ספרא לפרשת מצורע
פרק יד
פרשה א
[יד, ב]
תורת המצורע -
לבית עולמים.

זאת -
אינה נוהגת בבמה תהיה בזמן הזה.

תורת המצורע -
תורה את לכל המצורעין עד שיהיו מביאין קרבן זה.
וכי מנין יצאו?
לפי שמצינו שחילק הכתוב בטומאותיהם ובשבועותיהם יכול אף כן נחלוק בקרבנם?
תלמוד לומר: תורת המצורע, תורה אחת לכל המצורעים שיהו מביאים קרבן זה.

(ג) תורת המצורע ביום -
מלמד שטומאתו וטהרתו ביום.
אין לי אלא טומאתו וטהרתו ביום, מנין שחיטת צפרים והזיית דם ציפרים ותגלחתו ביום?
תלמוד לומר: תורת המצורע.
יכול אף לקיחת ציפרים ושילוח ציפרים וכיבוס בגדיו ורחיצתו ביום?
תלמוד לומר: תורת המצורע ביום.

תורת המצורע בכהן -
מלמד שטומאתו וטהרתו בכהן.
אין לי אלא טומאתו וטהרתו בכהן, מנין שחיטת ציפרים והזיית דם ציפור ותגלחתו בכהן?
תלמוד לומר: תורת המצורע בכהן.
יכול אף לקיחת ציפרים ושילוח ציפרים וכיבוס בגדיו ורחיצתו בכהן?
תלמוד לומר זאת תורת.

ביום טהרתו והובא -
שלא ישהא.

(ד) כשהיה מונבז דן לפני ר' עקיבא, אם משפטרתיו בעמידתו אחזתיו בהליכתו שבעה. משאחזתיו בעמידתו שבעה אינו דין שיאחזינו בהליכתו שבעה?

אמר לו רבי עקיבא:

מוסיף אני על דבריך וכי במה החמירה תורה בימי גמר או בימי ספר, חמורים ימי גמר מימי ספר, שבימי ספר אינו מטמא משכב ומושב ואינו מטמא בביאה, ימי גמרו מטמא משכב ומושב ומטמא בביאה ואם לימי ספר הקלים נתנה לו שבעה לימי גמר החמורים אינו דין שאתן לו שבעה?!

אמר לו רבי:
כל שכן הוספת.

אמר לו: ר' עקיבא:
וכשנתתה לימי גמר שבעה נעשו אף הם ימי ספר ונמצאו אלו ואלו ארבעה עשר ואם לימי ספר הקלים נתת לו ארבעה עשר לימי גמר החמורים אינו דין שאתן לו ארבעה עשר, נמצאת מרבה לו והולך עד לעולם. הא מפני הדין הזה צריך הכתוב לומר ביום טהרתו והובא אל הכהן שלא ישהא.

[יד, ג]
(ה) ויצא אל מחוץ למחנה -
מה תלמוד לומר?
לפי לפי שנאמר: ויצא הכהן, שיכול אין לי מטהר את המצורע אלא כוהן שהיה לפנים מן המחנה היה בימים ובנהרות ובמדברות מנין?
תלמוד לומר: וראה הכהן, אם כן למה נאמר ויצא הכהן?
כוהן שאיפשר לו ליכנס לפנים מן המחנה מטהר את המצורע, אין מצורע מטהר את המצורע.

(ו) והנה נרפא -
שהלך לו נגעו. הנגע שהלך לו שער לבן צרעת שהלכה לה המחייה, אין לי אלא כולם. ומנין אף מקצתו?
תלמוד לומר: מן הצרוע, מקצת שיער לבן אפילו מקצת המחייה.

מן הצרוע -
להביא את שפרחה בכולם שיטען ציפרים.

(ז) הלא דין הוא, מה אם מי שטיהר ואין סימנים מטמאים עמו טעון ציפרים. מי שטיהר וסימנים מטמאים עמו אינו דין שיטען ציפרים?!
הרי שעמד בו שני שבועות יוכיח שטהר וסימנים מטמאים עמו ואין טעון ציפרים.

(ח) ואף אתה אל תתמה על שפרחה בכולו, שאף על פי שטהר וסימנים מטמאים עמו לא יטען ציפרים.
תלמוד לומר: מן הצרוע, להביא את שפרחה בכולו שטעון צפרים.

[יד, ד]
(ט) וצוה הכהן ולקח -
הציווי בכהן והלקיחה בכל אדם.

(י) ולקח למיטהר -
לשם מטהר בין איש בין אשה בין קטן.
מיכן אמרו: לקח לאיש כשירות לאשה לאשה כשירות לאיש, לבית כשר למצורע למצורע כשר לבית.

(יא) ולקח ציפרים -
מיעוט ציפרים שנים, אם כן למה נאמר: שתי?
שיהו שוות.
ומנין שאף על פי שאינן שוות כשירות?
תלמוד לומר: ציפור ציפור ריבה.

(יב) חיות -
ולא שחוטות.

טהורות -
ולא טמאות.

טהורות -
ולא טריפות.

ועץ -
יכול כל עץ?
תלמוד לומר: ארז, אי ארז יכול טרף?
תלמוד לומר: ועץ.
הא כיצד בקעת של ארז?

ר' חנינא בן גמליאל אומר:
ובראשה טרף.

(יג) אמר רבי יהודה:
שבתי הייתה והלכתי אחר רבי טרפון לביתו, אמר לי יהודה בני תן לי סנדלי ונתתי לו. פשט ידו לחלון ונתן לי ממנה מקל, אמר לי יהודה בזו טיהרתי שלושה מצורעים, ולמדתי בה שבע הלכות:
שהיא של ברות,
ובראשה טרף.
וארכה אמה.
ועבייה כרביע
כרעי המטה אחד לשנים ושנים לארבעה,
ומזים ושונים ומשלשים ומטהרים בפני הבית ושלא בפני הבית ומטהרים בגבולים.

(יד) וּשְנִי -
יכול פיקס?
תלמוד לומר: תולעת, אי תולעת יכול אחד מן הצבעים?
תלמוד לומר: ושני, הא כיצד?
זו זהורית טובה.
[ומנין שאם טעמה פסלה?
תלמוד לומר: ושני תולעת].

יוחנן בן דהבאי אומר:
ושני תולעת - שני שבתולעת.

(טו) ומנין שאם טעמה פסלה?
תלמוד לומר: ושני תולעת.

(טז) אזוב -
ולא אזוב יון ולא אזוב כחלית ולא אזוב רומי ולא אזוב מדברי ולא כל אזוב שיש לו שם לווי.

פרק א
[יד, ה]
וצוה הכהן -
ציווי בכהן ושחיטה בכל אדם, דברי רבי יהודה בר' יוסי.

רבי אומר:
אף שחיטה בכהן.

