהרי כבר נאמר אשר לו, מעתה אין להם כפרה, כשהוא אומר: וכפר על הכהנים מצינו שיש להם כפרה.
במה הן מתכפרין?
מוטב שיתכפרו בפרו של אהרן שהרי הותר מכללו אצל ביתו, ואל יתכפרו בשעיר הנעשה בפנים שלא הותר מכללו אצל ביתו.
ואם נפשך לומר ביתו כתיב!
כולם קרויין ביתו, שנאמר: בית אהרן ברכו את ה'.
והאי אשר לעם להכי הוא דאתא, האי מיבי ליה דקאמר רחמנא מדעם ליהוי?
ההוא מן ומאת עדת בני ישראל נפקא.
והאי אשר לו להכי הוא דאתא, האי מיבעי ליה לכדתניא: אשר לו - משלו הוא מביא ואינו מביא משל צבור.
יכול שאינו מביא משל צבור שאין הצבור מתכפרין בו, יכול יביא משל אחיו הכהנים שאחיו הכהנים מתכפרין בו?
תלמוד לומר: אשר לו.
יכול לא יביא ואם הביא כשר?
תלמוד לומר: אשר לו - שנה עליו הכתוב לעכב.

תנא הכי קשיא ליה: מאי שנא בדעם דלא מכפרי דלא מחסדי ביה ממונא בדאהרן נמי לא מחסרי ביה ממונא?
וקאמר כולן קרויין ביתו.

והביא את דמו את מבית לפרכת -
מלמד שנכנס בו לפני ולפנים.
אין לי אלא דם השעיר שהוא נכנס לפני ולפנים, מנין לדם הפר שיכנס בו לפני ולפנים?
תלמוד לומר: ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר - מה דם שעיר נכנס בו לפני ולפנים, אף דם הפר יכנס בו לפני ולפנים.

והזה אותו על הכפרת -
למדנו למעלה בשעיר אחת, למטה בשעיר איני יודע כמה!
הריני דן: נאמרו דמים למטה בפר,
ונאמרו דמים למטה בשעיר,
מה למטה בפר שבע,
אף למטה בשעיר שבע.

או כלך לדרך זו: נאמרו דמים למעלה בשעיר,
ונאמרו דמים למטה בשעיר,
מה למעלה בשעיר אחד,
אף למטה בשעיר אחד.

נראה למי דומה?
דנין מטה ממטה ואין דנין מטה ממעלה, אדרבה דנין גופו מגופו ואין דנין גופו מעלמא?
תלמוד לומר: ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר - כשם שלמטה בפר שבע כך למטה בשעיר שבע.

למדנו למטה בשעיר שבע, למעלה בפר איני ידוע כמה!
הריני דן: נאמרו דמים למעלה בשעיר,
ונאמר דמים למעלה בפר,
מה למעלה בשעיר אחת
אף כאן למעלה בפר אחת.

או כלך לדרך זו: נאמרו דמים למעלה בפר,
ונאמרו דמים למטה בפר,
מה למטה בפר שבע,
אף למלה בפר שבע.
נראה למי דומה?
דנין למעלה מלמעלה ואין דנין מעלה ממטה. אדרבה דנין גופו ואין דנין גופו מעלמא?
תלמוד לומר: ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר.
מה תלמוד לומר: כאשר עשה?
שיהו כל עשיותיו שוות:
כשם שלמטה בפר שבע כך למטה בשעיר שבע,
וכשם שלמעלה בשעיר אחת כך למעלה בפר אחת.

והזה אותו על הכפרת ולפני הכפרת -
לא יאמר למטה בשעיר דלא צריך דגמר ממטה דפר, למה נאמר?
לאקישי על לפני:
מה פני דלאו על,
אף על נמי דלאו על.
אדרבה לא יאמר למעלה בפר דלא צריך דגמר ממעלה דשעיר, למה נאמר?
לאקושי פני לעל:
מה על על ממש,
אף פני על ממש, האי מאי?
אי אמרת בשלמא למטה דשעיר לאקושי למעלה דפר, מיבעי ליה לכדתניא: רבי אליעזר בן יעקב אומר:
על פני הכפרת קדמה - זה בנה אב כל מקום שנאמר פני - אלו פני קדים. אלא אי אמרת למעלה דפר לאקושי למטה דשעיר למאי אתא?!

וכפר על הקדש מטמאות בני ישראל -
יש לי להביא בענין הזה שלוש טומאות:
טמאת עבודה זרה,
וטומאת גלוי עריות,
וטומאת שפיכות דמים.

בעבודה זרה - הוא אומר: למען טמא את מקדשי.
בגלוי עריות - הוא אומר: ושמרתם את משמרתי לבלתי עשות וגו' ולא תטמאו בהם. בשפיכות דמים - הוא אומר: ולא תטמא את הארץ.
יכול על שלוש טומאות הללו שעיר זה מכפר?
תלמוד לומר: מטמאות בני ישראל - ולא כל טומאות.
מה מצינו שחלק הכתוב מכלל כל טומאות?
טומאת מקדש וקדשיו, אף כאן לא נחלק אלא טומאת מקדש וקדשיו, דברי ר' יהודה.

רבי שמעון אומר:
ממקומו הוא מוכרע.
הרי הוא אומר: וכפר על הקדש מטמאות בני ישראל - מטומאתו של קדש.
יכול על כל טומאות שבקדש יהא שעיר זה מכפר?
תלמוד לומר: ומפשעיהם לכל חטאתם - חטאים דומיא דפשעים:
מה פשעים דאינן בני קרבן,
אף חטאים שאינן בני קרבן.

ומנין ליש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף ששעיר זה תולה?
תלמוד לומר: לכל חטאתם - כל חייבי חטאות במשמע.

אמר מר: יש לי בענין הזה להביא שלוש (חטאות) [טומאות]:
טומאת עבודה זרה היכי דמי?
אי במזיד בר קטלא הוא, אי בשוגג בר קרבן הוא. במזיד ולא אתרו ביה, בשוגג ולא אתידע ליה.
והכי נמי בשפיכות דמים, אי נמי בהנך דלאו בני גלות נינהו.
אמר מר: מה מצינו שחלק, מאי חלק?
דמייתי בעולה ויורד.
יכול על כל טומאות שבקודש יהא שעיר זה מכפר? כל טומאות שבקודש מאי נינהו?
יש בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף, האי בר קרבן הוא!
לא צריכא דאתידע סמוך לשקיעת החמה, סלקא דעתך אמינא אדמייתי ניתלי קא משמע לן. אמר מר: מנין ליש ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף ששעיר זה תולה, מאי קשיא ליה?
הכי קשיא ליה: השתא דאמרת חטאים דומיא דפשעים:
מה פשעים דלאו בני קרבן,
אף חטאים דלאו בני קרבן.

אי מה (חטאים) [פשעים] דאינן בני קרבן לעולם,
אף חטאים דאינן בני קרבן לעולם, ומאי ניהו?
אין ידיעה בתחלה אבל יש בה ידיעה בסוף, אבל יש ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף, כיון דכעי מתידע ליה בר קרבן הוא אימא לא תלי ליה, (קא משמע לן).
וכי תימא אין בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף שעיר הנעשה בחוץ ויום הכפורים מכפר? סלקא דעתך אמינא תיפוך מיפך, אמר קרא: לכל חטאתם - להך דאתו לכלל חטאת.
וניכפר כפרה גמורה?
אי כתיב מחטאתם כדקאמרת, השתא דכתיב: לכל חטאתם - מכלל דבני חטאות נינהו.
וכי מאחר שאינו מכפר למה תולה?
להגן עליו מן היסורין.
על זדון טומאת מקדש וקשיו שעיר הנעשה בפנים ויום הכפורים מכפר. על שאר עבירות שבתורה הקלות והחמורות, הזדונות והשגגות, הודע ולא הודע, עשה ולא ותעשה כריתות ומיתות בית דין, שעיר המשתלח מכפר.
מנא הני מלי?
דתנו רבנן:
וכפר על הקדש מטמאות בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאתם -
פשעים - אלו המרדים. וכן הוא אומר: מלך מואב פשע בי.
ואומר: אז תפשע לבנה.
חטאות - אלו השגגות. וכן הוא אומר: נפש כי תחטא בשגגה.
קלות - היינו עשה ולא תעשה.
חמורות - היינו כריתות ומיתות בית דין.
הודע - היינו מזיד,
לא הודע - היינו שוגג.

אמר רב יהודה:
הכי קאמר: על שלוש עבירות שבתורה בין קלות בין חמורות בין שעשאן בשוגג בין שעשאן במזיד, אותן שעשאן בשוגג בין נודע לו ספיקן בין לא נודע לו ספיקן.

ואלו הן קלות - עשה ולא תעשה.
ואלו הן חמורות - כריתות ומיתות בית דין.
האי עשה היכי דמי אי דלא עבד תשובה - זבח רשעים תועבה.
ואי דעבד תשובה - הא תניא: עבר על מצוות עשה ועשה תשובה לא זז משם עד שמוחלין לו.

אמר רבי זירא:
בדלא עבד תשובה ורבי היא, דתניא:
רבי אומר:
כל עבירות שבתורה בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה יום הכפורים מכפר, חוץ:
מהפורק עול,
ומגלה פנים בתורה,
ומפר ברית בשר,
שאם עשה תשובה יום הכפורים מכפר ואם לא אין יום הכפורים מכפר.
מאי טעמא דרבי?
דתניא: כי דבר ה' בזה - הפורק עול ומגלה פנים בתורה.
ואת מצותו הפר - זה המפר ברית בשר.

הכרת - לפני יום הכפורים,
תכרת - לאחר יום הכפורים,
יכול אפילו עשה תשובה?
תלמוד לומר: עונה בה - לא אמרתי אלא בזמן שעונה בה.

ורבנן,
הכרת - בעולם הזה,
תכרת - לעולם הבא,
עונה בה - שאם עשה תשובה ומת - מיתה ממרקת.

סימן תקעד

וכן יעשה לאהל מועד -
כשם שמזה לפני ולפנים כך מזה בהיכל.
מה לפני ולפנים - אחת למעלה ושבע למטה מדם הפר,
כך מזה בהיכל.

ומה לפני ולפנים - אחת למעלה ושבע למטה מדם השעיר,
כך מזה בהיכל.

השוכן אתם בתוך טומאתם -
אפילו בזמן שהם טמאים שכינה ביניהם.

א"ל ההוא אפיקורוס לרבי חנינא:
השתא נמי טמאים אתם, כדכתיב: טומאתה בשוליה.
א"ל: תא חזי מה כתיב: השוכן אתם בתוך טומאתם - אפילו בזמן שהם טמאים שכינה שרויה בינהן.

וכל אדם לא יהיה באהל מועד -
יכול אפילו בעזרה?
תלמוד לומר: באהל מועד.
אין לי אלא באהל מועד שבמדבר, שילה ובית עולמים מנין?
תלמוד לומר: בקודש.
אין לי אלא בשעת הקטרה, בשעת מתן דמים מנין?
תלמוד לומר: לכפר.
אין לי אלא בכניסתו, ביציאתו מנין?
תלמוד לומר: עד צאתו.

וכפר בעדו -
כפרתו קודמת לכפרת ביתו,
וכפרת ביתו ביתו קודמת לכפרת אחיו הכהנים,
וכפרת אחיו הכהנים קודם לכפרת כל קהל ישראל.

אמר מר:
אין לי אלא בשעת הקטרה מאי משמע?
אמר קרא: וכפר בעדו ובעד ביתו - איזו היא כפרה ששוה לו ולביתו ולאחיו הכהנים וכל קהל ישראל?
הוי אומר: זה הקטרת.
וקטרת מי מכפרת?
אִין, דתני רב חנינא:
למדנו לקטרת שמכפר, שנאמר: ויתן את הקטרת ויכפר על העם.

ותנא דבי ר' ישמעאל:
על מה קטרת מכפר?
על לשון הרע, אמר הקב"ה: יבא דבר שבחשאי ויכפר על מעשה חשאי.
כשם שפורשין מבין האולם למזבח בשעת הקטרה, כך פרושין בשעת מתן פר כוהן משיח ופר העלם דבר של צבור ושעירי ע"ז, דאתיא כפרה כפרה מיום הכפורים.

ויצא אל המזבח -
מה תלמוד לומר?

אמר רבי נחמיה:
לפי שמצינו בפר הבא על המצוות שהוא עומד חוץ למזבח ומזה על הפרכת בשעה שהוא מזה, יכול אף זה כן?
תלמוד לומר: ויצא אל המזבח. היכן היה?
לפנים מן המזבח.

תניא אידך: לפני ה' - מה תלמוד לומר?
אמר ר' נחמיה:
לפי שמצינו בפר שהוא עומד לפנים מן המזבח ומזה על הפרכת בשעה שהוא מזה, יכול אף זה כן?
תלמוד לומר: מזבח קטרת הסמים - הסמים לפני ה' ואין הכהן לפני ה'.

תנו רבנן:
היה מחטא ויורד מהיכן מתחיל?
מקרן מזרחית דרומית דרומית מערבית מערבית צפונית צפונית מזרחית, דברי רבי עקיבא.

רבי יוסי אומר:
מקרן מזרחית צפונית צפונית מערבית מערבית דרומית דרומית מזרחית. מקום שרבי יוסי הגלילי מתחיל שם רבי עקיבא פוסק, מקום שמתחיל רבי עקיבא שם רבי יוסי הגלילי פוסק. דכולי עלמא מיהת בההוא קרן דפגע ברישא לא עביד, מאי טעמא?

אמר שמואל:
דאמר קרא: ויצא אל המזבח - עד דנפיק מכולי מזבח.

וכפר עליו -
כפרה שבגופו.

ולקח מדם הפר ומדם השעיר -
שיהו דמיו מעורבין.
או אינו אלא מזה בפני עצמו ומזה בפני עצמו?
תלמוד לומר: אחת דברי רבי יאשיה.ץ

רבי יונתן אומר:
מזה עצמו ומזה בפני עצמו.
א"ל רבי יאשיה: והלא כבר נאמר אחת?
א"ל רבי יונתן: לומר לך אחת ולא שתים מדם הפר, ולא שתים מדם השעיר.

סימן תקעה

תנן התם:
אברי חטאת שנתערבו באברי עולה.
רבי אליעזר אומר:
יתן למעלה, ורואה אני את בשר החטאת למעלה כאלו הן עצים.

וחכמים אומרים:
תעובר צורתן ויצאו לבית השרפה.

אמר ריש לקיש:
לא שנו אלא תחלת חטאת ועולה, אבל סוף חטאת ועולה דברי הכל מקום שירים מקום עולה.

ר' יוחנן ואי תימא ר' אלעזר אמר:
עדיין היא מחלוקת.

מתיב רב הונא בר יהודה:
קדש הם - שאם נתערב בדם קדשים אחרים יקרבו.
***מאי לאו סוף עולה ובכור? ושמע מינה: מקום שירים מקום עולה. לא תחלת עולה ובכור, מאי קא משמע לן?
דאין עולין מבטלין זה לזה. האי מולקח מדם הפר ומדם השעיר נפקא?
תנאי היא, איכא דנפקא לה מהכא ואיכא דנפקאלה מהתם.

תנן התם:
דם שנתערב במים - אם יש בו מראית דם - כשר,
נתערב ביין - רואין אותו כאלו הוא מים,
מתערב בדם בהמה או בדם חיה - רואין אותו כאלו הוא מים.

רבי יהודה אומר:
אין דם מבטל דם.

ואמר ר' יוחנן:
ושניהם מקרא אחד דרשו: ולקח מדם הפר ומדם השעיר - הדבר ידוע שדמו של פר מרובה על דם השעיר.

רבנן סברי: מכאן לעולין שאין מבטלין זה את זה.

ור' יהודה סבר:
מכאן למין במינו שאינו בטל.

ונתן על קרנות המזבח -
מתחיל מקרן מזרחית צפונית צפונית מערבית מערבית דרומית דרומית מזרחית, מקום שהוא מתחיל בחטאת על מזבח החיצון, שם הוא מסיים על מזבח הפנימי.

רבי יהודה אומר משום ר' אליעזר:
במקומו היה עומד ומחטא, ועל כולן הוא נותן מלמטה [למעלה] חוץ מזו שהיתה לפניו, שהיה נותן מלמעלה למטה.

סביב -
רבי ישמעאל אומר:
נאמר כאן סביב,
ונאמר להלן סביב,
מה סביב האמור כאן הפסק ארבע מתנות,
אף סביב האמור להלן הפסק ארבע מתנות.

והזה עליו -
על טהרו של מזבח.
מן הדם -
מן הדם שבענין.
באצבע - שבימין.

שבע פעמים -
שיהא מונה שבע פעמים, הרי אחת ושבע.

[וטהרו] וקדשו מטמאות בני ישראל -
טהרו לשעבר קדשו לעתיד לבא.

תניא: רבי חנינא אומר:
מצד צפוני הוא נותן.

ר' יוסי אומר:
מצד דרומי הוא נותן,

מר סבר:
פתחה בצפון קאי.

ומר סבר:
בדרום קאי.
דכולי עלמא היכא דגמרי מתנות דקרנות התם יהיב ברישא, מאי טעמא?
וטהרו וקדשו - מקום שקדשו שם טהרו.

וכלה מכפר את הקודש -
אם כִּפֵּר – כִּלָּה, ואם לא כפר - לא כלה, דברי רבי יהודה,

א"ל רבי נחמיה:
מפני מה לא נאמר אם כלה – כפר, ואם לא כלה - לא כפר?
שאם חסר אחת מכל המתנות לא עשה ולא כלום, מאי בינייהו?

רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי,
חד אמר:
משמעות דורשין איכא בינייהו?

וחד אמר:
שירים מעכבים איכא בינייהו.

וכלה מכפר את הקודש -
זה לפני ולפנים.
את אהל מועד - זה היכל.
מזבח – כמשמעו.
מלמד שכל אחד כפרה בפני עצמו.

מכאן אמרו:
נתן מקצת מתנות שבפנים ונשפך הדם יביא [דם] אחר ויתחיל בתחלה.

רבי אלעזר ור' שמעון אומרים:
ממקום שפסק הוא מתחיל וכו'.
גמר מתנות שבפנים נשפך הדם, יביא [דם] אחר ויתחיל מבחוץ.
נתן מקצת מתנות בחוץ ונשפך הדם, יביא [דם] אחר ויתחיל בתחלה מבחוץ.

ר' אלעזר ור' שמעון אומרים:
ממקום שפסק.
גמר את המתנות של (חוץ) [היכל] ונשפך הדם, יביא [דם] אחר ויתחיל על המזבח.
נתן מקצת המתנות על המזבח ונשפך הדם, יביא [דם] אחר ויתחיל בתחלה על המזבח.

רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים:
ממקום שפסק.
גמר את המתנות שעל המזבח ונשפך הדם, אין מתן יסוד מעכב וכו' וכולן מטמאין בגדים ונשרפים בבית הדשן, דברי ר' אלעזר ור' שמעון.

(ור' מאיר) [וחכמים] אומרים:
אין מטמאין בגדים ואין נשפרים בבית הדשן, אלא האחרון שגומר את הכפרה.

סימן תקעו

והקריב את השעיר החי -
עד כאן זקוק להיות חי.

א"ר יוחנן:
ושניהם מקרא אחד דרשו: מדם חטאת הכפורים אחת בשנה.
ר' מאיר סבר: חטאת אחת מסרתי לך ולא שני חטאות.

וסמך אהרן את שתי ידו -
ויהו זבחי שלמי צבור טעונין סמיכה מקל וחומר:
ומה זבחי יחיד שאינם טעונין תנופה חיים טעונין סמיכה, זבחי שלמי צבור שטעונין תנופה חיים אינו דין שטעונין סמיכה?!

אמר רבינא:
גמירי שתי סמיכות בצבור.

תנן:
סמיכה בשתי ידים.
מנא הני מילי?

אמר ריש לקיש:
דאמר קרא: וסמך אהרן את שתי ידיו,
כתיב ידו וכתיב שתי, זה בנה אב כל מקום שנאמר: ידו הרי כאן שתים, עד שיפרוט לך הכתוב אחת.

אזל רבי אלעזר ואמרה לשמעתתא בבי מדרשא, ולא אמרה משמיה דריש לקיש, שמע ריש לקיש ואיקפד.
א"ל: אי סלקא דעתך כל היכא דכתיב: ידו תרתי משמע, למה לי למיכתב ידיו ידיו?
אקשי ליה כ"ד ידיו. ידיו תביאינה, ידיו רב לו, שִׂכֵּל את ידיו, אישתיק.
לבתר דנח דעתיה א"ל: מאי טעמא לא תימא לי ידיו דסמיכה קאמרי, בסמיכה נמי כתיב: ויסמוך את ידיו עליו?
סמיכה דבהמה קאמרי.

והתודה עליו -
זה וידוי דברים. כיצד מתודה?
אנא השם, חטאו עוו פשעו לפניך עמך בית ישראל. אנא בשם, כפר נא לחטאים ולעונות ולפשעים, שחטאו ושעוו ושפשעו לפניך, עמך בית ישראל, ככתוב בתורת משה עבדך: כי ביום הזה יכפר עליכם וגו'.
והם אומרים אחריו:
ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

עונות - אלו זדונות.
פשעים - אלו מרדים.
חטאות - אלו שגגות.
אין לי אלא [ודאיהן אנוסיהן ספיקותם מנין?
תלמוד לומר: לעונות לכל עונות,
[פשעיהם] - לכל פשעיהם,
[חטאתם] - לכל חטאות.
יכול אף חייבי חטאות ואשמות עמהן?
תלמוד לומר: ונתן אותם על ראש השעיר - ואין חייבי חטאות ואשמות עמהן.

מכאן אמרו:
חייבי חטאות ואשמות ודאין שעבר עליהן יום הכפורים - חייבין להביא אחר יום הכפורים. חייבי אשמות תלוין - פטורין. מנא הני מילי?

אמר אביי:
דכתיב: והתודה עליו וגו'
ותניא: עונות - אלו זדונות.
וכן הוא אומר: עונה בה.

ואת פשעיהם לכל חטאתם - למה לי?
לאקושי חטאים לפשעים:
מה פשעים דלאו בני קרבן,
אף חטאים דלאו בני קרבן.
אבל חטאים דבני קרבן נינהו - לא מכפר.
חייבי אשמות תלוין – פטורין, מנא הני מילי?
דאמר קרא: מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו - חטא שאין מכיר בו אלא המקום - יום הכפורים מכפר.

ושלח ביד איש עתי -
להכשיר את הזר, פשיטא?
מהו דתימא כפרה כתיב ביה, קא משמע לן.

עתי - שיהא מזומן,
עתי - ואפילו בשבת, למאי הלכתא?
שאם חלה שעיר מרכיבו על כתפו. כמאן?
דלא כרבי נתן דאמר: חי נושא את עצמו.
אפילו תימא רבי נתן, חולה שאני,
עתי - אפילו בטומאה למאי הילכתא?
לומר שאם מיטמא משלחו נכנס לעזרה ומשלח.

ונשא השעיר עליו -
עליו הוא נושא, ואין שאר השעירים עמו.
ועל מה שאר השעירים מכפרים?
על טומאת מקדש וקדשיו.
ואיזו היא טומאת מקדש וקדשיו ששאר שעירים מכפרין עליו?
[שוגגים], מזידין בטומאת מקדש וקדשיו - הרי הן בשעיר הפנימי.

מכאן אמרו:
את שיש בה ידיעה בתחלה וידיעה בסוף והעלם בינתים - הרי זה בעולה ויורד.
יש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף - שעיר הנעשה בפנים ויום הכפורים תולה, עד שיודע לו ויביא בעולה ויורד.
אין בה ידיעה בתחלה אבל יש בה ידיעה בסוף - שעיר הנעשה בחוץ ויום הכפורים מכפר, שנאמר: מלבד חטאת הכפורים, על מה שזה מכפר זה מכפר.
מה הפנימי אין מכפר אלא על דבר שיש בו ידיעה, אף החיצון לא יכפר אלא על דבר שיש בו ידיעה.
את שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף - שעירי הרגלים ושעירי ראשי חדשים מכפרים, דברי ר' יהודה.

ר' שמעון אומר:
שעירי הרגלים מכפרים אבל לא שעירי ראשי חדשים וכו' (ברמז תקל"ג).

ונשא השעיר עליו -
נוטל הקב"ה כל עונותיהם של ישראל ונותנן על עשו הרשע, שנאמר: ונשא השעיר עליו - ואין שעיר אלא עשו, שנאמר: הן עשו אחי איש שעיר.

את כל עונותם -
אמר עשו: כמה כח יש לי שאתה נותן עלי כל עונות יעקב אחי?!
באותה שעה נוטל הקב"ה עונותם ונותנו על בגדיו ונעשו אדומים, שנאמר: מדוע אדום ללבושך, ישב ומכבסן עד שנעשו לבנים, שנאמר: לבושיה כתלג חור.

אל ארץ גזרה -
(כתוב ברמז קט"ו).

אברי שעיר המשתלח מה הן בהנאה?
רב ושמואל,
חד אמר -מותרין,
וחד אמר - אסורין.
מאן דאמר: מותרין, דכתיב: במדבר.
ומאן דאמר: אסורין, דכתיב: גזרה,
ומאן דאמר אסורין האי מדבר מאי עביד ליה?
מיבעי ליה לכדתניא: המדברה המדברה במדבר - לרבות נוב וגבעון שילה ובית עולמים.
ואידך האי גזרה מאי עביד ליה?
מיבעי ליה לכדתניא: אין גזרה אלא חתוכה.

דבר אחר:
אין גזרה אלא דבר המתגזר ויורד.

דבר אחר:
שמא תאמר מעשה תהו הן?
תלמוד לומר: אני ה' - אני גזרתיו ואין לך רשות להרהר בהן.

אמר רבא:
מסתברא כמאן דאמר: מותרין, לא אמרה תורה שלח לתקלה.

ובא אהרן אל אהל מועד -
למה הוא בא?
להוציא את הכף ואת המחתה, שכל הפרשה כולה נאמרה על הסדר חוץ מפסוק זה.
מאי טעמא?

אמר רב חסדא:
גמירי חמש טבילות ועשרה קידושין טובל כוהן גדול ומקדש בו ביום, ואי כסדרן לא משכחת להו אלא ג' טבילות וששה קידושין.

תניא: אמר רבי יהודה:
מנין לחמש טבילות ועשרה קדושין שטובל כוהן גדול ומקדש בו ביום?
תלמוד לומר: ובא אהרן אל אהל מועד ופשט וגו' ורחץ את בשרו במים ולבש את בגדיו - הא למדת שכל המשנה מעבודה לעבודה טעון טבילה.
אשכחן מבגדי לבן לבגדי זהב, מבגדי זהב לבגדי לבן מנלן?

תנא דבי ר' ישמעאל:
קל וחומר: ומה בגדי זהב שאין נכנס בהן לפני ולפנים טעון טבילה, בגדי לבן שנכנס בהן לפני ולפנים אינו דין שטעון טבילה?!
איכא למיפרך: מה לבגדי זהב שכן כפרתו מרובה, נפלא ליה מדרבי.
דאמר רבי:
מנין לחמש טבילות ועשרה קדושין שטובל כוהן גדול ומקדש בו ביום?
תלמוד לומר: כתנת בד קדש ילבש - הא למדת, שכל המשנה מעבודה לעבודה טעון טבילה. ואומר: בגדי קדש הם ורחץ במים - [הוקשו כל הבגדים כולן זה לזה].
וחמש עבודות הן:
תמיד של שחר בבגדי זהב,
עבודת היום בבגדי לבן,
אילו ואיל העם בבגדי זהב,
כף ומחתה בבגדי לבן,
תמיד של בין הערבים בבגדי זהב.

ומנין שכל טבילה וטבילה צריכה שני קדושין?
תלמוד לומר: ופשט ורחץ ורחץ ולבש.
אשכחן מבגדי זהב לבגדי לבן, מבגדי לבן לבגדי זהב מנלן?

תנא דבי רבי ישמעאל:
קל וחומר: ומה בגדי לבן שאין כפרתן מרובה טעון טבילה, בגדי זהב שכפרתן מרובה אינו דין שטעון טבילה?!
איכא למיפרך, מה לבגדי לבן שנכנס בהן לפי ולפנים?!
היינו דקאמר: ואומר: בגדי קדש הם.

אמר מר:
תלמוד לומר: ופשט ורחץ ורחץ ולבש האי בטבילה כתיב? אם אינו עניין לטבילה דנפקא ליה מדרבי, תנהו לקידוש. ונכתביה בלשון קידוש?
הא קא משמע לן דטבילה כקידוש, מה קידוש במקום קדש אף טבילה במקום קדש.

ור' יהודה, קידוש מנא ליה?
נפקא ליה מדרבי אלעזר ברבי שמעון,
דאמר: קל וחומר: ומה במקום שאין טעון טבילה טעון קידוש מקום שטעון טבילה אינו דין שטעון קידוש?!
אי מה להלן קידוש אחד אף כאן קידוש אחד?
תלמוד לומר: ובא אהרן אל אהל מועד - שאין תלמוד לומר: אשר לבש - כלום אדם פושט אלא מה שלובש?
אלא להקיש פשיטה ללבישה:
מה לבישה טעון קידוש,
אף פשיטה טעון קידוש.

והניחם שם -
מלמד שטעונין גניזה.

ר' דוסא אומר:
כשרין הן לכהן הדיוט.

ורחץ את בשרו במים במקום קדוש -
בלשכת בית הפרוה. וחמש טבילות היו שם באותו היום, וכולם בקדש בבית הפרוה, חוץ מן הראשונה שהיתה בחול, ע"ג שער המים ובצד לשכתו היתה.

ויצא ועשה את עולתו ואת עולת העם וכפר בעדו ובעד העם -
עולתו קודמת לעולת העם, כפרתו קודמת לכפרת העם.

ואת חלב החטאת יקטיר המזבחה -
יקטיר אף בשבת יקטיר אף בטומאה.

והמשלח את השעיר וגו' -
המשלח מטמא בגדים ואין השולח מטמא בגדים.
יכול משיצא חוץ לחומת העזרה?
תלמוד לומר: (לעזאזל) [והמשלח].
יכול (משהגיע) [עד שיגיע] לצוק?
תלמוד לומר: והמשלח. הא כיצד?
משיצא חוץ לחומת ירושלים דברי רבי יהודה.

רבי יוסי אומר:
לעזאזל יכבס - אינו מטמא בגדים עד שהגיע לצוק.

רבי שמעון אומר:
והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו -
וזורקו בבת ראש ומטמא בגדים.

וכבס בגדיו ורחץ במים -
יכול גזרת המלך?
תלמוד לומר: ואחר יבא אל המחנה - לא אמרתי אלא מפני טומאה.
מה אחר האמור להלן מפני טומאה,
אף אחר האמור כאן מפני טומאה.

סימן תקעז

רבי יהושע דסיכנין בשם ר' לוי:
ארבעה דברים יצר הרע משיב עליהם ובכולן כתיב בהן: חוקה, ואלו הן:
אשת אחיו,
וכלאים,
ושעיר המשתלח,
ופרה אדומה.

אשת אחיו מנין? ערות אשת אחיך לא תגלה.
וכתיב: יבמה יבא עליה, בחייו - אסורה לו, מת בלא בנים - מותרת לו. וכתיב בה חוקה: ושמרתם את חקותי.

כלאים מנין?
לא תלבש שעטנז - לא תלבש שעטנז וסדין בציצית מותר, וכתיב בה חוקה: את חקותי תשמרו.

שעיר המשתלח מנין? והמשלח את השעיר יכבס בגדיו והוא עצמו מכפר על אחרים, וכתיב בה חוקה: והיתה זאת לכם לחקת עולם.

פרה מנין?
דתנינן תמן: כל העוסקין בפרה מתחלה ועד סוף - מטמא בגדים והיא עצמה - מטהרת טמאים, וכתיב בה חוקה: זאת חקת התורה וגו'.

ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת -
ממשמע שנאמר: ושרפו באש מה תלמוד לומר: והשורף?
מה תלמוד לומר, לגופיה אצטריך?
אלא מה תלמוד לומר: חטאת?
לפי שלא למדנו אלא בפר יום הכפורים ששורפן מטמא בגדים, שאר הנשרפין מנין?
תלמוד לומר: חטאת חטאת דברי רבי יהודה.

ר' שמעון אומר:
אינו צריך, הרי הוא אומר: ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת אשר הובא את דמם, שאין תלמוד לומר: לכפר בקדש ומה תלמוד לומר: לכפר?
למד על כל המתכפרין ששורפן מטמא בגדים.
ואילו ר' יהודה, לכפר לא משמע ליה, מאי טעמא?
לאו משום דמבעי לגזרה שוה.

לכפר בקדש -
אם כפרו במצותן נשרפין אבית הדשן ומטמאין בגדים, אם לא כפרו במצותן נשרפין אבית הבירה ואין מטמאין בגדים.

יוציא אל מחוץ למחנה -
להלן אתה נותן לו שלוש מחנות וכאן אתה אתה נותן לו מחנה אחת, אם כן למה נאמר: יוציא אל מחוץ למחנה ושרפו?
(אלא יוצא אל מחוץ למחנה והשורף) כיון שיצאו חוץ למחנה אחת השורפו מטמא בגדים.

מכאן אתה אומר:
היו סובלין אותו במוטות יצאו הראשונים חוץ לחומת העזרה והאחרונים לא יצאו, הראשונים מטמאין בגדים והאחרונים אין מטמאין בגדים עד שיצאו. יצאו אלו ואלו, אלו ואלו מטמאין בגדים.

ושרפו באש את עורותם ואת בשרם -
תניא: רבי אומר:
נאמר כאן עור ובשר ופרש,
ונאמר להלן עור ובשר ופרש
מה להלן על ידי נתוח ולא על ידי הפשט,
אף כאן על ידי נתוח ולא על ידי הפשט,
והתם מנלן?
דתניא: וקרבו ופרשו, והוציא מלמד שמוציאו שלם.
יכול ישרפנו?
נאמר כאן ראשו וכרעיו,
ונאמר להלן ראשו וכרעיו,
מה להלן על ידי נתוח,
אף כאן על ידי נתוח.

אי מה להלן על ידי הפשט,
אף כאן על ידי הפשט?
תלמוד לומר: וקרבו ופרשו, מאי תלמודא?

א"ר פפא:
כשם שפרשו בקרבו כך בשרו בעורו.

והשורף -
שורף מטמא בגדים, ולא המצית את האור ולא המסדר את המערכה מטמא בגדים, ואיזהו שורף?
זה המסייע בשעת שרפה.
יכול אף משנעשו אפר מטמא בגדים?
תלמוד לומר: אותם - אותם מטמא בגדים, נעשו אפר אין מטמא בגדים.

רבי שמעון אומר:
אותם מטמא בגדים ניתך הבשר אין מטמא בגדים, מאי בינייהו?

אמר רבה:
דשויא חרוכא.

והיתה לכם -
ולא לאחרים,

לחקת עולם -
לבית עולמים,

בחדש השביעי -
יכול בכולן?
תלמוד לומר: בעשור לחדש.

תענו את נפשותיכם -
יכול ישב בחמה ובצנה כדי שיצטער?
תלמוד לומר: וכל מלאכה לא תעשו - מה מלאכה שב ואל תעשה אף ענוי שב ואל תעשה. אימא [היכא] דיתיב בשמשא וקא חיים ליה לא לימא ליה קום ותיב בטולא, היכא דיתיב בטולא וקא קריר ליה לא לימא ליה קום ותיב בשמשא?
דומיא דמלאכה, מה מלאכה לא חלקת בה אף ענוי לא תחלוק בו.

תניא אידך: תענו את נפשותיכם - יכול ישב בחמה ובצנה ויצטער?
תלמוד לומר: וכל מלאכה לא תעשו - מלאכה אמרתי לך במקום אחר וענוי אסרתי לך במקום אחר. מה מלאכה שחייבין עליה כרת ממקום אחר, אף ענוי שחייבין עליו כרת ממקום אחר. ואיזה?
זה הפגול והנותר.
ארבה אני את הפגול ואת הנותר שהן בכרת, ולא ארבה את הטבלין שאינן בכרת?
תלמוד לומר: תענו [ועניתם] את נפשותיכם - ריבה.
מרבה אני את הטבלין שהן במיתה ולא ארבה את הנבלות שאינן במיתה?
תלמוד לומר: תענו [ועניתם] את נפשותיכם - ריבה.
מרבה אני את הנבלות שהן בלא תעשה ולא ארבה את החולין שאינם בלא תעשה?
תלמוד לומר: תענו [ועניתם] את נפשותיכם – ריבה.
מרבה אני את החולין שאינן בקום אכול ולא ארבה את התרומה והמעשר שהוא בקום ואכול? תלמוד לומר: תענו [ועניתם] את נפשותיכם - ריבה.
מרבה אני תרומות ומעשרות שאינן בבל תותירו ולא ארבה את הקדשים שישנן בבל תותירו? תלמוד לומר: תענו [ועניתם] את נפשותיכם – ריבה.

ואם נפשך לומר, הרי הוא אומר: (תענו את נפשותיכם) [והאבדתי את הנפש ההיא].
איזהו ענוי שיש בו אבוד נשמה?
הוי אומר זו אכילה ושתיה.
מאי ואם נפשך לומר, וכי תימא בעריות קמשתעי קרא, הרי הוא אומר: (תענו את נפשותיכם) [והאבדתי את הנפש] - ענוי אבדת הנפש.
ואי זו?
זו אכילה ושתיה.

תנא דבי רבי ישמעאל:
נאמר כאן ענוי,
ונאמר להלן ענוי,
מה להלן ענוי רעבון,
אף כאן ענוי רעבון.
ונגמור מענוי אם תענה את בנותי?
דנין ענוי דבידי שמים מעוני דבידי שמים, ואין דנין עינוי דבידי שמים מעינוי בידי אדם.
הני ה' ענויין כנגד מי?

אמר רב חסדא:
כנגד חמישה ענויין שבתורה ובעשור, אך בעשור, שבת שבתון, שבת שבתון, והיתה לכם.

הני ה' הוו ואנן שיתא תנן:
יום הכפורים אסור באכילה ובשתיה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה.
שתיה בכלל אכילה, דכתיב: ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך ביין ובשכר.
וכתיב: ואכלת לפני ה' אלוהיך וגו' שתיה הוא וקא קרי ליה ואכלת.
ודילמא על ידי אניגרון?
שכר כתיב, מידי דמשכר.
ודילמא דבלה קעילית?
אלא יליף שכר שכר מנזיר.
מה להלן יין,
אף כאן יין.
למה נקרא שמו תירוש ונקרא יין?
יין - שמביא יללה לעולם,
תירוש - שכל המתגרה בו נעשה רש.

רב כהנא רמי:
כתיב תירש וקרינן תירוש, זכה - נעשה ראש, לא זכה - נעשה רש.

והיינו דאמר רבא:
חמרא וריחני פקחין.

תשמיש המטה דאיקרי ענוי מנלן?
דכתיב: אם תענה את בנותי - מתשמיש המטה, ואם תקח נשים – מצרות.

וכל מלאכה לא תעשו -
יכול לא יקניב את הירק ולא ידיח את הכוסות ולא יציע את המטות?
הרי אתה דן: נאמר כאן מלאכה,
ונאמר מלאכה במלאכת המשכן,
מה מלאכה האמורה במלאכת המשכן מלאכה שיש עמה מחשבה,
אף מלאכה האמורה כאן מלאכה שיש עמה מחשבה.

אי מה מלאכה האמורה במלאכת המשכן מלאכה גמורה,
אף אין לי אלא גמורה שלא יכתוב כל הספר ושלא יארוג כל הבגד ושלא יעשה כל הנפה.
מנין שלא יכתוב שתי אותיות ולא יארוג שני חוטין ולא יעשה שתי בתי נירין בנפה ובכברה?
תלמוד לומר: מלאכה כל מלאכה - ריבה.
אין לי אלא מלאכת הרשות מלאכת מצווה מנין, שלא יכתוב שתי אותיות בספרים ובתפילין ומזוזות ולא יארוג שני חוטין במכנסים ובפרכת?
תלמוד לומר: מלאכה כל מלאכה - ריבה.
אין לי אלא מלאכה שחייבין עליה כרת, מלאכה שאין חייבין עליה כרת מנין, שלא יכתוב אות אחת ולא יארוג חוט אחד ולא יעשה בית אחד בנפה ובכברה?
תלמוד לומר: מלאכה כל מלאכה - ריבה.
אין לי אלא מלאכת הרשות, מלאכת מצווה מנין, שלא יכתוב אות אחת בספרים בתפילין ובמזוזות ולא יארוג במכנסים ובפרכת?
תלמוד לומר: מלאכה כל מלאכה - ריבה.
אין לי אלא מלאכה שחייבין על מינה כרת, מלאכה שאין חייבין על מינה כרת מנין, לא יעלה באילן ולא ירכב על גבי בהמה ולא ישוט על פני המים לא יספק לא יטפח ולא ירקד?
תלמוד לומר: שבתון - שְׁבוֹת.
אין לי אלא שביתת הרשות, שביתת מצווה מנין, לא יקדיש לא יעריך ולא יתרום לא יעשר לא יקדש לא ימאן לא יחלוץ לא ייבם לא יפדה נטע רבעי ומעשר שני?
תלמוד לומר: (שבת) שבתון – שבות.

סימן תקעח

תנו רבנן:
אזרח -
זה אזרח,
האזרח - להוציא את הנשים.
כל - לרבות הקטנים,
למימרא דאזרח בין גברי בין נשי משמע, והתניא: האזרח - לרבות נשים האזרחיות שחייבות בענוי, אלמא אזרח גברי משמע נשי לא משמע?

אמר רבא:
הלכתא נינהו ואסמיכינהו רבנן אקראי.
הי קרא והי הלכתא?
ותו, למה לי קרא ולמה לי הלכתא, הא סוכה מצוות עשה שהזמן גרמא היא ונשים פטורות, ענוי יום הכפורים נמי מדרב יהודה אמר רב נפקא.
השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה.

אמר אביי:
לעולם סוכה הלכתא, ואצטריך, סלקא דעתך אמינא.

תשבו -
כעין תדורו, מה דירה איש ואשתו אף סוכה איש ואשתו, קא משמע לן.

רבא אמר:
אצטריך סלקא דעתך אמינא: נילף חמישה עשר חמישה עשר מחג המצות, מה להלן נשים חייבות אף כאן נשים חייבות, קא משמע לן.
והשתא דאמרת סוכה הלכתא קרא למה לי?
לרבות את הגרים, סלקא דעתך אמינא ישראל כתיב, קא משמע לן.

אמר מר:
לרבות ענוי יום הכפורים, מדרב יהודה אמר רב נפקא?
לא נצרכה אלא לתוספת ענוי, סלקא דעתך אמינא, הואיל ומיעט רחמנא לתוספת ענוי מעונש ואזהרה לא נתחיבו בו נשים [כלל], קא משמע לן.

אמר מר:
כל - לרבות הקטנים, בקטן שהגיע לחינוך.
ומדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא.
וקרא למאי אתא?
לר' אליעזר כדאית ליה לגר שנתגייר בינתים.
ולרבנן כדאית להו שכל ישראל ראוין לישב בסוכה אחת.

אזרח - זה אזרח,
האזרח - לרבות נשי האזרחים.
גר - זה הגר,
הגר - לרבות נשי הגרים,
בתוככם - לרבות את הנשים ואת העבדים (המשוחררין).

כי ביום הזה יכפר עליכם -
אפילו כל המועדות עוברין יום הכפורים אינו עובר, שהוא מכפר על עבירות קלות וחמורות. אמר סמאל לפני הקדוש ברוך הוא: על אחרים נתת לי רשות ועל ישראל אי אתה נותן לי רשות?!
א"ל: הרי יש לך רשות עליהן ביום הכפורים, לפיכך היו נותנין לו שוחד גורל אחד לעזאזל וכל עונותיהן של ישראל עליו, שנאמר: ונשא השעיר עליו וגו'.
ראה סמאל שלא מצא בהן חטא, ואמר לפני הקב"ה: רבונו של עולם יש לך עם אחד בארץ דומה למלאכי השרת:
מה מלאכי השרת יחפי רגל,
כך ישראל יחפי רגל ביום הכפורים,

מה מלאכי השרת אין להן קפיצין עומדין,
אף ישראל עומדין ביום הכפורים,

מה מלאכי השרת אין בפיהן אכילה ושתיה,
כך ישראל אין בפיהן אכילה ושתיה ביום הכפורים.

מה מלאכי השרת נקיים מכל חטא,
כך ישראל,

מה מלאכים שלום ביניהם,
כך ישראל,
והקב"ה שומע עדותו מן הקטיגור שלהן ומכפר על כל עונותיהם של ישראל.

עבירות שבין אדם למקום - יום הכפורים מכפר,
שבין אדם לחברו - אין יום הכפורים מכפר, עד שירצה את חברו.

זה מדרש דרש ר' אלעזר בן עזריה:
מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו וכו'
א"ר עקיבא: אשריכם ישראל שכלכם טהורים!
ומי מטהר אתכם?
אביכם שבשמים, שנאמר: וזרקתי עליכם מים טהורים.
ואומר: מקווה ישראל ה' - מה מקווה מטהר את הטמאים, אף הקב"ה מטהר את ישראל.

מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו -
חטא שאין מכיר בו אלא המקום - יום הכפורים מכפר.
אלא מעתה ספק יולדת שעבר עליה יום הכפורים לא תיתי, דהא כפר עליה יום הכפורים דחטא שאין מכיר בו אלא המקום הוא?

אמר רב הושעיא:
לכל חטאתיכם - ולא כל טומאותיכם.

ולרבי שמעון דאמר:
יולדת חוטאת היא מאי איכא למימא?
יולדת כי מייתי קרבן לאשתרויי באכילת קדשים הוא, ולא לכפרה מייתי. [אלא מעתה ספק] מצורע דעבר עליה יום הכפורים לא ניתי?
אמר קרא: לכל חטאתם - ולא לכל טמאתם.

והא אמר רבי שמואל בר נחמן אמר ר' יונתן:
על שבעה דברים נגעים באים?
(מצורע נמי מייתי) מצורע כי קא מייתי לא לכפרה אלא לאשתרויי בקדשים.
ספק נזיר שעבר עליו יום הכפורים לא ניתי?
אמר קרא: לכל חטאתם - ולא לכל טמאתם.

ולרבי אלעזר הקפר דאמר:
נזיר חוטא הוא, מאי איכא למימר?
נזיר כי מייתי למיחל עליה נזירות דטהרה קא מייתי הוא.
ספק סוטה שעבר עליה יום הכפורים לא ניתי?

אמר אביי:
בועל מכיר בו.

רבא אמר:
סוטה כי קא מייתי לברר עון הוא דאתא.
עגלה ערופה שעבר וכו'?

אמר אביי:
הורג מכיר.

רבא אמר:
אמר קרא: ולארץ לא יכופר וגו'.

רב פפא אמר:
אמר קרא: כפר לעמך ישראל וגו' - ראויה כפרה זו שתהא מכפרת על יוצאי מצרים.
השתא דאמרת חטא שאין מכיר בו אלא המקום - יום הכפורים מכפר, אימא כי מתידע ליה לבתר יום הכפורים נמי לא ליתי חטאת?

אמר רבא:
אמר קרא: או הודע אליו - מכל מקום.
השתא דאמרת כי מתידע ליה מייתי חטאת, אשם תלוי למה בא?
להגן עליו מן היסורין.

