[ט, א]
חכמות בנתה ביתה -
כמו: בנות צעדה.

חצבה עמודיה -
לשון מושאל מחוצבי אבן.
והטעם על השוואת העמודים בחציבה ובזולתה מן התיקון.
ויתכן לפרש, שאמר: חכמות להודיע שהחכמה בנתה ביתה מחכמות שבע, וזה טעם חצבה עמודיה שבעה והם עמודי הבית, והוא הביאור למאמר חכמות בנתה ביתה.
ובית לשון נקבה או עמודיה שבעה עמודי החכמה והעמודים הם שבע החכמות, שבית החכמה נכון עליהם.

ויש מפרשים:
אלה השבעה על עניינים אחרים וכל אחד בוחר לעצמו והאמת יורה דרכו.

[ח, ב]
טבחה -
הוא לשון זביחה, נחשבנו כצאן טבחה וגם לשון בישול, לרקחות ולטבחות ולאופות ושניהם מכוונים מלשון ערב בניקוד הטי"ת לזביחה ובניקוד החי"ת לבישול.

מסכה -
כמו מזגה.
וכן: יין מזוג יין מסוך והוא תערובת המים עמו, וזהו תיקונו לשתיה כבישול למזון.

[ט, ג]
שלחה נערותיה תקרא על גפי מרומי קרת -
כמו גבי, כי אותיות בומ"ף מתחלפות.

קרת -
תרגום עיר.
והטעם: ששלחה נערותיה מכל צד והיא גם עימהם תקרא במקומות הרמים שבעיר, כדי שישמעו הכל.

[ט, ד]
מי פתי -
הפתי הוא אשר לו נקבעו בו הפחיתיות לגמרי ויש תקוה לתיקונו.

ואמר יסור הנה –
כלומר יסור ממקומו ויבא הנה חסר לב ואמר לו, כלומר וכן קראה ואמרה לחסר לב.

[ט, ה]
לכו לחמו בלחמי -
בי"ת בלחמי - מקום מ"ם וכן בי"ת ביין מסכתי, כמו: והנותר בבשר ובלחם וטעמם כמו: הוי כל צמא לכו למים כי הכל מתוקן לסעודה.

[ט, ו]
עזבו פתאים -
תאר לבעלי הפתיות וטעמו עזבו הפתאים וסורו אלי.

פרוש אחר:
קבוץ שם הפתיות כמו: תאהבו פתי, שבא כדרך אל תהי מרי כבית המרי.
ויתכן עוד לפרש, שהוא דברי החכמה לנכח הפתאים שאומר להם: עזבו דרכיכם פתאים ותחיו כדרך הרפו ודעו כי אנכי אלהים.

ואשרו -
פועל מן כונן אשורי.

בדרך בינה -
ודרך בינה היא החכמות וביתה הבנוי על השבעה עמודים.

[ט, ז]
יוסר לץ לוקח לו קלון -
ר"ל לעצמו, כי הלץ הוא מן המעוותים שאין תקוה לתקונם.

ומוכיח לרשע מומו -
חוזר למיסר והוא כפל ענין עם הלוקח לו קלון.
והטעם: הלץ ישנא המיסר והרשע ישנא המוכיח, ומגלים קלונם ואומרים דברים מכוערים ובזויים.

פרוש אחר:
חוזר לרשע מומו - לעצמו וכאילו אמר יוסר לץ ומוכיח לרשע במומו, ליקח לו קלון.
וטעמו: כי הרשע כל מעשיו נכוחים בעיניו, או שהוא עצמו מכיר במומו ואינו רוצה שיוכיחו אדם.
ויתכן עוד לפרש: יוסר לץ כשהמייסר מתלוצץ ומראה שחוק ולצנות כשהוא מיסר לוקח לו קלון, כי היוסר שמיסרו ומוכיחו לחרפתו ולבשתו ולכן יחרפהו.
וכן מוכיח לרשע ומגלה לו מומו לוקח לו קלון, כי הרשע יחרפהו ואילו היה צדיק לא היה מחרפהו, הואיל ואומר לו דרך מוסר ולא דרך ליצנות.

[ט, ח]
אל תוכח לץ פן ישנאך -
כי הוא חכם בעיניו.

הוכח לחכם ויאהבך -
כי הוא חפץ בתיקון מדותיו ואין מחזיק עצמו חכם, והם שני הפכים.

[ט, ט]
תן לחכם -
הוסיף לבאר יתרון החכם על הכסיל, והטעם: כי החכם יחכם מעצמו במה שיותן לו, וכן הצדיק יוסף לקח, על אשר יודיעוהו והוא כפל ענין.

[ט, י]
תחלת חכמה יראת ה' -
כטעם: ראשית חכמה יראת ה'.

ודעת קדושים בינה -
טעמו ותחלת הבינה דעת קדושים.

ודעת קדושים -
פירשוהו על השם יתברך, כאמרו: כי אלהים קדושים.
והטעם: כי תחלת תולדת הבינה היא מציאות השם.
ויתכן לפרש: דעת קדושים היא השגת מציאות השכלים הנפרדים והרוחניות כלם, כי ידיעת מציאותם עיקר הבינה וממנה יעלה למציאות המעלה העליונה, וכמו שאם אין יראה אין חכמה, כן אם אין דעת אין בינה.

[ט, יא]
כי בי -
דברי החכמה הקוראה.

וטעם כי בי –
כמו בגללי ובסבתי ירבו ימיך.

ויוסיפו לך -
פירשוהו שחוזר ליראה ולדעת הנזכרת.
ויתכן שטעם ויוסיפו לך חסר הפעלים כמו: ויקבור אותו בגיא והטעם על פרטי החכמות והמוסרים כי הם יוסיפו שנות חיים, כטעם: כי היא חייך ואורך ימיך.

[ט, יב]
אם חכמת חכמת לך -
כטעם אם תצדק מה תתן לו.

ולצת -
הוא הפך חכמת.

לבדך תשא -
טעמו לבדך תשא העון או העונש, כי סמך על דעת הקורא ובא ולצת, כמו: וצמית והלכת אל הכלים שטעמו ואם צמית וכן זה.

[ט, יג]
אשת כסילות הומיה -
בעלת כסילות הומיה פתיות, כלומר כל המייתה שעניינו פתיות ופחיתות דבורה אינו אלא פתיות, והאתנח שבמלת הומיה, והרביע שבמלת פתיות יעמוד כנגד זה הפירוש.
ויתכן לפרש: כאילו אמר ואשת פתיות ובל ידעה מה כי מלת ואשת משמשת גם
למטה ורבים כמוהו.
והטעם כי אשת כסילות הומיה וסוררת אבל אשת פתיות הומיה אבל מבלי דעת, וזהו ובל ידעה מה, לפי שאין לה ידיעת מה וחסר כמו ויעבור עלי מה או פירוש מאומה כמו חכמת מה על בלימה וכשיש לה מודיע או תדע מעצמה, שמא תזהר ותסור מההמיה וכבר קדם כי כסיל הוא, אשר אין תקוה לתיקונו ופתי הוא אשר יש תקוה לתיקונו.

[ט, יד]
וישבה לפתח ביתה -
מוכנת לפורענות מבלי בנין בית ועתוד אחר ולא כן מה שאמר: בחכמה בנתה ביתה טבחה טבחה מסכה יינה אף ערכה שולחנה.
והטעם: כי החכמה צריכה עתוד והכנה ולא כן הכסילות כי הוא העדר העתוד וההכנה.

על כסא מרומי קרת -
כי הכסילות יבא בדרך גאוה ולכן יחס לה הכסא.
והטעם כמו: על גפי:

[ט, טו]
לקרא לעוברי דרך -
המישרים אורחותיהם והולכים לתומם, וכוונתה להטעותם הפך קרואי הטועים, שכוונתה להישיר דרכם.

[ט, טז]
מי פתי -
לא קראתם כן, רק נקראו על שם סופם, או תקראם בשם כך, להפליג בחסרון הרגשתם, עוצם עונג וההנאה המגיעים להם עמה ועל שהוצרכה היא לקראם, והם לא ידעו ערכה.

[ט, יז]
מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם -
כנוי על העברות והניאוף הנעשה בסתר וכל הנמנע היצר להוט אחריו יותר.
והטעם: כי בזה יתפתה לב הפתי והחסר לב.

[ט, יח]
ולא ידע -
הפתי ההולך אחריה פתאום כי מתים שם בעמקי שאול, שם קרואיה ומלת שם רמז לשאול.

נשלם החלק הראשון בספור מעלת החכמה ואזהרותיה ומוסריה.

החלק השני: