אמור אל הכהנים
זה שאמר הכתוב: אמרות ה' אמרות טהורות וגו' (תהל' יב ז).
על כל מה שהקדוש ברוך הוא מזהיר את ישראל, בשביל קדושתן וטהרתן. הוי, אמרות ה' אמרות טהורות.

דבר אחר:
אמור אל הכהנים ואמרת אליהם
הרי אמירה שני פעמים.

משל למה הדבר דומה?
לטבח שהיה נכנס ויוצא לפני המלך.
אמר המלך: גוזר אני עליך שלא תראה את המת כל ימיך, מפני שאתה נכנס ויוצא ורואה פני, שלא תטמא את פלטרין שלי.
כך גזר הקדוש ברוך הוא על הכהנים הנכנסים לבית המקדש, שלא יטמאו למת.
לפיכך הוא אומר: לנפש לא יטמא בעמיו:


דבר אחר:
אמר אל הכהנים
מה כתיב למעלה מן העניין?
ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני מות יומתו, באבן ירגמו אותם דמיהם בם, ואחרי כן, אמור אל הכהנים.
זה שאמר הכתוב: וכי יאמרו אליכם דרשו אל האובות ואל הידעונים המצפצפים והמהגים, הלא עם אל אלהיו ידרוש בעד החיים אל המתים (ישע' ח יט).

אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: אם יאמרו לכם אומות העולם, הניחו אל האלהים שבשמים ודרשו אל האובות.
אמרו להם: הלא עם אל אלהיו ידרוש. כמו שאמר אליהו לאחזיהו: המבלי אין אלוהים בישראל אתה שולח לדרוש בבעל זבוב אלהי עקרון ( מ"ב א ו). למה לנו להניח חי העולמים, וה' אלוהים אמת, הוא אלוהים חיים ומלך עולם, ונדרוש אל המתים, פה להם ולא ידברו, עינים להם ולא יראו (תהל' קטו ה).
אנו כתיב בנו: ואתם הדבקים בה' אלהיכם, חיים כלכם היום (דבר' ד ד), לפיכך נדרוש באלהים חיים.
אבל אלוהות של עובדי עבודה זרה, כמוהם יהיו עושיהם (תה' קטו ח).

מה כתיב אחריו?
לתורה ולתעודה אם לא יאמרו כדבר הזה אשר אין לו שחר (ישעי' ח כ).

רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש
רבי יוחנן אמר:
אמר הקדוש ברוך הוא: אם לא יאמרו כדבר הזה לאומות העולם, אין להם שחר, אינו מזריח להם את השחר.

רבי שמעון בן לקיש אומר:
אשר אין לו שחר, האובות והידעונים על עצמן אינן מעלין את השחר, שהן נתונין באופל, וכל שכן על אחרים.

ואם תאמרו, ממי נדרוש?
הרי הוא אומר: ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם וגו', על פי התורה אשר יורוך וגו' (דבר' יז ט-יא).
ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני.

מה כתיב אחריו?
אמור אל הכהנים בני אהרן.

מה עניין זה אצל זה?
אלא שצפה הקדוש ברוך הוא, שעתיד שאול למלוך על ישראל ולהרוג את הכהנים בנוב ולדרוש באוב וידעוני, שנאמר: ויאמר שאול לעבדיו בקשו לי אשת בעלת אוב ואלכה אליה ואדרשה בה ( ש"א כח ז).

אמר רבי שמעון בן לקיש:
משל למה שאול דומה?
למלך שנכנס למדינה.
אמר המלך: כל התרנגולין שיש במקום הזה ישחטו בלילה.
בקש לצאת לדרכו בבקר, אמר: אין כאן תרנגול שיקרא.
אמרו לו: לא אתה הוא שציווית לשחטן?!
אף כאן שאול הסיר את האובות ואת הידעונים, והוא חוזר ואומר: בקשו לי אשת בעלת אוב. ויתחפש שאול (שם שם ח).

מהו ויתחפש?
שנעשה חופשי מן המלכות.
וילך הוא ושני אנשים עמו ויבאו אל האשה לילה ויאמר קסמי נא לי באוב והעלי לי את אשר אומר אליך (שם).

ומי היו?
אבנר ועמשא.
למדה תורה דרך ארץ, שלא יצא אדם לדרך לבדו. שכל היוצא לבדו לדרך, נעשה עבד לעבדים.

אמר רבי איבו:
שני בני אדם נהגו דרך ארץ:
אברהם
ושאול.

אברהם, כתיב בו: ויקח את שני נעריו אתו ואת יצחק בנו, ויבקע עצי עולה ויקם וילך אל המקום אשר אמר לו האלהים (בראשי' כב ג).

וכאן, וילך הוא ושני אנשים עמו. ויבאו אל האשה לילה.
וכי לילה היה?!
אלא אותה שעה היה להם אפילה כלילה.

ויאמר קסמי נא לי באוב והעלי לי את אשר אומר אליך (ש"א כח ח).
אמרה האשה: הנה אתה ידעת את אשר עשה שאול אשר הכרית את האובות ואת הידעני מן הארץ, ולמה אתה מתנקש בנפשי להמיתני (שם שם ט).
אמר לה: חי ה' אם יקרך עון בדבר הזה (שם שם י).

אמר רבי שמעון בן לקיש:
משל למי שאול דומה?
לאשה שהיא נתונה אצל אהובה, והיא נשבעת בחיי בעלה.

ותאמר האשה את מי אעלה לך (שם שם יא), מאומרי מי ה', או מאומרי מי כמוכה באלים ה'? אמר לה: שמואל העלי לי (שם), רבן של הנביאים. עשתה מה שעשתה והעלתו.
ותרא האשה את שמואל ותזעק בקול גדול ותאמר האשה למה רמיתני ואתה שאול (שם שם יב).

מהיכן ידעה?
אמרו רבותינו זיכרונם לברכה:
לא כשם שהוא עולה למלך כך הוא עולה להדיוט.
אלא למלך, פניו למעלה ורגליו למטה כדרך כל העולם.
ולהדיוט, פניו למטה ורגליו למעלה.
ויאמר לה המלך: אל תיראי כי מה ראית?
ותאמר האשה אל שאול: אלוהים ראיתי עולים מן הארץ (שם שם יג).
אלהים, תרי.

ומי היו?
שמואל ומשה.
כששמע שאול כך, נתיירא, שקרא לאחד ועלו שנים, שנאמר: אלוהים ראיתי עולים מן הארץ. ויאמר לה: מה תארו (שם שם יד) של אחד?
ותאמר: איש זקן עולה והוא עטה מעיל (שם).

שלשה דברים אמרו במעלה המת בזכורו:
המעלה אותו, רואהו ואינו שומע את קולו.
והשואלו, שומע את קולו ואינו רואהו.
והעומדים שם, לא שומעין ולא רואין.

איש זקן עולה והוא עטה מעיל.
ולהלן כתיב: ומעיל קטן תעשה לו אמו (ש"א ב יט).

תנא:
הוא המעיל אשר בו גדל, בו נקבר, בו עלה.

תנא בשם רבי נתן:
כסות שיורדת עם אדם לקבורה, בו עתיד לעלות בתחיית המתים, שנאמר: תתהפך כחמר חותם ויתייצבו כמו לבוש (איוב לח יד).

וידע שאול כי שמואל הוא ויפול אפים ארצה, ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי (ש"א כח יד-טו).
אמר ליה: לא היה לך להרגיז לבוראך אלא בי, שעשית אותי עבודה זרה.
לא כן שנינו, כשם שנפרעים מן העובד, כך נפרעין מן הנעבד.

ויש אומרים:
למה הרגזתני.
שאמר ליה: הייתי מרגיז שמא יום הדין הוא והייתי מתיירא.
והלא דברים קל וחומר. ומה שמואל רבן של כל הנביאים, היה מתיירא מיום הדין. שאר בני אדם על אחת כמה וכמה.

רבי כי הוה מטי להאי קרא, הוה בכי, שנאו רע ואהבו טוב והציגו בשער משפט, אולי יחנן ה' אלהי צבאות שארית יוסף (עמוס ה טו).
אמר: כולי האי ואולי.
בקשו את ה' כל ענוי הארץ אשר משפטו פעלו, בקשו צדק, בקשו ענוה, אולי תסתרו ביום אף ה' (צפני' ב ג'). כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שחו (עמוס ד יג).

רבי חגי אומר:
יתן בעפר פיהו אולי יש תקווה (איכה ג כח).
כי את כל מעשה, האלהים יביא במשפט על כל נעלם ( קהלת יב יד).
ויאמר שאול צר לי מאד ופלשתים נלחמים בי, ואלהים סר מעלי ולא ענני עוד גם ביד הנביאים גם בחלומות וגו' (ש"א כח טו).

ולמה לא אמר ליה באורים ותומים?
אמר רבי יצחק:
לב יודע מרת נפשו (משלי יד י).
על שהרג נוב עיר הכהנים, לא הזכיר לו אורים ותומים.

אמר לו שמואל: ויעש ה' לו כאשר דבר בידי ויקרע ה' את הממלכה מידך ויתנה לרעך לדוד (ש"א כח יז).
אמר ליה: כד הוית גבן, אמרת לי, ויתנה לרעך הטוב ממך. וכדו אמרת, לרעך לדוד?!
אמר לה: כד הוינא גבך, הוינא בעלמא דשקר, והוינא אמרי לך מילין דשקר, מדחיל מינך דלא תקטלינני. ברם אנא כען בעלמא דקשוט, לא תשמע מני אלא מלין דקשוט.

לא על חנם עשה לך הקדוש ברוך הוא בדבר הזה, אלא, כאשר לא שמעת בקול ה' ולא עשית חרון אפו בעמלק וגו', ויתן ה' גם את ישראל עמך ביד פלשתים, ומחר אתה ובניך עמי (שם שם יח-יט). עמי, במחיצתי, כיון ששמע כך, וימהר שאול ויפל מלא קומתו ארצה ויירא מאד מדברי שמואל (שם שם כ).
אמרו אבנר ועמשא: מה אמר לך?
אמר להם: אמר לי, למחר את נחת לקרבא ונצחת, ובניך מתמנין רברבים.

אמר רבי שמעון בן לקיש:
באותה שעה קרא הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת, ואמר להם: בואו וראו בריה שבראתי בעולמי.
בנוהג שבעולם, אדם שהוא הולך לבית המשתה, אינו מוליך בניו עמו מפני מראית העין, וזה יורד למלחמה ויודע שהוא נהרג, ונוטל בניו עמו, ושמח על מידת הדין שפוגעת בו.

אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי:
מלמד, שהראה לו הקדוש ברוך הוא למשה:
דור דור ודורשיו,
דור דור ושופטיו,
דור דור ושוטריו,
דור דור ומלכיו,
והראהו את שאול ובניו נופלים בחרב.

אמר לפניו: ריבונו של עולם, מלך ראשון שיעמוד על בניך ידקר בחרב?!
אמר לו הקדוש ברוך הוא: ולי אתה אומר?!
אמור אל הכהנים שהרג, שמקטרגין על שאול על שהרג נוב עיר הכהנים. וזה שנאמר: ויאמר ה' אל משה אמור אל הכהנים.

תנו רבנן:
על חמש חטאות נהרג אותו צדיק, שנאמר: וימת שאול במעלו אשר מעל בה' (דה"א י יג),
על שהרג נוב עיר הכהנים,
ועל שחמל על אגג.
ועל אשר לא שמע לשמואל, שאמר לו: שבעת ימים תוחיל עד בואי אליך (שמואל א י ח), והוא לא עשה כן, אלא, ואתאפק ואעלה העולה ( שם יג יב).
וגם לשאול באוב לדרוש,
ולא דרש בה' וימיתהו (דברי הימים א י יג-יד):


ויאמר ה' אל משה אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם
אמר רבי יוחנן:
כל מקום שנאמר: אמור ואמרת, צריך לדרוש.
ויאמר המלך אחשורוש ויאמר לאסתר המלכה.

ויאמר ויאמר, למה לי?
אמר לה: אם הוא זה, מוטב. ואם לאו, אמרי שהוא הוא.

דבר אחר:
עד שלא הכיר בה שהיא יהודית, היה משיח עמה על ידי תורגמן. משהכיר בה, התחיל לספר עמה.
כיוצא בו: ויגש איש האלהים ויאמר אל מלך ישראל ויאמר כה אמר ה' (מ"א כ כח).

ויאמר שני פעמים למה לי?
אלא אמר לו, כשיפול בן הדד בידך, לא תחמלו עליו.
אמירה שנייה, אמר לו: הוי יודע כמה מצודות וחרמים פרשתי לו עד שבא לידך. ועכשיו אם הפקד יפקד, והייתה נפשך תחת נפשו ועמך תחת עמו.

כיוצא בו: ויאמר אל האיש לבוש הבדים ויאמר בא אל בינות לגלגל (יחזק' י ב).
הקדוש ברוך הוא אמר למלאך, והמלאך לכרוב.
אמר לו: גזר עלי הקדוש ברוך הוא, ואני אין לי רשות להיכנס בתוך מחיצתך, אלא עשה עמי צדקה ותן לי שני גחלים. מיד, וישא ויתן אל חפני לבוש הבדים (יחזק' י ז).

רבי פנחס אמר:
הפשירן ונתנן לו.

רבי שמעון דסכנין בשם רבי לוי אמר:
שני גחלים היו עמומות ביד גבריאל, סבור שישראל יעשו תשובה.
כיון שלא עשו, בקש לזרוק ולקעקע ביצתן.
אמר לו הקדוש ברוך הוא, לגבריאל: גבריאל, להונך להונך, יש בהן בני אדם שעושין צדקה אלו עם אלו, שנאמר: וירא לכרובים תבנית יד אדם תחת כנפיהם (שם שם ח).
ואף כאן, אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת.

אמירה ראשונה, למת מצווה יטמא.
והשנייה, לאחרים לא יטמא.
לפיכך, אמור ואמרת.
[לפי שבעולם הזה, כוהן מטמא למת מצווה. אבל לעתיד, אין אתם מטמאין כל עיקר.

למה?
שאין מיתה לעתיד, הדא הוא דכתיב: בלע המות לנצח ( ישע' כה ח)]:


מה כתיב אחר הענין הזה?
והכהן הגדול מאחיו

ולמה נקרא שמו כוהן גדול?
שהוא גדול בחמשה דברים:
בנוי,
בכח,
בעושר,
ובחכמה,
ובשנים.

בנוי, שיהא נאה מאחיו.

בכח, שיהא גבור בכח. בוא וראה כשהניף אהרן את הלווים, שנים ועשרים אלף הניף ביום אחד.

כיצד היה מניף אותם?
מוליך ומביא מעלה ומוריד. הוי, שהיה גדול בכח.

בעושר מנין?
שאם לא היה עשיר, שאחיו הכהנים מעשרין אותו.
מעשה בפנחס הסתת שמנו אותו כוהן גדול, ויצאו אחיו הכהנים וראו אותו חוצב אבנים, ומלאו את המחצב לפניו דינרי זהב.

ומנין שאם אין לו שאחיו מגדלין אותו?
שנאמר: והכהן הגדול מאחיו.
ולא כוהן גדול בלבד, אלא המלך כיוצא בו.

וכן אתה מוצא בדוד המלך, כיון שהלך להלחם בגלית הפלשתי. אמר לו שאול: לא תוכל ללכת אל הפלשתי הזה להלחם עמו כי נער אתה, והוא איש מלחמה מנעוריו (ש"א יז לג).
אמר לו דוד: רועה היה עבדך לאביו בצאן ובא הארי ואת הדוב ונשא שה מהעדר, ויצאתי אחריו והכיתיו והצלתי מפיו ויקם עלי וגו', גם את הארי גם הדוב הכה עבדך והיה הפלשתי הערל הזה כאחד מהם (ש"א יז לד-לו).
אמר ליה שאול: ומי אמר לך שאתה יכול להרוג אותו.
מיד השיבו דוד: ה' אשר הצילני מיד הארי ומיד הדוב, הוא יצילני מיד הפלשתי הזה (שם שם לז).
מיד, וילבש שאול את דוד מדיו (שם שם לח).
וכתיב בשאול: משכמו ומעלה גבוה מכל העם (שם ט ב).
כיון שהלבישו בגדיו וראה שעשויין לו, מיד הכניס בו עין צרה.
כשראה דוד כן שהלבין פני שאול, אמר לו: לא אוכל ללכת באלה כי לא נסיתי, ויסירם דוד מעליו (שם יז לט).
הא למדת, שאפילו יהא אדם קצר והוא מתמנה מלך, נעשה ארוך.

כל כך למה?
שבשעה שהיה נמשח בשמן המשחה, נעשה משובח מכל אחיו.
אמר דוד: בשמן המשחה שנמשחתי בו, אני שמח.
שכן הוא אומר: לכן שמח לבי ויגל כבודי, אף בשרי ישכון לבטח (תהילים טז ט):