ראב"ע לפרשת תזריע

ראב"ע תזריע פרק יב

[יב, ב]
אשה כי תזריע -
אחר שהשלים תורת הטהור והטמא בנאכלין הזכיר טמא אדם והחל מן האשה היולדת, כי הלידה היא תחלה.

ורבים אמרו:
שהאשה מזרעת תחלה יולדת זכר, על כן וילדה זכר.

ועל כן דעת חכמי יון:
שהזרע לאשה וזרע הזכר מקפיא וכל הבן מדם האשה.

והנה פירוש תזריע –
תתן זרע כי היא כמו הארץ.

וי"ו וטמאה - כפ"א רפה בלשון ישמעאל.
וסבת טומאתה שבעת ימים, עד שובה אל המרובע, וכן ימצא בימי החולי, כי השנוי יראה עד סוף כל ז'.

נדת -
שם במשקל בזת והם שניהם מפעלי הכפל.

דותה -
טעמו כמו חולי כמו: מדוה מצרים, כי הדם היוצא הוא חולי בבשר האשה.

[יב, ג]
וביום השמיני -
אמרו חז"ל:

ביום ולא בלילה, והנה הנולד חצי שעה קודם שקיעת החמה, יהיה נמול לששה ימים וחצי יום, כי יום התורה אינו מעת לעת.

ימול -
מבנין נפעל, כמו: לא יכון ויהיה מגזרת מולים היו.
ויתכן להיותו חסר נו"ן מגזרת ונמלתם כמו: איש כי ידור נדר ויחסר המל כמו אביו או בית דין:

ערלתו -
ידועה כי הוא בערוה ואין כן ערלת לב ושפה ואזן כי כלם סמוכים.

[יב, ד]
ה"א טהרה
נח נעלם והיה ראוי להראות כה"א ויקרא לה נבח.

וטעם דמי טהרה
שהוא דם טוהר, כנגד דם נדה ואיננו מטמא והשם גזר על הזכר כמספר הזכר אשר תשלם צורתו בבטן, והנקבה כפלים וזה דבר ברור ומנוסה.

בכל קדש לא תגע -
כמו המעשר והתרומה ובשר שלמים.

ואל המקדש -
אל חצר אהל מועד, או אל העזרה בבית המקדש.

בדמי טהרה -
או על דמי טהרה אחד הוא.

[יב, ו]
בן שנתו -
לולי הקבלה מי היה מפרש לנו בן שנתו אם הוא בן שנה תמימה לא יותר או פחות או תוספות.

ויש אומרים:

שטעם הכבש לעולה
שמא עלתה שום מחשבה על רוחה בשעת לדתה מרוב הצער.

חטאת -
שמא דברה בפיה.

[יב, ז]
והקריבו -
זה וזה הכבש והתור או בן יונה והכתוב אחז דרך קצרה, וכן לא הזכיר מליקת חטאת העוף, כי הכהן איננו אוכל חטאת עוף.

וכפר עליה -
כאשר פירשתי.

וטהרה ממקור דמיה -
זה אות כי לא תטהר בתולדתה, עד הימים הספורים.

[יב, ח]
תמצא ידה -
כטעם: ואין ידו משגת.

וכפר עליה הכהן וטהרה -
זה יורה אם לא יכפר עליה הכהן לא תטהר וזה תלוי בארץ.


הפרק הבא    הפרק הקודם