נפש כי תחטא.
עשרה דברים משמשין את הנפש, ואלו הן:
ושט למזון,
קנה לקול,
כבד לחמה,
מרה לקנאה,
ריאה לשתן,
המסס לטחון,
טחול לצחוק,
קיבה לשינה,
לשון לדבר,
לב מבין,
כליות יועצות,
והנפש למעלה מכולן.,
אמר לה הקב"ה לנפש: אני עשיתיך למעלה מכולן, ואת יוצאה וחוטאה, שנאמר: נפש כי תחטא.

תני ר' ישמעאל:
משל למלך שהיה לו פרדס והיו בו בכורות נאות, הושיב בו שני שומרין: אחד חגר ואחד סומא א"ל: היזהרו בבכורות.
הניחן המלך.
א"ל חגר לסומא: בכורות נאות אני רואה.
א"ל סומא: הבא ונאכל.
א"ל: וכי יכול אני לילך?
א"ל סומא: וכי רואה אני.
מה עשו?
רכב חגר על גבי סומא ונטלו את הבכורות ואכלו והלכו וישבו זה במקומו וזה במקומו.
לימים בא המלך, א"ל: היכן הבכורות?
א"ל סומא: וכי רואה אני?!
א"ל חגר: וכי יכול אני להלוך?!
המלך שהיה פקח מה עשה?
הרכיב חגר על גבי סומא ודן אותם כאחד.
אמר להם: כך עשיתם ואכלתם.
כך לעתיד לבוא הקב"ה אומר לנפש: למה חטאת?
והיא אומרת לפניו: ריבונו של עולם, אני היא שחטאתי לפניך?! הגוף חטא!
והגוף אומר: מיום שיצאה ממני הלא מושלך אני לפניך כחרס!
מה הקב"ה עושה?
מחזיר הנשמה לגוף ודן שניהם כאחד, הדא הוא דכתיב: יקרא אל השמים מעל להביא את הנשמה, ואל הארץ להביא את הגוף ואחר כך לדין עמו.

תנא ר' חייא:
משל לכהן שהיו לו שתי נשים: אחת בת כוהן ואחת בת ישראל, ומסר להן עיסה של תרומה וטמאוה והיה מדיין עם בת כוהן ומניח בת ישראל.
אמרה לו: אדונינו כהן, לשנינו מסרת כאחת, למה את מדיין עמי ומניח את זו?
א"ל: את בת כוהן למדת מבית אביך, זו בת ישראל ואינה למודה מבית אביה, לפיכך אני מדיין עמך.
כך לעתיד לבוא הקב"ה אומר לנפש: למה חטאת לפני?
אמרה לפניו: ריבונו של עולם, אני והגוף חטאנו כאחד, למה את מדיין עמי ומניח את זה?
א"ל: את מן העליונים ממקום שאין חוטאין, לפיכך אני מדיין עמך.

משל למה הדבר דומה?
לשני בני אדם שחטאו על המלך, אחד קרתני ואחד בן פלטין. ראה ששניהם חטאו חטא אחד, פנה לקרתני ונתן לבן פלטין איפופסין.
א"ל בני פלטין שלו: שניהם חטאו חטא אחד, לקרתני פנית לבן פלטין נתת איפוסין?!
א"ל: לקרתני פניתי שאינו יודע נימוסי מלכות, אבל בן פלטין בכל יום ויום הוא עמי ויודע נימוסי מלכות וחוטא?!
אף כך הגוף קרתני, וייצר ה' אלוהים את האדם וגו'.
והנפש בן פלטין מלמעלה, ויפח באפיו נשמת חיים.
ושניהם חוטאים, לכך הכתוב מתמיה, נפש כי תחטא.

מהו בשגגה מכל מצות?
ללמדך, שכל החוטא בשגגה כאלו עבר על מצוות ה'.

וכן הוא אומר: וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות.
ואומר: שגיאות מי יבין וגו'.
גם מזדים חשוך עבדך,
שגגת תלמוד עולה זדון.
אמר הקב"ה: בעולם הזה על ידי שיצר הרע שולט בכם הייתם חוטאים, אבל לעתיד לבוא אני עוקרו מכם, שנאמר: והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר.

