ילקוט שמעוני, ויקרא פרק ב

המשך סימן תמז
ונפש כי תקריב.
אמר ר' יצחק:
מה נשתנה מנחה שנאמר בה נפש?
אמר הקב"ה: מי דרכו להביא מנחה?
עני, מעלה אני עליו כאלו הקריב נפשו לפני.

ואמר ר' יצחק:
מה נשתנה מנחה שנאמר בה חמישה מיני טגון הללו?
למלך בשר ודם שעשה לו אוהבו סעודה ויודע בו שהוא אוהבו ואמר לו: עשה לי ה' מיני טגון כדי שאהנה ממך.

ונפש
לרבות כוהן משיח שיביא מנחה מן הנדבה.

והלא דין הוא: ומה אם היחיד שאינו מביא מן החובה, בכל יום מביא מן הנדבה, משיח שמביא מן החובה בכל יום אינו דין שמביא מן הנדבה?!
לא, אם אמרת ביחיד שהוא מביא מנחה על טומאת מקדש וקדשיו, תאמר במשיח שאינו מביא מנחה על טומאת מקדש וקדשיו, הואיל ואינו מביא מנחה על טומאת מקדש וקדשיו לא יביא מנחת נדבה?!
תלמוד לומר: ונפש לרבות כוהן משיח שיביא מנחת נדבה.
הוא הדין לצבור.

והלא דין הוא: ומה אם היחיד שאינו מביא מנחת חובה בכל יום מביא מן הנדבה, צבור שמביא מן החובה בכל יום אינו דין שיביא מן הנדבה?!
לא, אם אמרת ביחיד שמביא מנחה על טומאת מקדש וקדשיו, תאמר בצבור שאינו מביא מנחה על טומאת מקדש וקדשיו?!
משיח יוכיח שאין מביא מנחה על טומאת מקדש וקדשיו ומביא מנחת נדבה.
ואף אתה אל תתמה על הצבור, שאף על פי שאין מביאין מנחה על טומאת מקדש וקדשיו, שיביא מנחת נדבה?!
תלמוד לומר: ונפש, היחיד מביא מנחת נדבה ואין הצבור מביאין מנחת נדבה.

נפש
יכול גזרה?
תלמוד לומר: וכי תקריב אינו אלא רשות.

קרבן מנחה
מנין שהיחיד מתנדב לבונה?
נאמר הבא בהמה (ונאמר) והבא מנחה חובה לה, [ונאמר] הבא מנחה והבא לבונה חובה לה, מה מנחה שהיא באה חובה עם בהמה [באה] נדבה בפני עצמה, אף לבונה שהיא באה חובה עם המנחה תבוא נדבה בפני עצמה.
מה למנחה באה נדבה בפני עצמה, שכן היא באה חובה בפני עצמה, תבוא לבונה נדבה בפני עצמה שכן (היא) אינה באה חובה בפני עצמה, הואיל ואינה באה חובה בפני עצמה לא תבוא נדבה בפני עצמה?!
תלמוד לומר: קרבן.
מלמד, שהיחיד מתנדב לבונה.
מכמה לא יפחות?
מן הקומץ.
מנין שהיחיד מתנדב יין?
נאמר הבא בהמה והבא מנחה חובה לה, הבא מנחה והבא יין חובה לה.
מה מנחה שהיא באה חובה לה עם הבהמה באה נדבה בפני עצמה, אף היין שהוא בא חובה עם המנחה יבוא נדבה בפני עצמו.
מה למנחה באה נדבה בפני עצמה שכן היא באה חובה בפני עצמה, יבוא יין נדבה בפני עצמו שכן אינו בא חובה בפני עצמו, והואיל ואינו בא חובה בפני עצמו לא יבוא נדבה בפני עצמו?!
תלמוד לומר: קרבן.
מלמד, שיחיד מתנדב יין.
מכמה לא יפחות?
משלשה לוגין.
מנין שיחיד מתנדב שמן?
הוא הדין והוא התשובה. תלמוד לומר: קרבן דברי רבי טרפון.

אמר ר' טרפון:
מה מצינו ביין שהוא בא חובה בא נדבה, אף שמן שהוא בא חובה בא נדבה?

א"ל רבי עקיבא:
מה ליין בא נדבה בפני עצמו שכן הוא קרב חובתו בפני עצמו, יבוא שמן נדבה בפני עצמו שכן אינו קרב חובתו בפני עצמו, הואיל ואינו קרב חובתו בפני עצמו לא יביא נדבה בפני עצמו?!
תלמוד לומר: קרבן.
מנין שהיחיד מתנדב קרבן עצים?
תלמוד לומר: קרבן.
מלמד, שהיחיד מתנדב קרבן עצים.
מכמה לא יפחות?
מב' גזירין.

אמר רבי יוסי:
אי קורא אני קרבן יכול יחיד מתנדב קטרת וקורא אני עליו: מוצא שפתיך תשמור ועשית.
ומה אני מקיים?
לא תעלו עליו קטרת זרה ועולה.
יכול יתנדב ויביא על מזבח החיצון?
תלמוד לומר: ואת שמן המשחה ואת קטרת הסמים לקדש ככל אשר צויתיך יעשו.
הא אין שמן המשחה ואין קטרת הסמים אלא בפנים.

מנחה
ליתן את האמור כאן בכל המנחות ואת האמור בכל המנחות כאן.
נאמר כאן סלת
ונאמר להלן סלת.
מה סלת האמור להלן מן החטים,
אף סלת האמור כאן מן החטים.

סלת יהיה קרבנו
סלת יהיה

שלאיביא אלא מן החטים.

והלא דין הוא: צבור מביא מנחה מן החטים חובה ויחיד מביא מנחה מן החטים נדבה, מה צבור שהוא מביא מנחה מן החטים חובה מביא מנחה מן השעורים חובה, אף יחיד שמביא מן החטים נדבה יביא מנחה מן השעורים נדבה?!
תלמוד לומר: סלת יהיה קרבנו שלא יביא אלא מן החטים.
הרי אם אמר:
הרי עלי מנחה מן השעורים - יביא מנחה מן החטים.
קמח - יביא סלת.
[בלא] שמן ולבונה - יביא שמן ולבונה.
חצי עשרון - יביא עשרון שלם.
עשרון ומחצה - יביא שנים.

רבי שמעון:

פוטר, שלא התנדב כדרך המתנדבים.

קרבנו
היחיד מביא מנחת נדבה ואין השותפין מביאין נדבה.

והלא דין הוא: עולת בהמה באה בנדר ונדבה, מנחה באה בנדר ונדבה.
מה עולת בהמה שהיא באה בנדר ונדבה הרי היא באה נדבת שנים, אף מנחה הבאה בנדר ונדבה תבוא נדבת שנים?!
לא, אם אמרת בעולת בהמה שהיא באה נדבת צבור, תאמר במנחה שאינה באה נדבת צבור. עולת העוף תוכיח שאינה באה נדבת צבור ובאת נדבת שנים.
אף אתה אל תתמה על המנחה, שאף על פי שאינה באה נדבת צבור תבא נדבת שנים?!
תלמוד לומר: קרבנו היחיד מביא מנחת נדבה ואין השותפין מביאין מנחת נדבה.
כשם שאין שנים מביאין מנחת נדבה, כך אין מביאין לא יין ולא שמן ולא לבונה ולא עצים, אבל מתנדבים עולה ושלמים ובעוף אפילו פרדה אחת.

ויצק עליה שמן
על כולה.

ונתן עליה לבונה
על מקצתה.
ומה ראית לומר כן ויצק עליה שמן על כולה ונתן לבונה על מקצתה?
שאין רבוי אחר רבוי בתורה אלא למעט.

דבר אחר:
ויצק עליה שמן
על כולה, מפני שנבלל עמה ונקמץ עמה.

ונתן עליה לבונה
על מקצתה שאינה נבללת עמה ולא נקמצת עמה.

ויצק עליה שמן ונתן עליה לבונה
איני יודע כמה, והרי אני דן: טעונה קמיצה טעונה לבונה, מה קמיצה מלא הקומץ, אף לבונה מלא הקומץ.

רבי יהודה אומר:

אם מעט לבונתה כשרה.

ויצק עליה שמן ונתן עליה לבונה [והביאה וגו']
מלמד, שיציקה ובלילה כשרים בכל אדם.

סימן תמח
סדר מנחות כיצד?
אדם מביא מנחת ומתוך ביתו בקלתות של כסף ושל זהב, ונותנה בתוך כלי שרת ונותן עליה שמנה ולבונתה, דכתיב: ויצק עליה שמן ונתן עליה לבונה והביאה אל בני אהרן.
ומוליכה אצל כוהן וכהן מוליכה אצל המזבח, דכתיב: והקריבה אל הכהן והגישה אל המזבח והגישה בקרן דרומית מערבית, כנגד חודה של קרן ודיו.
מנלן?
דכתיב: וזאת תורת המנחה הקרב אותה בני אהרן לפני ה' אל פני המזבח.

ותניא: לפני ה' -
יכול במערב?
תלמוד לומר: אל פני המזבח.
אי אל פני המזבח יכול בדרום?
תלמוד לומר: לפני ה'.
הא כיצד?
מגישה בקרן דרומית מערבית, כנגד חודה של קרן ודיו.

רבי אליעזר אומר:

יכול יגישנה במערבה של קרן ובדרומה של קרן?
אמרת: כל מקום שאתה מוצא שני מקראות אחד מקיים עצמו ומקיים חברו ואחד מקיים עצמו ומבטל חברו, מניחין את שמקיים עצמו ומבטל חברו ותופסין את שמקיים עצמו ומקיים דברי חברו.
כשאתה אומר: לפני ה' במערב, בטלת אל פני המזבח בדרום.
וכשאתה אומר: אל פני המזבח בדרום, קיימת לפני ה' במערב.
והיכן קיימת?
קסבר האי תנא כולי מזבח בצפון הוה קאי.
מאי ודיו?

אמר רב אשי:

אצטריך, סלקא דעתך אמינא מנחה גופה תיבעי הגשה ותנופה, קא משמע לן.
ואימא הכי נמי?
אמר קרא: והקריבה אל הכהן והגישה אל המזבח.
מה הקרבה אצל הכהן בכלי, אף הגשה אצל המזבח בכלי.
ומסלק את לבונתה לצד אחד, כי היכי דלא תקומץ בהדי מנחה.

כדתנן:
קמץ ועלה בידו צרור או גרגיר מלח או קורט של לבונה פסול.

וקומץ ממקום שנתרבה שמנה.
מנלן?
דכתיב: מגרשה ומשמנה. ונותנה לתוך כלי שרת.
למה לי הא קדשיה חדא זימנא?
מידי דהוה אדם, דם אף על גב דקדישתיה סכין בצואר בהמה, חדא זמנא עוד מקדש ליה בכלי שרת, הכא נמי לא שנא.
ומלקט את לבונתה ונותנה על גביו, דכתיב: ואת כל הלבונה.
ומעלהו ומקטירו בכלי שרת.
בכלי שרת מקטיר ליה?
אימא מעלהו בכלי שרת להקריבו.
מולחו ונותנו על גבי האישים, דכתיב: וכל קרבן מנחתך במלח תמלח וגו'.
קרב הקומץ שיריה נאכילין, דכתיב: והקטיר הכהן את אזכרתה המזבחה.
וכתיב: והנותרת מן המנחה לאהרן ובניו.
קרב הקומץ למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה.
דאיתמר: הקומץ מאימתי מתיר שירים לאכילה?

רבי חנינא אמר:

משתשלוט בו האור.

רבי יוחנן אמר:

משתוצת האור ברובו.
ורשאי ליתן לתוכם יין שמן ודבש, דאמר קרא: למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין.
ואין אסורין אלא מלחמץ, דכתיב: לא תאפה חמץ חלקם.

ואמר ריש לקיש:
אפילו חלקם לא תאפה חמץ.

כל המנחות טעונות שמן ולבונה וכו'.
והא איכא מנחת סוטה דאינה טעונה שמן ולבונה?
הכי קאמרינן:
כל המנחות באות מן החטין וטעונות שמן ולבונה ובאות סלת.
מנחת חוטא - אף על פי שאין טעונה שמן ולבונה באה מן החטין ובאה סלת.
מנחת העומר - אף על פי שבאה מן השעורים טעונה שמן ולבונה ובאה גרש.
מנחת סוטה - אינה טעונה לא שמן ולא לבונה ובאה מן השעורין ובאה קמח.

אמר ר' אלעזר:
מנחה שקמצה בהיכל כשרה, שכן מצינו בסלוק בזיכין.

מתיב ר' ירמיה:
וקמץ משם, ממקום שרגלי הזר עומדות.

בן בתירא אומר:
מנין שאם קמץ בשמאל שיחזור ויקמוץ בימין?
תלמוד לומר: וקמץ משם, ממקום שקמץ כבר, לא נצרכה אלא להכשיר כל העזרה כולה וכו', אלא אצטריך, סלקא דעתך אמינא הואיל וכתיב: והקריבה אל הכהן והגישה אל המזבח והרים מה הגשה בקרן מערבית דרומית, אף קמיצה נמי בקרן מערבית דרומית, קא משמע לן.

סימן תמט
לא יצק,
ולא בלל,
ולא פתח,
ולא מלח,
לא הניף,
ולא הגיש,
או שפתתן פתים מרובות,
ולא משחן,
כשרה.

מתניתין דלא כרבי שמעון, דתניא רבי שמעון אומר:
כל כוהן שאינו מודה בעבודה אין לו חלק בכהונה, שנאמר: המקריב את דם השלמים וגו' לו תהיה שוק הימין למנה.
מודה בעבודה יש לו חלק בכהונה אינו מודה בעבודה אין לו חלק בכהונה.
ואין לי אלא זו בלבד, מנין לרבות את היציקות והבלילות והפתיתות והמליחות והתנופות וההגשות והקמיצות וההקטרות והמליקות והקבלות וההזאות והשקאת סוטה ועריפה העגלה וטהרת המצורע ונשיאת כפים בין בפנים בין בחוץ (מנין)?
תלמוד לומר: מבני אהרן עבודה המסורה לבני אהרן.
כל כוהן שאינה מודה בה אין לו חלק בכהונה.
מאי טעמא דרבנן?
אמר קרא: ויצק עליה שמן ונתן עליה לבונה והביאה אל הכהן וקמץ מקמיצה ואילך מצוות כהונה.
למד על יציקה ובלילה שכשרה בזר.

ור' שמעון:
והביאה וי"ו מוסף על עניין ראשון. אלא מעתה הא דכתיב: ושחט את בן הבקר והקריבו בני אהרן הכהנים וזרקו מקבלה ואילך מצוות כהונה.
למד על השחיטה שכשרה בזר.

הכי נמי לר' שמעון וי"ו מוסיף על עניין ראשון שחיטה, נמי בזר תהא פסולה?
שאני התם דאמר קרא: וסמך ושחט מה סמיכה בזרים אף שחיטה בזרים.
אי מה סמוכה בבעלים אף שחיטה בבעלים, ההוא לא מצית אמרת, קל וחומר:
ומה זריקה דעיקר כפרה לא בעינן בעלים, שחיטה דלאו עיקר כפרה לא כל שכן.
וכי תימא, אין דנין אפשר משאי אפשר, גלי רחמנא ביום הכיפורים: ושחט את פר החטאת אשר לו מכלל דשחיטה בעלמא לא בעינן בעלים.

והביאה אל בני אהרן וקמץ
בני אהרן ולא בנות אהרן.

ויצק עליה שמן ונתן עליה לבונה והביאה
למד שיציקה ובלילה כשרה בכל אדם.

והביא והביאה
שלא יביאה חצאין, הא אם אמר: הרי עלי מנחה של שני עשרונו, לא יביאם בשני כלים אלא בכלי אחד.

אל בני אהרן
אפילו הן רבואות.
וכן הוא אומר: ברוב עם הדרת מלך.,

הכהנים וקמץ
מלמד, שתהא קמיצה מצוות כהנים.

והלא דין הוא: ומה אם שחיטה שקבע לה צפון לא קבע לה כהן, קמיצה שלא קבע לה צפון אינו דין שלא יקבע לה כהן?!
מליקה תוכיח, שלא קבע לה צפון וקבע לה כהן.
לא, אם אמרת במליקה שקבע לה מזבח, תאמר בקמיצה שלא קבע לה מזבח, הואיל ולא קבע לה מזבח לא יקבע לה כהן?!
תלמוד לומר: הכהנים וקמץ.
מלמד, שהקמיצה מצוות כהונה.
יכול מצווה שיקמץ הכהן ואם קמץ זר תהא כשרה?
תלמוד לומר שוב: והרים הכהן קבעה שאם קמצה הזר פסולה.

וקמץ
קומץ אחד לעשרון אחד, קומץ אחד לששים עשרון.

ודין הוא:
טעון קומץ וטעון לבונה.
מה לבונה קומץ אחד לעשרון אחד וקומץ אחד לס' עשרונים, אף קמיצה קומץ אחד לעשרון אחד וקומץ אחד לס' עשרונים.

או כלך לדרך זו:
טעונה קמיצה וטעונה שמן.
מה שמן לוג אחד לעשרון אחד, ס' לוגין לס' עשרונים, אף וכו'.
נראה למי דומה?
דנין דבר שכולו לאישים, מדבר שכולו לאישים, ואל יוכיח שמן שאין כולו לאישים.
או כלך לדרך זו:
דנין דבר שמעוטו מעכב את רובו, מדבר שמעוטו מעכב את רובו ואל תוכיח לבונה שאין מעוטה מעכב את רובה.
תלמוד לומר: וקמץ קומץ אחד לעשרון אחד, קומץ אחד לס' עשרונים:

מלא קמצו
יכול מבורץ?
תלמוד לומר: בקמצו.
אי בקמצו יכול בראשי אצבעותיו?
תלמוד לומר: מלא קמצו כדקמצי אינשי.
הא כיצד?
חופה שלוש אצבעותיו על פס ידו וקומץ.

במחבת ובמרחשת
(בלישנא אחרינא ובפתיתין) מוחק בגודלו מלמעלה ובאצבע קטנה מלמטה וזו היא עבודה קשה שבמקדש.
בין הבינים של קומץ מהו?
דגואי לא תיבעי לך דודאי קומץ הוא, דבראי נמי לא תיבעי לך דודאי שירים הוא, כי תיבעי דביני וביני, הדר פשיט בין הבינים ספק.
היכי עבדי?
מקטיר קומץ לחודיה תחלה, והדר מקטיר בין הבינים, דאי אמרת בין הבינים ברישא, דילמא שירים נינהו, והוו להו שירים שחסרו.

ואמר מר:
שירים שחסרו בין קמיצה להקטרה, אין מקטירין עליהן הקומץ.
השתא נמי איקרי כאן כל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו.
דמקטיר להו לשם עצים כרבי אליעזר דאמר: לריח ניחוח אי אתה מעלה, אבל אתה מעלה לשם עצים.

לרבנן מאי איכא למימר?
דקמצי שמני, השתא דאתית להכי לרבי אליעזר נמי דקמצי שמני.

אמר רב פפא:
פשיטא לי, מלא קמצו כדקמצי אינשי.

בעי רב פפא:
קמץ בראשי אצבעותיו מהו?
מן הצדדין מהו?
מלמטה למעלה מהו?
תיקו.

במחבת ומרחשת
מוחק בגודל מלמעלה ובאצבע קטנה מלמטה ואף זו עבודה קשה שבמקדש.
הקומץ מעוטו מעכב את רובו.
מאי טעמא?
אמר קרא: מלא קמצו תרי זימני.

מסלתה
שאם חסרה כל שהוא פסולה.

משמנה
שאם חסרה כל שהוא פסולה.

ותניא אידך:
והנותרת מן המנחה
פרט למנחה שחסרה היא ושחסר קומצה ושלא הקטיר מלבונתה כלום.
הני תרי קראי בחסרון למה לי?
חד למנחה שחסרה קודם קמיצה, דאי מביא מביתו וימלאה אין ואי לא לא.
וחד לשירים שחסרו בין קמיצה להקטרה, דאף על גב דמקטיר קומץ עליהן, אותן שירים אסורין באכילה, דזעירי אמר: הנותרת ולא הנותרת מן הנותרת.

ור' ינאי אמר:
מן המנחה
מנחה שהיתה כבר.

עשרון
מעוטו מעכב את רובו.
מאי טעמא?
אמר קרא: מסלתה שאם חסרה כל שהוא פסולה.
השמן והסלת מעכבין זה את זה.
מסלתה ומשמנה ומגרשה ומשמנה משמע שיהו שניהם.
והכא כתיב נמי: סלת מגרשה ומשמנה שיהו שניהם.
שנה הכתוב עליהן לעכב.ה
קומץ והלבונה מעכבין זה את זה, שנאמר: על כל לבונתה אשר על המנחה:

מלא קמצו סלת
יכול מלא הקמיצה יהא סלת והשאר יהא קמח?
תלמוד לומר: מסלתה.
אי מסלת, יכול מלא הקמיצה והצדדים יהיה סלת והשאר יהא קמח?
תלמוד לומר: מסלתה שתהא כולה סלת.
ומשמנה שתהא כולה שמן.

מסלתה ומשמנה
שתהא הסלת בלולה בשמן.

מסלתה
ולא מסלת חברתה.

משמן [משמנה]
ולא משמן חברתה, שלא יביא שתי מנחות בכלי אחד.

מכאן אמרו:
שתי מנחות שנתערבו עד שלא נקמצו, אם יכול לקמוץ מזו בפני עצמה ומזו בפני עצמה כשרות ואם לאו פסולות.

מלא קמצו מסלתה ומשמנה על כל לבונתה
שאם קמץ ועלה בידו צרור או גרגיר מלח או קורט של לבונה פסול.

מסלתה ומשמנה על כל לבונתה
שתהא שם לבונה בשעת קמיצה.

על כל לבונתה והקטיר
שילקט את הלבונה ויעלה לאישים.

והקטיר הקומץ
אף על פי שאין שירים.

נטמא הקומץ או אבד, יכול יאכלו הכהנים?
ודין הוא: ומה במקום שהורע כח מזבח בשתי הלחם ובלחם הפנים, יפה כח כהנים.
מקום שיפה כח מזבח בקומץ אינו דין שיפה כח כוהנים בשירים?!
תלמוד לומר: והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו קדש קדשים מאשי ה', אין להם אלא לאחר מתן אישים.

את אזכרתה
נזכרים בה, נזכרים בקמיצה, נזכרים בלבונתה.

ר' שמעון אומר:
נאמר כאן אזכרתה,
ונאמר להלן אזכרתה.
מה אזכרתה האמור להלן מלא הקומץ,
אף אזכרתה שנאמר כאן מלא הקומץ.

והנותרת מן המנחה
(כתוב ברמז תמ"ח)

והנותרת
אף על פי שלא הומלחה,
אף על פי שלא הוגשה,
אף על פי שלא הקטיר כל לבונתה.

מן המנחה
פרט לשחסרה היא, ולשחסר קומצה, ושלא הקטיר מלבונתה כלום.

לאהרן ולבניו
לאהרן תחלה ואחר כך לבניו.

לאהרן
שלא במחלוקת.

ולבניו
במחלוקת.
ומה אהרן כוהן גדול אוכל שלא במחלוקת, אף בניו כוהנים גדולים אוכלין שלא במחלוקת.


לאהרן ולבניו קדש קדשים
להתיר את מנחת ישראל.
וכי מנין יצאו?
מכלל שנאמר: כל האזרח יעשה ככה שאם רצה לרבות ירבה.
או אינו אלא שתהא מנחת ישראל ניתנת לאשים ומה אני מקיים והנותרת מן המנחה, של גרים ושל נשים ושל עבדים?
תלמוד לומר: לאהרן ולבניו קדש קדשים להתיר מנחת ישראל.
אין לי אלא מנחותיהן, מליקותיהן מנין?
אמר ר' שמעון:
קורא אני: נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה.
תלמוד לומר: לאהרן ולבניו קדש קדשים להתיר מליקת ישראל.
אין לי אלא מליקת ישראל, מליקת כוהנים מנין?

אמר ר' שמעון:

ודין הוא: ומה אם במקום שהתיר סלת רשות, אסר סלת מצוה,
מקום שאסר מליקת רשות אינו דין שנאסר מליקת מצוה?!
מליקת ישראל יוכיח שאסר בהן מליקת רשות והתיר בהן מליקת מצוה.
מה התיר מליקת מצווה של ישראל, שהרי התיר סולת מצווה שלהם, נתיר מליקת מצווה של כהנים, שהרי אסר סלת מצווה שלהם?!
תלמוד לומר: לאהרן ולבניו קדש קדשים להתיר מליקת כהנים.

מאשי ה'
אין להם אלא לאחר מתנת האישים.

וכי תקריב
כשתקריב לעשות, הדבר רשות.

אמר ר' יהודה:
מנין לאומר הרי עלי מנחת מאפה תנור, שלא יביא מחצה חלות ומחצה רקיקין?
תלמוד לומר: קרבן מנחה קרבן אחד הוא מביא ואינו מביא חלות ורקיקין.

אמר ר' שמעון:
וכי נאמר קרבן קרבן שני פעמים, והלא לא נאמר אלא קרבן אחד ונאמרו בו חלות ורקיקין, אמור מעתה:
רצה להביא חלות - יביא רקיקין -יביא.
מחצה חלות ומחצה רקיקין – יביא.
ובוללן וקומץ משניהם.
הא אם קמץ ולא עלה בידו אלא אחת משניהם, דיו.

ר' יוסי בר' יהודה אומר:
מנין לאומר: הרי עלי מנחת מאפה שלא יביא מחצה חלות ומחצה רקיקים?
תלמוד לומר: כל המנחה אשר תאפה בתנור וגו'.
מה כל האמור למטה שני מינין, אף כל האמרו למעלה שני מינין.

ורבי יהודה, שפיר קאמר ר' שמעון?
אמר לך: כיון דכתיב: בשמן בשמן כמאן דכתיב קרבן קרבן דמי.

ורבי שמעון אי לא כתיב בשמן הוה אמינא דווקא מחצה חלות ומחצה רקיקים, אבל חלות לחודייהו ורקיקין לחודייהו אימא לא, קא משמע לן.

רבי יוסי בר' יהודה
היינו אבוה?
איכא בינייהו דיעבד.

מאפה תנור
ולא מאפה כופח,
ולא מאפה רעפים
ולא מאפה יורות ערביים.

רבי יהודה אומר:

תנור תנור שני פעמים, להכשיר מאפה כופח.

ר' שמעון אומר:
תנור תנור שני פעמים, שיהא הקדשו לשם תנור.

אמר רב הונא:
מאפה תנור
שאפאה חלה אחת יצא.
מאי טעמא?
מצת כתיב.

מתקיף לה רב פפא:
טעמא דכתיב מצת, הא כתיב מצוות לא, והא גבי לחמי תודה דכתיב מצות?!

ואמר רב טובי' בר קיסמא אמר שמואל:
לחמי תודה שאפאן ארבע חלות יצא, ההוא פליגא.

סלת בלולה
מלמד, שנבללת סלת.

רבי אומר:
חלות בלולות.
א"ל: והלא לחמי תודה נאמר בהן חלות, ואי אפשר לבללן אלא סלת.
כיצד הוא עושה?
נותן שמן בכלי קודם לעשיתן ונותנה, ונותן עליה שמן ובוללה, ולשה ואופה ופותתה, ונותן עליה שמן וקומץ.

רבי אומר:

חלות בלולות
שנאמר: חלות בלולות.
כיצד הוא עושה?
נותן מתן שמן בכלי קודם לעשיתן, ונותנה ולשה ואופה ופותתה, ונותן עליה שמן ובוללה, וחוזר ונותן עליה שמן וקומץ.
אי אפשר דקא אמרי ליה רבנן מאי היא?

אמר ר' שמואל בר נחמן:
רביעית שמן היא, היאך מתחלקת לכמה חלות.
סלת בלולות
ולא רקיקין בלולות. שיכול והלא דין הוא: ומה חלות שאין טעונים משיחה טעונים בלילה, רקיקין שטעונים משיחה אינו דין שטעונין בלילה?!
תלמוד לומר: חלות בלולות ולא רקיקין בלולות.
רקיקין משוחין ולא חלות משוחות. שיכול והלא דין הוא:
ומה רקיקי שאינן טעונין בלילה טעונין משיחה, חלות שטעונין בלילה אינו דין שטעונין משיחה?!
תלמוד לומר: רקיקין משוחין ולא חלות משוחות.
מאי תלמודא?

אמר רבא:

לא לשתמיט ולכתוב חלות משוחות ורקיקי בלולין.

תנו רבנן:
מנחה הבאה מחצה חלות ומחצה רקיקין מביא לוג שמן וחוצה חציו לחלות וחציו לרקיקין, חלות בוללן, רקיקין מושחן ומושח את הרקיק על פני כולו ושאר השמן מחזירו לחלות.

רבי שמעון בן יהודה אומר בשם ר' שמעון:

מושחו כמין כ"י והשאר נאכל לכהנים.

תניא אידך:
רקיקין הבאים בפני עצמן, מביא לוג שמן מושחן וחוזר ומושחן עד שיכלה כל השמן שבלוג.

רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון:

משוחן כמין כ"י ושאר השמן נאכל לכהנים.

סימן תנ
סלת חלות מצוות בלולות בשמן ורקיקי מצוות משוחים בשמן
מה תלמוד לומר: בשמן בשמן שתי פעמים?
להכשיר שמן השני ושמן השלישי.

רבי אליעזר בן יעקב אומר:
מושח את הרקיקין כמין כ"י, שאין רבוי אחר רבוי אלא למעט.

רבי יהודה אומר:

מצוות מצות
למצוות שוו ולא שוו לבלילה.

כיוצא בו אמר ר' יהודה:
ועשית כיור נחושת וכנו נחושת לרחצה.
יכול כשם שמרחיצין מן הכיור כך מרחיצין מן הכן?
תלמוד לומר: נחושת לנחשת שוה ולא שוה לרחיצה.

כיוצא בו אמר ר' יהודה:
ועשית חשן משפט מעשה חושב כמעשה אפוד תעשנו.
יכול כשם שזה כפול כך זה כפול?
תלמוד לומר: זהב לזהב שוה ולא לכפלו.

ואם מנחה על המחבת
(כתוב ברמז תפ"ז).

מרחשת
עמוקה ומעשיה רוחשים.
כיצד?
יש בו באדם דברי תורה יהא זהיר בעצמו שלא יבא לידי עבירה ולידי (דבר) מכוער ויעלה על דעתו ויאמר: אלך ואביא מנחה שמא בא על ידי עון וחטא.
א"ל הקב"ה: בני, למה לא בללת מעשיך בשמן ואין שמן אלא תורה ומעשים טובים, שנאמר: לריח שמניך טובים.

מחבת
צפה ומעשיה קשים.
כיצד?
יש בו באדם דברי תורה יהא זהיר בעצמו שלא יבא לידי עבירה ולידי דבר מכוער ויעלה (דבר) על דעתו ויאמר: אלך ואביא מנחה על אהבתי שאהבתי את המקום.
א"ל הקב"ה: בני, ברוך אתה, תהא לך קורת רוח בעולם ויטמנו דברי תורה בפיך לעולם, עליו הוא אומר: מים עמוקים עצה בלב איש.
ואומר: ממעמקים קראתיך ה'.

ואם מנחה על המחבת
מלמד, שטעונה כלי.
קרבנך קרבנך לגזרה שוה.
מה קרבן האמור להלן טעון יציקה ובלילה,
אף קרבן האמור למטה טעון יציקה ובלילה.

ומה קרבנך האמרו למטה טעון מתן שמן בכלי קודם לעשיתן,
אף קרבנך האמור כאן טעון מתן שמן בכלי קודם לעשיתן.

סלת בלולה
מלמד שבוללה סלת.

רבי אומר:

חלות בוללן.
א"ל: והלא בתורה נאמר: חלות בלולות ואי אפשר לבוללן אלא סלת.
כיצד הוא עושה?
נותן שמן בסלת ובוללן שמן בכלי ועושה אותה ובוללה בשמן וחוזר ויוצק עליה.

אמר רבי אמי:
מנין לכל המנחות שנלושות בפושרין ומשמרן שלא יחמיצו?
נלמדנה מפסח, דכתיב: ושמרתם את המצות.
א"ל: בגופיה כתיב: מצה, מצה תהיה החיה.
והא אפיקתיה לעכב?
אם כן ליכתוב רחמנא מצה היא מאי תהיה?
שמע מינה תרתי.

בעא מניה ר' פרידא מרבי אמי:
מנין לכל המנחות שהן באות מצה?
דכתיבא כתיבא, דלא כתיבא.
כתיב: והנותרת מן המנחה יאכלו אהרן ובניו מצוות וגו'.
א"ל: מצווה לא קמיבעיא לי, כי קמיבעיא לי לעכב.
אי מלא תאפה חמץ, אימא למיקם גברא בלאו בעלמא, פסולי לא מיפסל, אלא כדתני:
מצה יכול מצוה?
תלמוד לומר: תהיה, קבעה חובה.

פתות אותה פתים, מנחה
לרבות כל המנחה לפתיתה.
יכול שאני מרבה אף שתי הלחם ולחם הפנים לפתיתה?
תלמוד לומר: אותה.
ומה ראית לרבות שאר מנחות ולהוציא שתי הלחם ולחם הפנים?
אחר שריבה הכתוב ומיעט, מה אלו מיוחדות שיש מהם לאישים, יצאו שתי הלחם ולחם הפנים שאין מהן לאישים.

ויצקת עליה שמן מנחה
לרבות כל המנחות ליציקה.

יכול שאני מרבה אף מנחת מאפה?
תלמוד לומר: עליה שמן.
אוציא את החלות ולא אוציא את הרקיקים?
תלמוד לומר: היא.
מאי תלמודא, אימא להוציא מנחת כוהנים אתא?

אמר רבא:

איזהו דבר שצריך שני מעוטים?
הוי אומר: מאפה.

פתות
יכול לשנים?
תלמוד לומר: פתים.
אי פתים יכול יעשה פרורין?
תלמוד לומר: אותה אותה לפתים ואין פתים לפתים.
הא כיצד?
מנחת ישראל - קופל אחד לשנים ושנים לד' ואינו מבדיל.
מנחת כוהן משיח - היה מקפלה.

והא אנן תנן:
לא היה מקפלה.

אמר רבא:
אינו מקפלה לארבעה אבל מקפלה לשנים.
כל המנחות באות עשר, חוץ מלחם הפנים וחביתי כוהן גדול, שבאות שתים עשרה דברי רבי יהודה.

ר' מאיר אומר:
כולן באות שתים עשרה, חוץ מחלות תודה ונזירות, שהם באות עשר עשר.
לחם הפנים בהדיא כתיב ביה.
חביתי כוהן גדול אתיא חוקה חוקה מלחם הפנים.
שאר מנחות דבאות עשר עשר מנלן?
גמר מלחמי תודה, מה להלן עשר אף כאן עשר.
ולילף מלחם הפנים, מה להלן שתים עשרה אף כאן שתים עשרה?
מסתברא מלחמי תודה הוה ליה למילף, שכן יחיד שמתנדב שמן נפסל שלא בשבת ולא בטומאה. אדרבה מלחם הפנים הוה ליה למילף שכן הקדש ולבונה מצה ועצם, הנך נפישן.
ואי סבירא לן דבר הלמד בגזרה שוה חוזר ומלמד בבנין אב, יליף מחביתי כוהן גדול דהנך נפישן.
ואי סבירא לן דדבר הלמד בגזרה שוה אינו חוזר ומלמד בבנין אב, יליף מלחם חפנים דהקדש מהקדש עדיף ליה. חוץ מלחמי תודה ונזירות.
לחמי תודה בהדיא כתיב בהן, נזירות.

דאמר מר:
שלמיו,
לרבות שלמי נזיר.
מנחת כוהנים - קופל אחד לשנים ושנים לארבעה ואינו מבדיל.
מנחת כוהן משיח - לא היה מקפלה.

ר' שמעון אומר:
מנחת כוהנים ומנחת כוהן משיח אין בהן פתיתה מפני שאין בהן קמיצה וכל שאין בהן קמיצה אין בהן פתיתה. וכולן פותתן בכזיתים.

פתות אותה פתים מנחה
לרבות כל המנחות לפתיתה.
יכול אף שתי הלחם ולחם הפנים?
אחר שרבה הכתוב ומיעט, מה אלו מיוחדות שיש מהן לאישים, אף כל שיש מהן לאישים, יצאו שתי הלחם ולחם הפנים שאין מהם לאישים.

סימן תנא
ואם מנחת מרחשת קרבנך
מה בין מחבת למרחשת?
מרחשת יש לה כסוי.
מחבת אי לה כסוי, דברי רבי יוסי הגלילי.

ר' חנינא בן גמליאל אומר:
מרחשת
עמוקה ומעשיה רוחשים.

ומחבת
צפה ומעשיה קשים.

סלת בשמן תעשה (מרבכת תביאנה)
מלמד, שטעונה שמן קודם לעשיתה.

קרבנך קרבנך
לגזרה שוה וגו'.
אילו נאמר: והבאת את המנחה אשר יעשה מאלה הייתי אומר אין טעון הגשה אלא קומץ בלבד.
מנחה מנין?
תלמוד לומר: המנחה.
מנחת חוטא מנין?
תלמוד לומר: את המנחה.

ודין הוא: נאמר הכא מנחת חוטא
ונאמר הכא מנחת נדבה.
מה מנחת נדבה טעונה הגשה,
אף מנחת חוטא טעונה הגשה.
מה למנחת נדבה שכן טעונה שמן ולבונה, מנחת סוטה תוכיח.
מה למנחת סוטה שכן טעונה תנופה, מנחת נדבה תוכיח.
וחזר הדין לא ראי זה כראי זה, הצד השוה שבהם ששוו לקמיצה ושוו להגשה, אף אני אביא מנחת חוטא ששוה להם לקמיצה תשוה להגשה.
מה להצד השוה שבהן שהן הוכשרו לבוא בעשיר כבעני.
תאמר במנחת חוטא שלא הוכשרה לבוא בעשיר כבעני?!
תלמוד לומר: את המנחה.

ר' שמעון אומר:
והבאת
לרבות מנחת העומר להגשה.
וכן הוא אומר: והבאתם את עומר.

והקריבה
לרבות מנחת סוטה להגשה.
וכן הוא אומר: והקריב אותה אל המזבח.

ודין הוא: ומה מנחת חוטא שאינה טעונה תנופה טעונה הגשה, מנחת סוטה שטעונה תנופה אינו דין שטעונה הגשה?!
מה למנחת חוטא שכן באה חטין, מנחת עומר תוכיח.
מה למנחת העומר שכן טעונה שמן ולבונה, מנחת חוטא תוכיח.
וחזר הדין: לא ראי זה כראי זה, הצד השוה שבהם ששוו לקמיצה ושוו להגשה, אף אני אביא מנחת סוטה ששוות להם לקמיצה תשוה להם להגשה.
מה להצד השוה שבהם שכן לא הוכשרו לבוא קמח.
תאמר במנחת סוטה שהוכשרה לבא קמח?
תלמוד לומר: (והבאתה) [והקריבה].

ר' יהודה אומר:
לרבות מנחת סוטה להגשה.
וכן הוא אומר: והביא את קרבנה עליה, אבל מנחת העומר לא צריכה קרא.
מאי טעמא?
מדינא אתיא: ומה מנחת חוטא שאינה טעונה תנופה טעונה הגשה, מנחת העומר שטעונה תנופה אינו דין שטעונה הגשה?!
מה למנחת חוטא שכן באה מן החטין, מנחת סוטה תוכיח.
וחזר הדין: לא ראי זה כראי זה, הצד השוה שבהן ששוו לקמיצה ושוין להגשה, אף אני אביא מנחת העומר ששותה להם לקמיצה תשוה להם להגשה.
מאי פרכת?

ר' שמעון פריך הכי, מה להצד השוה שבהן שכן מצויין.

ורבי יהודה:
אדרבה הא מצויין טפי, הנך זמנין דלא משכחת להו כלל.
או אינו אומר והבאת אלא שיחיד מתנדב ומביא מנחה אחרת חוץ מאלה שבענין.

ודין הוא: צבור מביא מנחה מן החטין חובה ויחיד מביא מנחה מן החטין נדבה.
מה צבור שמביא מנחה מן החטין חובה מביא מנחה מן השעורין חובה, אף יחיד שמביא מן החטין נדבה יביא מנחה מן השעורים נדבה?!
תלמוד לומר: אלה אין לך אלא אלה.
או אינו אומר אלה אלא לאומר: הרי עלי מנחה שמביא חמשתן?
תלמוד לומר: מאלה רצה אחת מביא, רצה חמשתן מביא.

ר' שמעון אומר:
את המנחה
לרבות שאר מנחות להגשה.

יכול שאני מרבה אף שתי הלחם ולחם הפנים?
תלמוד לומר: מאלה.
ומה ראית לרבות שאר מנחות ולהוציא שתי הלחם ולחם הפנים?
מרבה אני שאר מנחות שיש מהם לאישים ומוציא אני שתי הלחם ולחם הפנים שאין מהם לאישים.
והלא מנחת נסכים כולה לאישים, יכול תהא טעונה הגשה?
תלמוד לומר: והקריבה.
והא אפיקתיה?
מן והקריב והקריבה.
ומה ראית לרבות שאר מנחות ולהוציא מנחת נסכים?
מרבה אני שאר מנחות שבאות בגלל עצמן ומוציא אני מנחת נסכים שאינה באה בגלל עצמה.
והלא מנחת כוהנים ומנחת כוהן משיח שבאות בגלל עצמן, יכול יהו טעונות הגשה?
תלמוד לומר: והגישה.
והא אפיקתיה?
והגיש והגישה.
ומה ראית לרבות שאר מנחות ולהוציא מנחת כוהנים ומנחת כוהן משיח?
מרבה אני שאר מנחות שיש מהם לאישים ובאות בגלל עצמן ויש מהם לכהנים, ומוציא אני שתי הלחם ולחם הפנים שאין מהן לאישים ומנחת נסכים שאינה באה בגלל עצמה ומנחת כוהן משיח שאין מהן לכהנים.

והגישה אל המזבח
(כתוב ברמז תמ"ה).

והרים
יכול בכלי?
תלמוד לומר להלן: בקמצו.
מה הרמה האמורה להלן בקמצו,
אף הרמה האמורה כאן בקמצו.

איתמר:

שירים שהסרו בין קמיצה להקטרה -
רבי יוחנן אמר
:
מקטיר קומץ עליהם.

ור"ש בן לקיש אמר:
אין מקטיר קומץ עליהם.
מאן דפסל סבר, אמר קרא: מן המנחה עד דאיכא כולה מנחה.
ואידך מן המנחה, מנחה שהותר כבר.
אילו נאמר: אשר תקריבו לא תעשה חמץ הייתי אומר אין לי אלא קומץ בלבד.
מנחה מנין?
תלמוד לומר: כל המנחה.
שאר מנחות מנין?
תלמוד לומר: כל המנחה.

לה'
כשרה ולא פסולה.

מכאן אמרו:
המחמץ את הכשרה חייב, את הפסולה פטור.
והשתא דנפקא ליה מכל המנחה אשר תקריבו לה' למה לי?
מיבעיא ליה לכדתניא:
אשר תקריבו לרבות מנחת נסכים לחמוץ, דברי רבי יוסי הגלילי.

רבי עקיבא אומר:
לרבות לחם הפנים לחמוץ.
מנחת נסכים מי פירות הם ואין מחמיצין?

אמר ריש לקיש:

אומר היה רבי יוסי הגלילי מנחת נסכים מגבלה במים וכשרה, לחם הפנים מידת יבש היא ושמעינן לרבי עקיבא דאמר: מידת יבש לא נתקדשה.

אמר ר' יוחנן:
איפוך.
מנין לרבות שאר מנחות?
תלמוד לומר: כל המנחה.
יכול אין לי שלא תעשה חמץ אלא מנחות ששיריהם נאכלים מנחות שאין שיריהן נאכלים מנין?
תלמוד לומר: כל המנחה אשר תקריבו לה'.

רבי יוסי הגלילי אומר:

להביא לחם הפנים.

ר' עקיבא אומר:
להביא מנחת נסכים.

לא תעשה חמץ
יכול לאו אחד על כולן?
תלמוד לומר: לא תאפה חמץ.
אפיה בכלל הייתה ולמה יצתה?
להקיש אליה ולומר לך, מה אפיה מיוחדת שהיא מעשה יחידי וחייבין עליה בפני עצמה, אף אני מרבה את לישתה ואת עריכתה וכל מעשה שיש בה מביא עליו בפני עצמו.

סימן תנב
תנו רבנן:
בכור שאחזו דם מקיזין לו את הדם במקום שאין עושין בו מום ואן מקיזין לו את הדם במקום שעושין בו מום דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים:
אף על פי שעושה בו מום ובלבד שלא ישחוט עליו.

ר' שמעון אומר:
אף נשחט על אותו מום.

ר' יהודה אומר:
אפילו מת אין מקיזין לו את הדם.

אמר ר' חייא בר אבא אמר רבי יוחנן:
הכל מודים במחמץ אחר מחמץ שהוא חייב, שנאמר: לא תאפה ולא תעשה חמץ.

במסרס אחר מסרס שהוא חייב, דכתיב: ומעוך וכתות ונתוק וכרות.
אם על כרות חייב על נתוק לא כל שכן, אלא להביא נותק אחר כורת שהוא חייב.
לא נחלקו אלא במטיל מום בבעל מום.

דר' מאיר סבר:

כל מום לא יהיה בו.

ורבנן סברי:
תמים יהיה לרצון.

ורבי מאיר:
נמי, הכתיב: תמים יהיה לרצון, ההוא למעוטי בעל מום מעיקרו.
בעל מום מעיקרו דיקלא בעלמא הוא?
אלא למעוטי פסולי המקודשין לאחר פדיונם, סלקא דעתך אמינא, הואיל ואסירי בגיזה ועבודה במומא נמי לתסרו, קא משמע לן.

ורבנן:
נמי הכתיב: כל מום לא יהיה?
ההוא מיבעיא ליה לכדתניא: כל מום לא יהיה בו אין לי אלא שלא יהיה בו מום.
מנין שלא יגרום לו על ידי אחרים שלא יניח בצק או דבלה על האזן כדי שיהיה הכלב נוטלו? תלמוד לומר: כל מום.
אמר: מום, ואמר: כל מום.

שאור לא תקטירו
אין לי אלא כזית.
כחצי זית מנין?
תלמוד לומר: כי כל.

רבא אמר:
הכי קאמר: שאור לא תקטירו אין לי אלא קומץ.
חצי קומץ מנין?
תלמוד לומר: כל.
במאי קא מיפלגי?

אביי אמר:

יש קומץ פחות משני זיתים ויש הקטרה פחותה מכזית.

ורבא סבר:
אין קומץ פחות משני זיתים ואין הקטרה פחותה מכזית.
מנין למעלה מבשר חטאת ומבשר אשם ומבשר קדשי קדשים ומבשר קדשים קלים וממותר העומר ומלחם הפנים ושירי מנחות שהוא בלא תעשה?
תלמוד לומר: כי כל שאר וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'.
כל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו.
ושתי הלחם ולחם הפנים יש מהם לאישים?
והתניא:
יצאו שתי הלחם ולחם הפנים שאין מהם לאישים!

אמר ר' ששת:
אין מגופן לאישים.
איתמר: המעלה מכולם על גבי הכבש –
ר' יוחנן אמר: חייב.
ר' אלעזר אמר: פטור.

ר' יוחנן אמר: חייב.
דתניא:
מזבח אין לי אלא מזבח.
כבש מנין?
תלמוד לומר: ואל המזבח.

ור' אליעזר אמר:
פטור.
מאי טעמא?
דאמר קרא: אותם אותם הוא דרבאי לך ממזבח, אבל מידי אחרינא לא.

ור' יוחנן:
האי אותם מאי עבדי ליה?

לכדתניא:

יכול יהא יחיד מתנדב ומביא כיוצא בה נדבה וקורא אני בה: מוצא שפתיך תשמור ועשית?! תלמוד לומר: קרבן ראשית תקריבו צבור אמרתי לך ולא יחיד.
יכול לא יהא יחיד מביא שאינו מביא חובתו כיוצא בה, אבל יהו צבור מביאים שמביאין חובתן כיוצא בה?!
תלמוד לומר: אותם.
ומה יש לך להביא?
שתי הלחם מן השאור ובכורים מן הדבש.
ושתי הלחם לא קרבה נדבה?

והא תניא:

אם נאמר: כל שאור למה נאמר כל דבש, ואם נאמר כל דבש למה נאמר כל שאור?
מפני שיש בשאור מה שאין בדבש ויש בדבש מה שאין בשאור.
שאור הותר מכללו במקדש דבש לא הותר מכללו במקדש.
דבש הותר בשיירי מנחות שאור לא הותר בשירי מנחות.
הא מפני שיש בשאור מה שאין בדבש ובדבש מה שאין בשאור, הוצרך לומר כל שאור והוצרך לומר כל דבש.
שאור דהותר מאי נינהו?
לאו שתי הלחם דקרבה נדבה.

אמר ר' עמרם:
לא ליקרב עימהם.
אי הכי בכורים נמי.

דתנן:

הגוזלות שעל גבי הסלין היו עולות, ומה שבידם נותנין לכהנים, הנהו לעטר בכורים היא דאתא.

לא תקטירו ממנו
ר' אליעזר אומר:
כל שממנו לאישים.

ר' עקיבא אומר:
כל ששמו קרבן.

מאי בינייהו?
אמר רב חסדא:
בשר חטאת העוף איכא ביניהו.

רבא אמר:
לוג שמן של מצורע איכא בינייהו.
יכול כל המנחות שהוא במצה יהא בבל תקטירו חמץ ושאין במצה לא יהא בבל תקטירו חמץ? תלמוד לומר: כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו.
אין לי אלא מרובה מנין אפילו מועט?
תלמוד לומר: כל דבש.
אין לי אלא הוא, ערובו מנין?
תלמוד לומר: וכל דבש.
אין לי אלא דברים שדבש קשה להם, דברים שהדבש יפה להם כגון שהפטם אומר שהדבש יפה לקטרת מנין?
תלמוד לומר: וכל דבש.

סימן תנג
תנן התם:
אין מביאין בכורים חוץ משבעת המינים ולא מתמרים שבהרים ולא מפירות שבעמקים.

אמר עולא:
ואם הביא לא קידש.

מיתיבי רב אחא בר אבא:
קרבן ראשית
שתהא ראשית לכל המנחה.

וכן הוא אומר: בהקריבכם מנחה חדשה, ואין לי אלא חדשה של חטין.
חדשה של שעורין מנין?
תלמוד לומר: חדשה חדשה.
אם אינו עניין לחדשה של חטין, תנהו לענין חדשה של שעורין.
ומנין שתהא קודמת לבכורים?
תלמוד לומר: וחג שבועות תעשה לך בכורי קציר חטים.
אין לי אלא קציר חטים.
קציר שעורים מנין?
תלמוד לומר: וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע.
אין לי אלא שתזרע.
עלו מאליהם מנין?
תלמוד לומר: בשדה.
אין לי אלא שבשדה.
מנין לרבות שבגג ושבחורבה ושבעציץ ושבספינה?
תלמוד לומר: בכורי כל אשר בארצם.
מנין שתהא קודמת לנסכים ופירות האילן?
נאמר כאן בכורי מעשיך ונאמר להלן באספך את מעשיך.
מה להלן נסכים ופירות האילן, אף כאן נסכים ופירות האילן.
קתני מיהא שבגג שבחורבה ושבעציץ ושבספינה, סיפא אתאן למנחות.

מתקיף לה רב אחא בר אבא:
אם כן היינו דכתיב: כל טהור בביתך יאכל ואי מנחות, לזכרי כהונה הוא דמתאכלן.

אמר רב משרשיא:
תרי קראי כתיבי, כתיב: לך יהיה וכתיב: כל טהור בביתך.
הא כיצד?
כאן בבכורים כאן במנחות.

רב אשי אמר:
כולן במנחות וסיפא אתאן ללחמי תודה.
בפלוגתא.

ר' יוחנן אמר:

אם הביא לא קידש.

רבי שמעון בן לקיש אמר:
אם הביא קידש, נעשה כבחוש שבקדשים.
בשלמא לריש לקיש כדקאמר טעמא, אלא רבי יוחנן מאי טעמא?

אמר ר' אלעזר:
רבי יוחנן
חזאי בחלמא ומילתא מעלייתא אמינא.
אמר קרא: מראשית ולא כל ראשית.
מארצך ולא כל ארצך.

וריש לקיש מיבעי' ליה, לכדתניא.

רבן גמליאל ברבי אומר:
נאמר כאן ארץ
ונאמר להלן ארץ.
מה להלן שבח הארץ,
אף כאן שבח ארץ.
ואידך, ארץ מארץ. ואידך ארץ מארץ, לא משמע ליה.

סימן תנד
אברי חטאת שנתערבו באברי עולה
רבי אליעזר אומר:

יתן למעלה ורואה אני את בשר חטאת למעלה כאלו הן עצים.

וחכמים אומרים:
תעובר צורתן ויצאו לבית השרפה.

מאי טעמא דרבי אליעזר?
אמר קרא: ואל המזבח לא יעלו לריח ניחוח, לריח ניחוח אי אתה מעלה, אבל אתה מעלה לשם עצים.

ורבנן:
מיעט רחמנא אותם, אותם הוא דאי אתה מעלה לריח ניחוח, אבל אתה מעלה לשם עצים, אבל מידי אחרינא לא.

ורבי אליעזר:
אותם הוא דרבי כבש במזבח אבל מידי אחרינא לא.

ורבנן:
תרתי שמעת מינה.
מתניתין דלא כי האי תנא.

דתניא, אמר רבי יהודה:
לא נחלקו ר' אליעזר וחכמים על אברי חטאת שנתערבו באברי עולה שיקרבו, ברובע ונרבע שלא יקרבו.
על מה נחלקו?
על אברי עולה תמימה שנתערבו באברי עולת בעלת מום -
שר' אליעזר אומר:
יתן למעלה ורואה אני אברי חטאת בעלת מום כאלו הם עצים.

וחכמים אומרים:
לא יקרבו.

ורבי אליעזר מאי שנא רובע ונרבע דלא חזי בעל מום הא לא חזי?
טעמא דרבי אליעזר: מיעט רחמנא מום בם (מום) בם הואדלא ירצו, הא על ידי תערובות ירצו.

ורבנן:
מום בם הוא דלא ירצו, הא עבר מומם ירצו.

ורבי אליעזר:
מום בם בהם.

ורבנן:
בם בהם לא דרשי.
אי הכי רואה אני רחמנא אכשריה?
לדבריהם קאמר להו, לדידי רחמנא אכשריה, לדידכו אודו לי מיהת דבשר בעל מום כעצים דמי, מידי דהוה אבשר חטאת.

ורבנן:
התם מאיסי הכא לא מאיסי.

מזבח
אין לי אלא מזבח, מנין לרבות את הכבש?
תלמוד לומר: ואל המזבח לא יעלו.
יכול לעבודה ושלא לעבודה?
תלמוד לומר: לריח ניחוח המעלה לעבודה חייב, שלא לעבודה פטור.
אילו נאמר: כל קרבן במלח, שומע אני אפילו עצים ודם שנקראו קרבן?
תלמוד לומר: מנחה מה מנחה מיוחדת שאחרים באים חובה לה, אף כל שאחרים באים חובה לה.
אי מה מנחה מיוחדת שמתרת, אף כל שמתיר, אביא דם שמתיר.
תלמוד לומר: מעל מנחתך ולא מעל דמיך.
יכול תהא מנחה כולה טעונה מלח?
תלמוד לומר: קרבן, קרבן טעון מלח ואין מנחה כולה טעונה מלח.
ואין לי אלא קומץ.
מנין לרבות את הלבונה?
מרבה אני את הלבונה שכן באה עמה בכלי אחד.
והא אמרת: מה מנחה מיוחדת שאחרים באין חובה לה?
הכי קאמר אימא קרבן כלל, מנחה פרט, כלל ופרט, אין בכלל אלא מה שבפרט, מנחה אין מידי אחרינא לא. הדר אמר על כל קרבנך חזר וכלל, כלל ופרט וכלל, אי אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט מפורש שאחרים באין חובה לה, אף כל שאחרים באין חובה להן.
ומאי ניהו?
עצים.

אמר מר:
מעל מנחתך ולא מעל דמיך.
ואימא מעל מנחתך ולא מעל אבריך?
מסתברא אברים הוה ליה לרבויי, שכן אחרים באים חובה כמותה,
אישים כמותה,
בחוץ כמותה,
נותר כמותה,
טומאה כמותה,
מעילה כמותה.
אדרבה דם הוה ליה לרבויי, שכן מתיר כמותה, נפסל בשקיעת החמה כמותה?
הנך נפישן.

אמר מר:
שומע אני אפילו עצים ודם שנקראו קרבן
[מאן שמעת לה]?
האי תנא הוא.

דתניא, רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא אומר:
מה הפרט מפורש דבר שמקבל טומאה ועולה לאישים וישנו על מזבח החיצון אף כל וכו'.
יצאו עצים שאין מקבלין טומאה.
יצאו דם ויין שאין עולים לאישים,
יצא קטרת שאינו על מזבח החיצון.
אלא טעמא דמעטיה קרא לדם, הא לאו הכי הוה אמינא דם ליבעי מלח, כיון דמלחיה נפיק ליה מתורת דם.

דאמר זעירי אמר רבי חנינא:
דם שבשלו אינו עובר עליו.

ורב יהודה דידיה אמר:
אברים שצלאן והעלן אין בהן משום ריח ניחוח.
מהו דתימא מישדא בה משהו למצוה בעלמא קא משמע לן.

ודלא כרבי, דתניא:
קרבן

מלמד, שמתנדבין עצים.
וכמה?
שני גזירין.
וכן הוא אומר: והגורלות הפלנו על קרבן העצים.

רבי אומר:
עצים קרבן הן וטעונין מלח וטעונין הגשה.

ואמר רבא לדברי רבי:
עצים טעונין קמיצה.

ואמר רב פפא לדברי רבי:
עצים טעונין עצים.

ברית מלח עולם
היא שתהא ברית אמורה במלח דברי רבי יהודה.

רבי שמעון אומר:
נאמר כאן ברית מלח ונאמר להלן ברית מלח, כשם שאי אפשר לקרבנות בלא כהונה, כך אי אפשר לקרבנות בלא מלח.

במלח
יכול תבונהו?
תלמוד לומר: תמלח.

אי תמלח יכול במי מלח?
תלמוד לומר: במלח ולא תשבית מלח.
הבא מלח שאינה שובתת.
ואיזו?
זו מלח סדומית.
ומנין שאם לא מצא מלח סדומית שמביא מלח איסתרוקנית?
תלמוד לומר: תקריב.
תקריב כל שהוא,
תקריב מכל מקום,
תקריב ואפילו בשבת,
תקריב ואפילו בטומאה.
מאי תבונהו?

אמר רבה בר עולא:

הכי קאמר: יכול יתבוננו כתבן בטיט.

א"ל אביי:

אי הכי יתבוננו מיבעי ליה.

אלא אמר אביי:

יכול יעשנו כבנין.

א"ל רבא:
אי הכי יבננו מיבעי ליה.

אלא אמר רבא:

יכול תבוניהו.
מאי תבוניהו?

אמר רב אשי:

יכול יתן בו טעם כבינה?
תלמוד לומר: תמלח.
כיצד עושה?
מביא את האבר ונותן עליו מלח וחוזר והופכו ונותן עליו מלח, ומעלהו.

אמר אביי:
וכן לקדרה.
יכול האומר הרי עלי מנחה יביא מלח מתוך ביתו כדרך שמביא לבונה מתוך ביתו?
ודין הוא: נאמר הבא מנחה הבא מלח, ונאמר הבא מנחה הבא לבונה, מה לבונה מתוך ביתו אף מלח כן.

או כלך לדרך זו:
נאמר הבא מנחה הבא עצים, הבא מנחה הבא מלח. מה עצים משל צבור אף מלח כן.

נראה למי דומה?
דנין דבר הנוהג בכל הזבחים מדבר הנוהג בכל הזבחים, ואי תוכיח לבונה שאינה נוהגת בכל הזבחים.

או כלך לדרך זו:
דנין דבר הבא עמה בכלי אחד מדבר הבא עמה בכלי אחד, ואל יוכיחו עצים שאין באין עמה בכלי אחד?!
תלמוד לומר: ברית מלח עולם ונאמר להלן מאת בני ישראל ברית עולם מה להלן משל צבור אף כאן משל צבור.

סימן תנה
ואם תקריב מנחת בכורים
כתיב: וייצר ה' אלוהים את האדם עפר מן האדמה.
ואומר: מזבח אדמה תעשה לי.
אדם ממקום כפרתו נברא, כל זמן שבית המקדש קיים מזבח שבו כפרה לישראל, בחוצה לארץ חכמים ותלמידיהם כפרה לישראל, שנאמר: ואם תקריב מנחת בכורים.
ואומר: ואיש בא מבעל שלישה ויבא לאיש וגו'.
והלא אין שם לא ירושלים ולא בית המקדש אלא וכו' ואלישע הנביא ותלמידיו וכו'.
הא למדת, שכל הנזקק לחכמים ותלמידים מעלה עליו כאלו עושה רצון אביו שבשמים.
אמר לו: רבי, מה נשתנו אומות העולם שאוכלין בזמן הזה?
אמרתי לו: בשכר שהפריש הקב"ה ישראל מתוכן.

משל למה הדבר דומה?
למלך שמצא אדם אחד ממשפחה נמוכה והיה אותו אדם עושה רצונו. שגר להם המלך מתנות רבות לבני אותה משפחה בשבילו.
אפילו אין בידו של אדם לא מקרא ולא משנה אלא יושב וקורא כל היום כולו: ואחות לוטן תמנע שכר תורה בידו.

ואם תקריב
חובה.

רבי ישמעאל אומר:

ואם תקריב מנחת בכירים
במנחת העומר הכתוב מדבר.
מהיכן באה?
מן השעורים.
או אינו אלא מן החטים?

ר' אליעזר אומר:

נאמר אביב לדורות.
מה אביב האמור במצרים שעורין,
אף אביב האמור לדורות שעורין.

רבי עקיבא אומר:
מצינו יחיד שמביא חובתו מן החטין וחובתו מן השעורין, וצבור שמביאין חובתן מן החטין וחובתן מן השעורים.
אם אתה אומר עומר בא מן החטין, לא מצינו צבור שמביאין חובתן מן השעורין.

דבר אחר:

אם אתה אומר עומר מן החטין, אין שתי הלחם בכורים.
ואם תקריב - מה תלמוד לומר?
לפי שמצוות העומר להביא מן הקמה.
מנין שאם לא מצא מן הקמה יביא מן העומדין?
תלמוד לומר: תקריב.

דבר אחר:

לפי שמצותו להביא מן הלח, מנין שאם לא מצא מן הלח יביא מן היבש?
תלמוד לומר: תקריב.

דבר אחר:

תקריב למה נאמר?
לפי שמצותו לקצור בלילה.
מנין שאם נקצר ביום כשר ודוחה את השבת?
תלמוד לומר: תקריב תקריב כל מה שהוא תקריב מכל מקום.
תקריב ואפילו בשבת,
תקריב ואפילו בטומאה,

והתנן:
כל הלילה כשר לקצירת העומר וכו'
מה דיום בלילה, לא אף לילה ביום נמי לא.

אמר רבא:
לא קשיא, הא ר' אלעזר בר' שמעון הוא.

דתניא:
היה עומד ומקריב מנחת העומר ונטמא, אם יש אחרת אומר לו: הבא אחרת תחתיה ואם לאו אומר לו: הוי פקח ושתוק, דברי רבי.

ר' אלעזר בר' שמעון אומר:
בין כך ובין כך אומר לו: הוי פקח ושתוק, שכל העומר הנקצר שלא כמצוותו פסול.

סימן תנו
ואם תקריב מנחת בכורים
אמר ר' יהודה:
עתידה מנחת בכורים לפסוק ולחזור.
וכן הוא אומר: ואם יהיה היובל עתיד היובל לפסוק ולחזור.

ר' שמעון אומר:
ואם תקריב
זו מנחה הבאה חובה.
או יכול נדבה, כשהוא אומר: והבאתם את עומר ראשית קצירכם, לומר שאינה באה אלא חובה, אם כן למה נאמר אם?
לומר, אם אתם מביאים אותה לרצון, מעלה אני עליכם כאילו נדבה הבאתם אותה ואם אי אתם מעלים אותה לרצון, מעלה אני עליכם כאלו לא הקרבתם אותה אלא לצורך עצמכם.

וכן הוא אומר: ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו וגו'.
ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר:
יכול יביא מן הכוסמין ושבולת שועל ושיפון?!
ודין הוא: ומה אם חטים שכשרות לשאר מנחות, אינו דין שלא יכשרו למנחת העומר?!
שעורים יוכיחו שלא כשרו לשאר מנחות וכשרו למנחת העומר.
לא, אם אמרת בשעורים שמנחת סוטה באה מהם, תאמר בכוסמין ושבולת שועל ושיפון שאין מנחת סוטה באה מהן, יצאו חטין מן הכתוב כוסמין ושבולת שועל ושיפון מקל וחומר.

[תנו רבנן] (ר' ישמעאל אומר):
אביב קלוי באש
אביב -
זה אביב.

קלוי באש
מלמד, שיהו מהבהבין אותו באש כדי לקיים בו מצוות קלי דברי ר' מאיר.

וחכמים אומרים:
אין [אור] לשון קלי אלא דבר אחר. לישנא אחרינא: אין לשון קלי אלא דבר קליל.
הא כיצד?
אבוב של קלאי היה שם והיה מנוקב ככברה כדי שתהא האור שולט בכולו.

אביב קלוי באש גרש
איני יודע אם אביב קלוי אם גרש קלוי, כשהוא אומר: באש הפסיק הענין.

כרמל
רך ומל.
וכן הוא אומר: ואיש בא מבעל שלושה וגו'.
כל קרבנות הצבור והיחיד באין מן הארץ ומחוצה לארץ, מן החדש ומן הישן, חוץ מן העומר ושתי הלחם, שאין באין אלא מן החדש ומן הארץ, ואין באין אלא מן המובחר.

מתניתיו דלא כי האי תנא דתניא:
עומר הבא מן הישן כשר, שתי הלחם הבאין מן הישן כשרות אלא שחסר מצוה.

עומר -
דכתיב: תקריב את מנחת בכוריך דאפילו מן העליה.
שתי הלחם - דכתיב: ממושבותיכם תביאו ולא מחוצה לארץ.
ממושבותיכם דאפילו מן העליה.
הא אפיקתיה?
אמר קרא: תביאו דאפילו מן העליה.
הא מבעי ליה שכל מה שאתה מביא ממקום אחר יהיה כזה?
אם כן ליכתוב קרא: תביא.
מאי תביאו?
שמע מינה תרתי.
והכתיב ראשית?
למצוה.
והא כתיב: חדשה?
האי מיבעי ליה לכדתניא:
רבי נתן ורבי עקיבא אומרים:

שתי הלחם הבאות מן הישן כשרות.
ומה אני מקיים חדשה?
שתהא חדשה לכל המנחות.
עד כאן לא פליגי אלא בחדש, אבל בארץ לא פליגי, דעומר ושתי הלחם מארץ אין, מחוצה לארץ לא.
כמאן?
דלא כי האי תנא, דתניא: ר' יוסי בר' יהודה אומר:
עומר בא מחוצה לארץ.
ומה אני מקיים כי תבואו אל הארץ?
שלא נתחייבו קודם שנכנסו לארץ.
וקסבר חדש בחוצה לארץ דאורייתא היא, דכתיב: ממושבותיכם כל מקום שאתם יושבים משמע.

וכי תבואו
זמן ביאה היא וכיון דאורייתא הוא, אקרובי נמי מקרבינן.

רמי ליה רמי בר חמא לרב חסדא:
תנן:
שומרי ספיחים נוטלין שכרן מתרומת הלשכה.

ורמינהו:
לאכלה ולא לשרפה?
א"ל: רחמנא אמר: לדורתיכם ואת אמרת תבטל.
א"ל: ומי קאמינא תבטל, וליתי מדאשתקד, אמר קרא: כרמל וליכא.
וליתי מכרמל דאשתקד, אמר קרא: כרמל תקריב בעינן כרמל בשעת הקרבה וליכא.

רבי יוחנן אמר:
כרמל תקריב.

ר' אלעזר אומר:
ראשית קצירך
ולא סוף קצירך.

מתיב רבה:
ואם תקריב במנחת העומר וכו'
אלמא משום בכורים הוא, תיובתא.

סימן תנז
בכוריך
בכורי כל יחיד ויחיד, לומר שאינה באה [אלא] משל צבור דברי רבי עקיבא.

ר' שמעון אומר:
נאמר כאן בכורים לה'
ונאמר להלן בכורים לה',
מה בכורים האמור להלן ליחיד משל צבור,
אף בכורים האמור כאן ליחיד משל צבור.
ואם תאמר זו משל יחיד ולהלן משל צבור, אמרת לאו, אם זו בכורים לה' אין העומר הלזו ראשית קציר ואם הלזו ראשית קציר אין זו בכורים לה', דברים המחוסרין כאן אמרן הכתוב להלן.

ונתת עליה שמן
עליה שמן ולא על לחם הפנים שמן.
שיכול והלא דין הוא: ומה מנחת נסכים שאינה טעונה לבונה טעונה שמן, לחם הפנים שטעון לבונה אינו דין שיטעון שמן?!
תלמוד לומר: עליה, עליה שמן ולא על לחם הפנים שמן.

עליה לבונה
ולא על מנחת נסכים לבונה.
שיכול והלא דין הוא: ומה לחם הפנים שאינו טעון שמן טעון לבונה, מנחת נסכים שטעונה שמן אינו דין שטעונה לבונה?!
תלמוד לומר: עליה, עליה לבונה ולא על מנחת נסכים לבונה.

מנחה
לרבות מנחת שמיני ללבונה.

היא
להוציא שתי הלחם שלא יטענו לא שמן ולא לבונה.

אמר מר:
עליה שמן ולא על לחם הפנים שמן.
ואימא עליה שמן ולא על מנחת כוהנים שמן?
מסתברא מנחת כוהנים הוה ליה לרבויי, שכן עשרון כלי חוץ וצורה הגשה ואישים.
אדרבה לחם הפנים הוה ליה לרבויי, שכן צבורא חובה טמא דאכיל פגולא בשבתא, מסתברא נפש.

אמר מר:
עליה לבונה
ולא על מנחת נסכים לבונה.
ואימא עליה לבונה ולא על מנחת כוהנים לבונה?
מסתברא מנחת כוהן הוה ליה לרבויי שכן עשרון בלול בלוג מוגש בגלל עצם.
אדרבה מנחת נסכים הוה ליה לרבויי שכן צבורא חובה דאיטמי בשבתא. מסתברא נפש.

מנחה
לרבות מנחת שמיני ללבונה.
ואימא להוציא?
האי מאי?
אי אמרת בשלמא לרבות - שפיר.
אלא אי אמרת להוציא, למה לי?
שעה מדורות לא ילפינן.

היא
להוציא שתי הלחם, שלא יטענו לא שמן ולא לבונה.
ואימא להוציא מנחת כהנים?
מסתברא מנחת כוהנים הוה ליה לרבויי שכן עשרון כלי מצה ועצם והגשה ואישים.
אדרבה שתי הלחם הוה ליה לרבויי שכן צבורא חובה טמא דאכיל פגולא בשבתא מתיר תנופה בארץ בזמן חדש, דהני נפישין?
מסתברא נפש.

היא
פרט לשתי הלחם.

והלא דין הוא: אם מעטתים מן השמן שהוא נוהג במנחת נסכים, לא אמעטם מן הלבונה שאינה נוהגת במנחת נסכים.
אם מעטתים מן הלבונה שהיא נוהגת בלחם הפנים, לא אמעטם מן השמן שאינו נוהג בלחם הפנים.

הוא הדין: אם מעטתים מן השמן שיאנו נוהג בלחם הפנים, אמעטם מן הלבונה שהיא נוהגת בלחם הפנים.
ואם מעטתים מן הלבונה שאינה נוהגת במנחת נסכים, אמעטם מן השמן שהיא נוהגת במנחת נסכים?!
תלמוד לומר: היא, פרט לשתי הלחם שאינן טעונין לא שמן ולא לבונה.

הפרק הבא    הפרק הקודם