שבת שבתון -
מנין ליום הכפורים שאסור באכילה ובשתיה וברחיצה ובסוכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה?
תלמוד לומר: שבתון - שְׁבוֹת.
יכול אף שבת בראשית תהא אסורה בכולן?
תלמוד לומר: הוא - הוא אסור בכולן ואין שבת בראשית אסור בכולן.

וכפר הכהן אשר ימשח אותו -
מה תלמוד לומר?
לפי שכל מעשה פרשה זו אמורה באהרן, אין לי אלא באהר,ן מנין לרבות כוהן אחר?
תלמוד לומר: וכפר הכהן אשר ימשח אותו.
אין לי אלא משוח בשמן המשחה, מרובה בגדים מנין?
תלמוד לומר: ואשר ימלא את ידו.
מנין לרבות כוהן אחר המתמנה?
תלמוד לומר: וכפר הכהן.
מנין כשם שמתקנין לו כוהן אחר שמא יארע בו פסול, כך יקדשו לו אשה אחרת על תנאי, שמא יארע דבר באשתו?
תלמוד לומר: וכפר בעדו ובעד ביתו - ביתו הוא אשתו, דברי רבי יהודה.

א"ל ר' יוסי:
אם כן אין לדבר סוף.

לכהן תחת אביו -
מלמד שהבן קודם לכל אדם.
יכול אף על פי שאין ממלא מקומו?
תלמוד לומר: ואשר ימלא את ידו - בזמן שממלא מקומו של אביו הוא קודם לכל אדם, אם אינו ממלא מקומו של אביו יבא אחר וישמש תחתיו.
מנין שמתקנין לו כלים אחרים של בין הערבים?
תלמוד לומר: ולבש את בגדי הבד בגדי הקודש - זה בנה אב לכל בגדי הבוץ שיהו של הקדש.

סימן תקעט

וכפר את מקדש הקדש-
זו לפני ולפנים.
אהל מועד - זה היכל,
המזבח - כמשמעו,
יכפר - אלו עזרות,
כוהנים - כמשמען,
הקהל - אלו ישראל,
יכפר - אלו הלוים,
הושוו כולן בכפרה אחת, מלמד שכולן מתכפרין בשעיר המשתלח בשאר עבירות, דברי רבי יהודה.

רבי ישמעאל אומר:
כשם שדם השעיר בפנים מכפר כל ישראל בטומאת מקדש וקדשיו,
כך דם הפר מכפר על הכהנים על טומאת מקדש וקדשיו.

וכשם שוידוי של שעיר המשתלח מכפר על ישראל בשאר עבירות,
כך וידוי של פר מכפר על הכהנים בשאר עבירות.

ולר' שמעון הא וודאי הושוו?
מאי הושוו דבני פרה נינהו, מיהו כל חד וחד מכפר בדנפשיה,
מאי טעמא דרבי ישמעאל?
דכתיב: ולקח את שני השעירים כו' (כדכתוב לעיל).

תני חדא: יכפר - אלו הלוים,
ותניא אידך: יכפר - אלו העבדים,
מר סבר: לוים איקרי עם.
ומר סבר: לא איקרי עם.
ההוא ליואה דהוה חטיף מתנתא, אתו אמרו ליה לרב: אמר: לא מיסתייה דלא שקלינן מיניה אלא מיחטף נמי חטיף.
ורב אי מקרי עם מישקל נמי נישקול מינייהו, ואי לא מקרי עם רחמנא פטריה?
רב מספקא ליה אי כהאי תנא אי כהאי תנא.

ועל הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר - אין הכהנים בכלל העם.
וזה יהיה משפט הכהנים - אין הכהנים בכלל העם.
לך אל העם וקדשתם וגם הכהנים הנגשים - אין הכהנים בכלל העם.

והיתה זאת לכם -
כל מעשה יום הכפורים האמור על הסדר, אם הקדים מעשה לחברו - לא עשה כלום.

א"ר יהודה:
אימתי?
בדברים הנעשין בבגדי לבן בפנים, אבל דברים הנעשין בבגדי לבן בחוץ, אם הקדים מעשה לחברו - מה שעשה עשוי.

א"ר נחמיה:
אימתי?
בדברים הנעשין בבגדי לבן בין בפנים בין בחוץ, אבל דברים הנעשין בבגדי זהב מבחוץ - אם הקדים מעשה לחברו - מה שעשה עשוי.

א"ר יוחנן:
ושניהם מקרא אחד דרשו, דכתיב: והיתה זאת לכם לחקת עולם.
ר' יהודה סבר: מקום המתכפרים בו פעם אחת בשנה.
ורבי נחמיה סבר: בגדים דלבש בהו פעם אחת בשנה.
אטו לר' יהודה, מקום כתיב?
אלא היינו טעמא דרבי יהודה, דכתיב: זאת וכתיב: אחת - חד למעוטי בגדי לבן מבחוץ, וחד למעוטי בגדי זהב מבחוץ.
ר' נחמיה סבר, חד למעוטי בגדי זהב מבחוץ וחד למעוטי שירים דלא מעכבי.
ור' יהודה אמר לך: אי מעכבי – מעכבי, ואי לא מעכבי - לא מעכבי.
שני שעירי יום הכפורים מעכבין זה את זה ושבע הזאת שעל בין הבדים דיום הכפורים מעכבין דכתיב: חוקה.
כתיב: ואנכי עמדתי בהר כימים הראשונים - מה ראשונים ברצון אף אחרונים ברצון.
ירד בעשירי בתשרי והלוחות בידו, והוא יום הכפורים, לפיכך עשה אותו זכרון לדורות, והיתה זאת לכם לחקת עולם.

והיתה זאת לכם לחקת עולם לכפר וכו' אחת בשנה -
מה תלמוד לומר?
לפי שמצינו לומר שזה מכפר שלא בשעיריו, יכול אף שאר ימים מכפרים שלא בשעיריהם?
תלמוד לומר: אחת בשנה.
אוציא את הפסח והחג שהן שבעה ימים, ולא אוציא את העצרת שהוא יום אחד?
תלמוד לומר: אחת בשנה.
אוציא את העצרת שהוא רגל כרגלים, ולא אוציא את ראש השנה שהוא יום טוב כיום הכפורים?
תלמוד לומר: אחת בשנה - זה מכפר שלא בשעיריו, ואין שאר ימים מכפרין שלא בשעיריהם. מנין שכל הפרשה אמורה על הסדר?
תלמוד לומר: ויעש כאשר ציווה ה' את משה.
מנין שאין אהרן לובש לגדולתו אלא כמקיים גזרת מלך?
תלמוד לומר: ויעש כאשר ציווה ה' את משה.
מנין שהיה אהרן שומע דברים מפי משה כשומע דברים מפי הקודש?
תלמוד לומר: ויעש כאשר ציווה ה' את משה.
וכן הכתוב משבחו בקבלה: בריתי הייתה אתו החיים והשלום ואתנם לו מורא וייראני ומפני שמי נחת הוא תורת אמת הייתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון, שהשיב פושעים לתורה.