נפש כי תחטא
בני ישראל מביאין חטאת ואין הגויים מביאין חטאת, ואין צריך לומר מצוות שלא נצטוו עליהם בני נח, אלא אף מצוות שנצטוו עליהם בני נח אין מביאין עליהם בני נח חטאת.

בני ישראל
אין לי אלא בני ישראל, מניין לרבות את הגרים והעבדים המשוחררים?
תלמוד לומר: נפש כי תחטא.

בשגגה
על שגגה הוא מביא ואינו מביא על הזדון.

והלא דין הוא: ומה אם עבודת אלילים החמורה לא עשה בה זדון כשגגה, מצוות הקלות אינו דין שלא נעשה בהן זדון כשגגה.
הן אם הונח זדונה של עבודת אלילים ליום הכפורים שהיא חמורה, יונח זדונן של מצוות ליום הכיפורים שהן קלות, אלא יביא חטאת ויכפר מיד.
תלמוד לומר: כי תחטא בשגגה על שגגה הוא מביא ואינו מביא על הזדון, קל וחומר לעבודה זרה.
מעתה: ומה אם מצוות קלות הונח זדונם ליום הכיפורים, עבודה זרה חמורה אינו דין שיונח זדונה ליום הכיפורים.
הן אם הקלת במצוות קלות נקיל בעבודה זרה חמורה?!
אלא יביא חטאת מיד ותתלה לה עד יום הכיפורים.
תלמוד לומר: בשגגה במצוות, בשגגה בעבודה זרה.
ומה תלמוד לומר שגגה בשעיר ושגגה בשעירה?
מפני שיש בשעיר מה שאין בשעירה ובשעירה מה שאין בשעיר.
שעיר נתרבה בצבור שעירה לא נתרבה בצבור.
שעירה נתרבה בעבודה זרה שעיר לא נתרבה בעבודה זרה.
הא מפני שיש בשעיר מה שאין בשעירה ובשעירה מה שאין בשעיר, צריכא למימר שגגה בשעיר [וצ"ל שגגה בשעירה].

מצוות ה'
ולא מצוות המלך ולא מצוות בית דין.

מכל מצוות ה'
ולא כל מצוות ה', פרט לשמיעת קול ולביטוי שפתים ולטומאת מקדש וקדשיו.

מצוות ה'
שומע אני עשה ולא תעשה?
תלמוד לומר: אשר לא תעשינה.
אוציא את מצוות עשה הקלה ולא אוציא את מצוות (לא תעשה) [עשה] החמורה?
תלמוד לומר: אשר לא תעשינה.
אוציא מצוות עשה שאין חייבין עליהן כרת, ולא אוציא את הפסח ואת המילה שחייבין עליהן כרת?
תלמוד לומר: אשר לא תעשינה.
[אוציא את הפסח שאין תדיר ולא אוציא את המילה שהיא תדירה?
תלמוד לומר: אשר לא תעשינה].
יכול שאני מוציא את מצוות עשה שבנדה?
תלמוד לומר: מכל מצוות ה' ריבה.
ומה ראית להוציא את כל המצוות ולהביא מצוות עשה שבנדה?
אחר שריבה הכתוב ומיעט.
מפני מה אוציא את כל המצות?
שאין בהן לא תעשה ולא אוציא מצוות עשה שבנדה שיש בה לא תעשה, שנאמר: ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב.

אשר לא תעשינה
יכול דברים שזדונן כרת ודברים שאין זדונן כרת?
תלמוד לומר: תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה, הרי כל העושה בשגגה כעבודה זרה.
ומה עבודה זרה מיוחדת מעשה שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת.
או דבר שאתה לומדו לדבר אחד, אתה לומדו לכל הדברים שבו.
מה עבודה זרה מיוחדת שמיום שנאסרה לא הותרה [ולא הותרה] מכללה וחייבין עליה מיתת בית דין ואיסורה נוהגת בבני נח כישראל, אף אני איני מרבה אלא כיוצא בה.
ומה אני מרבה את משכב זכור והבהמה, שמשנאסרו לא הותרו [ולא הותרו] מכללן וחייבין עליהן מיתת בית דין ואיסורן נוהג בבני נח כישראל, אלא שיש בזכור מה שאין בבהמה ובבהמה מה שאין בזכור.
זכור בין במינו בין שלא במינו אסור.
בהמה במינה מותרת שלא במינה אסורה.

זכור לא עשה בו קטן כגדול.
בהמה עשה בה קטנה כגדולה.

כשהוא אומר: כל מצוות ה' - לרבות: את האם ואת אשת אב ואת הכלה שהן בסקילה כעבודה זרה.
מוסיף עליהן: (חמותו ואם חמותו ובת בתו) [בתו ובת בתו ובת בנו].

כשהוא אומר: כל מצוות ה' - לרבות: בת אשתו ובת בתה ובת בנה מנשנאסרו לא הותרו כעבודה זרה.
מוסיף עליהם: חמותו ואם חמותו ואם חמיו.

כשהוא אומר: מכל מצוות ה' - לרבות נערה המאורסה ואת מחלל שבת -
אלא שיש בנערה המאורסה מה שאין בשבת ובשבת מה שאין בנערה המאורסה.
שבת אין לה היתר,
נערה המאורסה יש לה היתר.

שבת הותר מכללו.
נערה המאורסה לא הותרה מכללה.

כשהוא אומר: מכל מצוות ה' - לרבות אשת איש (כנדה) [והנדה] -
אלא שיש באשת איש מה שאין בנדה ויש בנדה מה שאין באשת איש.
אשת איש מותרת לבעלה
נדה אסורה לבעלה ולכל אדם.

אשת איש חייבין עליה מיתת בית דין.
נדה אין חייבין עליה מיתת בית דין.

כשהוא אומר: מכל מצוות ה' - לרבות אשת אחיו ואשת אחי אביו.
יש באשת אחיו מה שאין באשת אחי אביו ובאשת אחי אביו מה שאין באשת אחיו.
אשת אחיו יש לה בנים אסורה אין לה בנים מותרת
אשת אחי אביו בין יש לה בנים בין אין לה בנים אסורה.

אשת אחיו עשה בה אח מן האם כאח מן האב.
אשת אחי אביו לא עשה בה אח מן האם כאח מן האב.
כשהוא אומר: מכל מצוות ה' - לרבות (אחותו ואחות אמו ואחות אביו) [אשת אחיו מאמו], שלא היה לו שעת היתר כעבודה זרה.

כשהוא אומר: מכל מצוות ה' - לרבות אחות אשתו.
אחר שרבנו דברים שהן כעבודה זרה ודברים שאינן כעבודה זרה, למה נאמרה עבודה זרה מעתה?
אלא מה עבודה זרה מיוחדת מעשה שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת, אף כל מעשה שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת. אי מה עבודה זרה מיוחדת שחייבין עליה מיתת בית דין, אף איני מרבה אלא על חייבי מיתות בית דין.
את מה אני מרבה?
מקלל אביו ואמו והמסית והמדיח והמכשף ונביא השקר ועדים זוממין.
תלמוד לומר: ועשה - יצאו אלו שאין בהן מעשה.
אוציא את אלו שאין בהן מעשה ולא אוציא את מכה אביו ואמו וגונב נפש מישראל וזקן ממרא על פי בית דין ובן סורר ומורה ורוצח?
תלמוד לומר: תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה - הרי כל העושה בשגגה כעובד עבודה זרה, מה עבודה זרה מיוחדת שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת, אף כל העושה מעשה שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת.

ועשה אחת -
יכול עד שיכתוב את כל השם עד שיארוג את כל הבגד עד שיעשה כל הנפה?
תלמוד לומר: מאחת.
אי מאחת יכול אפילו כתב אות אחת אפילו ארג חוט אחד אפילו עשה בית אחד בנפה ובכברה? תלמוד לומר: ועשה אחת, הא כיצד?
עד שיכתוב שם קטן משם גדול, שם משמעון ומשמואל, נח מנחור דן מדניאל גד מגדיאל.

ר' יהודה אומר:
אפילו כתב שתי אותיות והם שם אחד – חייב, כגון שש תת גג חחח רר.

אמר ר' יוסי:
וכי משום כותב הוא חייב?
והלא אינו חייב אלא משום רושם, שכך רושמין על קרשי המשכן לידע אי זהו בן זוגו, לפיכך השורט שריטה אחת על שני נסרים או שני שריטות על נסר אחד - חייב.

ר' שמעון אומר:
ועשה אחת -
יכול עד שיכתוב את כל השם, עד שיארוג את כל הבגד, עד שיעשה כל הנפה?
תלמוד לומר: מאחת.
אי מאחת יכול אפילו כתב אות אחת, אפילו ארג חוט אחד, אפילו עשה בית אחד בנפה ובכברה?
תלמוד לומר:
אחת, הא כיצד?
עד שיעשה מלאכה שכיוצא בה מתקיימת.

ר' יוסי אומר:
ועשה אחת ועשה הנה -
פעמים שהוא חייב אחת על כולן, פעמים שהוא חייב על כל אחת ואחת. כיצד?
שכח עיקר שבת, ועשה מלאכות הרבה, אף על פי שמענין אבות מלאכות עשה - אינו חייב אלא חטאת אחת כל ימיו.
היודע עיקר שבת, וטעה ואינו יודע אימתי הוא שבת,
יודע שהוא שבת, וטעה ואינו יודע איזו מלאכה אסורה,
ועשה מלאכות הרבה [בשבתות הרבה],
אם מעין אבות מלאכות עשה חייב על כל אב מלאכה ומלאכה,
ואם מעין מלאכה אחת עשה חייב על כל העלם והעלם.

אמר רבי עקיבא שאלתי את ר"ג ואת ר' יהושע באיטלים של עמעוס, כשהלכו ליקח בהמה למשתה בנו של ר"ג:
הבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו בהעלם אחד – מהו, חייב אחת על כולן, או חייב על כל אחת ואחת?
א"ל: זו לא שמענו. אבל שמענו הבא על חמש [נשיו] נדות בהעלם אחד, שהוא חייב על כל אחת ואחת. וראינו שהדברים קל וחומר.

ועוד שאל ר' עקיבא:
אבר המדולדל (באדם) [בבהמה] מהו?
א"ל: לא שמענו. אבל שמענו [אבר המדולדל באדם שהוא טהור], וכך היו מוכי שחין שבירושלים עושין, הולך לו ערב פסח אצל הרופא, חותכו עד שמניח בו כשערה, ותוחבו בסירא, ונמשך הימנו, והלה עושה פסחו, והרופא עושה פסחו. וראינו שהדברים קל וחומר.

ועוד שאל ר' עקיבא:
השוחט חמישה זבחים בחוץ בהעלם אחד – מהו, חייב אחת על כולן, או חייב על כל אחת ואחת?
אמרו לו: לא שמענו.

אמר ר' יהושע:
שמעתי שהאוכל מזבח אחד בחמש תמחויין בהעלם אחד, שהוא חייב על כל אחת ואחת משום מעילה. ורואה אני את הדברים קל וחומר.

אמר ר' שמעון:
וכי מה ראיה אוכל לשוחט?
אלא כך שאל: האוכל נותר מחמשה זבחים בהעלם אחד מהו, חיב אחת על כולן או חיב על כל אחת ואחת?
אמרו לו: לא שמענו.

אמר ר' יהושע:
שמעתי שהאוכל מזבח אחד בחמש תמחויין בהעלם אחד, שהוא חייב על כל אחת ואחת משום מעילה, ורואה אני את הדברים קל וחומר.

א"ל ר' עקיבא:
אם הלכה נקב,ל אם מן הדין - יש תשובה.
א"ל: השב.
לא, אם אמרת במעילה שעשה בו את המאכיל כאוכל, ואת המהנה כנהנה, צירף את המעילה לזמן מרובה. ,תאמר בזו שאין אחד מכל אלו.

אמר ר' עקיבא שאלתי את רבי אלעזר:
העושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה מעין מלאכה אחת מהו, חייב אחת על כולן או חייב על כל אחת ואחת?
קל וחומר מנדה: ומה נדה, שאין בה תוצאות הרבה וחטאות הרבה, חייב על כל אחת ואחת וכו', ואמרתי לו: לא, אם אמרת בנדה, שיש בה שתי אזהרות, שהוא מוזהר על הנדה והיא מוזהרת עליו, תאמר בשבת שאין בה אלא אזהרה אחת.
אמר לי: הבא על הקטנות יוכיח, שאין בהן אלא אזהרה אחת וחייב על כל אחת ואחת.
אמרתי לו: לא, אם אמרת בבא על הקטנות, אף על פי שאין בהן עכשיו, יש בהן לאחר זמן, תאמר בשבת, שאין בו לא עכשיו ולא לאחר זמן.
אמר לי: הבא על הבהמה יוכיח.
אמרתי לו: הבהמה כשבת.

בני ישראל נפש -
הרי הצבור כיחיד, מה יחיד אינו מבי אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת אף הצבור לא יביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת.
והלא דין הוא: ומה אם היחיד שמביא על שגגת מעשה אינו חייב אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, צבור שאינו מביא על שגגת מעשה אינו דין שלא יביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת?!
לא, אם אמרת ביחיד שאין מביא חטאת על לא הודע, תאמר בצבור שמביאין חטאת על לא הודע. משיח יוכיח, שמביא חטאת על לא הודע וכו'.
ואיך תאמר בצבור שמביא חטאת על לא הודע ואין מביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת?!
לא, אם אמרת במשיח שאין מביא קרבן על לא הודע על מזבח החיצון, תאמר בצבור שמביא קרבן על לא הודע על מזבח החיצון, הואיל ומביא קרבן על לא הודע במזבח החיצון יביא על דבר שזדונו כרת ועל דבר שאין זדונו כרת ושגגתו חטאת?!
תלמוד לומר: בני ישראל נפש - הרי הצבור כיחיד, מה היחיד אין מביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת אף צבור לא יביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת.
הוא הדין למשיח.
והלא דין הוא: ומה אם היחיד שמביא על שגגת מעשה אינו מביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, משיח שאינו מביא על שגגת מעשה אינו דין שלא יביא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת?!
לא, אם אמרת ביחיד שאינו מביא חטאת על לא הודע, תאמר במשיח שמביא חטאת על לא הודע?
צבור יוכיח, שמביא חטאת על לא הודע ואין מביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת.
לא,
אם אמרת בצבור שאין מביא אשם ודאי, תאמר במשיח שמביא אשם ודאי.
נשיא יוכיח, שמביא אשם וודאי ואין מביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת.
לא, אם אמרת בנשיא שאין מביא חטאת על לא הודע, [תאמר משיח שמביא חטאת על לא הודע], הואיל ומביא חטאת על לא הודע יביא על דבר שאין זדונו כרת?
תלמוד לומר: נפש.

המוציא כבר לרשות הרבים - חייב.
הוציאוהו שנים - ר' מאיר מחייב.

רבי יהודה אומר:
אם לא יכול אחד להוציאו והציאוהו שנים – חייבין, ואם לאו - פטורין.

ר' שמעון אומר:
אף על פי שלא יכול אחד להוציאו - שנים פטורין.

ר' שמעון סבר:
תלתא מעוטי כתיבי: נפש תחטא, אחת תחטא בעשותה תחטא.
חד למעוטי זה עוקר וזה מניח.
וחד למעוטי זה יכול וזה יכול.
וחד למעוטי זה אינו יכול וזה אינו יכול.

ורבי יהודה, חד למעוטי זה עוקר וזה מניח.
וחד למעוטי זה יכול וזה יכול.
וחד למעוטי יחיד שעשה בהוראת בית דין.

ורבי שמעון לטעמיה, דאמר:
יחיד שעשה בהוראת בית דין חייב.

ורבי מאי תרי מעוטי כתיבי:
נפש אחת תחטא - דהוא אורחיה דקרא.

בעשותה –
למעוטי יחיד שעשה בהוראת בית דין.
נא הורו בית דין שחלב מותר, ונתחלף לו חלב בשומן.
רב אמר:
חייב.

ור' יוחנן אמר:
פטור.
מיתיבי: מעם הארץ פרט למומר.

רבי שמעון בן יהודה אומר משום ר' שמעון:
הרי הוא אומר: אשר לא תעשינה בשגגה או הודע אליו - השב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו וגו'. והאי נמי לא שב מידיעתו.

