פרק כו

א
וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר:
ב מֶה-עָזַרְתָּ לְלֹא-כֹחַ הוֹשַׁעְתָּ זְרוֹעַ לֹא-עֹז:
ג מַה-יָּעַצְתָּ לְלֹא חָכְמָה וְתֻשִׁיָּה לָרֹב הוֹדָעְתָּ:
ד אֶת-מִי הִגַּדְתָּ מִלִּין וְנִשְׁמַת-מִי יָצְאָה מִמֶּךָּ:
ה הָרְפָאִים יְחוֹלָלוּ מִתַּחַת מַיִם וְשֹׁכְנֵיהֶם:
ו עָרוֹם שְׁאוֹל נֶגְדּוֹ וְאֵין כְּסוּת לָאֲבַדּוֹן:
ז נֹטֶה צָפוֹן עַל-תֹּהוּ תֹּלֶה אֶרֶץ עַל-בְּלִימָה:
ח צֹרֵר-מַיִם בְּעָבָיו וְלֹא-נִבְקַע עָנָן תַּחְתָּם:
ט מְאַחֵז פְּנֵי-כִסֵּה פַּרְשֵׁז עָלָיו עֲנָנוֹ:
י חֹק חָג עַל-פְּנֵי-מָיִם עַד-תַּכְלִית אוֹר עִם-חֹשֶׁךְ:
יא עַמּוּדֵי שָׁמַיִם יְרוֹפָפוּ וְיִתְמְהוּ מִגַּעֲרָתוֹ:
יב בְּכֹחוֹ רָגַע הַיָּם (וּבִתְובֻנָתוֹ) [וּבִתְבוּנָתוֹ] מָחַץ רָהַב:
יג בְּרוּחוֹ שָׁמַיִם שִׁפְרָה חֹלְלָה יָדוֹ נָחָשׁ בָּרִחַ:
יד הֶן-אֵלֶּה קְצוֹת (דְּרָכָו) [דְּרָכָיו] וּמַה-שֶּׁמֶץ דָּבָר נִשְׁמַע-בּוֹ וְרַעַם (גְּבוּרֹתָו) [גְּבוּרוֹתָיו] מִי יִתְבּוֹנָן:

[כו, א]
ויען איוב ויאמר...

ביאור מלות המענה:
[כו, ג]
ותושיה -
הנימוס והסידור האלהי הנמצא בנמצאות.

[כו, ד]
ונפש מי יצאה ממך והרצון מה למדת בני האדם במאמריך, כי מי שילמד חבירו דבר דומה, כאלו עושה נפשו בדבר המגיעה לנפש בלמוד ההוא, כי הנפש תשלם ותעשה בלמוד המושכלות, ותהיה היא והמושכלת אשר תשיגם דבר אחד. ולזה אמר: ואת הנפש אשר עשו בחרן, והם האנשים אשר משכום אברהם ושרה לעבודת השם ולהשגת האמת.

[כו, ה]
הרפאים -
הם גרעיני הזרע, וקראם רפאים, להיותם קודם הזריעה כמתים וימצא להם כח נפשי כשנזרעו וזה פלא גדול, ואמר זה בצמחים אשר יצמחו בקרקע הים והנהרות, כמו האלמוג והדומה לו, ממה שיצמח תחת המים, וזה פלא שיגיע פועל השם באמצעות הגרמים השמימיים, לכמו אלו המקומות, ולא ימנעום המים והארץ אשר עליהם, משיגיע שם פועל הכוכבים.
או ירצה ברפאים הדומימיים והם המחצבים כמו המתכות ושאר הדברים ההוים בבטן הארץ, מתחת המים ותחת שוכניהם מצד האידים, אשר ימציאו שם הכוכבים כמו שהתבאר בטבעיות, וקראם רפאים להיותם כמתים שאין בהם כח נפשי כלל. והנה זה הביאור יותר נאות מצד הלשון כי לפי הביאור הראשון היה ראוי שיאמר הרפאים יצמחו.
יחוללו -
יבראו.
ושוכניהם - ומתחת שוכניהם.

[כו, ו]
שאול -
הוא המטה במוחלט - והוא מרכז הארץ. ואמר זה על צד ההפלגה וגוזמא, רצוני שאפילו במקום ההוא יגיע פועל השם יתברך, כאילו היה ערום, שלא יהיה למעלה ממנו גשם יכסהו וימנעהו מקבול פועל הגרמים השמימיים, וקרא המקום ההוא אבדון, גם כן להיותו יותר רחוק מקבול פועל הגרמים השמימיים, מכל מקומות הארץ, ולזה היה נעדר השלמות יותר משאר חלקי הארץ, כי המות והאבדון ייוחס לנעדר הצורה והשלימות.

[כו, ז]
על בלימה -
על מה שאין לו מציאות בעצמותו - והוא מרכז הארץ, כי עליו נתלית הארץ כמו שהתבאר בטבעיות.

[כו, ט]
מאחז פני כסה -
מאחז ומעבה האויר אשר על פני רקיע השמים, אשר נקרא כסא, כאמרו: השמים כסאו.
פַּרְשֵׁז עליו עננו -
ובזה האופן פרש עליו עננו, רצה לומר כי בהתעבות האויר ההוא יתחדש ממנו הענן, כמו שהתבאר בספר האותות.

[כו, י]
חג -
הגביל וייחסו למחוגה, לפי שהמחוגה מגבלת תכליות השטח, העגול המתחדש בסבתה.

[כו, יא]
ירופפו -
יתנועעו ויזדעזעו.

[כו, יב]
רגע -
נח.
מחץ רהב -
הנה מה שיגבה מהים על הארץ, רצה לומר שסבב שלא יגבה הים על החלק הנגלה מהארץ.

[כו, יג]
ברוחו שמים שפרה -
ברצון השם היו השמים בזה האופן, מהיופי והשלימות אשר הם בו.
חוללה -
בראה.
נחש בריח -
הוא דמות הנחש הנראה סובב בגלגל המזלות והוא העגול החלבי.

[כו, יד]
שמץ מנהו -
מעט.
ורעם גבורותיו - ורבוי גבורותיו.

ביאור דברי המענה:
ענה איוב ואמר: מה עזרת לדעתך בהשגחה לפי מחשבותיך, באלו המאמרים אשר אמרת, הנה אין להם כח לעזור לדעתך, ולהתנצל מהספקות אשר ספקתי על דבריך?
ומה יעצת
עם לבבך להשיב על הספיקות אשר ספקתי לך מאין חכמה?
ואיפה נימוס השם בנמצאות וסדור אשר הודעת לרוב? רצה לומר שמה שהגיד ממנו הוא מעט מזער.
את מי הגדת
אלו הדברים ומה למדת אותנו בזה?

הלא אני יודע יותר ויותר מנימוס פעולות השם וגבורותיו ונפלאותיו, הלא המחצבים יברא השם יתברך מתחת המים ותחת הדברים השוכנים בארץ, וזה בתכלית הפלא, רצה לומר שיגיע שם בבטן הארץ בזה האופן, מהעומק פעל הגרמים השמימיים, השופע מהשם יתברך.
הנה המטה במוחלט והוא מרכז הארץ הוא לפני השם, כאילו הוא ערום ואין לו כסות, עם כסותו אותו הארץ, עד שכבר יגיע פעל השם שם עם עומקו. הנה השם מטה הצפון אשר שם היישוב על תוהו, כי הוא נשען על מרכז הארץ, אשר אינו כי אם נקודה, ותולה הארץ על בלימה, רצה לומר שהיא נשענת ונסמכת על הנקודה שהיא מרכזה, לא בדבר חוץ ממנה כמו שהתבאר בטבעיות, וזה בתכלית הפלא.

הנה הוא צורר מים בענניו ולא נבקע ענן תחתם, כאשר יוליכום הרוחות עד הגיעם אל המקום אשר ירד שם המטר, הנה השם יתברך סיבה שיאחז האויר על פני השמים, ויתעבה מצד הקרירות, ואז פירש עליו עננו, כי בזה האופן יהיו הויות הענן. וספר זה, לפי שנעלם מהמון האנשים גזר חק על פני מים, שלא יעלה גבולו בדרך שיראה זה החלק הנגלה מן הארץ בצד הצפוני תמיד, ויתהוו בו אלו ההויות עד המקום שיכלה בו, היות האור עם החשך בכל יום, רצה לומר שיהיה קצת כל יום מימי השנה אור וקצתו חשך, וזה דבר ימשך עד מרחב ס"ו מעלות וכ"ה דקים, ועד שם נמשך הישוב לפי מה שספרו הקודמים. ואולם שם יהיה יום אחד בשנה אין בו לילה, ויום אחד כנגדו אין בו יום, ומשם ואילך יתוסף זה השיעור מעט מעט עד שיגיע אל מה שתחת הקוטב הצפוני, ויהיה שם ששה חדשים בשנה, אין בהם לילה - והם ימות החמה, וששה חדשים בשנה אין בהם יום - והם ימות הגשמים.

עמודי שמים ינועו ויזדעזעו, והם חלקי הארץ אשר ירעשו מגערת השם בבא הרעש, אשר סבתו הרוח ההווה תחת הארץ, בסבת האיד העשני הנעצר שם, וקראם עמודי שמים, להיות השמים נסמך על הארץ, כמו שהתבאר בספר השמע. בכח השם וגבורותיו נח הים, ולא ירוץ על הארץ, כדי שלא יטבעו ההווים שם, ובתבונת השם הכה מה שיגבה מן הים על הארץ ויפסידהו. וזה, כי להיות שאר המימות מתערבים במי הים והולכות בים, היה ראוי שיגביהו מי הים על החלק הנראה מהארץ ויטביע, אלא שהשם סבב בתבונתו שיכלה השמש ושאר הכוכבים בחומר מימי הים, בשיעור מה שיבא אליו מהנהרות, עד שלא יתוסף בזה הים כלל. ברצון השם וחכמתו היו השמים בזה האופן מן היופי והשלימות אשר הם בו בבריאתם, עד שאי אפשר להיותם באופן אחר יותר שלם, להגיע לזה המציאות השפל, מה שיצטרך אליו הגעתו מהם. בראה ידו ויצרה העגול החלבי אשר בגלגל הכוכבים הקיימים, אשר בו מן הפלא וההעלם, מה שכבר התבאר בספר האותות.

והנה אנחנו אמרנו בכל זה קצת מאמר בחמישי מספר מלחמות ה', הנה אלו הדברים אשר ספרתי, הם קצת דרכי השם, ומה מעט הדבר שנשמע בו בזה הספור. ואולם תוקף גבורותיו ונפלאותיו לא ימצא מי שיבין אותם.

והכלל העולה מהדברים:
הוא מבואר, ולא רצה איוב להשיב על דברי בלדד יותר מזה השיעור, לפי מה שזכרנו במענה הקודם. ובכלל אם היה משיב אותו עליהם, לא יהיה כי אם כפל דבריו, לפי שכבר השיב על זאת הטענה במה שקדם וסתר אותה מהחוש.

הפרק הבא    הפרק הקודם