ראב"ע אמור פרק כד

[כד, א]
וטעם להזכיר פרשת שמן זית זך, בעבור שהזכיר אשה כל מועד והוא צריך להזכיר הלחם והמנורה כנגד השלחן.

[כד, ד]
והוסיף בפרשה הזאת על המנורה הטהורה, היא הידועה זהב כלה מעשה בצלאל ולא אחרת, ואשר עשוה מברזל בשעת הצורך, על פי הנביאים עשוה.

[כד, ה]
ולקחת סלת -
בצווי וכך ואפית אותה ובאה זו המלה מלרע והיא זרה.

[כד, ו]
שתים מערכות -
במספר השבטים כסוד האפוד והחשן, או שני עשרונים כמספר המערכות.

על השלחן הטהור -
כנגד שלחנות אחרים שיש שם והוא לבדו מצופה זהב וזרו זהב. והלבונה שהיתה עם הלחם, הוא אשה לה' והלחם לכהן.
ויתכן שהזכיר זאת הפרשה, בעבור שיש חיוב על ישראל לתת עולות המועד ושמן ולחם תמיד.

[כד, ט]
לאהרן ולבניו -
כל בני ביתו.

[כד, י]
ויצא בן אשה ישראלית -
מאהלו, כמו: יצאו נצבים פתח אהליהם.

בן איש מצרי -
מתיהד.

ואיש הישראלי -
כמו: לאיש העשיר,
את יום השביעי.
ולא נדע למה נסמכה זאת הפרשה, אולי דבר המקלל דברים אשר לא כן, בעבור הלחם והשמן והקרבנות.

[כד, יא]
ויקב -
יש אומרים:

שפירושו ויפרש, כמו: אשר פי ה' יקבנו,
אשר נקבו בשמות.


ויש אומרים:
שהוא כמו: מה אקוב והראשון קרוב לפי דעתי.

[כד, יב]
במשמר -
במקום ידוע במחנה.

[כד, יד]
וסמכו כל השומעים -
בעבור כי על פי עדותם יסקל.

[כד, טז]
כל העדה -
הם גדולי הארץ, שהם גדולי ישראל.

ויש אומרים:
כי יקלל אלהיו בסתר.

והנכון שמלת אלהים שם התאר, והמלאכים יקראו אלהים וכן הדיינים. ומי יוכל לדעת מה יש בלב המקלל, אך אם יפרש השם הנכבד שאינו שם התאר ולא יתערב עם שם, כי הוא לבדו והנה הטעם בעת שיקלל אם יפרש השם יומת בנקבו שם, כאשר עשה בן המצרי ולמען כבוד השם לא נזכר.

ואמר כגר כאזרח יומת
ויתכן שהכו אלה הנצים זה את זה, על כן נכתבה זאת הפרשה וכבר הזכירה, רק הוסיף כגר כאזרח יהיה והחל כי יכה כל נפש אדם - בזדון ולא במלחמה מגר או אזרח.

[כד, יח]
ומכה בהמה ישלמנה -
והנה נפש תחת נפש משמש לשני הפסוקים.

[כד, יט]
כן יעשה לו -
ואמר שמשון: כן עשיתי להם.

והגאון הביא ראיות משקול הדעת:
כי לא יתכן להיות שבר תחת שבר כמשמעו, כי הראשון בא בלא כוונה ואיך יתכן לעשות שבר כמוהו, ואם הוא במקום מסוכן הנה ימות וכן בעין ומי שסר שלישית אור עינו איך יוכל לעשות כן בעין החובל?!
על כן דברי הקבלה אמת כי פירוש כל אלה שיש עליו כופר וראוי להוציא עינו אם לא יפדנו.
ואם טענו עלינו: אם היה החובל עני?

ותשובתינו:

כי על הרוב דבר הכתוב ושמא יעשיר העני, גם זאת התשובה על הטוענים אם היה חובל העין עור.

[כד, כ]
כן ינתן בו -
יש בי"ת תחת על כמו: אשר אני רוכב בה ורבים כן.
או פירושו כן ינתן בו, אם לא יפדה.

[כד, כא]
וטעם ומכה בהמה.
פעם אחרת להזכיר הגר, כי נתינת המום הוא בישראל, כי כן כתוב בעמיתו, רק מכה אדם ובהמה משפט אחד להם כגר כאזרח.
וכבר הודעתיך כי בהתחבר שני כפי"ן הוא דרך קצרה, גם הכתוב אחז דרך קצרה, שלא הזכיר עם מכה אדם ומת, כי ידוע הוא כי המכה לא יומת עד מות המוכה.

ופירוש אחר הזכיר בתחלה נפש, והטעם: שהכהו במקום מסוכן ואחר כן אמר כלל: מי שימית יומת, בין שיכה במקום מסוכן או שאינו מסוכן, על כן לא הזכיר נפש.

וטעם אלהיכם -
אלהי האזרח ואלהי הגר.

[כד, כג]
ובני ישראל עשו -
מאותו היום כמשפט הזה בחובל.

חסלת פרשת אמור

הפרק הבא    הפרק הקודם