אמר רב פפא, קסבר ר' יוחנן:
כיון דאילו הויא ידיעה לבית דין הדרי בהו והוא נמי הדר ביה, הילכך שב מידיעתו קרינן ביה.

אמר רבא: ומורה רבי יוחנן:
שאין משלים לרוב צבור, דאמר קרא: כי לכל העם בשגגה - עד שיהו כולן בשגגה אחת.

ועשה מאחת מהנה -
(כתוב ברמז שצ"א).

אם הכהן המשיח -
הרי משיח כיחיד, מה יחיד אינו מביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, אף משיח לא יביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת.
אין חייבין אלא על דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת, וכן המשיח, ולא בעבודה זרה.
ותנן נמי:

כל מצוות שבתורה שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת - יחיד מביא כשבה, או שעירה, נשיא מביא שעיר, משיח ובית דין מביאין פר.
ובעבודה זרה - נשיא ומשיח ויחיד – מביאין שעירה, ציבור - מביאים פר ושעיר, פר לעולה ושעיר לחטאת.

מנא הני מילי?
דתנו רבנן:
ונודעה החטאת אשר חטאו עליה.

רבי אומר:
נאמר כאן עליה,
ונאמר להלן עליה,
מה להלן דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת אף וכו'.
אשכחן צבור, משיח מנלן?

דתניא:
אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם - הרי משיח כצבור.
יחיד ונשיא אתיא מצוה, מצווה מצבור.
בעבודה זרה, אתיא מעיני מעיני,
יחיד נשיא ומשיח מאם נפש וילמד תחתון מעליון.

ורבנן דמפקי עליה לגמור מינה צבור, האי סברא מנא להו?
נפקא להו מדמקרי רבי יהושע בן לוי לבניה:
תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה והנפש אשר תעשה ביד רמה.
הוקשה כל התורה כולה לעבודה זרה.
מה עבודה זרה דבר שחייבין על זדונה כרת וכו'.
אשכחן יחיד, נשיא ומשיח בין בעבודה זרה בין בשאר מצות, צבור בעבודה זרה, מנין?
אמר קרא: ואם נפש - וילמד עליון מתחתון.
אלא צבור בשאר מצוות מנלן?
יליף מעיני מעיני.

ורבי:
האי תורה אחת מאי עביד ליה?
מיבעי ליה, לכדתניא: לפי שמצינו חלק הכתוב בין יחידים למרובים, יחידים בסקילה וממונן פלט, מרובוין בסייף וממונן אבד.
יכול נחלוק בקרבנותיהם?
תלמוד לומר: תורה אחת יהיה לכם.
משיח יכול מלך?
תלמוד לומר: הכהן.
אי כוהן יכול כוהן הדיוט?
תלמוד לומר: משיח.
אי משיח יכול משוח מלחמה?
תלמוד לומר: הכהן המשיח - שאין משיח אחר על גביו, מאי משמע?

כדאמר רבא:
הירך המיומנת שבירך. הכי נמי המשיח - מיומן שבמשיחים.

אמר מר:
משיח יכול מלך, מלך פר הוא דמייתי, שעיר הוא דמייתי?
איצטיך, סלקא דעתך אמינא על שגגת מעשה יביא שעיר, על העלם דבר יביא פר, קא משמע לן.

אם הכהן המשיח -
פרט לקודמת.
והלא דין הוא: ומה נשיא שמביא בשגגת מעשה אינו מביא על הקודמת, משיח שאינו מביא אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה אינו דין שלא יביא על הקודמת?!
לא, אם אמרת בנשיא שכן אין מביא חטאת מעבר תאמר במשיח שמביא חטאתו משעבר. תלמוד לומר: המשיח יחטא - חטא כשהוא משיח - מביא, כשהוא הדיוט - אינו מביא.

רבי שמעון אומר:
אם נודע לו עד שלא נתמנה ואחר כך נתמנה – חייב, ואם משנתמנה - פטור.
משיח - יכול גזרה עליו?
תלמוד לומר: אם כו' יחטא - לכשיחטא.

הורה כוהן משיח לעצמו, שוגג ועשה מזיד, מזיד ועשה שוגג – פטור, שהוראת כוהן משיח לעצמו, כהוראת בית דין לצבור.
מנהני מילי?

דתנו רבנן:
לאשמת העם - הרי משיח כצבור, מה צבור אין מביאין אלא על העלם דבר בשגגת מעשה, אף משיח אינו מביא אלא על העלם דבר בשגגת מעשה.
והלא דין הוא: צבור מוציא מכלל יחיד ומשיח מוציא מכלל יחיד, מה צבור אין חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה, אף משיח לא יהא חייב אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה.

או כלך לדרך זו: נשיא מוציא מכלל יחיד ומשיח מוציא מכלל יחיד, מה נשיא מביא בשגגת מעשה אף משיח יביא בשגגת מעשה.
נראה למי דומה?
אם דומה לצבור נלמדנה מן הצבור. ואם דומה לנשיא נלמדנה מן הנשיא.
צבור בפר ואין מביאין אשם תלוי.
ומשיח בפר ואין מביא אשם תלוי.
מה הצבור אין חייבין אלא על העלם דבר בשגגת מעשה,
אף משיח לא יהא חייב אלא על העלם דבר בשגגת מעשה.

או כלך לדרך זו: נשיא מביא שעירה בעבודה זרה ומביא אשם ודאי,
ומשיח מביא שעירה בעבודה זרה ומביא אשם ודאי.
מה נשיא מביא בשגגת מעשה,
אף משיח מביא בשגגת מעשה?
תלמוד לומר: לאשמת העם - הרי משיח כצבור.

אי מה צבור הורה ועשו אחרים כהוראתו חייבין,
אף משיח הורה ועשו אחרים כהוראתו יהא חייב?
תלמוד לומר: והקריב על חטאתו - על מה שחטא הוא מביא ואין מביא על מה שחטאו אחרים.

אמר מר:
משיח בפר ואין מביא אשם תלוי – דכתיב: וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג - מי שחטאו ושגגתו שוה, יצא זה שאין חטאו ושגגתו שווה.
מנא ליהדאין חטאו ושגגתו שווה?
דכתיב: לאשמת העם - הרי משיח כצבור.
לאשמת העם עד כאן לא קאמר ליה?
אלא אשם כדי נסבה.
הורה משיח בפני עצמו ועשה בפני עצמו, מתכפר לו בפני עצמו.
הורה הצבור ועשה עם הצבור, מתכפר לו עם הצבור, שנאמר: על חטאתו אשר חטא.
ואין בית דין חייבין עד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת.
וכן המשיח, ולא בעבודה זרה. מנלן?
דכתיב: ונעלם דבר - ולא כל הגוף.
וכן המשיח, דכתיב: לאשמת העם - הרי משיח כצבור ולא בעבודה זרה.

דתנו רבנן:
לפי שיצתה עבודה זרה לידון בעצמה, יכול יהו חייבין על עקירת מצווה כולה?
נאמר כאן מעיני,
ונאמר להלן מעיני,
מה להלן דבר ולא כל הגוף,
אף כאן דבר ולא כל הגוף.

אין בית דין חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה.
דתנו רבנן:
ישגו - יכול יהו חייבין על שגגת מעשה?
תלמוד לומר: ישגו ונעלם דבר - אין חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה.
וכן המשיח דכתיב: לאשמת העם - הרי משיח כצבור, וכן בעבודה זרה.

דתנו רבנן:
לפי שיצתה עבודה זרה וכו'.
משיח בעבודה זרה?
רבי אומר:
בשגגת מעשה.

וחכמים אומרים:
בהעלם דבר עם שגגת מעשה.
ושוין שבשעירה כיחיד.
ושוין שאין מביא אשם תלוי.
מאי טעמא דרבי?
דכתיב: וכפר הכהן על הנפש השוגגת.
הנפש - זה משיח.
השוגגת - זה נשיא.

בחטאה בשגגה –
רבי סבר:
חטא זה בשגגת מעשה.

ורבנן סברי:
זה מי שחטאתן בשגגה, יצא משיח שאין חטאתו בשגגה אלא בהעלם דבר.
ושוין שבשעירה כיחיד – מנלן?
אמר קרא: אם נפש אחת - אחד יחיד, ואחד נשיא, ואחד משיח, כולן בכלל נפש אחת הם. ושוין שאין מביא אשם תלוי.
היינו טעמא דרבי, דאם כן לכתוב קרא על שגגתו, למה לי אשר שגג?
הא קמשמע לן עד דאיכא כל חטאתו בשגגה

ורבנן:
מי שחטאו בשגגה, יצא משיח שאין כל חטאו בשגגה אלא בהעלם דבר.

והקריב על חטאתו -
מלמד, שמביא חטאת לאחר שעבר.
והלא דין הוא: אם נשיא שמביא על שגגת מעשה אין מביא חטאתו משעבר, משיח שאין מביא על שגגת מעשה אינו דין שלא יביא חטאתו משעבר?!
תלמוד לומר: והקריב על חטאתו אשר חטא – מלמד, שמביא חטאתו משעבר.
יכול חטא עם הצבור יביא פר לעצמו?
ודין הוא: נשיא מוציא מכלל צבור ומשיח מוציא מכלל צבור, מה נשיא חטא לעצמו מביא לעצמו, חטא עם הצבור מתכפר לו עם הצבור וכו'.
לא, אם אמרת בנשיא שמתכפר לו עם הצבור ביום הכיפורים, תאמר במשיח שאין מתכפר לו עם הצבור ביום הכיפורים, הואיל ואין מתכפר לו עם הצבור ביום הכיפורים יביא פר לעצמו? תלמוד לומר: והקריב על חטאתו אשר חטא, הא כיצד?
חטא לעצמו מביא לעצמו, חטא עם הצבור מתכפר לו עם הצבור.
פר יכול זקן?
תלמוד לומר: בן.
אי בן יכול קטן?
תלמוד לומר: פר החטאת, כיצד?
בן שלוש כדברי חכמים.

ר' מאיר אומר:
אף בן ארבע ובן חמש כשרין, אלא שאין מביאין את הזקנים מפני הכבוד.

ר' יוסי הגלילי אומר:
מה תלמוד לומר: ופר שני בן בקר תקח לחטאת?
אם ללמד שהן שנים הרי כבר נאמר: ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה, אם כן למה נאמר: ופר שני בן בקר תקח לחטאת?
בן שתי שנים.

דבר אחר:
לפי שנאמר: ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה - יכול תקדים חטאת לעולה בכל מקום? תלמוד לומר: ופר שני תקח לחטאת.
יכול תקדים עולה לחטאת בכל מעשה?
תלמוד לומר: ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה לה'. הא כיצד?
דם חטאת קודם לדם עולה, מפני שמרצה.
(אימורי) [אברי] עולה קודמין לאימורי חטאת מפני (שיש) [שהן] כליל לאישים.

ר' שמעון אומר:
מה תלמוד לומר: ופר שני?
אם ללמד שהן שנים, הרי כבר נאמר: ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה.
אם כן למה נאמר: ופר שני?
שיכול שתהא נאכלת חטאת זו?
תלמוד לומר: ופר שני - שני לעולה.
מה עולה אינה נאכלת אף חטאת זו אינה נאכלת.

כיוצא בו אמר ר' יוסי:
והבאים מהשבי בני הגולה הקריבו עולות לאלהי ישראל פרים שנים עשר [על כל] יש- אל אילים תשעים וששה כבשים שבעים ושבעה (שעירי) [צפירי] חטאת שנים עשר הכל עולה לה' - אפשר לומר חטאת עולה?
אלא מה עולה לא נאכלת אף חטאת לא נאכלת.

וכן היה רבי יהודה אומר:
על עבודה זרה הביאום.

ר' שמעון אומר:
כל מקום שנאמר: עגל בתורה סתם - בןשנה, שנאמר: עגל וכבש בני שנה.
בן בקר - בן שתי שנים, שנאמר: עגל בן בקר לחטאת ואיל לעולה. תמימים אף בְּשָׁנִים.
פר - סתם - בן שלוש שנים, ובני ארבע ובני חמש כשרין אלא שאין מביאין את הזקנים מפני הכבוד.


המשך שמעוני לויקרא פרק ד חלק שני