(ב) ושחט את הציפור האחת -
הברורה שבשתים

האחת –

שאם מתה אחת מהם או שנעשת טריפה יקח זוג לשנייה.

(ג) האחת אל כלי חרש -
ואין שתיהם אל כלי חרש.
והלא דין הוא, מה אם במקום שלא כשרו משם לשם כשרו לעירובים, כאן שכשרו משם לשם אינו דין שיכשרו לעירובים?
תלמוד לומר: האחת אל כלי חרש ואין שתים אל כלי חרש.

(ד) כלי -
יכול אחד מן הכלים?
תלמוד לומר: חרש, אי חרש יכול מקידה?
תלמוד לומר: כלי, הא כיצד? זו פיילי של חרש.

מים חיים -
ולא מים מלוחים ולא מים פושרים ולא מים מכזבים ולא מים מנטפים.

רבי אליעזר אומר:
מה מים שלא נעשה בהם מלאכה אף כלי שלא נעשה בהם מלאכה.

רבי שמעון אומר:
מה מים הברורים שבמינן אף ציפור הברורה שבמינה זו קיפל.

(ה) כיצד הוא עושה?
נוטל ארז ואיזוב ושני תולעת, וכורכן בשירי לשון ומקיף להם ראשי גפיים וראש הזנב משל שנייה וטובל ומזה.

בדם -
יכול בדם וודאי?
תלמוד לומר: [במים, מים חיים].
אי במים יכול עד שיהיה כולם מים חיים?
תלמוד לומר: בדם.
הא באיזה צד מים חיים שדם הציפור ניכר בהם?

שיערו חכמים:
רביעית.

[יד, ו]
(ו) ומנין אם נשפך הדם תמות המשולחת?
מתה המשולחת ישפך הדם?
תלמוד לומר: את הציפור החיה יקח אותה.

[יקח אותה] -
מלמד שהוא מפרישה לעצמה ואת עץ הארז ואת שני התולעת ואת האזוב וטבל.
מה תלמוד לומר?
יכול הואיל ולא הייתה עימהם בכלל אגודה לא תהא בכלל טבילה?
תלמוד לומר: וטבל אותה ואת הצפור החיה בדם הצפור השחוטה, החזיר את הצפור לכלל טבילה.

(ז) השחוטה -
ולא המלוקה.
והלא דין הוא, הואיל ודרך הכשירו בפנים בעוף דרך הכשירו בחוץ בעוף, מה דרך הכשירו בפנים במליקה אף דרך הכשירו בחוץ במליקה?
תלמוד לומר: השחוטה ולא המלוקה.

ציפור השחוטה על מים החיים -
אין כלי חרש על מים חיים.

פרשה ב
[יד, ז]
והזה -
לאחר ידו של מצורע.

ויש אומרים:
על מצחו.

והזה על המטהר מן הצרעת שבע פעמים -
הטהר מן הצרעת טעון שבע הזיות, אין טמא מת טעון הזיות שבע.

(ב) הלא דין הוא, מה אם מצורע שאינו טעון הזייה בשלישי ובשביעי טעון הזיית שבע, טמא מת שטעון הזיית שלישי ושביעי אינו דין שיטעון הזיית שבע?
תלמוד לומר: והזה על המטהר מן הצרעת, הטהר מן הצרעת טעון הזיית שבע ואין טמא מת טעון הזיית שבע.

(ג) קל וחומר, למצורע שיטעון הזיית שלישי ושביעי, מה אם טמא מת שאינו טעון הזיית שבע טעון הזיה בשלישי ובשביעי, מצורע שהוא טעון הזיית שבע אינו דין שיטעון הזייה בשלישי ובשביעי?
תלמוד לומר: שבע פעמים וטהרו, הזיית שבע הוא טעון ואינו טעון הזייה בשלישי ובשביעי.

(ד) וטהרו -
בדברי הנעשים בגופו.
יכול יהי מסולק?
תלמוד לומר: ושלח וגלח וכבס ורחץ.
יכול יהיו כולם מעכבים אותו?
תלמוד לומר: וטהרו וטהר, טהרה אמורה למעלה וטהרה אמורה למטה, מה טהרה האמורה למעלה בדברים הנעשים בגופו אף טהרה האמורה למטה בדברים הנעשים בגופו.

(ה) ושלח את הציפור החי -
שלא יעמד ביפו וישלחנה לים, שלא יעמד בגבת וישלחנה למדבר, שלא יעמוד חוץ לעיר וישלחנה כלפי העיר.

אל פני השדה -
הא אם שלחה וחזרה לתוך ידו תהא מותרת באכילה.

[יד, ח]
(ו) וכבס המטהר את בגדיו -
אמר רבי שמעון:
מה זה בא ללמדינו?
אם ללמוד לטמא בגדים במגע והלא קל וחומר הוא:
ומה אם בימי ספרו שאינו מטמא בביאה מטמא בגדים במגע, בימי גמרו שמטמא בביאה אינו דין שיטמא בגדים במגע, אם כן למה נאמר: וכבס המטהר את בגדיו?
מלטמא משכב ומושב מפני שהם שני כבוסים אחד מלטמא משכב ומושב ואחד מלטמא בגדים במגע.

(ז) וגלח את כל שערו -
יכול אף בית הסתרים?
ודין הוא, נאמר תגלחת בימי ספרו. ונאמר תגלחת בימי גמרו, מה תגלחת האמורה בימי ספרו פרט לבית הסתרים אף תגלחת האמורה בימי גמרו פרט לבית הסתרים.

(ח) הין, אם הקיל בימי ספרו שאינו מטמא משכב ומושב ואינו מטמא בביאה, ניקל בימי גמרו שהוא מטמא משכב ומושב ומטמא בביאה, הואיל והוא מטמא משכב ומושב ומטמא בביאה יגלח אף בית הסתרים?
תלמוד לומר: כל שערו לגזירה שוה.
מה כל שערו האמור בימי ספרו פרט לבית הסתרים, אף כל שערו האמור בימי גמרו פרט לבית הסתרים.

(ט) ורחץ -
אפילו במי מקוה.
והלא דין הוא, מה אם הזב שאינו טעון הזיית מים חיים טעון ביאת מים חיים, מצורע שטעון הזיית מים חיים אינו דין שיטעון ביאה מים חיים?
תלמוד לומר: ורחץ במים אפילו במי מקוה.

(י) ורחץ במים וטהר ואחר יבוא אל המחנה -
רחיצת גופו מעכבתו ליכנס לפנים מן המחנה ואין ציפרים מעכבים אותו ליכנס לפנים מן המחנה.

(יא) וישב מחוץ לאהלו -
ישב מחוץ לאהלו יהא כמנודה והוא אסור בתשמיש המטה.

אהלו -
אין אהלו אלא אשתו, שנאמר: שובו לכם לאהליכם.

שבעת ימים -
ולא ימי החליטו דברי רי יהודה.

ר' יוסי ברבי יהודה אומר:

קל וחומר, לימי החליטו.

אמר רבי חייא:
השבתי לפני רבי והלא למדנו רבי שלא היה יותם לעוזיה אלא בימי החליטו?
אמר להם: אף אני כך אמרתי.

פרק ב
[יד, ט]
בשביעי -
יכול בין ביום ובין בלילה?
תלמוד לומר: ביום ולא בלילה.

(ב) יגלח את כל שערו -
יכול אף בית הסתרים?
תלמוד לומר: גבות עיניו, מה גבות עיניו בנראה פרט לבית הסתרים, אף כל שערו בנראה פרט לבית הסתרים.

(ג) אי מה גבות עיניו מקום כינוס שיער ונראה, אף אין לי אלא מקום כינוס שיער ונראה, מנין לרבות כינוס שיער שאינו נראה, פיזור שיער בנראה פיזור שיער ואינו נראה?
תלמוד לומר: את כל שערו יגלח.

(ד) ראשו -
מה תלמוד לומר?
לפי שנאמר: תער לא יעבר על ראשו, יכול אף המנוגע?
תלמוד לומר: ראשו.

וזקנו -
מה תלמוד לומר?
לפי שנאמר פאת זקנם לא יגלחו, יכול אף המנוגע?
תלמוד לומר: זקנו.
מה תלמוד לומר: ראשו ומה תלמוד לומר: זקנו?
לפי שיש בראש מה שאינו בזקן ובזקן מה שאין בראש, הראש אסור במספריים ובתער והזקן אינו אסור במספריים ובתער, הראש מותר בכל אדם והזקן אסור בכל אדם, הא לפי שיש בראש מה שאין בזקן ובזקן מה שאין בראש צריך לומר ראשו וצריך לומר זקנו.

(ה) רבי יוסי הגלילי אומר:
גבות עינים ולא ריסי עינים.

את כל שערו -
מה תלמוד לומר יגלח?
אלא ליתן אחריות לתגלחת, שאם לא יגלח בשביעי מגלח בשמיני בתשיעי ובעשירי.

(ו) שלושה מגלחים ותגלחתן מצווה:
הנזיר,
המצורע,
הלוים,

וכולם שגלחו שלא בתער או ששיירו שתי שערות לא עשו כלום.

[יד, י]
(ז) בשביעי יגלח בשמיני יביא -
שאם גילח בשביעי יביא קרבנותיו בשמיני ואם גלח בשמיני מביא קרבנותיו בו ביום דברי ר' עקיבא.

אמר לו רבי טרפון:
מה בין זה לנזיר?
אמר לו: שהנזיר טהרתו תלוויה בימים ומצורע טהרתו תלוויה בתגלחתו. ואינו מביא קרבנותיו אלא אם כן היה מעורב שמש.

(ח) יקח כבשים -
מיעוט כבשים שנים.
אם כן למה נאמר: שני?
שיהו שוים.
מנין אף על פי שאינם שוים כשרים?
תלמוד לומר: כבש כבש, ריבה.

(ט) וכבשה אחת בת שנתה -
שתהא ברורה.

אחת -
מלמד שמביא אחת על נגעים הרבה.

בה שנתה -
לא שנה למנין עולם.

ושלשה עשרונים סולת בלולה בשמן -
לבהמה.
יכול אף למנחה?
כשהוא אומר והעלה הכהן את העולה המזבחה, לימד שאינה אלא מנחת בהמה.

(י) עדיין הדבר צריך תלמוד, כשהוא אומר: תעשה על העולה, זו עולת מצורע.

לזבח -
להביא חטאת מצורע, או לזבח להביא את אשמו.

פרשה ג
רבי יהודה בן בתירה אומר:
הרי הוא אומר ואם דל הוא וגו' ועשרון –
מה מצינו בעני שהוא מביא בהמה אחת ומביא עשרון אחד, אבל העשיר שהוא מביא שלושה בהמות יביא שלושה עשרונים, הא מה אני מקיים שלושה עשרונים סולת מנחה בלולה בשמן? לבהמה.

(ב) ולוג אחד שמן -
שהיה בדין שיביא שלשת לוגים, מה מצינו בעני שהוא מביא עשרון ומביא לוג אחד אבל עשיר שהוא מביא שלושה עשרונים יביא שלושה לוגים?
תלמוד לומר: ולוג אחד שמן.

[יד, יא]
(ג) והעמיד הכהן המטהר את האיש המיטהר ואותם -
למדנו שהם טעונים עמידה כולם.
יכול כשם שטעונים עמידה כך יטענו תנופה?
תלמוד לומר: האיש. לא חטאת ולא עולה.

(ד) או אינו אלא איש, להוציא את האשה ואת הקטן?
תלמוד לומר: המטהר בין איש בין אשה בין קטן.

(ה) אם כן למה נאמר: איש?
לא חטאת ולא עולה.
אם כן למה נאמר אשם?
שיכול הואיל ואשם בא להכשיר והאיש בא להכשיר, מה אשם טעון תנופה אף האיש טעון תנופה?
תלמוד לומר: אותו לאשם והניף אשם טעון תנופה ואין האיש טעון תנופה.

(ו) לפני ה' פתח אהל מועד -
מעמידו בשער ניקנור אחוריהם למזרח ופניהם למערב.

[יד, יב]
(ז) ולקח הכהן את הכבש האחד והקריב אותו לאשם -
למדנו שהם טעונים תנופה כאחת.
מנין אם הניף זה בפני עצמו וזה בפני עצמו יצא?
תלמוד לומר: אותו לאשם.
יכול יניף ויחזור ויניף?
תלמוד לומר: והניף תנופה לא תנופות.

לפני ה' -
במזרח.

[יד, יג]
(ח) ושחט את הכבש במקום אשר ישחט את החטאת ואת העולה -
מה תלמוד לומר?
לפי שיצא לידון בעמידה.
יכול מקום העמדה תהא שחיטה?
תלמוד לומר: במקום אשר ישחט את החטאת ואת העולה.

(ט) יכול על טבעתו?
תלמוד לומר: במקום הקודש, להכשיר את כל הרוח.

(י) אין לי אלא אשם במקום הקודש, מנין אף חטאת ועולה במקום הקודש?
תלמוד לומר: את החטאת ואת העולה במקום הקודש.

פרק ג
כי כחטאת האשם הוא לכהן -
מה חטאת מן החולין ביום בידו הימנית
אף אשם מן החולין וביום ובידו הימנית.

מה חטאת טעונה כלי,
אף אשם טעון כלי.

מה חטאת דם מזבח מתירה.
אף ץ דם מזבח מתירו.

אי מה חטאת דמה נתון למעלה.
אף אשם יהיה דמו נתון למעלה?
תלמוד לומר: קודש קדשים היא, ואת דמו יזרוק, לרבות את כל האשמות ואשם מצורע שיהא דמו נתון למטה.

(ב) ואיני יודע איזה יקדום אם מזבח אם בהונות?
כשהוא אומר הוא לכהן הכהן יקדום.
מה מצינו?
מכשירו לכהן המזבח המזבח יקדום הוא פרט לששחטו שלא לשמו.

קודש קדשים -
לרבות לוג שמן של מצורע. הוא פרט לשחסר כל שהו.

(ג) ולקח -
יכול בכלי?
תלמוד לומר: ולקח הכהן ונתן הכהן, מה נתינה בעצמו של כוהן אף קבלה בעצמו של כהן.


(ד) יכול אף של מזבח תהא ביד?
תלמוד לומר: כי כחטאת האשם הוא לכהן, מה חטאת טעונה כלי אף אשם טעון כלי.

נמצאת אומר: שני כוהנים מקבלים את דמו אחד בכלי ואחד ביד. זה שקיבל בכלי בא וזרקו על המזבח וזה שקבל ביד בא לו אצל מצורע. ומצורע טובל בלשכת המצורעים, בא ועמד בשער ניקנור.

רבי יהודה אומר:
לא היה צריך טבילה שכבר טבל מבערב.

[יד, יד]
(ה) ונתן על תוך -
יכול על תוך וודאי?
תלמוד לומר: על תנוך, אי על תנוך יכול על גובה של אוזן?
תלמוד לומר: תוך נוך, הא כיצד?
זה גדר האמצעי.

[יד, טו]
(ו) מלוג השמן ויצק -
חסר הלוג עד שלא יצק ימלאינו משיצק יביא אחר כתחילה, דברי רבי עקיבא.

רבי ישמעאל אומר:
חסר הלוג עד שלא נתן ימלאינו משנתן יביא אחר כתחילה.

(ז) ויצק על כף הכהן השמאלית -
מצווה שיצק לתוך כפו של חבירו.
ואם לתוך כף עצמו יצא.

[יד, טז]
וטבל -
ולא המספג.

(ח) וטבל והזה -
על כל הזייה טבילה.

אצבעו -
נאמר כאן אצבעו ונאמר להלן אצבעו, מה אצבעו האמורה כאן המיומנת שבימין, אף אצבעו האמורה להלן המיומנת שבימין.

(ט) והזה מן השמן באצבעו שבע פעמים -
מלמד שהוא טובל ומזה שבע פעמים כנגד בית קודש הקדשים ועל כל הזייה טבילה.

[יד, יז]
(י) ומיתר השמן אשר על כפו -
על דם האשם שיקדום הדם לשמן.
או אינו אלא יש שם דם יתן, יש שם דם יתן, אין שם דם לא יתן?
תלמוד לומר: אל מקום דם האשם, הוי אין הדם גורם אלא המקום גורם.

(יא) אין לו בוהן יד ובוהן רגל ואוזן ימנית אין לי טהרה עולמית.

רבי אליעזר אומר:
נותן הוא על מקומו.

רבי שמעון אומר:
אם נתן על שמאל יצא.

[יד, יז]
(יב) והנותר בשמן -
על כף הכהן יתן על ראש המטהר לכפר, אם נתן כיפר ואם לא נתן לא כיפר, דברי ר' עקיבא.

ר' יוחנן בן נורי אומר:
שירי מצווה הם בין שנתן בין שלא נתן כיפר ומעלים עליו כאילו לא כיפר.

[יד, יט]
(יג) ועשה הכהן את החטאת -
שיהו כל מעשיה לשם חטאת.

ועשה הכהן את החטאת וכפר -
מה תלמוד לומר?
לפי שנאמר: והעלה הכהן את העולה ואת המנחה המזבחה.
יכול יהו כולם מעכבים אותו?
תלמוד לומר: ועשה הכהן את החטאת וכפר, מלמד שכפרה בחטאת.

וכפר על המטהר מטומאתו -
ולא מזובו.

ואחר ישחט את העולה -
אחר המעשה הזה.

[יד, כ]
(יד) והעלה הכהן את העולה -
אף על פי ששחטה שלא לשמו.

והעלה הכהן את העולה -
אף על פי שקדמה לחטאת.

והעלה הכהן את העולה -
מלמד שאיברי עולה קודמים לאימורי חטאת.

אמר רבי שמעון:
חטאת דומה לפרקליט שנכנס לרצות רצה הפרקליט ונכנס הדורון.

פרשה ד
[יד, כא]
ואם דל הוא -
שומע אני דל איש פלוני ממה שהיה, שהיה בן מאה מנה ונעשה בן חמישים מנה?
תלמוד לומר: ואין ידו משגת.
או ואין ידו משגת יש לו ואינו מוצא ליקח?
תלמוד לומר: אם דל הוא, עד שיאמרו שני כתובים ואם לאו לא שמענו.

(ב) הוא -
ולא נודריו, לפי שבערכים עני שהעריך את עשיר נותן ערך עני.
יכול אפילו אמר קרבנו של מצורע זה עלי והיה מצורע עשיר יביא קרבן עני?
תלמוד לומר: הוא ולא נודריו.

(ג) רבי אומר:
אומר אני אף בערכים כן.
וכי מפני מה עני שהעריך את העשיר נותן ערך עני שאין העשיר חייב כלום, אבל עשיר שאמר ערכי עלי ושמע עני ואמר מה שאמר זה עלי נותן ערך עשיר?
אף זה הואיל והוא חייב בשלש בהמות ובקש האיש זה לפוטרו, לפיכך הוא מביא קרבן עשיר והעני או עני והעשיר נותן ערך עשיר.

(ד) ולקח כבש אשם -
מה תלמוד לומר אחד?
זו שאל רבי עקיבא את רבי נחמיה:
מה תלמוד לומר אחד?
אמר לו: זה מביא מהשג יד ומטמא מקדש מביא מהשג יד.
מה מטמא מקדש?
מביא שנים תחת אחד אף זה יביא שנים תחת אחד והעולה תעלה חובה.

אמר לו ר' עקיבה:

ממקום שבאת זה מביא מהשג יד ומטמא מקדש מביא מהשג יד.
מה מטמא מקדש?
מביא שנים תחת כפרתו אף זה יביא שנים תחת כפרתו?
תלמוד לומר: אחד.
אמר לו: אם לאו מנין אתה מקיימו?
אמר לו: זה מביא מהשג יד ובערכים מביא מהשג יד, מה בערכים מביא כל השג ידו אף זה יביא כל השג ידו?
תלמוד לומר: אחד.

(ה) לתנופה לכפר -
וכי יש תנופה מכפרת, אם כן למה נאמר: לתנופה לכפר?
אלא ללמד שאם עשה לתנופה שירי מצווה כאלו לא כיפר.

ועשרון (סלת אחד) -
מלמד שכל עשרון ועשרון טעון לוג כדברי חכמים.

ר' נחמיה ורבי אליעזר בן יעקב:
אפילו מנחה של שישים עשרון אין לה אלא לוגה, שנאמר: למנחה ולוג שמן.

(ו) ולוג -
מה תלמוד לומר?
שהיה בדין שיביא שליש לוג. מה מצינו בעשיר שהוא מביא שלושה עשרונים ומביא לוג אחד אף עני שהוא מביא עשרון אחד יביא שליש לוג?
תלמוד לומר: ולוג שמן.

[יד, כב]
(ז) ושתי תורים או שני בני יונה -
שנים הוא מביא ואינו מביא ארבעה.

(ח) הלא דין הוא, זה מביא מהשג יד ויולדת מביאה מהשג יד, מה יולדת מביאה אחד תחת אחד. אף זה יביא אחד תחת אחד.

(ט) או כלך לדרך זו:
זה מביא מהשג יד ומטמא מקדש מביא מהשג יד, מה מטמא מקדש מביא שנים תחת אחד אף זה יביא שתים תחת אחד.

(י) נראה למי דומה?
דנים מחוסר כפורים מן מחוסר כפורים ואל יוכיח מטמא מקדש שאינו מחוסר כפורים.

או כלך לדרך זו:
דנים קרבן שנוהג באיש כבאשה מקרבן שנוהג באיש כבאשה ואל יוכיח קרבן יולדת שאינו נוהג באיש כבאשה.
תלמוד לומר: שני תורים או שני בני יונה, שנים הוא מביא ואינו מביא ארבעה.

(יא) אשר תשג ידו -
מאשר תשיג ידו את אשר תשיג ידו.

(יב) אשר תשיג ידו -
מה תלמוד לומר?
שיכול אימתי אני אומר יביא קרבן עני?
בזמן שהוא עני מתחילתו, היה עשיר והעני מנין?
תלמוד לומר: אשר תשיג ידו.

(יג) מאשר תשיג ידו -
מה תלמוד לומר?
שיכול אימתי אני אומר יגמר כעני בזמן שהתחיל כעני, הביא את אשמו עשיר והעני מנין? תלמוד לומר: מאשר תשיג ידו.

את אשר תשיג ידו -
מה תלמוד לומר?
שיכול אימתי אני אומר יגמר כעשיר בזמן שהתחיל מבעשיר הביא אשמו עני והעשיר מנין?
תלמוד לומר: את אשר תשיג ידו.

(יד) יכול אפילו הביא קרבנו עני והעשיר יגמר בעשיר?
תלמוד לומר: את האחד לחטאת ואת האחד עולה, ממין חטאת תביא עולה.

למנחה -
שתקדום מנחת בהמה לחטאת העוף.

(טו) יכול אף יולדת שהביאה קרבן ענייה והעשירה תגמור כענייה?
תלמוד לומר זאת.

(טז) תורת אשר בו נגע צרעת -
מלמד שעני שהביא קרבן עשיר יצא, יכול אף עשיר שהביא קרבן עני יצא?
תלמוד לומר: זאת תורת אשר בו נגע צרעת, מלמד שאדם מביא על ידי בנו ועל ידי בתו ועל ידי עבדו ושפחתו קרבן עני ומאכילו בזבחים, יכול אף על ידי אשתו יביא קרבן עני?
תלמוד לומר: זאת דברי רבי יהודה.

אמר רבי יהודה:
לפיכך אם פטרה אינו חייב בה, שכן היא כותבת לו ואחראין די איתיין לי עלך מן קדמת דנא.

פרשה ה
[יד, לד]
(א) כי תבואו -
יכול משבאו לעבר הירדן?
תלמוד לומר: אל הארץ, אל הארץ המיוחדת.

(ב) יכול משבאו לעמון ומואב?
תלמוד לומר: אשר אני נותן לכם, ולא עמון ומואב.

(ג) לאחוזה -
עד שיכבשו.

מנין אתה אומר כבשו אבל לא חילקו חילקו למשפחות [לשבטים] ולא חילקו לבתי אבות ואין כל אחד ואחד מכיר את שלו, יכול יהו מטמאין בנגעים?
תלמוד לומר: ובא אשר לו הבית עד שיהא כל אחד מכיר את שלו.

(ד) ונתתי נגע צרעת -
אמר ר' יהודה:
בשורה הוא להם שבאים עליהם נגעים.

ר' שמעון אומר:
ונתתי נגע צרעת, פרט לנגעי אנסים.

בבית ארץ אחוזתכם -
פרט לבית בנוי בספינה ובאסכריא על ארבע קורות ולהביא את הבנוי על העצים ועל העמודים.

(ה) אחוזתכם -
אחוזה מטמאה בנגעים ואין ירושלים מטמאה בנגעים.

ר יהודה אומר:
אני לא שמעתי אלא מקום המקדש בלבד.

(ו) ר' ישמעאל אומר:
אחוזתכם, אחוזתכם מטמאים בנגעים ואין אחוזת גויים מטמאים בנגעים וכשם שאין אחוזתם מטמאים בנגעים כך אין בגדיהם מטמאים בנגעים.

[יד, לה]
(ז) אשר לו הבית -
שלא ישלח ביד שליח.
יכול אפילו זקן ואפילו חולה?
תלמוד לומר: ובא והגיד לכהן, ידקדק הכהן כיצד בא הנגע לביתו, לאמר יאמר לו הכהן דברי כיבושים, בני אין הנגעים באים אלא על לשון הרע שנאמר: השמר בנגע הצרעת לשמור מאד ולעשות. זכור את אשר עשה ה' למרים.
וכי מה עניין זה לזה?
אלא מלמד שלא נענשה אלא על לשון הרע.

(ח) והלא דברים קל וחומר, ומה אם מרים שדברה שלא בפניו של משה כך מדבר גנאי של חברו בפניו על אחת כמה וכמה.

(ט) ר' שמעון בן אלעזר אומר:
אף על גסות הרוח נגעים באים, שכן מצינו בעוזיה שנאמר: ובחזקתו גבה לבו עד להשחית וימרוד בה' אלהיו ויבא אל היכל ה' להקריב על מזבח הקטרת ויבא אחריו עזריהו הכהן ועמו כוהנים לה' שמונים בני חיל ויעמדו על עוזיה ויאמרו לו לא לך עוזיה להקריב לה' כי אם לכהנים בני אהרן המקודשים צא מן המקדש ויזעף עוזיהו ובידו וכו'.

(י) נגע -
מה תלמוד לומר כנגע?
אפילו תלמיד חכם ויודע שהוא נגע וודאי לא יגזור ויאמר נגע נראה לי בבית אלא כנגע נראה לי בבית.

(יא) נראה לי -
ולא לאורי.
מיכן אמרו:
בית אפל אין פותחים בו חלונות לראות את נגעו.

בבית -
להביא את הצבוע.

בבית -
להביא העלייה.

בבית -
מתוכו הוא מטמא ואין מטמא מאחוריו.

[יד, לו]
(יב) וצוה הכהן ופינו -
הציוי בכהן והפינוי בכל אדם.

ופינו את הבית -
אפילו חבילי עצים חבילי קנים, דברי ר' יהודה.

רבי מאיר אומר:
עסק הוא לפינוי.

אמר ר' מאיר:
וכי מה מיטמי לו, אם תאמר כלי עצו ובגדיו ומתכתו מטבילם והם טהורים.
על מה חסה התורה?
על כלי חרשו ועל פכו.
וכי מה מטמא בנגעים הרשעים או הצדיקים?
הוי אומר הרשעים,
אם כך חסה תורה על ממונו הבזוי קל וחומר על ממונו החביב,
אם כך על ממונו קל וחומר על נפש בניו ובנותיו,
אם כך על של רשע קל וחומר על צדיק.

(יג) בטעם יבוא הכהן לראות את הנגע –
לראות את הפנוי.

ולא יטמא כל אשר בבית -
מה תלמוד לומר?
לפי שמצינו בנכנס לבית המנוגע שאינו מטמא בגדים עד שישהא בכדי אכילת פרס.
יכול אפילו היו שם כלים מקופלים על כתיפו, כלים מקופלים ומונחים בתוך הבית, יכול לא יהו טמאים עד שישהו כדי אכילת פרס?
תלמוד לומר: ולא יטמא כל אשר בבית, מיד.

ואחרי כן -
אחרים כיוצא בהם.

רבי אומר:
אם ממתינים לדבר הרשות לא ימתינו לדבר מצוה.
וכמה היא מצותו?
נראה בחתן נותנים שבעה ימי משתה לו ולביתו ולכסותו וכן ברגל נותנים לו כל ימי הרגל.

פרשה ו
[יד, לז]
(א) וראה את הנגע -
יכול כגריס?
תלמוד לומר: וראה את הנגע והנה הנגע, מלמד שאין הבית מטמא אלא בשני גריסים.

(ב) בקירות -
הרי שנים, ולמטה הוא אומר בקיר קירות הרי ארבע, מלמד שאין מטמא אלא בארבע כתלים.

(ג) מיכן אמרו:
בית עגול בן טריגון אינו מיטמא בנגעים.

(ד) יכול עד שיראה בשני כתלים?
תלמוד לומר: ומראיהם שפל מן הקיר, אפילו בכותל אחד.
יכול אפילו על אבן אחד?
תלמוד לומר: וחלצו את האבנים, אין פחות משתי אבנים, דברי ר' עקיבא.

ר' ישעמאל אומר:
וחלצו את האבנים -
אין פחות משתי אבנים.
מנין אפילו לא נראה אלא על אבן אחת?
תלמוד לומר: ומראיהם שפל מן הקיר. שפל מן הקיר אפילו על אבן אחת

ר"א בר' שמעון אומר:
עד שיראה כשני גריסין על שני אבנים בשני כתלים, בזוית אחת ארכו כשני גריסין ורחבו כגריס.

(ה) שקערורות -
שוקעות כמראיהם.

ירקרקות או אדמדמות -
ירוק שבירוקים. אדום שבאדומים

ומראיהם שפל מן הקיר
ולא ממשן.

[יד, לח]
(ו) ויצא הכהן מן הבית -
יכול ילך לביתו ויסגיר?
תלמוד לומר: אל פתח הבית, אי אל פתח הבית יכול יעמוד תחת השקוף ויסגיר?
תלמוד לומר: מן הבית, עד שיצא מן הבית, הא כיצד?
עומד בצד המשקוף ומסגיר.

(ז) ומנין אם הלך לביתו והסגיר או שעמד בתוך והסגיר שהסגרו מוסגר?
תלמוד לומר: והסגיר את הבית מכל מקום.

[יד, לט]
(ח) בשביעי -
יכול בין ביום בין בלילה?
תלמוד לומר: ביום ולא בלילה.

(ט) והנה פשה -
זה פשיון הסמוך כל שהו.
מנין לרבות את הרחוק?
תלמוד לומר: בבית.
יכול כל שהוא?
תלמוד לומר: נגע.
נאמר כאן נגע ונאמר להלן נגע, מה נגע האמור להלן כגריס אף כאן כגריס.

(י) נמצאת אומר הפשיון סמוך כל שהוא, הרחוק כגריס והחזור כשני גריסין.

(יא) בקירות הבית -
ולא בקירות היציע ולא בקירות האבוס ולא בקירות המחיצה ולא בקירות המגורה.

פרק ד
[יד, מ]
(א) וציוה הכהן וחלצו -
הציווי בכהן והחליצה בכל אדם.

(ב) וחלצו -
מלמד ששניהם חולצים שניהם קוצעים שניהם מביאים את האבנים.
מיכן אמרו:
אוי לרשע או לשכינו.
יכול הכותל הסמוך לאויר יהו שניהם חולצים?
תלמוד לומר: ואחר חלץ את האבנים, הכיצד?
כותל שבינו לבין חברו שניהם חולצים וכותל הסמוך לאויר הוא לבדו חולץ.

(ג) וחלצו את האבנים -
יכול יחלוץ בו שתי אבנים ויקיים בו מצוות חליצה?
תלמוד לומר: אשר בהם הנגע.
אי אשר בהם הנגע יכול אפילו קרדומים אפילו לבנים?
תלמוד לומר: אבנים, הא עד שיאמרו שני כתובים אם לאו לא שמענו.

(ד) והשליכו אתהן אל מחוץ לעיר -
אתהן חוץ לכל העיר אין אדם חוץ לכל העיר אלא חוץ לעיירות המוקפות חומה בלבד.

אל מקום טמא -
שיהא מקומו טמא.

רבי יהודה אומר:
אל מקום טמא - לרבות את הניטל.

[יד, מא]
(ה) ואת הבית יקציע -
יכול מבפנים ומבחוץ?
תלמוד לומר: מבית.
אי מבית יכול מן הקרקע ומן הקירות?
תלמוד לומר: סביב, לא אמרתי אלא סביב לנגע.

(ו) ושפכו את אשר הקצו -
יכול צרורות?
תלמוד לומר: עפר.
אי עפר יכול אף הנושר?
תלמוד לומר: את אשר הקצו, עד שיאמרו שני הכתובים ואם לאו לא שמענו.

[יד, מב]
(ז) ולקחו אבנים -
אין פחות משתי אבנים.

והביאו אל תחת האבנים -
אין פחות משתי אבנים.
מיכן אמרו:
אין חולצים פחות משתים ואין מביאים פחות משתים ואין מביא אחת תחת שתים ולא שתים תחת אחת, אלא מביא שתים תחת שתים תחת שלוש תחת ארבע. וארבע תחת שלוש תחת שתים.

(ח) ולקחו אבנים -
יכול יטול אבנים מצד זה ויביא לצד זה?
תלמוד לומר אחרות.
אי אחרות יכול אפילו קרדומים אפילו לבנים?
תלמוד לומר: אבנים, הא עד שיאמרו שני כתובים ואם לאו לא שמענו.

(ט) לעפר -
לרבות כל משמע.

עפר -
אפילו לבנים אפילו מדר אפילו חרסית.
יכול יטול עפר מצד זה ויביא לצד זה?
תלמוד לומר: אחר.
או אחר יכול אפילו סיד אפילו גבסים?
תלמוד לומר: עפר, הא עד שיאמרו שני כתובים ואם לאו לא שמענו.

(י) ועפר אחר יקח וטח את הבית -
אין חברו מטפל עמו בטיחה.

פרשה ז
[יז, מג]
אם ישוב הנגע ופרח בבית -
משל חזר איש פלוני למקומו, כשחזר הנגע לאותן האבנים אין לי אלא מקומו, מנין לרבות את כל הבית?
תלמוד לומר בבית.
יכול כגריס?
נאמר כאן נגע ונאמר להלן נגע, מה נגע האמור להלן כשני גריסין אף כאן כשני גריסין.

(ב) נמצאת אומר הפשיון סמוך כל שהו, הרחוק כגריס והחוזר בבתים כשני גריסין.

(ג) אין לי אלא כמראיו שלא כמראיו מנין?
תלמוד לומר: ופרח, כמראיו ושלא כמראיו.

(ד) או אינו אומר ופרח אלא שלא יהא טמא עד שיחזור ויפשה?
ודין הוא, טמא בבגדים וטימא בבתים מה בבגדים טימא את החוזר אף על פי שאינו פושה, אף בבתים יטמא את החוזר אף על פי שאינו פושה.

[יד, מד]
(ה) הין, אם החמיר בבגדים שהעומד בהם בסוף שני שבועות שורף נחמיר בבתים שהעומד בסוף שני שבועות אינו נותץ?
תלמוד לומר: צרעת ממארת צרעת ממארת לגזירה שוה.
מה צרעת ממארת האמור בבגדים טימא את החוזר אף על פי שאינו פושה אף צרעת האמור בבתים יטמא החוזר אף על פי שאינו פושה.

(ו) אם סופנו לרבות את החוזר מה תלמוד לומר ובא הכהן וראה והנה פשה, הנח לו.
שומע אני אם ישוב הנגע ופרח בבית וחזר הנגע בו ביום יהא טמא?
תלמוד לומר: ושב הכהן.

ואם ישוב הנגע -
מה שיבה האמורה להלן בסוף שבוע אף כאן בסוף שבוע.

(ז) ומנין אם עמד בראשון ופשה בשני חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע?
תלמוד לומר: ובא הכהן וראה והנה פשה, במה הוא מדבר?
אם בפושה בראשון הרי אמור, הא אינו אומר ובא הכהן וראה והנה פשה אלא שבא בסוף שבוע ראשון ומצאו עומד. ובא בסוף שבוע שני ומצאו פושה. מה יעשה לו?
הרי אני דן, מה מצינו בפושה בראשון חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע אף בפושה בשני חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע.
הין, אם היקל בפושה בראשון שהרי היקל בעומד בו, נקל בפושה בשני שהרי החמיר בעומד בו ויהיה הפושה כעומד?
תלמוד לומר: ושב הכהן ובא הכהן, זו היא שיבה זו היא ביאה, מה שיבה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע אף ביאה זו חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע.

(ח) מנין אם עמד בזה ובזה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע?
תלמוד לומר: ובא, ואם בא יבא, הרי כאן ב' ביאות, במי הוא מדבר?
אם בפושה בראשון הרי אמור ואם בפושה בשני הרי אמור, הא אינו אומר ובא ואם בוא יבוא אלא את שבא בסוף שבוע ראשון ובא בסוף שבוע שני וראה והנה לא פשה זה העומד, מה יעשה לו?
וטהר הכהן את הבית -
יכול יפטר וילך לו?
תלמוד לומר כי נרפא הנגע, לא טיהרתי [אלא] את הרפוי.

(ט) מה יעשה לו?
הרי אני דן, מה מצינו בפושה בשני חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע. אף העומד בשני חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע.

(י) הין, אם נחמיר בפושה בשני שהרי החמיר בפושה בראשון נחמיר בעומד בשני שהרי היקל בעומד בראשון ויהא עומד כפושה בשני?
תלמוד לומר: ובא, ואם בוא יבוא, הרי כאן שתי ביאות. ביאה האמורה למעלה וביאה האמורה למטה, מה ביאה האמורה למעלה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע אף ביאה האמורה למטה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע.

(יא) משום ר' ישמעאל אמרו:
נאמר: צרעת ממארת בבגדים ונאמר: צרעת ממארת בבתים, מה צרעת ממארת בבגדים עשה העומד בשני כפושה בשני, אף צרעת ממארת האמורה בבתים נעשה העומד בשני כפושה בשני.

[יד, מג]
אחרי הקצות את הבית ואחרי הטוח -
מה תלמוד לומר?
שיכול אין לי חוזר ונותץ אלא אחר פושה בראשון, מנין לרבות את החוזר אחר פושה בשני ואחר העומד בשני?
תלמוד לומר: ואחר חלץ את האבנים, שאין תלמוד לומר ואחרי הקצות ואחר הטוח.
וכי יש חליצה שאין עמה קציעה וטיחה, אם כן למה נאמר: אחרי הקצות את הבית ואחרי הטוח?
אלא לרבות את החוזר אחר הפושה בשני ואחר העומד בשני.

(יב) מנין לכהה בשני והולך לו קולפו והוא טעון ציפרים?
תלמוד לומר: ולקח לחטא את הבית, הרי כאן בית אחר.

מכאן אמרו:

עשרה בתים הן, הכהה בראשון והולך לו קולפו והוא טהור והכהה בשני והולך לו קולפו והוא טעון ציפרים והפושה בראשון חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע. חזר נותץ. לא חזר טעון צפרים.
עמד בראשון ופשה בשני. חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע. חזר נותץ. לא חזר טעון ציפרים. עמד בזה ובזה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע. חזר נותץ. לא חזר טעון ציפרים.

(יג) וטמא -
מה תלמוד לומר?
לפי שמצינו בבית המוסגר שאינו מטמא אלא מתוכו, יכול אף המוחלט כן?
תלמוד לומר: כי טמא הוא, הוסיף לו טומאה שיטמא בין מתוכו בין מאחריו.

פרק ח
[יד, מה]
ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו ואת כל עפר הבית -
מלמד שאין הבית מטמא בנגעים עד שיהו בו אבניו ועציו ועפר.

(ב) וכמה אבנים יהו בתוכו?
ר' ישמעאל אומר:
ארבע.

ר' עקיבא אומר:
שמונה.

שרבי ישמעאל אומר:
עד שיראה כשני גריסין על ב' אבנים, או על אבן אחת.

ורבי עקיבא אומר:
עד שיראה כשני גריסים על שתי אבנים ולא על אבן אחת.

ר' אלעזר בר' שמעון אומר:
עד שיראה כשני גריסים על שתי אבנים בשתי כתלים בזויות, אורכו כשני גריסים. ורוחבו כגריס.

(ג) אבניו -
שלו ועפר שלו ועציו שלו, מלמד שהוא גורר ומוציא [את אבניו - כל אבנים שנבנו עמו עציו - כל עצים שנבנו עמו].
אבניו ולא אבני העלייה עציו ולא עצי העלייה. עפרו לא עפר העלייה.

מיכן אמרו:

נראה נגע בבית נותן את הקורות לעלייה, נראה בעלייה נותן את הקורות לבית.
אבניו
ולא אבנים שהכניס לו משנבנה.
עציו
ולא עצים שהכניס לו משנבנה.
עפר הבית ולא עפר המתכיות שלו.
אם נאמר בחליצה למה נאמר בנתיצה, ואם נאמר בנתיצה למה נאמר בחליצה?
אלא לפי שיש בחליצה מה שאין כן בנתיצה, ובנתיצה מה שאין בחליצה.
בחליצה האבן שבזויות בזמן שהוא חולץ חולץ את כולה,
ובזמן שהוא נותץ נותץ את שלו ומניח של חבירו.

ובנתיצה נותץ את האבנים שיש בהם הנגע ואת האבנים שאין בהם נגע
ובחליצה
אינו חולץ אלא את האבנים שיש בהם הנגע,
הא לפי שיש בחליצה מה שאין בנתיצה ובנתיצה מה שאין בחליצה צריך לומר בחליצה וצריך לומר בנתיצה.

[יד, מו-מז]
(ד) והבא אל הבית -
כשיכנס ראשו ורובו.

ימי הסגיר אותו -
לא ימים שקלף את נגעו.
יכול שאני מוציא את המוחלט שקלף נגעו?
תלמוד לומר: כל ימי.

(ה) וטמא עד הערב -
מלמד שאין מטמא בגדים.
יכול אפילו שהה כדי אכילת פרס?
תלמוד לומר: והאוכל בבית יכבס.

(ו)
אין לי אלא אוכל שוכב מנין?
תלמוד לומר: והשוכב בבית יכבס.

(ז) אין לי אלא אוכל ושוכב, אוכל ולא שוכב שוכב ולא אוכל מנין?
תלמוד לומר: יכבס בגדיו, ריבה.

(ח) אם סופינו לרבות את הכל מה תלמוד לומר האוכל והשוכב?
אלא כדי ליתן שיעור לשוכב כדי שיאכל.
וכמה הוא שיעור אכילה?
כדי אכילת פרס פת חיטין ולא פת שעורין, מיסב ואוכלו בליפתן.

(ט) כל כיבוס בגדים האמור בתורה להחמיר וזה להקל, אפילו לבוש עשרה סבריקום ועטוף עשרה פולייניות כולם טהורים עד שישהא כדי אכילת פרס.

(י) יכול הבהמה והגוי יהו מצילים בגדים בבית המנוגע?
תלמוד לומר: יכבס בגדים, ריבה המטמא בגדים מציל בגדים בבית המנוגע, יצאו הבהמה והגוים שאין מטמאים בגדים אין מצילים בגדים בבית המנוגע.

(יא) מכאן אמרו:
היה עומד בפנים ופשט ידו לחוץ וטבעותיו בידו, אם שהה כדי אכילת פרס טמא.
היה עומד בחוץ ופשט ידו לפנים וטבעותיו בידו -
ר' יהודה:
מטמא מיד.

וחכמים אומרים:
עד שישהא כדי אכילת פרס.

(יב) אמרו לר' יהודה:
ומה אם בזמן שכל גופו טמא לא טימא מה שעליו עד שישהא כדי אכילת פרס, בזמן שאין כל גופו טמא אינו דין שלא יטמא את מה שעליו עד שישהא כדי אכילת פרס?!

(יג) אמר להם רבי יהודה:
מצינו שיפה כח הטמא להציל יתר מן הטהור, ישראל מקבלים טומאה ומצילים בגדים בבית המנוגע, הבהמה והגוי שאין מקבלים טומאה אין מצילים בגדים בבית המנוגע.

[יד, נא]
(יד) והזה על הבית -
על השקוף.

ויש אומרים:
על כלו.

[יד, נג]
ושלח את הצפור החיה -
ר' יוסי הגלילי אומר:
ציפור שחיה חוץ לעיר, ואיזו?
זו דרור.

(טו) וכפר על הבית וטהר -
אם נאמר במצורע למה נאמר בבתים ואם נאמר בבתים למה נאמר במצורע?
לפי שיש בבתים מה שאין במצורע ובמצורע מה שאין בבתים.
מצורע טעון קרבן,
והבית אינו טעון קרבן.

מצורע יש לו טהרה מטומאתו.
והבית אין לו טהרה מטומאתו.
הא לפי שיש במצורע מה שאין בבתים ובבתים מה שאין במצורע, צריך לומר במצורע וצריך לומר בבתים.

[יד, נד-נו]
(יז) זאת התורה לכל נגע הצרעת ולנתק ולשאת ולספחת ולבהרת -
מנין אתה אומר כוהן שבקי בנגעים אבל לא בנתקים, בנתקים אבל לא בקרחת, בקרחת אבל לא באדם, באדם אבל לא בבגדים, בבגדים אבל לא בבתים לא יראה את הנגעים עד שיהא בקי בהם ובשמותיהם?
תלמוד לומר: זאת התורה לכל נגע הצרעת וכו'.

[יד, נז]
ולהורות -
רבי אומר:
ולמה בא?
ולהורות ביום, מלמד שביום הוא מטמא וביום הוא מטהר.

חנניה בן חכינאי אומר:
למה בא להורות?
מלמד שאינו רואה את הנגעים עד שיורנו רבו.

חסילו פרקי נגעים

הפרק הבא    הפרק הקודם