אשה כי תזריע וילדה זכר
זה שאמר הכתוב: מי יתנני כירחי קדם וגו' (איוב כט ב). הפסוק הזה איוב אמר.

אימתי?
בשעה שבאו עליו הייסורין.
אמר: מי יתנני כירחי קדם ולוואי שהייתי כאותן הימים שהייתי במעי אמי. כימי אלוה ישמרני (איוב כט).
מלמד שהולד משתמר במעי אמו.
בהלו נרו עלי ראשי, לאורו אלך חשך (איוב כט ג).
מכאן את למד, שהאורה לתינוק כשהוא במעי אמו.
כאשר הייתי בימי חרפי, בסוד אלוה עלי אהלי (איוב כט ד). כשם שהגשם מוחה בקרקע ומלכלך אותה, כך התינוק מלוכלך במעי אמו.

דבר אחר:
בסוד אלוה עלי אהלי מדבר בתינוק וכשם שהתינוק מלוכלך כך אדם מלוכלך מעונות והצרות באות עליו.
באותה שעה הוא אומר: מי יתנני כירחי קדם, ולוואי היו לי אותן הירחים והימים שהייתי במעי אמי.

מה אומר באחרונה?
כאשר הייתי בימי חרפי.

אמר רבי אבהו:
התינוק יוצא ממעי אמו מלא רירין ומלא דם, והם מחבבין אותו.
וכן מנהג כל אשה שתלד, מחבבין אותו הולד. וכל שכן אם הוא זכר. הוי אומר: אשה כי תזריע וילדה זכר.

אשה כי תזריע
זה שאמר הכתוב: אחור וקדם צרתני (תהלי' קלט ה).

במי הכתוב מדבר?
באדם הראשון.

אמר רבי יוחנן:
כתיב בו באדם הראשון שתי יצירות שני יודין, שנאמר: וייצר ה' אלהים את האדם (בר' ב ז), יצירה אחת בעולם הזה, ויצירה אחת לעולם הבא.
אבל הבהמה והחיה והעוף יצירה אחת כתיב בהן ביו"ד אחת, דכתיב: ויצר ה' אלהים מן האדמה כל חית השדה (בר' ב יט). לפיכך הוא אומר: אחור וקדם צרתני.

רבי שמעון בן לקיש אומר:
אחור למעשה בראשית.

מה טעם?
דכתיב: ורוח אלהים מרחפת על פני המים (בר' א ב), זו נפשו של אדם הראשון.
לפיכך הוא אומר: אחור וקדם צרתני.

רבי אלעזר בן פדת אומר:
אחור למעשה יום השישי,
וקדם למעשה יום השישי.

כיצד?
ששה דברים ברא הקדוש ברוך הוא ביום השישי, ואלו הן:
נפש
חיה
ובהמה
וחיתו ארץ,
ואדם
וחוה.

ונפשו של אדם נבראת תחילה, שנאמר: נפש חיה (בר' ב יט). ואין נפש חיה, אלא נפשו של אדם, שנאמר: ויהי האדם לנפש חיה (בר' ב ז). הוי, קודם [ל]מעשה יום השישי.
ואחור למעשה יום השישי, שהיה עוסק בו כל יום השישי. הוי, אחור וקדם צרתני, אחור למעשה יום השישי וקודם למעשה יום השישי.

רבי שמואל בר נחמני אומר:
מהו אחור וקדם צרתני?
אלו דו פרצופין, זכר ונקבה, שנאמר: זכר ונקבה בראם וגו' ויקרא את שמם וגו' (בר' ה ב), הוי אומר: אחור וקדם צרתני.
אמר אדם: אחר שברא הקדוש ברוך הוא כל הבהמות והעופות והשקצים והרמשים, ואחר כן ברא אותי.
כך התינוק הזה עד שלא יצא ממעי אמו, הקדוש ברוך הוא מצווה אותו ואומר לו: מזה תאכל ומזה לא תאכל, וזה לכם הטמא, את זה תאכלו ואת זה לא תאכלו.
ומי שהוא מקבל עליו במעי אמו כל המצות שבתורה ( ו)אחר כן נולד, לכך כתיב: אשה כי תזריע:


דבר אחר:
וילדה זכר
זה שאמר הכתוב: אין קדוש כה' כי אין בלתך וגו'.

מהו כי אין בלתך (ש"א ב ב)?
מלך בשר ודם, בונה פלטרין, הם מבלין אותו. אבל הקדוש ברוך הוא, מבלה את עולמו. כביכול, כי אין בלתך.

ואין צור כאלהינו ( שם), אין צייר כאלהינו.
כיצד?
מלך בשר ודם, צר צורה על הכותל, שמא יכול לצור על המים?!
והקדוש ברוך הוא, צר את העובר במעי אמו בתוך המים. הוי אומר: ואין צייר כאלהינו.

דבר אחר:
מלך בשר ודם, צר צורה על הכותל, אינו יכול לצור בה רוח ונשמה.
והקדוש ברוך הוא, צר צורה בתוך צורה. כלומר, יצר העובר במעי אמו, ונותן בתוכו רוח ונשמה. הוי אומר: ואין צייר כאלהינו.

דבר אחר:
אין צור כאלהינו.
אדם צר צורה, הוא מדבר וצורתו אינה מדברת, והאדם עומד ומשבח צורתו.
אבל הקדוש ברוך הוא צר את האדם, והאדם עומד ומדבר ומשבח להקדוש ברוך הוא.

בשר ודם מבקש לצור צורה, כמה סימנין הוא נותן עד שלא צר אותה הצורה.
אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא צר את האדם בתוך טיפה אחת.

בוא וראה, הטווס הזה, שלש מאות ששים וששה מיני צבעונים יש בו.
ומהיכן הוא נוצר?
מתוך טיפה של לובן נוצר.
ולא תאמר בעוף, אלא אפילו אדם, נוצר מתוך טיפה של לובן, שנאמר: אשה כי תזריע וילדה זכר. הוי אומר: אין צור כאלהינו.

בשר ודם, צר צורה, אבל צורתו אינה עושה צורה.
הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא צר צורה וצורתו עושה צורה. שהוא צר את האשה, והאשה יולדת ועושה צורה כיוצא בה:


דבר אחר:
אשה כי תזריע
אם קדמה האשה, יולדת זכר.
קדם האיש, יולדת נקבה.

אמר רבי אבין הלוי:
רמז לך הכתוב: ואם נקבה תלד.
אם קדם האיש מוליד נקבה.
קדמה האשה יולדת זכר, שנאמר: אשה כי תזריע וילדה זכר.

אמר רבי חייא בר אבא:
לפיכך נתלה הזכר באשה.

ונקבה באיש מנין?
שכך כתיב: הנה ילדה מלכה גם היא בנים לנחור אחיך, את עוץ בכורו וגו', ובתואל ילד את רבקה (ברא' כב כ-כג).
וכן הוא אומר: (ו)פילגש כלב מעכה ילד שבר ואת תרחנה, ותלד שעף אבי מדמנה את שוא אבי מכבנה ואבי גבעא, ובת כלב עכסה (דה"א ב מח-מט).
הוי, נתלו הנקבות באנשים והזכרים בנשים. לכך כתיב: אשה כי תזריע וילדה זכר.

אמר רבי איבו:
מעשה נסים עשה הקדוש ברוך הוא לתינוק הזה.
אדם שהוא נתון בחמין יום אחד, אין נפשו מפרכסת
אבל התינוק הזה, נתון במעי אמו תשעה חדשים והקדוש ברוך הוא משמרו.

אמרו רבותינו זיכרונם לברכה:
מעשה נסים עשה הקדוש ברוך הוא עם האדם הזה.
אדם שהוא נתון באמבטי יום אחד, נפשו מצירה עליו.
והתינוק הזה נתון במעי אמו תשעה חדשים ואין נפשו קניטה עליו.

למה?
שהקדוש ברוך הוא עושה עמו מעשה נסים.
ועל זה אמר איוב: אשא דעי למרחוק (איוב לו ג). היה איוב רואה את בני האדם, ואשה יולדת זכר, והספינה שטה בתוך הים אצבע על אצבע, ותמה על הדברים האלו.
אמר: אשא דעי למרחוק וגו', לפיכך נאמר: אשה כי תזריע.

אמר רבי יהודה בר סימון:
שתי ירכותיה של אשה נעשין כשתי אבנים, כדי שיהא בה כח כשהיא יולדת.

ומנין?
שכן כתיב: וראיתן על האבנים (שמו' א טז).

אמר רבי מאיר:
מעשה נס הקדוש ברוך הוא עושה עם התינוק הזה.

כיצד?
עד שלא ילדה, הייתה מושכת דמים. וכשהיא יולדת, דמים מסתלקות לשדים ונעשה חלב והתינוק יונק מהן.

אמר רבי אבא בר כהנא:
מעשה נסים הקדוש ברוך הוא עושה עם התינוק.

כיצד?
האפונדיה. שהיא מלאה ופיה למטה, מה שיש בתוכה מתפזרין.
אבל האשה הזאת, אפונדיה שלה למטה, והקדוש ברוך הוא משמר את הולד.

דבר אחר:
הבהמה מתהלכת והולד רבוץ בתוך מעיה, והאשה הולכת זקופה והולד במעיה והקדוש ברוך הוא משמר אותו. לכך נאמר: אשה כי תזריע:


ובמלאת ימי טהרה וגו'
למה היא מביאה קרבן?
אמרו רבותינו זיכרונם לברכה:
מאה פעיות האשה פועה, שנאמר: הן אתם מאין ופעלכם מאפע (ישע' מא כד).

מהו מאפע?
מאה פועות היא פועה כשהיא יושבת על המשבר, תשעים ותשע למיתה, ואחת לחיים.
וכיון שהצרות מקיפות אותה, היא נודרת שלא תזקק עוד לאישה. לפיכך מביאה קרבן, שנאמר: תביא כבש בן שנתו:


וביום השמיני ימול
אין כתיב שם שיוציא הוצאות על המילה.

בא וראה, כמה ישראל מחבבין את המצות, שהם מוציאין הוצאות כדי לשמור את המצות ולשמוח בהם.
אמר הקדוש ברוך הוא: אתם משמרים את המצות ותשמחו בהן, אני מוסיף לכם שמחה, שנאמר: ויספו ענוים בה' שמחה וגו' (שם כט יט).
[חביבה המילה, שנשבע הקדוש ברוך הוא לאברהם, שכל מי שהוא מהול אינו יורד לגיהינום, שנאמר: ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר (בר' טו יח).

ומי ירד לשם?
ראה מה כתיב אחריו: את הקני ואת הקנזי וגו'.

וכן יחזקאל רואה, שנאמר: בן אדם נהה על המון מצרים והורידוהו אותה ובנות גויים אדירים אל ארץ תחתיות את יורדי בור, ממי נעמת רדה והשכבה את ערלים וגו', שם אשור וכל קהלה סביבותיו קברותיו וגו', שם משך תבל וכל המונה סביבותיו קברותיה כלם ערלים וגו', שמה נסיכי צפון וגו' (יחז' לב יח-ל).

וכן ישעיה אומר: לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק (ישע' ה יד), למי שאין בו חוק. ומנין שהיא נקראת חוק?
שנאמר: ויעמידה ליעקב לחק, לישראל ברית עולם (תהל' קה י), משום שהקדוש ברוך הוא שם שמו בישראל.

ומה השם והחותם ששם בהם?
הוא שדי.
השי"ן שם באף,
והדל"ת ביד,
והיו"ד במילה.

ולפיכך כשהוא הולך אל בית עולמו, יש מלאך ממונה בגן עדן שלוקח אותו ומביאו בגן עדן. והכופרים והפושעים, הקדוש ברוך הוא מצווה למלאך ומושך ערלתו, שנאמר: שלח ידיו בשלומיו, חלל בריתו (שם נה כא)].

מעשה ששאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא:
איזו מעשים נאים, של הקדוש ברוך הוא או של בשר ודם?
אמר לו: של בשר ודם נאים.
אמר לו טורנוסרופוס: הרי השמים והארץ יכול אדם לעשות כיוצא בהם?!
אמר לו רבי עקיבא: לא תאמר לי בדבר שהוא למעלה מן הבריות שאין שולטין עליו, אלא אמור דברים שהם מצויין בבני אדם.
אמר לו: למה אתם מולין.
אמר לו: אני הייתי יודע שעל דבר זה אתה שואלני, ולכך הקדמתי ואמרתי לך, שמעשה בני אדם נאים משל הקדוש ברוך הוא.
הביא לו רבי עקיבא שבלים וגלסקאות.
אמר לו: אלו מעשה הקדוש ברוך הוא, ואלו מעשה ידי אדם.
אמר לו: אין אלו נאים יותר מן השבלים?!
אמר לו טורנוסרופוס: אם הוא חפץ במילה, למה אינו יוצא הולד מהול ממעי אמו?
אמר לו רבי עקיבא: ולמה שוררו יוצא עמו והוא תלוי בבטנו ואמו חותכו ומה שאתה אומר למה אינו יוצא מהול, לפי שלא נתן הקדוש ברוך הוא את המצות לישראל, אלא לצרף אותם בהם.
ולכך אמר דוד: (כל) אמרת ה' צרופה (תהלים יח לא):