פתיחתא לאסתר רבה



אמר רבי יהושע בן קרחה:
שהשחיר פניהם של ישראל כשולי קדירה.

ור' ברכיה אמר:
שהכחיש ראשן של ישראל בצום ותעניות.

ר' לוי אמר:
שהשקה אותן רוש ולענה.

ורבי יודא בר' סימון אמר:
שבקש לקעקע ביצתן של ישראל.

ור' תחליפא בר בר חנה אמר:
שהיה אחיו של ראש אחיו של נבוכדנצר. וכי אחיו היה, והלא זה כשדי וזה מדיי?
אלא זה ביטל מלאכת בית המקדש, וזה החריבו, לפיכך השווה אותם הכתוב כאחד.
הדא הוא דכתיב: (משלי י"ח)
גם מתרפה במלאכתו אח הוא לבעל משחית.
גם מתרפה במלאכתו זה אחשורוש שביטל מלאכת בית המקדש.
אח הוא לבעל משחית זה נבוכדנצר שהשחית בית המקדש.

דבר אחר:
אחשורוש -

ר' יהודה ור' נחמיה:
חד אמר:
אחשורוש שהרג אשתו מפני אוהבו,
הוא אחשורוש שהרג אוהבו מפני אשתו.

ור' נחמיה אמר:
אחשורוש שבטל מלאכת בית המקדש,
הוא אחשורוש שגזר עליו שיבנה.
וכי הוא גזר, והלא כורש גזר? אלא כתיב (עזרא ו) בשנת חדא לכורש מלכא.
באותה שעה נכנסו כל סנקליטין [=יועצים] שלו אצלו.
אמרו לו: אביך גזר עליו שלא יבנה, ואת גוזר עליו שיבנה, וכי יש מלך מבטל גזירות מלך?
אמר להם: הביאו לי קינסין [=גזרות] הנעתקין.
מיד הביאו לו.
הדא הוא דכתיב: (עזרא ו') והשתכח באחמתא בבירתא [=ונמצא באמתחת עור בבירה].
מה כתיב ביה (שם ד') כען שימו טעם לבטלה
[=עתה שימו חוק לבטל את האנשים מעבודתם].
אמר להם: ומי כתיב לעולם? לא כתיב אלא עד מני טעמא יתשם
[=עד שממני יושם חוק].
מאן אמר לי שאילו היה אבא קיים לא היה בונה אותו?
לפיכך הוא כוללו עם הנביאים.
הדא הוא דכתיב: ושבי יהודיא בנין ומצלחין וגו':


חמשה לרעה וחמשה לטובה:

חמשה לרעה -
(בראשית י') הוא היה גבור ציד.
(שם ל"ו) הוא עשו אבי אדום.
(במדבר כ"ו) הוא דתן ואבירם.
(דה"ב כ"ח) הוא המלך אחז.
הוא אחשורוש.

חמשה לטובה -
(ד"ה א' א') אברם הוא אברהם.
(שמות ו') הוא משה ואהרן הוא אהרן ומשה.
(ש"א י"ז) ודוד הוא הקטן.
(דה"ב ל"ב) הוא יחזקיהו.
(עזרא ז') הוא עזרא עלה מבבל.

ר' ברכיה בשם רבנן דתמן -
אית לן חד דטב מכולהון:
(תהלים ק"ה) הוא ה' אלהינו בכל הארץ משפטיו, שמדת רחמיו לעולם.


ר' לוי ורבנן -
ר' לוי אמר:
אחשורוש הוא ארתחששתא.

ורבנן אמרי
אחשורוש שכל מי שזוכרו חושש את ראשו.
למה קראו הכתוב ארתחששתא? שהיה מרתיח ותש.


ר' יצחק ורבנין:
ר' יצחק אמר:
אחשורוש שבאו כל הצרות בימיו:
שנאמר: אבל גדול ליהודים.
הוא אחשורוש שבאו כל הטובות בימיו:
שנאמר: שמחה וששון ליהודים משתה ויום טוב.

רבנן אמרי
"אחשורוש", עד שלא נכנסה אסתר אצלו,
"הוא אחשורוש" משנכנסה אסתר אצלו לא היה בועל נדות.

ועדיין לא מלך מהודו ועד כוש.
והלא מהודו ועד כוש דבר קל הוא?
אלא, כשם שמלך מהודו ועד כוש, כך מלך על שבע ועשרים ומאה מדינה.

ודכוותיה (מלכים א' ד') כי הוא רודה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה.
והלא מתפסח ועד עזה דבר קל הוא?
אלא כשם ששלט מתפסח ועד עזה, כך שלט מסוף העולם ועד סופו.

ודכוותיה (תהלים ס"ח) מהיכליך על ירושלם לך יובילו מלכים שי.
והלא מהיכל לירושלם דבר קל הוא?
אלא כשם שהקרבנות מצויים מהיכל לירושלם,
כך דורכיאות עם דורניאות [=שיירות דרכים עם דורונות - מתות]
עתידות להיות מצויות למלך המשיח.
הדא הוא דכתיב: (שם ע"ב) וישתחוו לו כל מלכים.

ר' כהן אחוה דר' חייא בר אבא אמר:
כשם שהשכינה מצויה מהיכל לירושלם,
כך תהיה השכינה ממלאה מסוף העולם ועד סופו.
הדא הוא דכתיב: (שם) וימלא כבודו את כל הארץ אמן ואמן:


ר' אלעזר בשם ר' חנינא
והלא מאתים וחמשים ושתים אפרכיות [=מדינות חסות] הן בעולם, ודוד שלט בכולן.
הדא הוא דכתיב: (ד"ה א' י"ד) ויצא שם דוד בכל הארצות

שלמה שלט בכולן
הדא הוא דכתיב: (מלכים א' ד') ושלמה היה מושל בכל הממלכות וגו'

אחאב שלט בכולן
הדא הוא דכתיב: (שם י"ח) חי ה' אלהיך אם יש גוי וממלכה וגו'.
וכי אדם משביע במקום שאינו שולט?
ועוד מן הדא (שם כ') ויפקד את נערי שרי המדינות ויהיו מאתים שנים ושלשים וגו'.

והשאר היכן הם?

ר' לוי ורבנן.
ר' לוי אמר:
כלו ברעב בימי אליהו.

ורבנן אמרי:
בן הדד בא ולקחן.
הדא הוא דכתיב: (שם) ובן הדד מלך ארם קבץ את כל חילו ושלשים ושנים מלכים אתו,
וסוס ורכב ויעל ויצר על שומרון וילחם בה.
אנן בעיין עשרים, ותימר שלושים ושנים? אלא יש אפרכייא שהייתה קשה,
והיה נוטל ממנה שנים ועושה אותן עירבון תחת ידו.

ר' ברכיה ורבנן.
ר' ברכיה אמר:
בני אכפייה ובני אמוריי.

ורבנן אמרי:
בני אוכייפי, שהיו מרוצצין בארכוף.
ובני אמוריי, שהיו תמורות של אבותיהן.
וכן הוא אומר: (שם ב' י"ד) ואת בני התערובות, שהיו מעורבותיהן של אבותיהן.

נבוכדנצר שלט בכולן
הדא הוא דכתיב: (דניאל ב') ובכל די דארין בני אנשא חיות ברא ועוף שמיא וגו'.
[=בכל מקום שבו דרים בני אדם וחיות - נתן ביד נבוכדנצר].

כורש שלט בכולן
הדא הוא דכתיב: (עזרא א') כל הממלכות נתן לי ה'.
דריוש שלט בכולן
הדא הוא דכתיב: (שם ו') באדין דריוש מלכא כתב לכל עממיא וגו'

אחשורוש שלט בחציין
למה בחציין?

ר' הונא בשם ר' אחא ורבנן -
ר' הונא בשם ר' אחא:
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה חלקת את מלכותי,
שאמרת "הוא האלהים אשר בירושלם", חייך שאני חולק מלכותך.

ורבנן אמרי:
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה חלקת בנין ביתי,
שאמרת "רומיה אמין שתין פתיה אמין שתין", חייך שאני חולק מלכותך.
ויימר מאה ועשרים ושש. מה תלמוד לומר שבע ועשרים ומאה מדינה?
אלא כך אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה נתת עליה אחת לביתי משלך,
שאמרת (עזרא א') מי בכם מכל עמו יהי אלהיו עמו ויעל,
אף אני נותן עליה תוספת אחת משלי, שהוסיף לו מדינה אחת בחשבון.
הדא הוא דכתיב: שבע ועשרים ומאה מדינה:


ר' לוי בשם ר' שמואל בר נחמן אמר:
כתיב (דניאל ז') ושער ראשה כעמר נקא,
שאין לכל בריה אצלו כלום.

ר' יודן בשם ר' איבו
כתיב (ישעיה ס"ג) פורה דרכתי לבדי ומעמים אין איש אתי וגו'.
וכי לסיוען של אומות הקדוש ברוך הוא צריך, שאמר ומעמים אין איש אתי?
אלא כך אמר הקדוש ברוך הוא:
לכשאבקר פנקסותיהן של אומות העולם, ולא תמצא להן זכות לפני,
באותה שעה (שם) "ואדרכם באפי וארמסם בחמתי".

ר' פנחס ור' חלקיה בש"ר סימון אמרי:
כתיב (זכריה י"ב) והיה ביום ההוא אבקש להשמיד את כל הגוים וגו'.
אבקש - וכי מי מעכב?
אלא כך אמר הקדוש ברוך הוא:
לכשאבקר פנקסותיהן של אומות העולם ולא תמצא להן זכות לפני,
אותה שעה אבקש להשמיד את כל הגוים.

ר' סימון בשם רבי יוחנן:
כתיב (דברי' ל"ב) לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם.
וכי גבורה היא שאדם אומר לכשיתמוטטו שונאיהם של ישראל אני פורע מהם?
אלא כך אמר הקדוש ברוך הוא: לכשיפסקו מצות הרגילות שבינותם,
ולא תמצא להם זכות לפני, באותה שעה לי נקם ושלם.

ר' ברכיה בשם ר' לוי,
ור' הונא בשם ר' לוי,
ור' יודן בשם רבי לוי,
שלשתן אמרו פסוק אחד: (תהלים כ"א) תמצא ידך לכל אויביך ימינך תמצא שונאיך.
תהא ידך מצויה ליפרע מאויביך.
תמצא להם מדת הדין.
תמצא להם מיעוט זכיותיהן שעשו.
לכך נאמר ימינך תמצא שונאיך.

דבר אחר:
שבע ועשרים ומאה מדינה.

ר' יודא ור' נחמיה
ר' יודא אמר:
כבש שבע שהן קשות כעשרים, כבש עשרים שהן קשות כמאה.
ר' נחמיה אומר:
נטל אוכלוסין משבע, וכבש עשרים. נטל אוכלוסין מעשרים, וכבש מאה.

כיצד כבשן?

ר' יודא ור' נחמיה
ר' יודא אמר:
כחצי עטרה. שאת מכבש את החיצונות, והפנימיות נכבשות מאליהן.
אמר ר' פנחס העולם הוא עשוי כעטרה, ור' אבון אמר כאפי קבאי.
ור' נחמיה אמר:
כאמת המים. אתה מכבש את החיצונות והפנימיות נכבשות מאליהן.

ר' עקיבא
היה יושב ודורש, ונתנמנמו התלמידים. בעא לערערה יתהון [=רצה להעיר אותם].
אמר: מה זכתה אסתר למלוך על שבע ועשרים ומאה מדינה?
אלא כך אמר הקדוש ברוך הוא:
תבא אסתר בתה של שרה שחיתה שבע ועשרים ומאה שנה,
ותמלוך על שבע ועשרים ומאה מדינה.

אמר רבי לוי:
כל מקום שנאמר שדה - הוא עיר. עיר - מדינה. מדינה - אפרכיה.
שדה הוא עיר מניין ?
שנאמר: (מלכים א' ב') ענתות לך על שדך.
עיר - מדינה מניין?
שנאמר: (יחזקאל ט') עבור בתוך העיר בתוך ירושלם.
מדינה - אפרכיה מניין?
שנאמר: שבע ועשרים ומאה מדינה.

זה הוא אחד מן המקומות שהיו מלאכי השרת מדדין פיתקין לפני הקדוש ברוך הוא,
שהיו אומרים לפניו: ריבונו של עולם, בית המקדש חרב, ורשע זה יושב ועושה מרזיחין?!
אמר להם תנו ימים כנגד ימים.
הדא הוא דכתיב: (נחמיה י"ג) בימים ההמה ראיתי ביהודה דורכים גתות בשבת וגו'.

רב חלבו אמר:
"אללא" "ווי" היו אותן הימים.

אמר רבי ביבי:
ההם - הה לאותן הימים.
האי מאן דאמר: (יחזקאל ל') הלילו הה ליום.

אמר ר' יצחק:
נהיה לאותן הימים "הה". היאך דאת אמר: (מיכה ב') ונהה נהי נהיה:

אמר רבי יצחק:
אומות העולם אין להם ישיבה.
איתיבון: והכתיב "כשבת המלך"?
אמר להם: {ב}שבת המלך אין כתיב כאן, אלא {כ}שבת המלך. ישיבה שאינה ישיבה.
אבל ישיבתן של ישראל ישיבה.
שנאמר: (שופטים י"א) {ב}שבת ישראל בחשבון ובבנותיה.

ר' כהן בשם ר' עזריה:
על כסא מלכותו. מלכתו כתיב. בא לישב על כסא שלמה ולא הניחוהו.
אמרו לו: כל מלך שאינו קוזמוקרטור [=שליט] בעולם אינו יושב עליו.
עמד ועשה לו כסא משלו כדמותו.
הדא הוא דכתיב: על כסא מלכותו - על כסא מלכתו כתיב.
וכי איזה כסא היה?
(ד"ה ב' ט') ויעש המלך כסא שן גדול.

אמר רבי אחא:
והכתיב (מלכים ב' י') ולאחאב שבעים בנים בשומרון.

אמר רבי הושעיא רבה:
כשם שהיו לו שבעים בנים בשומרון, כך היו לו שבעים בנים ביזרעאל.
וכל אחד ואחד היו לו שני פלטירין, אחד לימות החורף ואחד לימות הקיץ.
הדא הוא דכתיב: (עמוס ג') והכיתי בית החורף על בית הקיץ.

ר' יודא ברבי סימון אמר:
ארבעה.
שנאמר: ואבדו בתי השן.

ורבנן אמרי:
ששה.
שנאמר: וספו בתים רבים נאם ה'.

וכאן הוא אומר כסא שן גדול?

ר' הושעיא רבה אומר:
שהיה עשוי כטירכי [=תבנית] מרכבתו של מי שאמר והיה העולם, הקדוש ברוך הוא.
וכן הוא אומר: שש מעלות לכסא, שש כנגד ששה רקיעים.

ולא שבעה הן?

אמר ר' אבון:
הן דמלכא שארי טיטיוון [=מקום מושב המלך אינו נמנה].
שש כנגד שש ארצות: ארץ, אדמה, ארקא, גיא, ציה, נשיה, תבל.
וכתיב (תהלים ט') והוא ישפוט תבל בצדק.
שש כנגד ששה סדרי משנה: זרעים, מועד, נשים, נזיקין, קדשים וטהרות.
שש כנגד ששת ימי בראשית.
שש כנגד שש אמהות שרה רבקה רחל ולאה בלהה זלפה.

אמר רבי הונא:
שש כנגד שש מצות שהמלך הוא מוזהר עליהם ומצווה.
דכתיב: (דברים ט"ז) לא ירבה לו נשים, לא ירבה לו סוסים, וכסף וזהב לא ירבה לו מאד. (דברים ט"ז) לא תטה משפט לא תכיר פנים ולא תקח שחד.
עלה במעלה ראשונה הכרוז מכריז ואומר לו (שם י"ז) לא ירבה לו נשים.
בשנייה מכריז לא ירבה לו סוסים.
בשלישית מכריז וכסף וזהב לא ירבה לו.
ברביעית לא תטה משפט.
בחמישית לא תכיר פנים.
בששית לא תקח שחד.
וכן הוא אומר: וידות מזה ומזה אל מקום השבת.
בישיבתו בא לישב אומר לו: דע לפני מי אתה יושב, לפני מי שאמר והיה העולם.

אמרו:
כיוון שמת שלמה, עלה שישק מלך מצרים ונטלו [= את הכיסא] מהם.

אמר רבי שמואל בר נחמן:
הוא שישק הוא פרעה.
ולמה נקרא שמו שישק? מפני שבא בשקיקות על ישראל,
ואמר הריני נוטל אותו בכתובת בתי.
עשה מלחמה עם זרח הכושי ונטלו ממנו.
עשה אסא מלחמה עם זרח הכושי ונפל בידו ונטלו ממנו.
תאנא [=למדנו] אסא וכל מלכי יהודה ישבו עליו,
וכיוון שעלה נבוכדנצר והחריב את ירושלים הגלה אותו לבבל,
ומבבל למדי,
וממדי ליון,
ומיוון לאדום.

אמר רבי אלעזר בר' יוסי:
אני ראיתי שבריו ברומי. נבוכדנצר ישב עליו, כורש ישב עליו.
אחשורוש בא לישב עליו לא הניחוהו.
אמרו ליה: מי שאינו עשוי קוזמוקרטור [=שליט] בעולם אינו יושב עליו.
עמד עשה משלו בדמים.
הדא הוא דכתיב: על כסא מלכותו. מלכתו כתיב.

(מ"א י') וראש עגול לכסא מאחריו.

אמר רבי אחא:
כהדא קדירתא דדרגיש, וידות מזה ומזה.
עלה במעלה הראשונה והארי פושט לו יד.
ובשנייה נשר פושט לו יד אל מקום השבת.
כך מקבלין אותו.
ובמקום השבת שרביט הזהב מאחוריו,
ויונה נתונה בראשו, ועטרה של זהב בפיה,
כדי שיהא המלך יושב בשבת,
ועטרה של זהב נוגע ואינו נוגע.

אמר רבי איבו:
כתיב (תהלים כ"ב) כי לה' המלוכה ומושל בגוים. ותימר על כסא מלכותו.
אלא: לשעבר הייתה מלוכה בישראל,
כיוון שחטאו ניטלה מלכות מהם, וניתנה לאומות העולם.
הדא הוא דכתיב: (יחזקאל ל') ומכרתי את הארץ ביד רעים.

אמר רבי יצחק:
ביד אפוטרופסין רעים. למחר כשישראל עושין תשובה,
הקדוש ברוך הוא נוטלה מעובדי כוכבים ומחזירה להם בישראל.
אימתי? ועלו מושיעים בהר ציון:

רבי פנחס בשם ר' חננאל אמר:
אמר לו הקדוש ברוך הוא: כורש ייחס שם מדינתו ושם אפרכיא שלו,
שאמר "בירושלם אשר ביהודה", אף אני אייחס שם מדינתך ושם אפרכיא שלך.
שנאמר: אשר בשושן הבירה.


ר' יהודה ור' נחמיה.
ר' יהודה אמר:
בשנת שלש למלאכת הכסא. כיוון שגמר מלאכת הכסא עשה משתה לכל שריו ועבדיו.
ור' נחמיה אמר:
בשנת שלש לביטול מלאכת בית המקדש.
כיוון שגמר לביטול מלאכת בית המקדש שלש שנים, עשה משתה לכל שריו ועבדיו.

אמר רבי שמואל בר אימי:
ארבעה דברים טובים היו באותו האיש:
עשה שלש שנים בלא כתר ובלא כסא,
והמתין ארבע שנים,
עד שמצא אשה ההוגנת לו,
ולא היה עושה דבר עד שנמלך.

אמר רבי פנחס:
וכל מי שהיה עושה בו טובה היה כותבה.
הדא הוא דכתיב: וימצא כתוב אשר הגיד מרדכי וגו':

אנטונינוס עשה סעודה לרבי.
אמר לו: שמא לא יצאת ידי קנדלה פטים [=האם האכלת את המשרתים שהכינו הנרות?].
אמר ליה: מה הינון חשיבין עלוי?
אמר ליה: שמא יתנו שמן פקטים בקנדילים [=שמן עכור בנרות] ויקלקלו את הסעודה.
אמר ליה: והדא מנא לך?
אמר ליה: מאחשורוש.
דכתיב ביה: עשה משתה לכל שריו ועבדיו.

תני בשם ר' נתן:
מעשרה מדות אלו -
עשרה חלקים של זנות בעולם. תשעה באלכסנדריא ואחד בכל העולם.
עשרה חלקים של עשירות בעולם תשעה ברומי ואחד בכל העולם.
עשרה חלקים של עניות בעולם תשעה בלוד ואחד בכל העולם.
עשרה חלקים של כשפים בעולם תשעה במצרים ואחד בכל העולם.
עשרה חלקים של טפשות בעולם תשעה בישמעאלים ואחד בכל העולם.
עשרה חלקים של בריות בעולם תשעה בישמעאלים ואחד בכל העולם.
עשרה חלקים של כנים בעולם תשעה בפרסיים ואחד בכל העולם.
עשרה חלקים של נוי בעולם תשעה במדי ואחד בכל העולם.
עשרה חלקים של כעירות בעולם תשעה במזרח ואחד בכל העולם.
עשרה חלקים של כח בעולם תשעה בכשדים ואחד בכל העולם.
עשרה חלקים של גבורה בעולם תשעה ביהודה ואחד בכל העולם.
עשרה חלקים של יופי בעולם תשעה בירושלים ואחד בכל העולם.
עשרה חלקים של חכמה בעולם תשעה בארץ ישראל ואחד בכל העולם.
עשרה חלקים של תורה בעולם תשעה בארץ ישראל ואחד בכל העולם.
עשרה חלקים של חנופה בעולם תשעה בירושלים ואחד בכל העולם.
הדא הוא דכתיב: (ירמיה כ"ג) כי מאת נביאי ירושלם יצאה חנופה לכל הארץ.

דבר אחר:
חיל פרס ומדי. פעמים שהוא מקדים מדי לפרס, ופעמים שהוא מקדים פרס למדי.
כשהמלכות במדי, פרס טפילה לה.
כשהמלכות בפרס, מדי טפילה לה.

פרס
למה קורין אותה פרס? שקיבלה את המלכות פרוסות:

אחד בימי תרדה,
ואחד בימי אדרכיאן,
ואחד לעתיד לבא.

הדא הוא דכתיב: והיה זה שלום העיר וגו'

מדי
למה קורין אותה מדי? דמודייא להקדוש ברוך הוא.

אמר רבי חייא בר אבא
מלכי מדי תמימים היו,
ואין להקדוש ברוך הוא עליהם אלא עבודת כוכבים שמסרו להם אבותיהם.

ר' אלעזר אמר:
פרתמים - אלו שני לגיונותיו של מלך.
שאין המלך נקרא אגוסטוס (= קיסר) עד שקורין אותו הם תחלה.

ואלו הן:
אמר ר' יצחק:
דיקומיוני ואגוסטיאני הן הן שנתנו עצה לנבוכדנצר, ועלה והחריב בית המקדש,
וקעקע הקדוש ברוך הוא את ביצתן, והעמיד אחרים תחתיהם.

ואלו הם:
ר' יהודה בר' סימון בשם ר' אלעזר אמר:
יכולני ובר קוריאני.

ור' הונא אמר:
בני טעמיא ובני סגניא דיליה.

ור' יצחק אמר:
בני טעמיא בני עצתיא דיליה.
האי מאן דאמר: (דניאל ב') באדין דניאל התיב עטה וטעם וגו'.


ר' אלעזר ור' שמואל בר נחמן.
רבי אלעזר אמר:
להדא ארכיוון דגדר שהמלך יושב לדין מלמעלה, וכל העם יושבין לפניו על הארץ.

ור' שמואל בר נחמן אמר:
לבסילקי גדולה שמליאה בני אדם, שהמלך יושב במסיבו וכל העם שטוחין על פניהם לפניו.
לכך נאמר ושרי המדינות לפניו.



כל רוחו יוציא כסיל (משלי כ"ט) - זה אחשורוש.
וחכם באחור ישבחנה, זה הקדוש ברוך הוא, שהוא משדיך אחשורוש.
היך מה דאת אמר (תהלים ס"ה) משביח שאון ימים שאון גליהם והמון לאומים.

דבית ר' ינאי וחזקיה תרויהון אמרין:
ששה ניסין היה פותח ומראה להן בכל יום.

ר' חייא בר אבא אמר:
מיני יציאות הראה להן.

ר' יודה בר' סימון אמר:
סעודת ארץ ישראל הראה להן.

ר' לוי אמר:
בגדי כהונה גדולה הראה להם.
נאמר כאן "{תפארת} גדולתו",
ונאמר להלן (שמות כ"ח) ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד{ ולתפארת}.
מה תפארת האמור להלן בגדי כהונה גדולה,
אף תפארת האמור כאן בגדי כהונה גדולה.

ר' ברכיה בשם ר' חלבו אמר:
בין מן דידיה ובין לא מדידיה מתגלגלת בת קברייא.

מהיכן העשיר אותו רשע?

אמר ר' תנחומא:
נבוכדנצר שחיק מחיק סיגל כל ממונו של עולם, והייתה עינו צרה בממונו.
כיוון שנטה למות אמר, מה אני אניח כל ממון זה לאויל,
עמד וגזר ועשה ספינות גדולות של נחשת, מילא אותן ממון,
וחפר והטמינם בפרת, והפך פרת עליהן.
ויום שעמד כורש וגזר שיבנה בית המקדש, גילה אותן הקדוש ברוך הוא.
הדא הוא דכתיב: (ישעיה מ"ה) כה אמר ה' למשיחו לכורש,
אשר החזקתי בימינו לרד לפניו גוים וגו', ושערים לא יסגרו.
וכתיב בתריה: ונתתי לך אוצרות חשך ומטמוני מסתרים וגו'.

ימים של צער.
ודכותיה (שמות ב') ויהי בימים הרבים ההם.
וכי ימים רבים היו? אלא על ידי שהיו של צער, העלה אותן הכתוב ימים רבים.
ודכותיה (מ"א י"ח) ויהי ימים רבים ודבר ה' היה אל אליהו וגו'.
וכי ימים רבים היו? אלא על ידי שהיו ימים של צער לפיכך קרא אותם ימים רבים.

וכמה היו?
ר' ברכיה בשם ר' חלבו בשם ר' יוחנן:
חדש אחד בשנה ראשונה, וחדש אחד בשנה אחרונה, ושנים עשר חדש באמצע,
הרי ארבעה עשר חדשים.

ודכותיה (ויקרא ט"ו) ואשה כי יזוב זוב דמה {ימים רבים}.
תני ר' חייא:
ימים - שנים, רבים - שלשה, וכי רבים הם?
אלא לפי שהן של צער, לפיכך קורא אותן "ימים רבים".

יום אחרון כיום ראשון.
עובדא הוה בגברא חד דהוה שמיה ברבוהין, הלכו רבותינו אצלו על עסק מגבת חכמים.
שמעין לבריה דאמר ליה:
- במה אנן אכלין יומא דין?
אמר ליה: בטרוקסימון.
- מן חד במנא או מן תרין במנא?
אמר ליה: מן תרין במנא, דאינון כמישין וזלילין.
אמרי: היכן אנן אזלין גבי הדין, ניזיל ונעביד עבידתן בקרתא, ובתר כן ניתי לגביה.
אזלון ועבדון עיבידתהון בקרתא, ואתו לגביה, ואמרין ליה הב לן מצוותא.
אמר לון: אזלון לגבי דא דבייתא, והיא יהבה לכון חד מודיא דדינרין.
אזלון לגבי אינתתא ואמרון לה: אמר ליך בעלך הב לן מצוותא חד מודיא דדינרין.
אמרה לון: היכי אמר לכון, גדיש או מחיק?
אמרו לה: סתם אמר לן.
אמרה אנא יהבה לכון גדיש. אין אמר לי בעלי למה, אמינא ליה חביתין מן פרני
אתון לגביה אמרון ליה ברייך ימלא חסרונך.
אמר לון: היכן יהבתיה לכון גדיש או מחיק?
אמרו ליה: סתם אמרן לה, ואמרה אנא יהבה לכון יתיה גדיש,
ואין אמר בעלי למה, אנא יהבה גדראניה מן פורני.
אמר להון: איכן דכן הוית בדעתי למתנא לכון.
- ולמה לא אתיתן לגבי מריש?
אמרון ליה שמעינן לעבדך דאמר לך במה אנן אכלין יומא דין ואמרת ליה בטרוקסימון. ואמר לך מן חד במנא או מן תרין במנא, ואמרת ליה מן תרין במנא דאינון כמישין וזלילין. ואמרין בר נש דאית ליה כל הדין ממונא הוא אכיל בטרוקסימון מן תרין במנא.
אמר לון: בנפשי אנא רשיי, ברם במצוותה דבריי לית אנא יכיל ולא רשיי.

תרגום:
מעשה היה באדם אחד שהיה שמו בן-בוהין.
הלכו חכמים אצלו לגבות צדקה לתלמידי חכמים.
שמעו את בנו אומר לו:
- במה אנו אולים את לחמנו היום?
אמר לו: בירק מריר.
- האם לקנות מאלה שמוכרים אחד במנה, או שניים במנה?
אמר לו: קנה שניים במנה, שהם יבשים וזולים.
שמעו חכמים ואמרו זה לזה: איך אנו הולכים לבקש נדבה אצל זה?
נלך ונאסוף בעיר, ואחר כך נכנס אליו.
עשו מעשיהם בעיר, ובאו אליו, ואמרו לו: תן לנו "מצווה" - צדקה.
אמר להם: לכו אצל אשתי, והיא תתן לכם מידה אחת מלאה דינרים.
הלכו לאשתו ואמרו לה: אמר בעלך שתתךנו לנו לצדקה מידה אחת מלאה דינרים.
אמרה להם: איך אמר לכם, כלי גדוש, או מחוק?
אמרו לה: סתם אמר לנו.
אמרה: אני אתן לכם כלי גדוש. ואם יאמר לי בעלי "למה?",
אומר לו נתתי אותם מכתובתי.
באו אליו, אמרו לו: בוראך ימלא חסרונך.
אמר להם: איך נתנה לכם, גדוש או מחוק?
אמרו לו: "סתם" אמרנו לה, והיא אמרה אני נותנת לכם אותו גדוש,
ואם יאמר בעלי למה, אני נותנת את גדישתו מכתובתי.
אמר להם: כך היה בדעתי לתת לכם.
- ולמה לא באתם אלי בראשונה?
אמרו לו: שמענו את עבדך שאמר לך במה אנו אוכלים היום, ואמרת לו בטרוקסימון, ואמר לך אחד במנה או שתיים במנה, ואמרת לו משתים במנה, שהם יבשים וזולים. ואמרנו לעצמנו: אדם שיש לו כל זה הממון, אוכל ירק הנמכר שניים במנה?!
אמר להם: בצרכי עצמי אני רשאי לקמץ, אבל במצות בוראי איני יכול ואיני רשאי לקמץ.

בר לופייני
הוה משיא את בתו מן צפורי לעכו, והעמיד חנויות מוזגות יין מציפורי לעכו,
ומנורות של זהב מכאן ומכאן.
אמרו לא זזו משם עד שהאכילן עדשים מן הגרן והשקה אותן יין מן הגת.
אמר ר' אבון: ובלבד בקדרות מפוחמות.
ברם הכא יום אחרון כיום ראשון:

רבי חייא
הוה ליה חד רחים באשנא, ועשה לו סעודה,
והאכילו כל מה שנברא בששת ימי בראשית.
אמר ליה: מה אלהכון עתיד דעביד לכון יותר מכאן?
אמר ליה: סעודתך יש לה קצבה,
אבל סעודת אלהינו שעתיד לעשות לצדיקים לעתיד לבא אין לה קצבה.
דכתיב: (ישעיה ס"ד) עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו.

ר' שמעון בן יוחאי
הוה ליה חד רחים גבי דאריה בצור. חד זמן אתא לגביה, שמעיה לעבדיה דאמר ליה:
- במה אנן אכלין יומא דין בטלופחין דטמאשא או דגראפא?
אמר ליה: דטמאשא.
התחיל ממיל בו והרגיש בו. שלח ואמר לבני בייתיה אתקינו לי כל ההין ארגוטדייא
אמר ליה: משגח רבי שתי גבן יומא דין
אמר ליה: אין מאן דסליק בבייתא חמא כל הדין ארגנאטאדייא ותמה
אמר ליה: בר נש דאית כל הדין ממונא יהא הוא אכיל בטפלוחין דטמאשא
אמר ליה: אי ר' אתון אורייתכון מוקרא לכון ברם אנן אי לית לן ממונא לית בר נש דמוקר לן

תרגום:
רבי שמעון בר יוחאי היה לו ידיד שהיה גר בצור. פעם אחת בא רשב"י אליו.
שמע את עבדו אומר לו: במה אנו אוכלים לחם היום, בעדשים שרובו מים לטבול בו הלחם, או בתבשיל במעט מים, לגרוף את העדשים בכף?
אמר לו: בטיבול.
התחיל רשב"י לדבר אתו, והרגיש האיש שרשב"י שמע את שיחתו עם עבדו.
שלח לבני ביתו: התקינו סעודה בכלי כסף וזהב.
אמר לרשב"י: האם ישתה רבי אצלי היום?
אמר לו: כן.
כשעלה לבית, ראה את הכלים היקרים, ותמה.
אמר לו רשב"י: אדם שיש לו כל כך הרבה כסף, יהא אוכל עדשים בטיבול בלבד?
אמר לו: אתם, התורה מכבדת אתכם. אנו, אם אין לנו ממון, אין אדם מכבד אותנו. לפיכך צריכים אנו לקמץ.

בר יוחני בקש לעשות סעודתא לגדולי רומי, הוה תמן [=שם] ר' אליעזר בר' יוסי.
אמר: נמלך בבן עירנו. אתא לגביה.
אמר ליה: אי בעית למקרא עשרין, עבוד עשרין וחמשה. ואין בעית למקרי עשרין וחמשה עבוד לתלתין.
אזל הוא ועביד לעשרין וארבע וקרא עשרין וחמשה.
אשתכחנון דחסירין חד מקמא. מאן דאמר קנדס, ומאן דאמר כפנאי.
אייתי דהב יהב קדמיה נסביה וטלקיה באנפיה
אמר ליה דדהב אנא אכיל ודהבך אנא צריך.

תרגום: בר יוחני ביקש לעשות סעודה לגדולי רומי. התייעץ ברבי אליעזר בר' יוסי. אמר לו: אם תזמין עשרים - הכן עשרים וחמש מנות. אם תזמין עשרים וחמשה - הכן לשלושים. הזמין עשרים וחמישה, והכין עשרים וארבע מנות. היתה חסרה מנה אחת. רצה לפייס את זה שלא קיבל את מנתו, ונתן לו זהב. זרק לו את הזהב בפניו, ואמר לו: האם זהב אני אוכל, שזהבך אני צריך?

אתא לגביה ר' אליעזר בר' יוסי ותני ליה עובדא
אמר ליה: חייך ר', לא הוה לי דאימא לך, דאלו אמרת לי לא עבדית, מן בגין כך אמרין לך, אם חדרי תורה גלה לכם הקדוש ברוך הוא, או שמא חדרי סעודה?
אמר ליה: הן, אף חדרי סעודה גילה לנו.
אמר ליה: ודא מנא לך?
אמר ליה: מדוד.
דכתיב: (ש"ב ג') ויבא אבנר אל דוד ועמו עשרים אנשים ויעש דוד לאבנר ולאנשים אשר אתו משתה. ויעש משתה אין כתיב כאן, אלא ולאנשים אשר אתו משתה.
ברם הכא יום אחרון כיום ראשון.

תרגום: בא לפני ר' אליעזר בר' יוסי, וסיפר לו את המעשה. אמר לו: לא הייתי מספר לך שלא עשיתי מה שאמרת לי. בגלל זה אני מספר לך, כדי לשאול אם רק חדרי תורה גילה לכם הקב"ה, או גם חדרי סעודה.
אמר לו: גם חדרי סעודה גילה לנו.
אמר לו: מניין?
אמר לו: מדוד. שהכין משתה "לאנשים אשר אתו". שדאג להכין סעודה לכל מי שעשוי היה לבוא.
אבל אצל אחשוורוש - יום הסעודה האחרון כמו היום הראשון - שהיו מאכלים בשפע.

ובמלואת כתיב.
עשה המלך לכל העם הנמצאים וגו' משתה שבעת ימים.

רב ושמואל
חד אמר:
שבעה חוץ ממאה ושמונים.

ושמואל אמר:
שבעה עם מאה ושמונים.

אמר רבי סימון:
הדא שושן הבירה כבית קומטיטון [=מבצר מלך] היה מאכל ומשתה מצוי בה.

אמר רבי חנינא בר פפא:
גדולי הדור היו שם וברחו.

אמר רב חנינא בר עטל:
יהודים היו שם באותה סעודה.
אמר לון אותו רשע: יכול אלוהיכון עתיד דעביד לכון יותר מכן?
אמרו לו: (ישעיה ס"ד) עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה.
אם כסעודה זו הוא עושה לנו, אנו אומרין לו כבר אכלנוה על שלחנו של אחשורוש.

ר' יהודה ור' נחמיה -
ר' יהודה אמר:
גנה מבחוץ וחצר מבפנים.

ור' נחמיה אמר:
גנה מבפנים וחצר מבחוץ.

אמר ר' פנחס:
מקיים אני דברי שניכם:
כשהוא היה רוצה עושה אותה חצר,
וכשהוא היה רוצה עושה אותה גינה.
הא כיצד?
פורש את הוילון ועושה חצר,
קופל את הוילון ועושה אותה גנה.

דבר אחר:
בחצר גנת ביתן המלך, שעמדה לו בדמים הרבה.

תרגם עקילס:
איירינון קרפסינון.

ור' ביבי אמר:
טיינון.

אמר רבי יצחק:
בגדים שבני חורין לובשין.

אחוז בחבלי בוץ וארגמן
אמר ר' שמואל בר נחמן:
בוא וראה טליתו של אותו רשע מה הוא, שהכל מפקיעין בחבלי צמר ובחבלי פשתן,
ורשע זה בחבלי בוץ וארגמן על גלילי כסף.

ר' חייא רבה ור' שמעון בן חלפתא -
>חד אמר:
נגללין היו כוילון זה של ארון.

וחרינא אמר:
נקפלין היו כקלע זו של ספינה ועמודי שש.

אמר רבי לוי:
המחצב הזה לא נגלה לבריה אלא למלכות הרשעה הזאת.
אתיבון: והכתיב (ד"ה א' כ"ט) וכל אבן יקרה ואבני שיש לרוב,
שלמה היה נותן מרגלית מכאן ומרגלית מכאן, ואבני שיש באמצע.
ונוח היה לאחשורוש לעשות לו עמודים של כסף ושל זהב מלהביא עמודים של שיש מיפרק אונסין למדי. [=זול יותר היה להכין עמודי כסף וזהב מאשר לביא עמודי שיש מהמחצבות ועד מדי.]

ואם תאמר דהוו זמרין [=אם תאמר שהעמודים היו עשויים מלוחות שיש חתוכים]

אמר רבי מתנה:
אני ישנתי על פרחו [=כותרת עמוד] של אחד מהן והיה מלוא קומה ופשוט ידים ורגלים.

רבי יהודה ורבי נחמיה -
רבי יהודה אמר:
הראוי לכסף לכסף הראוי לזהב לזהב.

אמר לו ר' נחמיה:
אם כן נמצאת מכניס שנאה בסעודת אותו רשע. אלא של כסף היו, והיו מצופים בזהב.

ור' תחליפא בר בר חנה אמר:
של זהב היו, והיו מכופתין בכפאתין של כסף.

ושמואל אמר:
הגשיש החיצון של זהב והפנימי של כסף.

אמר רב נחמן:
בא וראה שלותו של אותו רשע מה הוא,
שהיה ביתו רצוף באבנים טובות ומרגליות בהט ושש ודר וסוחרת.

ר' ניסא דקיסרי אמר:
למרגלית שהיא אהובה על בעלה.

ר' יוחנן אמר:
למרגלית שמוציאה את בעלה לחירות.
האי מאן דאמר: (ויקרא כ"ה) וקראתם דרור ודר.

אמר רבי הונא:
אית אתר דצווחין למרגליתא דורה וסחרת.

ר' ביבא בר אבונא אמר:
פרקמטיא נפקת.
האי מאן דאמר: (בראשית כ"ג) עובר לסוחר.

השקיותיו של אותו רשע לא היו אלא בשל זהב.
איתיבון: והכתיב (מלכים א' ו') וכל כלי משקה המלך שלמה זהב, וכל כלי בית יער הלבנון זהב סגור.

ר' פנחס בשם ר' יצחק אמר:
והלא נפשו של אדם חותה לשתות בשל זהב!
אלא אלו כוסות דיוטיריטא [=עדינים] של כלי זכוכית
שרואין צל פניהם בהם יפין ויקירין ככלי זהב.

הביא כליו וכלי עילם, ונמצאו שלו יפין משל עילם.
הביא כליו וכלי בית המקדש ונמצאו נאים ויפין מכליו.

למטרונה שהייתה לה שפחה יפה.
כל זמן שמבטת בשפחתה, היו פניה משתנות.

כך כל זמן שהיו כלי בית המקדש מביטין בכליו, היו משתנין כליו ונעשין כעופרת.

ר' תחליפא בר בר חנה אמר:
כלים שצורתן נשתנים לימים קלים.

אמר רבי שמואל בר רב נחמן
כלים מכלים למשתמשין בהם, והם שונין בקלקלה.
מי גרם לבלשצר שתתקעקע ביצתו מן העולם, לא על ידי שנשתמש בכלי בית המקדש.
הדא הוא דכתיב: (דניאל ה') בלשאצר אמר בטעם חמרא להיתיה למאני דהבא
וכספא די הנפק נבוכדנצר וגו'.
מה כתיב ביה? בליליא קטיל בלשאצר מלכא כשדאה.

להלן כתיב (שם) ולקבל אלפא חמרא שתה.
ברם הכא כתיב ויין מלכות רב כיד המלך, ככוסות ביד המלך.

כדת כל מקום ומקום.
אית אתר דבעי מיגס [=אוכל], ובתר כן שתי.
ואית אתר דשתי ובתר כן מיגס.
כדת כל אומה ואומה.
כאילין כותאי דלא שאתן חמרא דזיקין, אייתי להון חמרא דקוליה.
[=הכותים שאינם שותים יין שנשמר בנאד עור, הביא לכם יין בכל חרס].
אין אונס באנפקא [=יין חי].

רב אמר:
אין אונס ביין נסך.

אמר רבי בנימין בר לוי:
אין אונס בפקתא לפום דתמן שאתן בגסא לפיכך אין אונס בפקתא כי כן יסד המלך.

אמר רבי שמואל בר נחמן:
בא וראה שלוותו של אותו רשע מה היא?
שהיה ביתו מיוסד באבנים טובות ומרגליות,
על כל רב ביתו לעשות לגדולי מלכות
שיהא כל אחד ואחד רשאי לצחוק עם בניו ועם בני ביתו.

אמר לו הקדוש ברוךהוא: אני איני יוצא מידי בריותי,
ואתה מבקש לעשות כרצון איש ואיש?
בנוהג שבעולם שני בני אדם מבקשים לישא אשה אחת,
יכולה היא להנשא לשניהם?
אלא או לזה או לזה.

וכן שתי ספינות שהיו עולות בלימן,
אחת מבקשת רוח צפונית ואחת מבקשת רוח דרומית.
יכולה היא הרוח אחת להנהיג את שתיהן כאחת?
אלא או לזו או לזו.

למחר שני בני אדם באים לפניך בדין:
איש יהודי ואיש צר ואויב.
יכול אתה לצאת ידי שניהם?
אלא שאתה מרומם לזה וצולב לזה.

ר' הונא בשם ר' בנימין בר לוי אמר:
לפי שבעולם הזה, בזמן שרוח צפונית מנשבת אין רוח דרומית מנשבת,
ובזמן שרוח דרומית מנשבת אין רוח צפונית מנשבת.
אבל לעתיד לבא, בקיבוץ גליות,
אמר הקדוש ברוך הוא אני מביא רוח ארגסטיס [= רוח לא מצויה] לעולם, ששתי רוחות משמשות בו.
הדא הוא דכתיב: (ישעיה מ"ג) אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי,
הביאי בני מרחוק ובנותי מקצה הארץ.
מי הוא זה שעושה רצון יראיו? זה הקדוש ברוך הוא.
שכתוב בו (תהלים קמה) רצון יראיו יעשה, ואת שועתם ישמע ויושיעם.





רב פתח:
(חבקוק ב') הוי משקה רעהו מספח חמתך ואף שכר, למען הביט על מעוריהם.
הוי משקה זה נבוכנדצר.
רעהו זה צדקיהו.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אי רשע אינו מלך כמותך, אינו רועה כמותך?
מספח חמתך מה אתה מספח בו דברים בחמתך?

אמר לו: אלו מרדת בי ולא מרדת באלהיך, היה לאלהיך להתקיים עליך.
אלו מרדת באלהיך ולא מרדת בי, היה לי להתקיים בך.
אלא שמרדת באלהיך ומרדת בי.
הדא הוא דכתיב: (דה"ב ל"ו) וגם במלך נבוכדנצר מרד, אשר השביעו באלהים.

במה השביעו?

אמר רבי יוסי בר' חנינא:
בקרנות המזבח הפנימי השביעו.
מה היה עושה לו אותו רשע? היה מאכילו פת חמה של שעורים,
ומשקה אותו יין מן הגת חדש.
וכל כך למה? כדי שיתחללו מעיו.
הדא הוא דכתיב: (חבקוק ב') למען הביט על מעוריהם

אמר ר' חנינא בר יצחק:
יקר עצמך ויקר אבותיך לא נכנסתם למלכות אלא על ידי שכיבד זקנך לזקנו.
הדא הוא דכתיב: (ישעיה ל"ט) בעת ההיא שלח מרודך בלאדן בן בלאדן מלך בבל
ספרים ומנחה אל חזקיהו, וישמע כי חלה ויחזק.

אמרו: מרודך בלאדן עובד לחמה היה, והיה רגיל לאכול בשש שעות, וישן עד תשעה שעות. ואותו היום שחזר גלגל חמה לאחוריו בימי חזקיהו, ישן עד תשעה שעות ועמד בד' שעות.
וכיוון שנעור משנתו בקש להרוג את כל עבדיו.
אמר להם: הנחתם אותי ישן כל היום וכל הלילה?
אמרו לו: לא אלא שגלגל חמה חזר לאחוריו.
אמר להם: וכי יש אלוה גדול מאלהי שיכול להחזירו?
אמרו לו: אלוהו של חזקיהו גדול מאלהיך.
מיד עמד וכתב:

שלום לחזקיהו
ושלום לאלהי חזקיהו
ושלום לירושלם.

וכיוון שיצאו הכתבים והבולדרין, נתישבה דעתו עליו ואמר:
הכבוד הזה שחלקתי לחזקיהו, לא חלקתי לו אלא בשביל אלהיו,
ואני מקדים שלום של חזקיהו שהוא בשר ודם לשלום אלהיו?!
מיד עמד מכסאו ופסע שלוש פסיעות, ושלח בולדארין והחזיר את הכתבים,
וכתב ספרים אחרים:

שלם לאלהא רבא של חזקיהו,
ושלם לחזקיהו,
ושלם לירושלם.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה עמדת מכסאך ופסעת שלשה פסיעות בשביל כבוד שמי,
חייך שאני מעמיד ממך שלשה מלכים שיהיו קוזמקרטורין מסוף העולם ועד סופו.
ואלו הם: נבוכדנצר ואויל מרודך ובלשצר.
לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא: כבודך וכבוד זקנך ואביך לא נכנסו למלכות,
אלא בשביל שכיבד לזקנו של זה, ואתה מבזה אותו?
(חבקוק ב') שבעת קלון מכבוד.
צדקיה בני מתבזה כדרך כל אדם המתבזה.
אבל את וקיקלון על כבודך - מקיא מלמעלן וקלון מלמטה.

ר' ירמיה בשם ר' שמואל בר רב יצחק אמר:
כיוון שראו שני גדולי לגיונותיו שמקיא מלמעלן וקלון מלמטן, עמדו והעמידוהו מכסאו, והסירו את כתרו מעל ראשו, והסירו פורפירא שלו מעליו.
הדא הוא דכתיב: (דניאל ה') ויקרה העדיו מנה והעמידו בערייתו ערית ביזוי.
ומי היו ב' גדולי לגיונותיו? כורש ודריוש.

ר' מנחם חתניה דר' אליעזר בר אבינא בשם ר' יעקב בר אבינא:
כל ביתו של אותו רשע לא נידונים אלא ערומים.
(חבקוק ב') שתה גם אתה והערל, זה נבוכדנצר.
גם אתה זה בלשצר.
והערל זה ושתי.

ר' יהודה בר' סימון פתח:
(ישעיה ג') עמי נוגשיו מעולל ונשים משלו בו.
עמי נוגשיו מעולל, מדקדקין בהון.
האי מאן דאמר: (איכה א') ועולל למו.

דבר אחר:
מעולל -
- מקטפין עוללותיהן.
האי מאן דאמר: (ויקרא י"ט) וכרמך לא תעולל.
- באין עליהון בעלילות.
האי מאן דאמר: (דברים כ"ב) ושם לה עלילות דברים.

ורבי יהודה ברבי סימון אמר:
- קדשים בהון.
האי מאן דאמר: (שם כ"ג) לא תהיה קדשה.
האי מאן דאמר: (שופטים י"ט) ויתעללו בה כל הלילה.

ונשים משלו בו
אמר רבי חוניא:
קופצין עליהן כבעל חוב.

דבר אחר:
ונשים משלו בו - ארבע נשים נטלו ממשלה בעולם,
ואלו הן:
איזבל ועתליה מישראל,
ושמירמית וושתי מאומות העולם.

דבר אחר:
גם ושתי המלכה
שמואל פתח
(ירמיה נ"א) בחומם אשית את משתיהם.
אמר הקדוש ברוך הוא: כשהן באין להתחמם במלכות,
"אשית את משתיהם", אנא מגדיר ית משתותיהן,
"והשכרתים" בצרותיהם,
"למען יעלוזו" על ידי שהיו שמחים הם בחורבן הבית.
אמר הקדוש ברוך הוא: בית המקדש חרב, ורשע זה עושה מרזיחין,
וגם ושתי הרשעה עושה מרזיחין.
דכתיב: גם ושתי המלכה עשתה משתה נשים:

ר' יצחק פתח:
(ישעיה מ"ג) ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל.

ר' יוחנן שמע לה מן הדא:
דכתיב: (שם י"ז) משא דמשק, הנה דמשק מוסר מעיר והייתה מעי מפלה, עזבות ערי ערוער. מה זה עומד בדמשק ומזכיר ערוער? והלא אין ערוער נתונה אלא בתחום מואב?
אלא שלש מאות וששים וחמשה בתי עבודת כוכבים היו בדמשק,
והיו עובדין כל אחד ואחד מהם את יומו.
והיה להם יום אחד שהם מחזירין על כולן באותו היום, ועובדין אותן.
וכולן עשו ישראל אומוניאה [=הסכמה], ועבדו אותן.
הדא הוא דכתיב: (שופטים י) ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה',
ויעבדו את הבעלים ואת העשתרות ואת אלהי ארם ואת אלהי צידון
ואת אלהי בני עמון ואת אלהי פלשתים,
ויעזבו את ה' ולא עבדוהו. ואפילו בשותפות.

אמר רבי אבא בר כהנא:
לא תהא כהנת כפונדקית.

אמר רבי יוסי בר' חנינא:
אמר הקדוש ברוך הוא: לא עשאוני בני ככרזימין הזה שבא באחרונה.

אמר רבי לוי:

לעבדו של מלך שעשה סעודה לחיילותיו, וזימן כל לגיונותיו של מלך, ולרבו לא קרא.

אמר לו המלך:

הלואי השוית אותי ככל חיילותי.

כך אמר הקדוש ברוך הוא: הלואי עשאוני בני ככרזימין הזה שבא באחרונה.
אלא: ולא אותי קראת יעקב.

כי יגעת בי ישראל.
אצל הבעל מה כתיב? (מלכים א' י"ח) ויקראו בשם הבעל מהבקר ועד הצהרים לאמר:
הבעל עננו, ואין קול ואין עונה.
יתיב ומשתעי כל יומא ולא לעי, וקאים לצלאה והוא לעי.
יתיב ומשתעי כל יומא ולא לעי, יתיב למיתנא ולעי.

תרגום:
יושב ומשוחח כל היום, ואינו עייף. קם לתפילה והוא עייף.
יושב ומשוחח כל היום, ואינו עייף. קם ללמוד והוא עייף.

הוי, ולא אותי קראת יעקב. הלואי לא הכרתיך יעקב, מפני כי יגעת בי ישראל.
לא הבאת לי שה עולותיך, אלו שני תמידין.
שנאמר: (במדבר כ"ח) את הכבש אחד תעשה בבקר.

וזבחיך לא כבדתני - אלו אימורי קדשי קדשים.
לא העבדתיך במנחה - זה קומץ מנחה.
ולא הוגעתיך בלבונה - זה קומץ לבונה.
לא קנית לי בכסף קנה -
ר' הונא בשם ר' יוסי אמר:
קינמון היה גדל בארץ ישראל, והיו עזים וצבאים אוכלין ממנו.
וחלב זבחיך לא הרויתני אלו אימורי קדשים קלים.
אך העבדתני בחטאתיך הוגעתני בעונותיך ראה מה גרמו לי חובותיך יעקב:
לא די לך שהיית מונה לסעודת אנשים, אף לסעודת נשים.
הדא הוא דכתיב: גם ושתי המלכה עשתה משתה נשים:

כתיב (תהלים י') ראיתה כי אתה עמל וכעס תביט לתת בידך, עליך יעזוב חלכה, יתום אתה היית עוזר.
אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא:
ריבונו של עולם, ראית שעשו הרשע בא ועתיד להחריב את בית המקדש,
ומגלה את ישראל מארצם, ומשלשלן בקולרין.
תביט לתת בידך ואתה היית משרה שכינתך על יצחק ואומר לו:
(בראשית כ"ז) הנה משמני הארץ יהיה מושבך, ועל חרבך תחיה.

עליך יעזוב חלכה. למחר הוא בא ונוטל יתומים ואלמנות וחובשן בבית האסורין,
ואומר להם, אותו שכתוב בו אבי יתומים ודיין אלמנות, יבא ויציל אתכם מידי.
אלא: יתום אתה היית עוזר, שני יתומים שנשתיירו לו, זה רומוס ורומילוס,
נתתה רשות לה לזאבה להניקן, ובסוף עמדו ובנו שני צריפין גדולים ברומי.

דבר אחר:
ראיתה כי אתה עמל וכעס וגו'.
אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא:
ריבונו של עולם, ראית נבוכדנצר הרשע שבא ומחריב בית המקדש
ומגלה את ישראל ומשלשלן בקולרין לתת בידך,
והיית משרה שכינתך על ירמיה, ואומר לנו:
(ירמיה כ"ז) ועבדו אותו כל הגוים את בנו ואת בן בנו וגו'.
עליך יעזוב חלכה. למחר הוא בא ונוטל את חנניה מישאל ועזריה ונותנם לתוך כבשן האש,
ואומר להם: (דניאל ג') ומן הוא אלה די ישיזבנכון מן ידי.
אלא ולא עוד יתום אתה היית עוזר.
יתומה אחת שנשתיירה לו ועשית אותה אגוסטא במלכות שאינו שלה ואיזו זו - זו ושתי.

כתיב (תהלים י"ז) ממתים ידך ה' ממתים מחלד וגו'.

ר' חנינא בריה דר' אחא
אזל לחד אתר ואשכח הדין פסוקא ראש הסדר:
(ויקרא ב') והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו וגו'.
ופתח:
ממתים ידך ה', מה גבורים הם אלו שנטלו חלקם מתחת ידך ה', ואיזה זה זה שבט לוי.
ממתים מחלד אלו שלא נטלו חלק בארץ.
חלקם בחיים אלו קדשי המקדש.
וצפונך תמלא בטנם אלו קדשי הגבול.
ישבעו בנים כל זכר בכהנים יאכל אותה.
והניחו יתרם לעולליהם, והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו וגו'.

דבר אחר:
ממתים ידך ה' מה גבורים הם? שנטלו את שלהם מתחת ידך ה'. ואיזה? זה זה דורו של שמד.
ממתים ידך מומתים מידך,
מחלד אלו שהעלה בשרן חלודאות על קדוש שמך.
מי הן? רבי שמעון בר יוחאי ור' אלעזר בריה. עבדון הן טמירין במערתה תלת עשר שנין בשמדא, עד דסליק בשרהון חלודה, והוון אכלין חרובן ותמרין.
ולסוף תלת עשר שנין נפק רבי שמעון בר יוחאי ויתיב ליה על פילי דמערתא,
חמא חד צייד פריס מצודתיה למצד צפרין.
שמע ברת קלא אמרה דימוס ואתפשת
זמן תנינות שמע ברת קלא אמרה ספיקלא ואשתזבת.
אמר: אפילו ציפור מבלעדי שמיא לא יברח, כל שכן נפשתנא.
ניחות וניתסאי בהדין מוי דמוקד דטבריה.
נחתון ואיתסון במוי דמוקד דטבריא.
אמרין צריכין אנו לעשות טובה וניהני להלון בני אתרא כדרך שעשה יעקב אבינו.
שנאמר: (בראשית ל"ג) ויחן את פני העיר, שהיה עושה איטליס ומוכר להם בזול.
עשו איטליס ומכרו בזול.

תרגום:
רבי שמעון בר יוחאי ורבי אלעזר בנו נחבאו במערה שלש עשרה שנה בזמן השמד, עד שהיה בשרם חלוד. ואכלו חרובים ותמרים.
בסוף 13 השנים יצא רשב"י וישב על פתח המערה, ראה ציד פורס מצודתו לצוד ציפור. שמע בת קול שאמרה "דימוס" - שחרור. והציפור ניצלה. זמן אחר ראה צייד, ושמע בת קול שאמרה "ספיקולה" - הריגה, והציפור נצודה.
אמר: אפילו ציפור בלי גזרת שמים לא תתפס, כל שכן אנו. נלך ונתרפא במרחצאות טבריה. ירדו והתרפאו.
אמרו: צריכים אנו לעשות טובה לטבריה, ונגרום הנאה לבני העיר, כמו שעשה יעקב, שנאמר בו "ויחן את פניהעיר" - שהיה עושה שוק. עשו גם הם שוק לבני טבריה ומכרו בזול.

אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, תאמר שיש לי חלק עמהם לעולם הבא.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: דוד, לא צפונך תמלא בטנם, "צפונם תמלא בטנך" אין כתיב כאן, אלא "וצפונך תמלא בטנם" כל עמא מיתרא עותרא אכלין.
איתבשר דוד שיש לו חלק לעולם הבא.
ועוד אמר לפניו: ריבונו של עולם, אלו באין מכח תורה ומצות ומעשים טובים שיש בידם,
אבל אני בצדק אחזה פניך לעולם.

דבר אחר:
ממתים ידך ה' - מה גבורים הם שנטלו ממשלה מתחת ידך ה'. ואיזה? זה זה נבוכדנצר. ממתים מחלד - אלו שנטלו חלקם בארץ.
חלקם בחיים - אלו שנטלו חלקם כשהן חיים.
וצפונך תמלא בטנם - שהיו עשירים מן הטמון בלשכה.
ישבעו בנים - זה אויל ובלשצר.
והניחו יתרם לעולליהם - עוללה אחת שנשתיירה לו,
עשית אותה אגוסטא במלכות שאינה שלה.
ואיזו זו? זו ושתי:

דבר אחר:
גם ושתי המלכה עשתה משתה נשים מה ראה הכתוב לפרסם סעודתה של ושתי?

ר' יהושע בן קרחה אמר:
כל כך למה? להודיעך לאיזו שלוה אסתר נכנסת.

אמר רבי מאיר:
אם כך למכעיסיו, קל וחומר לעושי רצונו.

דבר אחר:
גם ושתי המלכה - אין "גם" אלא ריבוי.
מה זה בששה ניסין,

אף זו בששה ניסין.

מה זה במיני יציאות,

אף זו במיני יציאות.

מה זה בסעודת ארץ ישראל,

אף זו בסעודת ארץ ישראל.

מה זה בבגדי כהונה גדולה,

אף זו בבגדי כהונה גדולה.

ר' ברכיה אמר:
כהדא צרצרא דמתגלגלא בדילה ודלא דילה.

דבר אחר:
גם ושתי המלכה - גם וגם -
הגיע משתותא של ושתי,
הגיע זמנה של ושתי ליגמם,
הגיע זמנה של ושתי ליבצר,
הגיע זמנה של ושתי לידרך.

ר' הונא אמר:
הגיע מעת זמנה ליממת.
האי מאן דאמר: (בראשית ג') ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה וגו':

מיני גמאין האכילה אותן.

ר' יצחק אומר:
מיני מתוקים האכילה אותן בית המלכות. נתנה אותן בבתים מרווחין,
מפני שדרכה של אשה מצויה לקלקל. [=ללכלך בגדיה]

דבר אחר:
בית המלכות - נתנה אותן בבתים מצויירין,
דאמר ר' אבון רוצה אשה שתהא בבתים מצויירין ובגדים מצויירין,
מלאכול עגלים מפוטמין.

דבר אחר:
בית המלכות נתנה אותן, בבית איספלידא [=טרקלין] שלה,
לומר שאם ימרוד בעלה של אחת מהם, תהא אשתו מבפנים נתונה, ולא ימרוד.

אשר למלך אחשורוש

ר' יודן ור' לוי בשם ר' יוחנן
כל מקום שנאמר במגלה זו "למלך אחשורוש" - במלך אחשורוש הכתוב מדבר.
וכל מקום שנאמר "למלך" סתם - משמש קדש וחול.

רבי יהושע בן לוי אמר:
זה יום השבת.

כטוב לב המלך ביין -

אמר רבי יצחק
עובדי כוכבים אין להם טובה.
דכתיב: (קהלת ח') וטוב לא יהיה לרשע וגו'
איתיבון: והכתיב כטוב לב המלך ביין?
אמר לו: "בטוב לב המלך" אין כתיב, כאן אלא "כטוב לב המלך", טובה ואינה טובה.
אבל טובתן של ישראל טובה שלמה.
שנאמר: (מלכים א' ח') וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב על כל הטובה וגו'.

אמר ר' יוחנן:
באותה שעה קרא הקדוש ברוך הוא למלאך שממונה על החמה, ואמר לו:
בזתא - בוז ביתיה.
חרבונא - אחריב ביתיה.
בגתא ואבגתא - בוז ובזבוז.

אמר ר' שמעון בר' ינאי:
אמר הקדוש ברוך הוא: משחק אני עליהן. אביא גתיות מאחורי הקורייס.

"זתר" - תרגם ר' יעקב בר אבינא קדם ר' יצחק: זנות ראה של אותו רשע.

וכרכס - כרכסא כתיב.

ר' שמואל בר נחמן אמר:
לשון יוני הוא. האי מאן דאמר כרכסון, שבעת הסריסים המשרתים את פני המלך אחשורוש, שאין המלכות מעמדת פחות משבעה סריסים לפני המלך.

אמר רבי איבו:
כפרתן של ישראל!
כשישראל אוכלין ושותין ושמחין, הן מברכין ומשבחין ומקלסין להקדוש ברוך הוא.
וכשאומות העולם אוכלין ושותין, מתעסקין הן בדברי תפלות.
זה אומר מדיות נאות, וזה אומר פרסיות נאות.
אמר להם אותו טיפש: כלי שאותו האיש משתמש בו, אינו לא מדית ולא פרסית, אלא כשדית. מבקשים אתם לראותה?
אמרו לו: הן, ובלבד שתהא ערומה.
אמר להון: הן, וערומה.

ר' פנחס ור' חמא בר גוריא בשם רב אמר:
ביקשה ליכנס אפילו בצלצול כזונה ולא הניחו אותה:
אמר לון וערומה.
אמרה: אכנס בלא כתר.
- הן אומרים שפחה היא זו.
תלבש בגדי מלכות ותיכנס [=גם בבגדי מלכות יאמרו ששפחה התחפשה למלכה].

אמר רב הונא:
אין הדיוט משתמש בבגדי מלכות.

שלחה ואמרה לו דברים שהן נוגעין בלבו.
אמרה לו: אם רואין אותי נאה, הן נותנין עיניהם להשתמש בי והורגים אותך.
ואם רואין אותי כעורה, את מתגנת בי.
רמזתו ולא נרמז, עקצתו ולא נעקץ.

שלחה ואמרה לו: קומיס איסטבלאטי [=סייס] של בית אבא היית,
והיית למוד להיות מכניס לפניך נשים זונות ערומות,
ועכשיו שנכנסת למלכות לא חזרת מקלקולך?
רמזתו ולא נרמז, עקצתו ולא נעקץ.

שלחה ואמרה: אפילו אנדתיקוס [=מורדים] של בית אבא לא נידונו ערומים.
הדא הוא דכתיב: (דניאל ג') באדין גובריא אלך כפיתו בסרבליהון פטשיהון.

תרגום: אז האנשים נקשרו וידיהם נאסרו כשהם במעיליהם.
על פירוש המילה "סרבליהון" - מחלוקת רבי יודן ורב הונא להלן:

רבי יודן אמר:
בגוליהון.
ורב הונא אמר:
במוקסיהון.

ר' שמעון בר אבא אמר בשם רבי יוחנן:
אין הקדוש ברוך הוא דן את הרשעים בגיהנם אלא ערומים.
ומה טעם? דכתיב: (תהלים ע"ג) בעיר צלמם תבזה.

אמר ר' שמואל בר נחמן:
הן דליסטאות מקפח תמן מצטלב.

תרגום: במקום שהלסטים מקפחת את הבריות, שם הוא נצלב.

אמר רבי נתן:
אף מצריים ברידתן בים לא נידונו אלא ערומים.
מה טעם (שמות ט"ו) וברוח אפך נערמו מים.

ורבי שמואל ב"נ בשם ר' יונתן אמר:
אין הרשע יוצא מן העולם, עד שהקדוש ברוך הוא מראה קניגין דידיה היאך הוה מיתציד.

תרגום:
אין הרשע יוצא מן העולם, עד שהקדוש ברוך הוא מראה מצודתו שלו, איך הוא נצוד בה.

אמר ר' יוחנן:
באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא למלאך הממונה על החימה:
חות פח זיקא בכרסיה ונפח בקיטמיה וזרוק גופריתא באתוניה.

תרגום: רד והפיח רוח בכרסו, והפח אש בחמתו, וזרוק גופרית בכבשנו.

אמר ר' יוחנן:
כל אותן השנים, משעה שנהרגה ושתי עד שנכנסה אסתר, לא שככה חמתו של אחשורוש. איתיבון: והכתיב כשוך חמת המלך אחשורוש.
אמר להם: {בשוך} חמת המלך אין כתיב כאן, אלא {כשוך} חמת המלך.
שכיכה שאינה שכיכה.
אימתי שככה חמתו? כשנצלב המן.
הדא הוא דכתיב: ויתלו את המן על העץ אשר הכין למרדכי, וחמת המלך שככה.
חמתו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.




מי היו?
אמר ר' סימון
זה שבטו של יששכר.
הדא הוא דכתיב: (ד"ה א' י"ב) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים, לדעת מה יעשה ישראל וגו'.

ר' תנחומא אמר:
לקורסין [=מסלולי גרמי השמים].

ור' יוסי בר קצרת אמר:
לעיבורין [=עיבור השנה].
לדעת מה יעשה ישראל, שהיו יודעין לרפאות את הקירוס (= גלד של מכה).
ראשיהם מאתים, אלו מאתים ראשי סנהדראות שהיו שבטו של יששכר מעמידים.
וכל אחיהם על פיהם, וכולם היו מסכימים הלכה על דעתן כהלכה למשה מסיני.

אמר להם אותו רשע: בשביל שגזרתי על ושתי שתכנס לפני ערומה ולא נכנסה, מה הוא דינה? אמרין ליה: אדונינו המלך, כשהיינו בארצנו היינו שואלים באורים ותומים, ועכשיו מטולטלין אנו.
וקראו לפניו המקרא הזה:
(ירמיה מ"ח) שאנן מואב מנעוריו, ושקט הוא אל שמריו,
ולא הורק מכלי אל כלי, ובגולה לא הלך, על כן עמד טעמו בו וריחו לא נמר.
אמר לון: אית הכא מינהון?
אמרין ליה: קריביהון.
הדא הוא דאמר והקרוב אליו כרשנא שתר אדמתא תרשיש מרס מרסנא ממוכן, שבעת שרי פרס ומדי וגו'.
(משלי י"א) צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו -
צדיק מצרה נחלץ אלו שבטו של יששכר,
ויבא רשע תחתיו אלו שבעת שרי פרס ומדי.

דבר אחר:
והקרוב אליו.
כתיב (שם) בפה חנף ישחית רעהו, ובדעת צדיקים יחלצו -
בפה חנף ישחית רעהו - אלו שבעת שרי פרס ומדי,
ובדעת צדיקים יחלצו - זה חלקו של יששכר.

דבר אחר:
והקרוב אליו.
כתיב (שם י"ד) חכם ירא וסר מרע, וכסיל מתעבר ובוטח -
חכם ירא וסר מרע זה שבטו של יששכר,
וכסיל מתעבר ובוטח אלו שבעת שרי פרס ומדי.

דבר אחר:
והקרוב אליו.
כתיב (שם כ"ב) ערום ראה רעה ונסתר, ופתאים עברו ונענשו -
ערום ראה רעה ונסתר זה שבטו של יששכר,
ופתאים עברו ונענשו אלו שבעת שרי פרס ומדי.

הן הקריבו הפורענות לעצמן.
כרשנא שהיה ממונה על הכרשינין.
שתר שהיה ממונה על היין.
אדמתא שהיה ממונה על אטנם שבארץ.
תרשיש שהיה ממונה על הבית.
מרס שהיה ממרס את העופות.
מרסנא זה היה ממרס את הסלתות.
ממוכן זה היה האיספקסיטון [=מספק המזון] שבכולם, שהייתה אשתו מתקנת להן כל מה שהיו צריכין.

אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא:
אם מתקיימת עצתו של רשע זה, מי מקריב לפניך?
כרשנא - מי מקריב לפניך פר בן שנה?
שתר - מי מקריב לפניך שתי תורים?
אדמתא - מי בונה לפניך מזבח אדמה?
כדאמר: (שמות כ') מזבח אדמה תעשה לי.
תרשיש - מי לובש בגדי כהונה ומשמש לפניך?
כדאמר: (שם כ"ח) תרשיש שהם וישפה
מרס - מי ממרס לפניך את העופות?
מרסנא - מי ממרס לפניך את הסלתות?
ממוכן - מי מכין לפניך את המזבח?
כמה דאת אמר: ויכינו את המזבח על מכונתו.

אותה שעה אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל:
בני הם, רעי הם, קרובי הם, אוהבי הם, בני אוהבי הם, שהוא אברהם.
דכתיב: זרע אברהם אוהבי.
מרומם אני קרנם.
כדאמר: (תהלים קמ"ח) וירם קרן לעמו.

דבר אחר:
כרשנא אמר הקדוש ברוך הוא: בוזק אני לפניהם כרשינין ומשירן מן העולם.
שתר משקה אני להם כוס של תרעלה.
אדמתא תרשיש מתיר אני דמן כמים.
מרס מרסנא ממוכן ממרס אני מסרס וממעך את נפשם בתוך מעיהם.
וכי היכן הייתה איסקוזות [=גזירת כליון] של כולן מתוקנת?

אמר רבי הושעיא:
מישעיה הנביא. האי מאן דאמר:
(ישעיה י"ד) הכינו לבניו מטבח בעון אבותם, בל יקומו וירשו ארץ וגו'.


רב ושמואל -
רב אמר:
במלכות אחשורוש הכתוב מדבר.

ושמואל אמר:
במלכות בלשצר הכתוב מדבר.
על דעתיה דרב דאמר במלכות אחשורוש, ניחא.
על דעתיה דשמואל דאמר במלכות בלשצר, כיצד היו כל אותן השנים?

אמר ר' הונא:
על ידי שלא נשתמשו בכלי בית המקדש.
הדא הוא דכתיב: (דניאל ה') בלשצר אמר בטעם חמרא וגו' שמתוך כן בה בלילא קטיל בלשצר מלכא כשדיא.

שתי משפחות היו נכנסות אצל רבי. אחת של רבי הושעיא ואחת של בית רבי יהודה בן פזי. כשנתחתן ר' יהודה בן פזי ל רבי, בקשו ליכנס תחלה, ולא הניחן רבי אמי.
אמר להם: כתיב (שמות כ"ו) והקמות את המשכן כמשפטו אשר הראית.
וכי יש משפט לעצים?
אלא קרש שזכה לינתן בצפון, ינתן בצפון. ושזכה לינתן בדרום, ינתן בדרום.
בעון דימנון מאיכן.

אמר לון ר' סימון מן דרומא:
שנאמר: (שופטים א') ויאמר ה' יהודה יעלה.
אמר לו ר' מני:
הדא במלחמה. ברם במינוי, רואה פני המלך היושבים ראשונה.
אף הכא כן רואי פני המלך.

אמר רבי יצחק:
לחזירתה כדת, ולאומה קדושה שלא כדת,
אלא באכזריות במלכה ושתי,
על אחת כמה וכמה במלכה שאינה ושתי:


מה ראה ממוכן לקפוץ בעצה תחלה?
מכאן שהדיוט קופץ בראש.

ר' פנחס ור' חלקיה בשם ר' סימון ור' אלעזר ור' יוחנן:
חד אמר:
דינינו כדיניהם.

וחרינא אמר:
אין דינינו כדיניהם.
מאן דאמר דינינו כדיניהם, כדתנן דיני ממונות הטהרות והטומאות מתחילין מן הגדול,
ודיני נפשות מתחילין מן הצד.
ומאן דאמר אין דינינו כדיניהם, מה מקיים ויאמר ממוכן?
נראין דברי ר' יהודה נראין דברי ממוכן.

פירוש: אם אין דינם כדיננו, הם מתחילים מן הגדול. ומדוע הוזכר רק ממוכן, שהיה הקטן? לא משום שדיבר ראשון, אלא משום שקבלו את דעתו. כמו כאשר אומרים "נראים דברי רבי יהודה", אין מזכירים את דעות החולקים עליו.

ר' יוחנן אמר תלתא אמוראין:
חד אמר:
על ידי שהייתה מסטרתו בקורדקין שלה על פניו לכאן ולכאן.

וחרינא אמר:
על ידי שלא הזמינה את אשתו לסעודת נשים.

וחרינא אמר:
על ידי שהייתה לו בת, והיה מבקש להשיאה למלכות.
מאן דאמר על ידי שהייתה מסטרתו בקורדקין שלה על פניו לכאן ולכאן,
שאמר לא על המלך לבדו עוותה ושתי המלכה.
ומאן דאמר על ידי שלא הזמינה את אשתו לסעודת נשים,
שאמר כי יצא דבר המלכה על כל הנשים להבזות בעליהן בעיניהן,
הדא היא דלא הות תמן.
מאן דאמר על ידי שהייתה לו בת, והיה מבקש להשיאה למלכות.
שאמר ומלכותה יתן המלך לרעותה הטובה ממנה.

אמר רבי שמואל:
בלא דדין הות צריכה.

רב ושמואל -
רב אמר:
כדי הבזיוון הזה לקציפה הזאת.

ושמואל אמר:
כדי הקצפון לבזיוון זה.

אמר רבי חנינא:
כדאי הוא הבזיוון שביזה אביה את כלי בית המקדש לקצפון שקצף עליה והרגה.


אמר לו: אדוני המלך, דבר אתה מוציא מפיך, ואני מכניס את ראשה בדיסקוס.

ויכתב בדתי פרס ומדי ולא יעבור וגו'.

אמר ר' חנינא בריה דר' אבהו:
כתיב (איוב ה') כי הוא יכאיב ויחבש ימחץ וידיו תרפינה. בלשון שנטלה מלכות מזקנה,
שאמר לו שמואל (ש"א ט"ו) {ונתנה לרעך הטוב ממך}, בו בלשון חזרה לו המלכות.
הדא הוא דכתיב: ומלכותה {יתן המלך לרעותה הטובה ממנה}.


ר' לוי ור' יצחק -

ור' יצחק אמר:
פתגם גדול אנו עתידים לשמוע מזו שנכנסה למלכות.
מהו? שמחה וששון ליהודים?

אמר ר' יהודה בר' סימון:
ונשמע פתגם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שאמר בחכמתו ובתבונתו -
(שמות י"ז) מחה אמחה את זכר עמלק כי רבה היא.

רב ושמואל -
חד אמר:
הדא מלכותה רבתא להדא חטיתא.

וחד אמר:
הדא חטיתא רבתא להדא מלכותא.

וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן וגו':

גזר והכניס ראשה בדיסקוס.

אמר רב הונא:
אחשורוש דעת סרוחה הייתה לו.
מנהג שבעולם אדם מבקש לאכול עדשים, ואשתו מבקשת לאכול אפונים,
יכול הוא לכופה?
לא מה דהיא בעיא היא עבדה?

אמר ר' פנחס:
ולא עוד אלא שנעשה שחוק בעולם.
בנוהג שבעולם מדיי נושא פרסית, והיא מדברת בלשון מדיי.
פרסי נושא מדיית, והיא מדברת בלשון פרסי.
אבל הקדוש ברוך הוא דבר עם ישראל בלשון שלמדו.
הדא הוא דכתיב: אנכי ה' אלהיך לשון יחנך.

אמר רבי נתן:
דבית גוברין ארבע לשונות נאין הן שישתמש בהן עולם:

לעז לזמר
פרסי לאלייה
עברי לדיבור
רומים לקרב

ויש אומרים: אף אשורית לכתב.
עברית יש לה דיבור ואין לה כתב.
אשורית יש לה כתב ואין לה דיבור.
בחרו להם כתב אשורית ולשון עברית.
בורגני אחד אמר בררו להון לשון רומי מלשון יוני.

ר' יהודה בר' סימון אמר:
גנאי הוא לה שחותמת שאינה שלה.

ורב חנין בר אדא אמר:
אף על פי כן וטפרה די נחש אינה חותמת אלא בלשונה.

אמר רבי שמואל בר נחמן:
מכאן אדם צריך לשנות את פרשיותיו.
אילו לא שנה לנו משה את התורה, מהיכן אנו יודעין השסועה,
ואילו לא שנה לנו דניאל את החלום מהיכן אנו יודעין וטפרה די נחש.