פסוק ב
וחיה. בעבורם תחיה
ותורתי. מוסב על מלת שמור לומר שמור תורתי כאישון עיניך. :

פסוק ד
אמור וגו'. ר"ל תהא רגיל בחכמה כאדם באחותו
ומודע. כפל הדבר במ"ש :

פסוק ה
לשמרך. למען תשמרך מאשה הזרה ממך שאינה מותרת לך
אמריה החליקה. אשר מחלקת אמרי פתויה:

פסוק ו
כי בחלון ביתי. דרך חלון ביתי ואשנבי נשקפתי אל החוץ והוא ענין מליצה לומר שהשכיל בחכמה לדעת מעשה הבריות:

פסוק ז
וארא בפתאים. ראיתי בחבורות הפתאים והנה הבנתי והכרתי בין הבנים ההם נער חסר לב:

פסוק ח
עובר. כי ראיתיו עובר בשוק אצל פנתה של הזרה ולפי שאמר למעלה לשמרך מאשה זרה קצר כאן וסמך על המבין :

פסוק ט
בנשף. בעת הנשף למען לא יראוהו אנשים
בערב וגו'. הוא כפל ענין כדרך המליצה :

פסוק י
והנה אשה. ראיתי והנה אשה באה לקראתו
שית זונה. ר"ל בתקון זונה
ונצורת לב. ונותנת מצור על לבות בני אדם לכבשם תחת ידה:

פסוק יא
הומיה. היא משמעת קול המיה למען ימשכו הזונים אחר קולה
וסוררת. מדברת דברי סרה ונאוף
לא ישכנו. אינם שוכנים בביתה כדרך הנשים:

פסוק יב
פעם בחוץ. פעם הולכת בחוץ פעם ברחובות לרדוף אחר מאהביה
תארוב. תשב במארב עד אשר יעברו דרך הפנה ההיא:

פסוק יג
והחזיקה. ראיתי האשה היוצאת אחזה הנער ונשקה לו
העזה. חזקה פניה ולא נכלמה:

פסוק יד
זבחי שלמים עלי. מאז היה עלי זבחי שלמים והנה היום שלמתי נדרי והבאתים ויש א"כ עמדי בשר השלמים:

פסוק טו
על כן. הואיל ויש עמדי בשר להאכילך לזה יצאתי לקראתך לשחר פניך לבוא אלי והנה מצאתיך :

פסוק טז
מרבדים. קשטתי מטתי בקשוט הראוי
חטובות. בדי המטה המה חטובות ביושר רב ומסורגים המה במיתרי פשתן הבא ממצרים הנאות ביותר:

פסוק יז
נפתי. התכתי על משכבי מור וגו' להביא הריח:

פסוק יח
נרוה. נשבעה באהבים עד הבקר ונשמחה בה:

פסוק יט
כי אין האיש. אל תפחד מבעלי כי איננו בביתו כי הלך בדרך רחוק:

פסוק כ
צרור הכסף. אל תחוש פן בלילה יבוא מדרכו כי לקח בידו צרור כספו ויתאחר בדרך עד כי יתום הכסף לקנות בכולם סחורות רבות
ליום הכסא. לזמן המיועד אשר קבע יבוא הנה והזמן עדיין לא בא:

פסוק כא
הטתו. אמר שלמה הן ראיתי שהיא הטתה אותו אחר דעתה ברוב הרגל דבריה אשר היא למודה לפתות בני אדם ובחלקת מאמר שפתיה הדיחה אותו מדרך הישר:

פסוק כב
הולך. והרי הוא הולך אחריה פתאום כמו השור הבא מעצמו אל מקום המטבח
וכעכס. וכאשר ירוץ הנחש מהרה בשליחות המקום לייסר האויל בארסו כן חיש מהר נמשך אחריה:

פסוק כג
עד יפלח. עד אשר נכשל בה וחצה יפלח את כבדו כי מאבד עולמו על ידה
כמהר. הרי הוא כצפור הממהר לעוף אל הפח בעבור הנאה מועטת לאכול מהזרעונים אשר בה ואינו יודע כי האכילה ההיא תהיה באבדן נפשו כן הוא מאבד עולמו בעבור הנאת שעה:

פסוק כד
ועתה בנים. הואיל ושמעתם שכן הוא לזאת שמעו לי ואל תהיו כמוהו:

פסוק כה
אל ישט. אל יסור לבך אל הדרך ההולך לבית הזונה ואל תתע מדרך הישר ללכת בנתיבותיה:

פסוק כו
הפילה. הזונה המחלקת אמריה
ועצומים. מספר עצום ורב :

פסוק כז
ביתה. דרך ההולך אל ביתה היא דרך שאול ויורדת אל חדרי מות כי בקל יתפתה ומאבד עולמו: