ויקרא אל משה
זה שאמר הכתוב: ברכו ה' מלאכיו גיבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו (תהל' קג כ).
ברכו ה' מלאכיו, אלו משה ואהרן שנקראו מלאכים, שנאמר: וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים (במד' כ טז).
וכן הוא אומר: ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים ( דה"ב ו טז).

רב הונא (תני) בשם רבי אחא אומר:
אלו ישראל. שהוא אומר: גיבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו, שהקדימו עשיה לשמיעה.

רבי יצחק נפחא אומר:
אלו שומרי שביעית.

ולמה נקרא שמם גיבורי כח?
רואה ששדהו מופקרת ואילנותיו מופקרים והסייגים מפורצים ורואה פירותיו נאכלים, וכובש את יצרו ואינו מדבר.

ושנו רבותינו:

איזהו גיבור, הכובש את יצרו.

רבי תנחום בר חנילאי אומר:
מי גיבורי כח?
זה משה, שאין גיבור כמותו, שישראל עומדים לפני הר סיני ולא יכלו לשמוע את קול הדבור, שנאמר: אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' אלהינו עוד ומתנו (דב' ה כב), ומשה לא ניזוק.

ללמדך, שגדולים הצדיקים יותר ממלאכי השרת.
שמלאכי השרת אינן יכולין לשמוע קולו (שנאמר: וה' נתן קולו לפני חילו (יואל ב יא), אלא עומדין ונבהלין. והצדיקים יכולין לשמוע קולו, שנאמר: וה' נתן קולו לפני חילו.
כי רב מאד מחנהו (שם), אלו המלאכים, שנאמר: מחנה אלהים זה (ברא' לב ב).
וכן הוא אומר: אלף אלפין ישמשוניה (דני' ז י).

ומי קשה מהם?
הצדיקים, שנאמר: כי עצום עושה דברו ( יואל ב יא), זה צדיק שעושה רצון יוצרו.

ואיזהו?
זה משה, שאמר לו הקדוש ברוך הוא עשה לי משכן, ועמד ונזדרז ועשה משכן.
והיה עומד מבחוץ, שהיה מתיירא לבוא אל אהל מועד, שנאמר: ולא יכול משה לבוא אל אהל מועד (שמו' מ לה).
אמר הקדוש ברוך הוא: אינו דין שמשה שעשה את המשכן יהא עומד מבחוץ ואני מבפנים, אלא הריני קורא אותו שיכנס. לפיכך כתיב: ויקרא אל משה. הוי, קשה כחן של צדיקים שיכולין לשמוע קולו.

וכן בשמואל כתיב: ויבא ה' ויתייצב ויקרא כפעם בפעם שמואל שמואל, ויאמר שמואל, דבר כי שומע עבדך (ש"א ג י).
לפיכך אמר דוד: גיבורי כח עושי דברו.
ואם תאמר, כשהיה מדבר עם משה, בקול נמוך היה מדבר, לפיכך היה יכול משה לשמוע. לא היה מדבר אלא בקול מתן תורה ששמעו ישראל ומתו בדבור ראשון, שנאמר: אם יוספים אנחנו וגו' (דברים ה כב).
וכן הוא אומר: נפשי יצאה בדברו (שה"ש ה ו).

ומנין שבקול מתן תורה היה מדבר?
שכן הוא אומר: קול ה' בכח (תהל' כט ד).

וכן הוא אומר: ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר אליו (במד' ז פט), הקול שהיה שומע במתן תורה, שנאמר: קול ה' שובר ארזים (תהלי' כט ה), ובו היה מדבר על כל דבור ודבור ועל כל אמירה וצווי.

שמא תאמר, שנשמע הקול לישראל מבחוץ?
תלמוד לומר: וישמע את הקול, הוא היה שומע בלבד.

וכי מאחר שבקול גבוה היה מדבר, למה לא היו שומעים?
לפי שגזר הקדוש ברוך הוא על הדבור שיצא והלך אצל משה ועשה לו הקדוש ברוך הוא שביל שבו יוצא הקול עד שיגיע למשה ולא נשמע לכאן ולכאן, שנאמר: לעשות לרוח משקל (איוב כח כה), שכל דבור ודבור שיוצא מפי הקדוש ברוך הוא, הכל במשקל.
וכן הוא אומר: ודרך לחזיז קולות (שם שם כו), שעשה לו הקדוש ברוך הוא דרך לאותו הקול שילך אצל משה בלבד, שנאמר: ויקרא אל משה וידבר ה' אליו, אליו היה נשמע ולא לאחר. לכך נאמר: גיבורי כח עושי דברו.

ויקרא אל משה
זה שאמר הכתוב: כי טוב אמר לך עלה הנה מהשפילך לפני נדיב (משלי כה ז).

רבי תנחום אומר:
רחק מן מקומך שנים ושלשה מושבות שיאמרו לך עלה, ואל תעלה שלא יאמרו לך רד.

רבי תנחומא אומר:
יש זהב ורב פנינים וכלי יקר שפתי דעת (מש' כ טו).

מתלא אומר:

דעת חסרת מאי קנית, דעת קנית מאי חסרת.

אף משה לא עלה עד שקראו הקדוש ברוך הוא, שנאמר: ויקרא אל משה:


ויקרא אל משה.
ילמדנו רבנו:
העובר לפני התיבה וטעה ולא הזכיר ברכת המינים, מנין שמחזירין אותו?

כך שנו רבותינו:

העובר לפני התיבה וטעה, בכל ברכות כלן, אין מחזירין אותו.
טעה בברכת המינים, מחזירין אותו ואומרה בעל כרחו.
ומפני מה מחזירין אותו?
חיישינן שמא מין הוא, שאם יהא בו צד מינות, קלל עצמו ועונין הקהל אמן.
וכן מי שלא אמר בונה ירושלים, מחזירין אותו, חיישינן שמא כותי הוא.

אמר רב אסי:
גר שקבל עליו כל התורה כולה חוץ מדבר אחד, אין מקבלין אותו.
ולא עוד, אלא אפילו דקדוק אחד מן התורה או מדברי סופרים.

אמר רבי יהודה בר שלום:
אתה מוצא ארבעים ושמונה פעמים הזהיר הקדוש ברוך הוא בתורה על הגרים, וכנגדן הזהיר על עבודה זרה.
אמר הקדוש ברוך הוא: דיו שהניח עבודה זרה ובא אצלכם, אני מזהירך שתאהבהו, שאני אוהבו, שנאמר: ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה וגו' (דב' י יח):


ויקרא אל משה
זה שאמר הכתוב: גאות אדם תשפילנו, ושפל רוח יתמוך כבוד (מש' כט כג).
כל מי שרודף אחר שררה, שררה בורחת ממנו. וכל מי שבורח משררה, שררה רודפת אחריו. שאול ברח מן השררה בשעה שבא למלוך, שנאמר: וישאלו עוד בה' הבא עוד הלום איש, ויאמר ה' הנה הוא נחבא אל הכלים (ש"א י כב).

מהו אל הכלים?
כשאמרו לו דבר המלוכה, אמר להם: איני ראוי למלכות, אלא שאלו באורים ותומים אם אני ראוי. ואם לאו, הניחו אותי. מיד וישאלו עוד בה'. מיד החביא את עצמו עד ששאלו באורים ותומים. ויאמר ה' הנה הוא נחבא אל הכלים.

וכן שנו רבותינו:
הכלים, אלו אורים ותומים.
והבורח מן השררה, השררה רודפת אחריו, שנאמר, הראיתם אשר בחר בו ה' כי אין כמוהו בכל העם הזה (ש"א י כד).

ואבימלך בן ירובעל רדף אחר השררה, והשררה ברחה ממנו, שנאמר: וילך אבימלך בן ירובעל שכמה אל אחי אמו וגו' (שופט' ט א), והרגם כולם על אבן אחת ומלך על בעלי שכם.
ולבסוף, וישלח אלהים רוח רעה בין בעלי שכם ובין אבימלך, והרגה אותו אשה.

ומשה ברח מן השררה. בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא, ועתה לך ואשלחך אל פרעה (שמ' ג י), ויאמר בי אדני שלח נא ביד תשלח (שם ד יג).

אמר רבי לוי:
שבעה ימים היה הקדוש ברוך הוא מפתה למשה בסנה לשלחו. והוא משיבו, שלח נא ביד תשלח, שנאמר: ויאמר משה אל ה' בי אדני, לא איש דברים אנכי גם מתמול וגו' ( שם שם י). אמר לו הקדוש ברוך הוא, חייך שסופך לילך.
כיון שהלך ואמר כה אמר ה' אלהי העברים שלח את עמי ויעבדוני (שם ט א), אמר אותו רשע: מי ה' (שם ה ב).
התחיל משה אומר: אני כבר עשיתי שליחותי. הלך וישב לו.
אמר ליה הקדוש ברוך הוא: ישבת לך, בא דבר אל פרעה מלך מצרים (שם ו יא).
וכן על כל דבור ודבור, לך אל פרעה (שם ז טו), השכם בבקר והתייצב לפני פרעה (שם ח טז), ללמדך שהיה בורח מן השררה.
לסוף הוציאם ממצרים,
וקרע להם את הים,
והביאם אל המדבר,
והוריד להם את המן,
והעלה להם את הבאר,
והגיז להם את השלו,
ועשה את המשכן,
ואמר: מכאן ואילך מה יש לי לעשות?
עמד וישב לו.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, יש לי מלאכה גדולה מכל מה שעשית.
יש לך ללמד לישראל טומאה וטהרה, להזהירן היאך יהיו מקריבין בני קרבן לפני, שנאמר: ויקרא אל משה, דבר אל בני ישראל, אדם כי יקריב מכם קרבן. משה ברח מן השררה ורדפה אחריו, לקיים מה שנאמר: גאות אדם תשפילנו ושפל רוח יתמוך כבוד (מש' כט כג), זה משה, שנאמר בו: ותחסרהו מעט מאלהים וכבוד והדר תעטרהו ( תהלים ח ו).

ויקרא אל משה
אמר דוד: אז דברת בחזון לחסידך ותאמר שויתי עזר על גיבור הרימותי בחור מעם (שם פט כ). אף על פי שדבר הקדוש ברוך הוא עם אדם הראשון וציוהו על עץ הדעת, הוא לעצמו היה בעולם.
וכן נח, אף על פי שדבר עמו, הוא היה תמים בדורותיו.
וכן אברהם וכן יצחק וכן יעקב, יחידים בעולם היו.

אבל משה, כמה צדיקים היו עמו, שבעים זקנים ובצלאל וחור ואהרן ובניו והנשיאים, ולא קרא אלא למשה. הוי, הרימותי בחור מעם, זה משה, שנאמר: לולי משה בחירו ( תהלים קו כג):


ויקרא אל משה
מהיכן קרא לו?
מאהל מועד. יהא שמיה מברך לעלם, שמניח העליונים ובחר בתחתונים לשכן במשכן בשביל אהבתן של ישראל.
וכן אמר שלמה: כי האמנם ישב (ה') אלהים על הארץ הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך (מ"א ח כז). יש פוחר (=יוצר) מתאווה לכלי חרס כביכול, כי יוצר הכל הוא. אלא בשביל האהבה, נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות (תהל' פד ג).
וכן הוא אומר: ויקרא אל משה מאהל מועד.

גדול היה משה, ראה מה כתיב: ויקרא אלהים לאור יום (ברא' א ה).
וכאן: ויקרא אל משה.
זו קריאה וזו קריאה. מי גדול, השובה או הנשבה?
הוי אומר: הנשבה.
ראה מה כתיב: ויקרא אלהים לאור יום. ואין אור אלא תורה, שנאמר: כי נר מצווה ותורה אור (מש' ג כג). ומשה שבה כל התורה, שנאמר: עלית למרום שבית שבי ( תה' סח יט).
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: בעולם הזה עשיתיך ראש על כל ישראל.
ולעולם הבא כשיבואו הצדיקים ליטול שכרם, אתה בא בראש כולם, שנאמר:, ויתא ראשי עם צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל (דברים לג כא):


ונתנו בני אהרן אש על המזבח וערכו עצים
כל העצים כשרים למערכה, חוץ מגפן ומזית.

למה?
שהם עושין פירות משובחים.
הא למדת, שבזכות הבנים, אבותיהם מתכבדין.


(סדר הפסקאות הוא לפי הסדר בדפוסים, כנראה שיש בלבול בסדר הפסקאות)
ויקרא אל משה
למה אמר ויקרא?
אלא בשביל שאמר למעלה, ולא יכול משה לבוא אל אהל מועד, כששרתה השכינה באהל מועד, ולא יכול לבוא, לפי ששכן עליו הענן, ולפיכך קראו הקדוש ברוך הוא מאהל מועד.

לאמר
מהו לאמר?
לאמר לבני ישראל.

אדם כי יקריב מכם קרבן
למה אמר אדם ולא אמר איש?
ירצה לומר, כי יחטא האדם, כמו אדם הראשון שהתחיל לחטוא, יקריב קרבן.

למה נאמר מן הבהמה, כשאמר מן הבקר ומן הצאן?
אלא ירצה לומר, להבדילן מן הבהמה, שלא ירד נפשו לשאול תחתית כמו הבהמה שיורדת נפשה למטה לארץ, כמה שנאמר: מי יודע נפש האדם העולה היא למעלה ונפש הבהמה היורדת היא למטה (קהלת ג כא).
וכן אין אדם יודע?!
אלא כמו שאמר הכתוב: (ו) מי יודע ישוב ונחם האלהים (יואל ב יד).
וזה פתרונו, מי יודע שהוא חוטא, ישוב אל האלהים ויכפר לו על כל עונותיו.

מהו ונחם?
אלא וינחם על הרעה שדבר לעשות לו.

וכן הוא אומר: מי הוא שיודע ויבין ויש לו דעת ובינה, יבין וידע כי נפש האדם עולה היא למעלה למקום שנגזרה משם, ורוח הבהמה יורדת היא למטה לארץ. שכן אמר שלמה המלך עליו השלום: והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה ( קהל' יב ז).

ואי זה רוח שתשוב אל האלהים אשר נתנה?
אלו רוחות הצדיקים והחסידים ובעלי תשובה שעומדין לפניו במעלה גדולה, והוא החיים שאין עמה מות, והטובה שאין עמה רעה. הוא שכתוב בתורה: למען ייטב לך (דבר' כב ז), לעולם.

ומפי השמועה למדנו
למען ייטב, לעולם שכולו טוב.
והארכת ימים (שם), לעולם שכלו ארוך.
ושכר הצדיקים הוא, שיזכו ויחיו לטובה. אשרי האיש שזכה לטובה ולענג. המקום יזכנו להתענג בה עם הצדיקים.

וכבר הודיעונו חכמים הראשונים, שטובות חיי העולם הבא, אין כוח באדם לדורשה ולאומרה, ואין יודע גודלה ויופייה ועצמה, כי אין לה ערך ולא דמיון ודמות.
וכן אמר הכתוב: עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו (ישע' סד ג). כלומר, הטובה שלא ראה אותה עין זולתך אלהים.
וזה שקראו אותו חכמים העולם הבא, לא מפני שאינו מצוי עתה.
אבל לנו שהיום בעולם הזה, יש לבוא. ולפיכך אומר, העולם הבא, לאחר שיוצא אדם מעולם הזה.
ומי שאומר שזה העולם אבד ואחר כך יבוא העולם הבא, אין הדבר כן. אלא שהצדיקים כשיוצאים מעולם, מיד עולים ועומדים במעלה זו, שנאמר: מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך (תהלים לא כ).
ושל רשעים, שוטטות בכל העולם, ולא ימצאו מנוח לכף רגליהם, ואינה עולה למקום שנגזרה משם עד שנים עשר חדש, עד שיכלה הגוף.

מה היא עושה?
הולכת וחוזרת על הקבר, וקשה עליה ראית הגוף נרקב ושהוא רמה ותולעה.

ולמה הדבר דומה?
לאדם שהיה לו בית נאה ונופל.

מה הוא עושה?
הולך ורואה אותו בכל יום שצומח בו קוצים, וכסו פניו חרולים וגדר אבניו נהרסה, ובוכה ומתאבל עליו בשביל שהוא רואה כך.
וכן הוא הרוח שוטט בכל העולם וחוזר לקבר.

וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה:

קשה רמה למת, כמחט בבשר החי.

ומנין שהנפש מתאבלת עליו?
שנאמר: אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל (איוב יד כב). הוי, הבהמה ויאבד כבהמה. ולפיכך אמר: מן הבהמה.
ואמר: מן הבקר ומן הצאן, לפי שיקריבו מן הצאן ומן הבקר, כדי שלא תרד נפשו למטה כבהמה.

ולמה קריבין קרבן מן העוף ומן הכבשים ומן הצאן ומן העזים ולא מן הדגים?
שנאמר: [ו]אם מן העוף עולה קרבנו, אלא בשביל שהם בשר ודם כמו האדם ויוצאין מבטן אמן כמו האדם, מכפרים על האדם. אבל הדגים, ביצים הם ויוצאין מהן וחיין.

אמרו רבותינו זיכרונם לברכה:

כל דמות שברא הקדוש ברוך הוא ביבשה, ברא בים בדגים.

רבי טרפון אומר:
ממונה היה הדג מששת ימי בראשית לבלוע את יונה, שנאמר: וימן ה' דג גדול (יונה ב א).
[ביום חמישי ברח יונה מפני אלהיו.

ולמה ברח?
אלא שפעם ראשונה, שלחו להשיב את גבול ישראל ועמדו דבריו, שנאמר: הוא השיב את גבול ישראל (מ"ב יד כה).

פעם שניה, שלחו לירושלים להחריבה, ועשה הקדוש ברוך הוא ברוב רחמיו ונחם על הרעה ולא חרבה, והיו קורין אותו נביא השקר.

פעם שלישית, שלחו אל נינוה להחריבה.
דן יונה דין בינו לבין עצמו.
אמר יונה: אני יודע שהגויים קרובי תשובה הם, עכשיו אם אלך בשליחותו, מיד יעשו תשובה והקדוש ברוך הוא ארך אפים ורב חסד. ובעת שיעשו תשובה, מיד ירחם, ויקצוף הקדוש ברוך הוא על ישראל] כמו שעשה בימי סנחריב כשבא רבשקה לחרף אלהים חיים, אמר: אמרת אך דבר שפתים, עצה וגיבורה למלחמה, עתה על מי בטחת כי מרדת בי (שם יח כ).
וכי תאמרון אלי אל ה' אלהינו בטחנו, הלא הוא אשר הסיר חזקיהו את במתיו ואת מזבחתיו (שם שם כב).

מה עשה חזקיהו באותה שעה?
ויתפלל חזקיהו לפני ה' ויאמר, ה' אלהי ישראל יושב הכרובים, אתה הוא האלהים לבדך לכל ממלכות הארץ, אתה עשית את השמים ואת הארץ, הטה ה' אזנך ושמע, פקח ה' עיניך וראה ושמע את דברי סנחריב אשר שלחו לחרף אלהים חי (שם יט טו-טז).

וישלח ישעיהו בן אמוץ אל חזקיהו לאמר, כה אמר ה' אלהי ישראל אשר התפללת אלי אל סנחריב מלך אשור שמעתי (שם שם כ). (הנני נותן בו רוח וגו' (שם שם ז), ובא ודבר עמיה ארבע מאה מלכין אחידי סיפין ורומחין וגו').
ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור מאה שמונים וחמשה אלף וישכימו בבקר והנה כלם פגרים מתים, ויסע וילך וישב סנחריב מלך אשור וישב בנינוה (מ"ב יט לה-לו).

אמר לחכמים: למה אהבתו של הקדוש ברוך הוא עם ישראל יותר מכל אומות העולם?
אמרו לו: אבא זקן היה להם ושמו אברהם ובא לשחוט בנו להעלותו עולה.
אמר להם: שחטו?
אמרו לו: לאו.
אמר להן: הוא על שהיה רצונו לשחטו, היה אהבה בינו לבין אלוהיו.
אמר: אני אשחוט את בני ואעלהו לו לעולה. וכן עשה, שנאמר: וייקח את בנו הבכור אשר ימלוך תחתיו ויעלהו עולה (שם ג כז).
אמר הקדוש ברוך הוא: מה אומות העולם שלא נתתי להם חוקים ומשפטים, הם עושים לשמי, שנאמר: בכל מקום מוקטר מוגש לשמי וגו' (מלאכי א יא). מיד, ויהי קצף גדול על ישראל (מ"ב ג כז).
לפיכך אמר יונה: הגויים מיד יעשו תשובה ויהיה רוגזו של הקדוש ברוך הוא על ישראל. שיאמר הקדוש ברוך הוא, הגויים שלא נתתי להם חוקים ומשפטים, בעת שאני גוזר עליהם גזירה והם יודעים, מיד הם שבים. וישראל לא כן, שבכל עת אני שולח להם נביאי, והם קשי עורף. ולפיכך, ויהי קצף גדול.
ולא עוד שישראל קורין לו נביא שקר, אלא אף אומות העולם קורין לו כן אמר יונה, אני בורח מלפניו למקום שאין שם כבודו.

מה אעשה?
אם אעלה לשמים, שם כבודו, שנאמר: על השמים כבודו (תהלי' קיג ד).
ואם על הארץ, שם כבודו, שנאמר: מלא כל הארץ כבודו (ישע' ו ג).
הריני בורח לים, שאין נאמר שם כבודו.
ירד ליפו ולא מצא שם אניה לירד. והאניה שירד בה יונה הייתה רחוקה מיפו מהלך שני ימים, לנסות את יונה.

מה עשה הקדוש ברוך הוא?
הביא סער גדול בים והחזירם ליפו, וראה יונה ושמח בלבו, ואמר: עכשיו אני יודע שדרכי מיושרת לפני. והוא לא ידע כי הקדוש ברוך הוא מסבב הדבר להודיעו ששם כבודו.
אמר להם: אבוא עמכם.
ודרך כל האניות כשאדם יוצא מהן, הוא נותן שכרו. ויונה בשמחת לבו הקדים ונתן שכרו, שנאמר: ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה' (יונ' א ג).
פרשו מהלך יום אחד, ובא עליהם סער גדול בים מימינם ומשמאלם. ודרך כל האניות, שבאות ושבות בשלום בשתיקות. והאניה שירד בה יונה, הייתה בצרה גדולה להישבר, שנאמר: וה' הטיל רוח גדולה אל הים (יונה א ד).

רבי חנינא אמר:
משבעים לשונות היו באניה, וכל אחד ואחד אלהיו בידו.
אמרו: האלהים שיענה ויציל אותנו מן הצרה הזאת, הוא האלהים. ועמדו וקראו איש בשם אלהיו, ולא הועילו.
יונה בצרת נפשו נרדם וישן.
ובא אליו רב החובל, אמר ליה: הרי אנו עומדין בין מות לחיים ואתה נרדם.

מאי זה עם אתה?
אמר להם: עברי אנכי ( שם שם ט).
אמרו לו: והלא שמענו כי אלהי העברים גדול הוא, קרא אל אלהיך (שם שם ו), אולי יעשה לנו ככל נפלאותיו שעשה לכם בים סוף.
אמר להם: בשבילי הצרה הזאת באה עליכם, כי מלפניו אני בורח, כי חשבתי כי אין בים כבודו, ועכשיו אני רואה כי בים וביבשה כבודו.
אמר להם: בשבילי, שאוני והטילוני אל הים וישתוק הים מעליכם (שם שם יב).

רבי שמעון אומר:
לא קבלו האנשים מן יונה להפילו לים, והפילו גורלות, כמו שנאמר: ויפילו גורלות ויפול הגורל על יונה (שם שם ז).

מה עשו?
נטלו את הכלים אשר באניה והשליכו אותם לים להקל מעליהם, ולא הועיל מאומה. בקשו לחזור ליבשה ולא יכלו, שנאמר: ויחתרו האנשים וגו' (שם שם יג).

מה עשו?
נטלו את יונה ועמדו על ירכתי הספינה ואמרו: אלהי עולם ה', אל תתן עלינו דם נקי ( שם שם יד), שאין אנו יודעין מה טיבו של זה האיש, והוא אומר בפיו, בשבילי הצרה הזאת באה עליכם.
הטילו אותו עד ארכובותיו, ועמד הים מזעפו.
לקחו אותו אצלן, והים סוער עליהם.
הטילו אותו עד טיבורו, ועמד הים מזעפו.
לקחו אותו אצלן, והיה סוער עליהם.
הטילו אותו כלו, מיד שתק הים מזעפו, שנאמר: וישאו את יונה ויטילוהו וגו' (שם שם טו). וימן ה' דג גדול לבלוע את יונה ויהי יונה במעי הדג שלשה ימים ושלשה לילות ( שם ב א). ונכנס יונה לתוך פיו, כאדם שהוא נכנס לבית הכנסת גדולה. והיו שתי עיניו של דג כחלונות מפותחות מאירות ליונה.

רבי מאיר אומר:
מרגלית אחת תלויה במעיו של דג, והייתה מאירה ליונה כשמש הזה שהוא מאיר בגיבורתו בצהרים, והיה רואה יונה כל מה שבים ושבתהומות, שנאמר: אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה (תהל' צז יא).
אמר לו הדג ליונה: אי אתה יודע שבא זמני להיאכל לתוך פיו של לויתן.
אמר לו: הוליכני לשם ואני מציל אותך ואת נפשי. הוליכו אצל לויתן.
אמר לו ללויתן: בשבילך באתי לראות מדורך בים.
ולא עוד, אלא שאני עתיד לירד ליתן חבל בצווארך ולעלות אותך לסעודה גדולה של צדיקים. הראהו חותמו של אברהם אבינו, הביט לברית וראהו לויתן וברח מהלך שני ימים לפני יונה. אמר לו לדג: הריני הצלתיך מפיו של לויתן, הראני כל מה שבים ובתהומות.
והראהו נהר גדול של מימי אוקיינוס, שנאמר: תהום יסובבני (יונה ב ו).
והראהו שבילי ים סוף שעברו ישראל בתוכם, שנאמר: סוף חבוש לראשי (שם).
והראהו מקום שמשברי הים וגליו יוצאין, שנאמר: כל משבריך וגליך עלי עברו (שם שם ד). והראהו עמודי ארץ במכוניה, שנאמר: הארץ בריחיה בעדי לעולם (שם שם ז).
והראהו שאול תחתית, שנאמר, ותעל משחת חיי, ה' אלהי (שם).
והראהו גיהינום, דכתיב: מבטן שאול שועתי שמעת קולי (שם שם ג).
והראהו תחת היכל ה', שנאמר: לקצבי הרים ירדתי (שם שם ז).

מכאן אנו למדים, שירושלים על שבעה הרים עומדת.
וראה שם אבן שתייה קבועה בתהומות.
וראה שם בני קרח עומדין ומתפללין עליה.
אמר לו ליונה: הרי אתה עומד תחת היכל ה', התפלל ואתה נענה.
מיד אמר יונה לדג: עמוד במקום עומדך, שאני מבקש להתפלל תפלה. ועמד הדג.
והתחיל יונה להתפלל לפני הקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם: נקראת מוריד ומעלה, הרי ירדתי, העלני.
נקראת ממית ומחיה, הרי הגעת נפשי למות, החייני. ולא נענה.
עד שיצא מפיו, אשר נדרתי אשלמה וגו' (שם שם י). אשר נדרתי לעלות את לויתן ולהעלות לפניך, אשלם ביום ישועת ישראל, שנאמר: ואני בקול תודה אזבחה לך אשר נדרתי (שם).
מיד רמז הקדוש ברוך הוא והקיא את יונה ליבשה, שנאמר: ויאמר ה' לדג ויקא את יונה אל היבשה (שם שם יא).
ויראו המלחים את כל הנסים והאותות והנפלאות הגדולים שעשה הקדוש ברוך הוא עם יונה, ועמדו והשליכו איש אלהיו, שנאמר: משמרים הבלי שווא חסדם יעזובו (שם שם ט).
וחזרו ליפו ועלו לירושלים ומלו את בשר ערלתם, שנאמר: וייראו האנשים יראה גדולה את ה' ויזבחו זבח לה' וידרו נדרים (שם א טז).

וכי זבחו זבח?
אלא ברית מילה, שהוא כדם זבח.
ונדרו כל איש מהם להביא את בניו ואת כל אשר לו לאלהי יונה, ונדרו ושלמו, ועליהם הוא אומר: את הגרים גרי הצדק: