אם בחקתי
זה שאמר הכתוב: אם חרוצים ימיו מספר חדשיו אתך, חקיו עשית ולא יעבור (איוב יד ה).

מהו אם חרוצים ימיו?
בשעה שהקדוש ברוך הוא ברא עולמו, חרץ ימיו של כל אחד ואחד, שנאמר: והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים (ברא' א יד).

ולמי נתנה?
לישראל, שנאמר: מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל (תהל' קמז יט).

מספר חדשיו אתך, חקיו עשית ולא יעבור
אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: אם עשיתם את חוקי, אין השטן נוגע בכם, שנאמר: ולא יעבור. אבל אם אינכם עושים חקי, הרי השטן נוגע בכם, שנאמר: מדי עברו יקח אתכם וגו' (ישע' כח יט).

חקיו עשית ולא יעבור.
כך אמרתי לשלמה בשעה ששאל את החכמה.

מה אמרתי לו?
וגם אשר לא שאלת נתתי לך גם עושר גם כבוד (מ"א ג יג).
אם תקיים את התורה ואת החקים, אין מלאך המות נוגע בך, שנאמר: [ו]אם תלך בדרכיו לשמור חקי ומצותי כאשר הלך דוד אביך וגו' (שם שם יד).
הוי, חקיו עשית ולא יעבור.

אדם הראשון אלו שמר את התורה ואת המצוות שנתתי לו, לא היה מת.
לפיכך כתיב: אם בחקתי תלכו וגו':


אם בחקתי תלכו
זה שאמר הכתוב: ימאסם אלהי כי לא שמעו לו וגו' (הושע ט יז).
אמר הקדוש ברוך הוא: אני אמרתי, שתהיו נטועים בשלוה, שנאמר: ונטעתים על אדמתם וגו' (עמו' ט טו).

אימתי?
אם בחקתי תלכו, ואכלתם לחמכם לשובע. אתם לא עשיתם כן, אלא ויחפאו בני ישראל דברים אשר לא כן על ה' (מ"ב יז ט). אתם נתתם עלי אשר לא כן, ואף אני נתתי עליכם אשר לא כתוב בתורתי, גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתיב (דבר' כח סא).

ומה הם דברים שלא כן נתתם עלי?
שכן ישעיה אמר: עזבו את ה' נאצו את קדוש ישראל (ישע' א ד). אל תאמר עזבו, אלא עוזבו אתי, כביכול.

למה?
אלא אני נקראתי, ה', ה' אל רחום וחנון (שמ' לד ו). ומפני עונותיכם, עשיתם אותי לאכזרי, והפכתם מידת רחמנותי לאכזריות, שנאמר: היה ה' כאויב בלע ישראל (איכה ב ה).

וכן הוא אומר: והמה מרו ועצבו את רוח קדשו, ויהפך להם לאויב, הוא נלחם בם (ישעי' סג י). לפיכך אמר הושע: מי גרם לכם כל כך?
על אשר לא שמעתם, ימאסם אלהי כי לא שמעו לו (הושע ט יז).
וכתיב: ובגוים ההם לא תרגיע (דבר' כח סה).

דבר אחר:
אם בחקתי תלכו, ונתתי גשמיכם בעתם. ואם לא תשמעו, ונתתי את שמיכם כברזל.
וכן הוא אומר: על כן עליכם כלאו שמים מטל, והארץ כלאה יבולה (חגי א י), שבשביל עונותיכם אף האומות לוקין.

אמר רבי יהושע בן לוי:
אלו היו יודעין האומות שבשביל עונות ישראל הם לוקין, היו מעמידין להם שני איסטרטיוטין לכל אחד ואחד מישראל, כדי שישמרו את התורה ושלא יחטאו.
ולא דיין שאין האומות משמרין את ישראל, אלא עוד הן מבטלין אותן מן המצות. שאם יחטאו, כל העולם לוקה, שנאמר: על כן עליכם כלאו שמים מטל.
ואם אינם חוטאין, כל העולם מתברך בשבילם, שנאמר: והתברכו בזרעך כל גויי הארץ ( ברא' כו ד).

ואמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם, לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב (שמות כ יט-כ). שאם תחטאו, איני עונה אתכם, שנאמר: ויהי כאשר קראתי ולא שמעו, כן יקראו ולא אשמע (זכריה ז יג).
לכך: לא תעשון אתי אלהי כסף (שמות כ כ):


אם בחקתי תלכו
זה שאמר הכתוב: חכמות בחוץ תרנה ברחובות תתן קולה (מש' א כ).

שאל רבי שמואל בר נחמני את רבי יונתן בר אלעזר, שהיה עומד בשוק:
אמר לו: שנה לי פרק אחד.
אמר לו: לך לבית הלמוד ואני אשנה לך שם.
אמר לו:, רבנו, לא כך לימדתנו, חכמות בחוץ תרונה.
אמר ליה: יודע אתה לקרות, ואין אתה יודע לשנות.

מהו חכמות בחוץ תרונה?
בחוצה של תורה.
אמר לו: המרגלית היכן נמכרת היא, לא בחוץ!
אבנים טובות ומרגליות היכן הן נמכרות, לא במקום הידוע!
אין מוליכין אותן (לא) לבעלי ירקות ובצלים ושומים, אלא במקום סוחרים, אלא לא בחוץ.
כך התורה, בחוץ היא נאמרת, שנאמר: חכמות בחוץ תרונה ברחובות.

מהו ברחובות?
במקום שמרחיבין.

והיכן מרחיבין לה?
בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. לכך נאמר: ברחובות תתן קולה. בראש הומיות תקרא (מש' א כא).

בראש הומיות היא קוראה.
כיצד?
מראשה של תורה.

כמה אוכלוסין היא מאבדת?
דור המבול,
דור הפלגה,
דור סדום.
הוי, בראש התורה היא קוראה.
הוי, בראש הומיות תקרא.

בראש, מות היא קוראה באדם הראשון, שנאמר: כי ביום אכלך ממנו מות תמות (ברא' ב יז). הוי, בראש הומיות תקרא.

בפתחי שערים בעיר (משלי א כא).
בראשונה היו עושין בתי כנסיות בגובהה של עיר, לקיים מה שנאמר: בפתחי שערים בעיר אמריה תאמר (שם). אם אמרת בדברי תורה, לא תאמר כבר אמרתי, אלא חזור ואמור.
שכך כתיב, אמריה תאמר.

אמר רבי אבא:
אומרת הטובה, ואומרת הרעה.
אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמורו, ונתתי גשמיכם בעתם
זו הטובה.

ואם לא תשמעו, ונתתי שמיכם כברזל
זו הרעה.

דבר אחר:
אם בחקתי תלכו
מה כתיב שם?
ונתתי משכני בתוככם.

אם תקיימו מצותי, מניח אני את העליונים וארד ואשכון ביניכם, שנאמר: ושכנתי בתוך בני ישראל (שמ' כט מה). שעל מנת כן יצאו ממצרים, שיעשו את המשכן ותשרה שכינה ביניהם, שנאמר: וידעו כי אני ה' אלהיהם אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים לשכני בתוכם (שם שם מו). ואם יעשו רצוני, אין שכינתי זזה מביניהון.
למה?

אמר רבי אמי:
נתאווה הקדוש ברוך הוא, כשם שיש לו דירה למעלה, שיהא לו כך דירה למטה.
שכך הוא אומר לאדם הראשון: אם זכית, כשם שאני מלך על העליונים, כך אעשה אותך מלך על התחתונים, שנאמר: ויקח ה' אלוהים את האדם (ברא' ב טו).
אין לשון ויקח אלא לשון עילוי, כמה שנאמר, ותקח האשה בית פרעה (שם יב טו).
וכן הוא אומר: ותלקח אסתר אל בית המלך (אסתר ב ח).
והוא לא עשה כן, אלא כיון שחטא, סלק שכינתו ממנו.

כיון שעמדו ישראל, אמר להם הקדוש ברוך הוא: לא יצאתם ממצרים, אלא על מנת שתעשו לי משכן ואשרה שכינתי ביניכם, שנאמר: ועשו לי מקדש.

וכך אמר לשלמה: הבית הזה אשר אתה בונה וגו' (מ"א ו יב), ושכנתי בתוך בני ישראל וגו' (שם שם יג). (ו)אם שוב תשובון אתם ובניכם מאחרי, והכרתי את ישראל מעל פני האדמה (שם ט ו- ז).

למה?
שהן תנאין ביני לביניכם, שנאמר, אם בחקתי תלכו וגו', ואם לא תשמעו לי.

מה כתיב שם?
והשימותי את מקדשיכם.

מה עשה שלמה?
הרבה לו נשים וסוסים.
וכתיב: ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו (שם יא ד).
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אני נתתי לך את התורה לעשות את מצוותיה, וראית תנאים שהתניתי לך בה.
וכתיב, לשלמה, אלוהים משפטיך למלך תן (תהל' עב א).
וכתיב, יען אשר הייתה זאת עמך ולא שמרת בריתי וחקתי ( מ"א יא יא).

ומה אני עושה?
כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם (ישע' נה יא).
עמד מנשה ועשה את הצלם והכניסו לבית קודש הקדשים, שנאמר: וישם את פסל הסמל אשר עשה בבית (דה"ב לג ז).
והקדוש ברוך הוא קרא אל ירמיהו ואמר לו: גם תנין חלצו שד הניקו גוריהם (איכה ד ג). התנין הזה כשהוא בא לינק את אמו, היא רואה אותו מרחוק וחולצת שדיה בשביל שיינק, ולא יראה שדיה מכוסין שלא יינק.
ובני לא עשו כן, אלא כשראו אותי נכנס לבית, בא מנשה והכניס שם את הצלם, כדי להוציאנו משם.
בתחילה עשה לו פרצוף אחד והעמידו למערב, כביכול, הייתה השכינה הולכת לזויות אחרת מקום שלא נראה הפסל. כשראה מנשה כך, עשה לו ארבעה פרצופין, שיראה השכינה ויסתלק, שנאמר: כי קצר המצע מהשתרע והמסכה צרה כהתכנס (ישע' כח כ).
הוי אומר: שאף לא כתנין חלצו שד.
אמר הקדוש ברוך הוא: מה אני עושה כאן?
אלך אשובה אל מקומי (הושע ה טו).
אלכה ואשובה אין כתיב, אלא אלך אשובה. שאילו היה כתוב אלכה ואשובה, לא הייתה להם לישראל תקווה, אלא אמר להם הקדוש ברוך הוא, אף על פי שאני הולך, יעשו תשובה ואני חוזר. לכך כתיב: אלך אשובה אל מקומי עד אשר יאשמו ובקשו פני, ( עד)בצר להם ישחרונני (הושע ה טו).
ומתוך צרה הבאה עליהם, יעשו תשובה ואני חוזר ויבקשו פני, שנאמר: בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה (דבר' ד ל), ואחרי כן אני מחזיר להם שכינתי.

רבי יהודה אומר:
אם אין ישראל עושין תשובה, אין נגאלין, שנאמר: בשובה ונחת תושעון (ישעי' ל טו).

רבי שמעון אומר:
בין עושין תשובה ובין אין עושין תשובה, כיון שהגיע הקץ, מיד נגאלין, שנאמר: אני ה' בעתה אחישנה (שם ס כב).

רבי אלעזר אומר:
אם אין עושין תשובה מעצמן, הקדוש ברוך הוא מעמיד עליהם מלך רע שגזרותיו קשות כהמן ומשתעבד בהן, ומתוך כך עושין תשובה, שנאמר: כי יבא כנהר צר, רוח ה' נוססה בו (שם נט יט). באותה שעה, ובא לציון גואל (שם שם כ):