ילקוט שמעוני, איוב פרק ה


המשך סימן תתצח
אשר קצירו רעב יאכל -
אשר קצירו -
זה נמרוד.

רעב יאכל -
זה אברהם.

ואל מצנים יקחהו -
לא בזיין ולא במגן אלא בתפלה ובתחנונים, הדא הוא דכתיב: וישמע אברם כי נשבה אחיו וירק את חניכיו וגו'.

ריש לקיש אמר:
אליעזר לבדו היה ששמו שי"ח.

ושאף צמים חילם -
מי דחק לממונו של נמרוד?
אברהם וכל המצומתין לו.

דבר אחר:
אשר קצירו -
זה פרעה.

רעב יאכל -
זה משה ואהרן.

ואל מצנים יקחהו -
לא בזיין ולא במגן אלא בתפלה ובתחנונים, שנאמר: ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי.

ושאף צמים חילם -
מי דחק לממונו של פרעה?
משה ואהרן והמצומתין להם.

דבר אחר:
אשר קצירו -
זה סיחון ועוג וכו'.

דבר אחר:
זה סיסרא וכו'.

דבר אחר:
זה המן וכו'.

דבר אחר:
זה שלשים ואחד מלכים וכו'.

ושאף צמים חילם -
מי דחק לממונם?
יהושע וכל המצומתין לו.

כי אדם לעמל יולד -
איני יודע אם לעמל פה, אם לעמל מלאכה (כתוב ביהושע ברמז ו'):

ובני רשף יגביהו עוף -
א"ר יצחק:

כל הקורא קריאת שמע על מטתו מזיקין בדלין הימנו, שנאמר: ובני רשף יגביהו עוף - ואין עוף אלא תורה, שנאמר: התעיף עיניך בו ואיננו.
ואין רשף אלא מזיקין, שנאמר: מזי רעב ולחומי רשף.

וקטב מרירי -
אמר ריש לקיש:

כל העוסק בתורה יסורין בדלין ממנו, שנאמר: ובני רשף יגביהו עוף - ואין עוף אלא תורה, שנאמר: התעיף עיניך בו ואיננו.
ואין רשף אלא יסורין, שנאמר: מזי רעב ולחומי רשף.

עושה גדולות ואין חקר -
דרש ר' חנינא בר פפא :
בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם.
מדת בשר ודם, אדם נותן חפציו בחמת צרורה ופיה למעלה, ספק משתמר ספק אינו משתמר, אבל הקב"ה צר את העובר במעי אמו פתוחה ופיה למטה, ומשתמר.

דבר אחר:
אדם נותן חפציו בכף מאזנים, כל זמן שמכביד יורד למטה, ואלו הקב"ה צר את העובר במעי אשה, וכל זמן שמכביד עולה למעלה.

דרש ר' יוסי הגלילי:
בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם.
אדם נותן זרעונין לערוגה כל אחד ואחד עולה למינו, ואלו הקב"ה צר עובר במעי אמו, וכלם עולים למין אחד.

דבר אחר:
צבע נותן סממנין ליורה שלו, כלם עולים לצבע אחד, ואלו הקב"ה צר עובר במעי אמו, וכל אחד ואחד עולה למינו.

א"ר יהושע:
קשה היא ירידת גשמים שהיא שקולה כנגד כל מעשה בראשית.

מה טעם?
עושה גדולות ואין חקר.
וכתיב בתריה: הנותן מטר על פני ארץ.

ר' אחא מייתי לה מהכא:

עושה ארץ בכחו מכין תבל בחכמתו לקול תתו המון מים בשמים - ואין קול אלא גשמים, שנאמר: תהום אל תהום קורא לקול צנוריך.

תנו רבנן:
ארץ ישראל שותה בתחלה וכל העולם כלו שותה לבסוף.
ארץ ישראל שותה מי גשמים, וכל העולם כלו שותה מי תמצית,
ארץ ישראל משקה הקב"ה בעצמו וכל העולם כלו על ידי שליח, שנאמר: הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות:

לשום שפלים למרום וקודרים שגבו ישע -
רבי חנן דצפורי בשם רבי שמואל בר נחמני:

מפני ארבעה דברים חזר הקב"ה שלא תהא הארץ שותה אלא מלמעלה:
משום בעלי זרוע,
ובשביל להסיר טללי רעים,
ושיהיה הגבוה שותה כנמוך,
ושיהיו הכל תולים עיניהם למעלה,
הדא הוא דכתיב: לשום שפלים למרום וגו'.

סימן תתצט
מפר מחשבות ערומים ולא תעשינה ידיהם תושיה -
א"ר שילא:
מחשבה מועלת אפילו לדברי תורה, שנאמר: מפר מחשבות ערומים וגו'.

רבא אמר:
אם עוסקים לשמה אינה מועלת, שנאמר: רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום - עצה שיש בה דבר ה' - היא תקום לעולם.

א"ר חנן:
למה נקרא שמה תושיה?
מפני שהיא מתשת כחו של אדם.

דבר אחר:
תושיה שנתנה בחשאי מפני השטן.

דבר אחר:
דברים של תהו, שהעולם שותת עליהם.

לוכד חכמים בערמם -
לפי שהיה משה משמר את עצמו כל אותן ארבעים שנה שלא להקפיד כנגדם, שהיה ירא מן השבועה שנשבע הקב"ה: אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה.
א"ל: והרי סלע, כשם שאתה רוצה להוציא מסלע זו, כך תוציא מזו, צווח עליהם: שמעו נא המורים וגו' ואעפ"כ לא עשה משה אלא מסלע שא"ל הקב"ה, וא"ל: לכן לא תביאו את הקהל הזה.

בשש צרות יצילך -
אם שית אינון, קאימנא בהון, אם שבע אינון, קאימנא בהון.

ברעב פדך ממות -
כי זה שנתים הרעב.


ובמלחמה מידי חרב -
יש לאל ידי לעשות עמכם רע.


בשוט לשון תחבא -
א"ר אחא:

קשה היא הלשון שמי שבראה עשה לה מקום טמון לתוכו.

ולא תירא מפחד -
עשו ואלופיו.

לשוד ולכפן תשחק -
זה לבן, שהיה כפון על ממונו.

כי עם אבני השדה בריתך -
ויקח מאבני המקום.


וידעת כי שלום אהלך -
מעשה ראובן ובלהה,
מעשה יהודה ותמר.

ופקדת נוך ולא תחטא -
יעקב בן פ"ד ולא ראה טיפת קרי מימיו.

וידעת כי רב זרעך -
אמר ר' יעקב:

לא נפטר יעקב אבינו מן העולם, עד שראה (ל') [ס'] רבוא מבני בניו, שנאמר: תבא בכל"ח אלי קבר.

ר' יצחק ורבנן
ר' יצחק אמר:

תבא לח אלי קבר.

ורבנן אמרין:

תבא בכולא אלי קבר מלא, שאינו חסר כלום, שנאמר: ויבא יעקב שלם.

אמר מר זוטרא:
מת בן ששים - זו מיתת כל אדם, שנאמר: תבא בכלח אלי קבר.
בכל"ח בגימטריא שתין הוו.

ברעב פדך ממות וגו' -
פדך ממות -
פדך מרעב מבעי ליה?

אמר רבי יהודה אמר רב:
מתוך שהרעיב עצמו בשני רעבון, נצול ממיתה משונה.

תנו רבנן:
בזמן שהצבור שרויים בצער יחיד הפורש מהם, שני מלאכי השרת המלוין לו מניחים ידיהם על ראשו, ואומרים לו: פלוני שפרש מן הצבור אל יראה בנחמת צבור.

כי עם אבני השדה בריתך -
מדבר ביעקב, שנאמר: ויפגע במקום.
אמר: אברהם נשא שתי נשים והוליד צדיק ורשע.
יצחק אבא מן אשה אחת, צדיק ורשע.
אני נוטל ארבעה נשים, כמה יעמדו ממני?
נטל ארבעה אבנים ואמר: אם מתאחות זו לזו - מובטח אני שמטתי שלמה, מיד, וישכם יעקב בבקר ויקח את האבן, הוי: עם אבני השדה בריתך.

וידעת כי שלום אהלך -
שנו רבותינו:

שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשכה:
עשרתם,
ערבתם,
הדליקו את הנר.

מנא הני מילי?
א"ר יהושע בן לוי:
דאמר קרא: וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא.

סימן תתק
אמר ר' תנחום בר חנילאי:
כל אדם שאין לו אשה שרוי - בלא טובה, בלא שמחה, בלא ברכה.
בלא טובה, דכתיב: לא טוב היות האדם לבדו.
בלא שמחה,
דכתיב: ושמחת אתה וביתך.
בלא ברכה, דכתיב: להניח ברכה אל ביתך.

במערבא אמרי:
בלא תורה, בלא חומה.
בלא תורה, דכתיב: האם אין עזרתי בי ותושיה נדחה ממני.
בלא חומה, דכתיב: נקבה תסובב גבר.

רבא בר עולא אמר:
אף בלא שלום, דכתיב: וידעת כי שלום אהלך.

א"ר יהושע בן לוי:

כל היודע באשתו שהיא יראת שמים ואינו פוקדה - נקרא חוטא, שנאמר: ופקדת נוך ולא תחטא.

א"ר יהושע בן לוי:

חייב אדם לפקוד את אשתו בשעה שהוא יוצא לדרך, שנאמר: וידעת כי שלום אהלך.

א"ר יוסף:
ואפילו סמוך לוסתה.

ואע"ג דאמור רבנן:
חייב אדם לפרוש מאשתו סמוך לוסתה.

וכמה?

אמר רבא:
עונה.
והני מילי לדבר הרשות, אבל לדבר מצוה מיטרד.

תנו רבנן:
האוהב את אשתו בגופו והמכבדה יותר מגופו, והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה, והמשיאן סמוך לפרקן, עליו הכתוב אומר: וידעת כי שלום אהלך.


הפרק הבא    הפרק הקודם