פרשה טז: המרגלים



הלכה:
מהו לפרוש לים הגדול קודם לשבת שלשה ימים?

שנו רבותינו:

אין מפליגין בספינה בים הגדול שלשה ימים קודם לשבת, בזמן שהוא הולך למקום רחוק, אבל אם מבקש לפרוש כמו מצור לצידון מותר לו לפרוש אפילו בערב שבת, מפני שהדבר ידוע שהוא יכול לילך מבעוד יום בשליח הרשות.
ואם היה שליח מצוה מותר לו לפרוש בכל יום שירצה.
למה?
מפני שהוא שליח מצוה ושליח מצוה, דוחה את השבת.

וכן את מוצא בסוכה ששנינו:

ששלוחי מצוה פטורין מן הסוכה, שאין לך חביב לפני הקב"ה, כשליח שמשתלח לעשות מצוה ונותן נפשו כדי שיצלח בשליחתו, ואין לך בני אדם שנשתלחו לעשות מצוה ונותנין נפשם להצליח בשליחותן כאותם שניים ששלח יהושע בן נון, שנאמר: (יהושע ב) וישלח יהושע בן נון מן השטים שנים.

מי היו?
שנו רבותינו:
אלו, פנחס וכלב והלכו ונתנו נפשם והצליחו בשליחותן.

מהו חרש?
מלמד, שעשו עצמן קדרין והיו צווחין: הרי קדרות, מי שירצה יבא ויקנה!

כל כך למה?
שלא ירגיש בהן אדם, קרי ביה: חרש כדי שלא יאמרו בני אדם שהן מרגלים.
(שם) וילכו ויבאו בית אשה זונה ושמה רחב וישכבו שמה עמדה וקבלן והרגיש בהן מלך יריחו ושמע שבאו לחפור את הארץ, שנאמר: (שם) וַיֵּאָמַר למלך יריחו לאמר.

כיון שהלכו לבקשם, מה עשתה רחב?
נטלה אותם להטמינם.
אמר לה פנחס: אני כהן והכהנים נמשלו למלאכים, שנאמר: (מלאכי ב)כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא והמלאך מבקש נראה, מבקש אינו נראה.

ומנין שנמשלו הנביאים כמלאכים?
שכן הוא אומר במשה: (במדבר כ)וישלח מלאך ויוציאנו ממצריםוהלא משה היה, אלא מכאן שנמשלו הנביאים כמלאכים.
וכן הוא אומר: (שופטים ב)ויעל מלאך ה' מן הגלגל אל הבוכים ויאמר אעלה אתכם ממצרים והלא פנחס היה, אלא מיכן שנקראו הנביאים מלאכים.
לפיכך אמר לה פנחס: אני כהן ואיני צריך להטמין הטמינו לכלב חבירי ואני עומד לפניהן ואינן רואין אותי וכן עשתה, שנאמר: (יהושע ב) ותקח האשה את שני האנשים ותצפנם אין כתיב כאן אלא ותצפנו, הרי שלא הטמינו לפנחס אלא לכלב.
ללמדך, כמה נתנו שני צדיקים אלו נפשם לעשות שליחותם, אבל שלוחים ששלח משה היו רשעים.
מנין?
ממה שקרינו בענין, שלח לך אנשים.


זה שאמר הכתוב: (תהלים עו) אשתוללו אבירי לב נמו שנתם.
אשתוללו, אלו משה ואהרן ששלחו המרגלים ובאו ואמרו לשון הרע על הארץ ולא היו יודעין מה לעשות אלא אף משה ואהרן נתרשלו את ידם, מיד עמד כלב ושתק כל אותן אוכלוסין, שנאמר: (במדבר יג) ויהס כלב את העם עמד לו על הספסל והיה משתקן ואומר: הס! והם שותקין לשמוע ממנו.
אמר להם: טובה הארץ מאד מאד!
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: טובה גדולה אני מחזיק לו, שנאמר: (דברים א)זולתי כלב בן יפנה.

מהו זולתי?
לזה אתי יותר מששים רבוא מכם אתם לא מצאתם ידיכם אלא כשלתם, לכך נאמר: אשתוללו אבירי לב.

כל כך למה?
על שהיו שלוחין טפשין.
אמר שלמה: (משלי כו) מקצה רגלים חמס שותה שולח דברים ביד כסיל.


שלח לך אנשים
ר' אחא הגדול פתח:
(ישעיה מ) יבש חציר נבל ציץ ודבר אלהינו יקום לעולם.

למה הדבר דומה?
למלך, שהיה לו אוהב והתנה עמו ואמר לו: לך עמי ואני נותן לך מתנה.
הלך עמו ומת.
אמר המלך לבנו של אוהבו: אעפ"י שמת אביך, איני חוזר בי במתנה שאמרתי לו, בוא וטול אתה!
כך הדבר, המלך, מלך מלכי המלכים הקב"ה.
והאוהב זה אברהם, שנאמר: (שם מא) זרע אברהם אוהבי.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: בא לך עמי: (בראשית יב) לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך. התנה עמו שיתן לו מתנה, שנאמר: (שם יג) קום התהלך בארץ.

וכן הוא אומר: (שם) כי כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה.
אמר לו הקב"ה למשה: אעפ"י שהתנתי עם האבות ליתן להם את הארץ ומתו איני חוזר בי, אלא: (ישעיה מ) ודבר אלהינו יקום לעולם.


שלח לך אנשים
זה שאמר הכתוב: (משלי י) כחומץ לשנים וכעשן לעינים כן העצל לשולחיו.
ניכרים היו המרגלים שהיו מוציאין לשון הרע על הארץ, שנאמר: (ירמיה ט) וידרכו את לשונם קשתם שקר.

למה הדבר דומה?
לעשיר שהיה לו כרם. כשהיה רואה שהיין יפה, היה אומר הכניסו את היין בביתי.
וכשהיה רואה שהיין חומץ היה אומר הכניסו את היין בבתיכם.
אף כך הקדוש ברוך הוא, כשראה שהזקנים מעשיהם כשרים קרא אותן לשמו, שנאמר: (במדבר יא) אספה לי שבעים איש.
וכשראה את המרגלים שהן עתידין לחטוא קרא אותן לשמו של משה, שלח לך אנשים.


זה שאמר הכתוב: מקצה רגלים חמס שותה שולח דברים ביד כסיל.
וכי כסילים היו מרגלים, והלא כבר נאמר: שלח לך אנשים, ובכל מקום שנאמר: אנשים בני אדם צדיקים הם, שכן הוא אומר: (שמות יז)ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים.

וכן הוא אומר: (שמואל א יז)והאיש בימי שאול זקן בא באנשים.
(שם א א) ונתת לאמתך זרע אנשים.
לאלו את קורא כסילים?!
אלו לא נקראו כסילים אלא על שהוציאו דבה על הארץ, שנאמר: (משלי י) ומוציא דבה הוא כסיל, אעפ"כ בני אדם גדולים היו ועשו עצמן כסילים עליהם.
אמר משה: (דברים לב) כי דור תהפוכות המה בנים לא אמן בם, שנבחרו מכל ישראל, מפי הקב"ה ומפי משה, שכן כתיב: (שם א) וייטב בעיני הדבר ואקח מכם י"ב אנשים.
מכאן, שהיו צדיקים בפני ישראל ובפני משה ואף משה לא רצה לשלחם מדעת עצמו עד שנמלך בהקדוש ברוך הוא על כל אחד ואחד, פלוני משבט פלוני, ואמר לו: ראויים הם.

ומניין שאמר הקב"ה שהיו ראויים?
שנאמר: (במדבר יג) וישלח אותם משה ממדבר פארן על פי ה'.
ואח"כ לסוף ארבעים יום נהפכו ועשו כל הצרה וגרמו לאותו דור שילקה באותה המכה, שנאמר: כי דור תהפוכות המה שנתבררו צדיקים ונתהפכו, לכך נאמר: שלח לך אנשים אלה שמות האנשים:


דבר אחר:
שלח לך אנשים ויתורו
(שם יב) ותדבר מרים ואהרן במשה
ואחר כך שלח לך.
זה שאמר הכתוב: (ישעיה מד) לא ידעו ולא יבינו כי טח מראות עיניהם.

מה ראה לומר אחר מעשה מרים שלח לך אנשים?
אלא שהיה צפוי לפני הקדוש ברוך הוא שיאמרו לשון הרע על הארץ.
אמר הקב"ה: שלא יהיו אומרים: לא היינו יודעין עונש לשון הרע, לפיכך סמך הקדוש ברוך הוא הענין זה לזה, לפי שדברה מרים באחיה ולקתה בצרעת, כדי שידעו הכל עונשו של לשון הרע שאם בקשו לומר לשון הרע יהיו מסתכלין מה נעשה למרים ואעפ"כ לא רצו ללמד, לכך נאמר: לא ידעו ולא יבינו כי טח מראות עיניהם.


דבר אחר:
שלח לך אנשים
אע"פ שאמר הקדוש ברוך הוא: שלח לך, לא היה מן הקדוש ברוך הוא שילכו.

למה?
שכבר אמר להן הקב"ה שבחה של א"י: (דברים ח) כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ וגו'.
וכן הוא אומר: (שם יא) כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה וגו'.
ועד שהם במצרים, אמר: (שמות ג) וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו מן הארץ ההיא אל ארץ וגו'.

הכתוב אומר: (שם יד)וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן.
ומהו שלח לך אנשים?
אלא ישראל הן בקשו הדברים הללו שבשעה שהגיעו לירש את התחומין, אמר להם הקב"ה (דברים א) ראה נתן ה' אלהיך לפניך את הארץ, באותה שעה נתקרבו ישראל אצל משה, שנאמר: ותקרבון אלי כלכםזהו שאמר עזרא (נחמיה ט) ולא שמעו אל מצותך וימאנו לשמוע ולא זכרו נפלאותיך.
וכן הוא אומר: (במדבר יא)לתור להם מנוחה.
אלא אמרו: (דברים א)נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו אלא שלא האמינו.

וכן בדוד הוא אומר: (תהלים עח) כי לא האמינו באלהים.
וכתיב: (שם )ובתורתו מאנו ללכת.

ר' יהושע אומר:
למה היו דומין?
למלך שזימן לבנו אשה נאה ובת טובים ועשירה.
א"ל המלך: זמנתי לך אשה נאה ובת טובים ועשירה.
א"ל הבן: אלך ואראה אותה שלא היה מאמין לאביו, מיד הוקשה הדבר והרע לאביו.
אמר אביו: מה אעשה?
אם אומר לו: איני מראה אותה לך, עכשיו הוא אומר כעורה היתה, לפיכך לא רצה להראותה.
לסוף, א"ל: ראה אותה ותדע אם כזבתי לך ובשביל שלא האמנת בי קונם, שאין אתה רואה אותה בביתך אלא לבנך אני נותנה.
וכך הקדוש ברוך הוא אמר לישראל: טובה הארץ ולא האמינו, אלא אמרו: נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו.
אמר הקב"ה: אם מעכב אני עליהם, הם אומרים: על שאינה טובה לא הראה אותה לנו אלא יראו אותה ובשבועה, שאין אחד מהם נכנס לתוכה, שנאמר: (במדבר יד) אם יראו את הארץ אשר נשבעתי לאבותם וכל מנאצי לא יראוה אלא לבניהם אני נותנה.


כיון שאמרו למשה:נשלחה אנשים לפנינו,התחיל משה עומד ותוהא, אמר: אפשר לי לעשות דבר עד שאמלך בהקדוש ברוך הוא הלך ונמלך.
א"ל: כך וכך בניך מבקשים!
א"ל הקב"ה: אין זה תחלה להם עד שהם במצרים הלעיגו לי, שנאמר: (הושע ז) זו לעגם בארץ מצרים, למודים הם, לכך איני צריך לנסותם, שכתוב: (דניאל ב)ידע מה בחשוכה ונהורא עמיה שרא.
א"ל הקדוש ברוך הוא: משה! יודע אני מה הם אלא אם בקשת, שלח לך, לעצמך.

מנין?
שכן כתיב: אלה שמות האנשים אשר שלח משה לתור.


ויקרא משה להושע בן נון יהושע
מה ראה משה להוסיף על שמו של יהושע יו"ד?
אלא כלב נטל שכרו מן הארץ, שנאמר: (יהושע יד)אם לא הארץ אשר דרכה רגלך בה לך תהיה לנחלה ולבניך עד עולם, ויהושע נטל שכר עשרה אנשים של מרגלים שנתוסף בו יו"ד יתיר, יו"ד עשרה: (במדבר יג) ויקרא משה להושע בן נון יהושע.

דבר אחר:
כיון שראה משה אותן שהיו רשעים, אמר ליהושע: יה יושיעך מן הדור הזה.


אלה שמות האנשים
מה היו שמותן?
סתור בן מיכאל,
נחבי בן ופסי,
גאואל בן מכי.
יש בני אדם ששמותם נאים ומעשיהם כעורים,
שמותם כעורים ומעשיהם נאים.
ששמותיהם נאים ומעשיהם נעים.
שמותיהם ומעשיהם כעורים.

שמותיהם נאים ומעשיהם כעורים, זה ישמעאל ועשו.
ישמעאל שומע אל.
עשו, עושה רצון עושיו
ומעשיהם רעים.

שמותיהם כעורים ומעשיהם נאים, אלו עולי גולה:
בני ברק,
בני סיסרא,
בני תמח.

שמותיהם כעורים ומעשיהם כעורים, אלו המרגלים.
מה כתיב בהן?
סתור, שסתרו מן העולם.


ויאמר אליהם עלו זה בנגב
עם שהם עולים.

אמר רבי ברכיה הכהן ברבי:
מצאו שלשה בני ענקים: ושם, אחימן ששי ותלמי.

למה נקרא שמו אחימן?
שהיה אומר: אחי מן יבא עלי.
ששי, שהיה בריא כשיש.
תלמי, שהיה עושה תלמים בארץ.
ילידי הענק, שראוהו, שהיה עונק את השמש.

כשראו אותן מרגלים נתייראו, לפיכך אמרו: כי חזק הוא ממנו.

אמר ריש לקיש:
הטיחו דברים כלפי מעלה ובאותו עון נגזר עליהם גזירות קשות.
מה הקב"ה אמר לירמיה: לך אמור להן אין אתם יודעים מה הוצאתם מפיכם (ירמיה יא) לקול המולה גדולה שאמרתם מה גרמתם לעצמכם, הציתם אש עליכם, יום לשנה יום לשנה תשאו את עונותיכם.
אמרו: ונהי בעינינו כחגבים.
אמר הקדוש ברוך הוא: ויתרתי עליהם, אלא וכן היינו בעיניהם, יודעים הייתם מה עשיתי אתכם לעיניהם?!
מי יאמר שלא הייתם בעיניהם כמלאכים?!

מה גרמתם לעצמכם?
במספר הימים אשר תרתם את הארץ, לא דיים כך אלא שלא נכנסו לארץ.
אמר הקב"ה לישראל: בעוה"ז ע"י שהיו שלוחי בשר ודם נגזר עליהם שלא יכנסו לארץ, אבל לעוה"ב אני משלח לכם מלאכי פתאום ויפנה את הדרך, שנאמר: (מלאכי ג)הנני שולח מלאכי ופנה דרך לפני ופתאום יבוא אל היכלו.


וישלח אותם משה לתור את ארץ כנען ויאמר אליהם עלו זה בנגב ועליתם את ההר
שכן התגרין מראין את הפסולת תחלה ואח"כ מראין את השבח.

וראיתם את הארץ
ג' פעמים אמר להם: ומה הארץ.

למה בראשון וראיתם וגו'?
אמר להם: היו מסתכלין בא"י.
יש ארץ שמגדלת גבורים ויש ארץ שמגדלת חלשים.
ויש שמגדלת אוכלוסין ויש ממעטת אוכלוסין.

כך פקדן:
ואת העם היושב עליה החזק הוא הרפה, המעט הוא אם רב, ומה הארץ אשר הוא יושב בה.
מנין אתם יודעין כחם?
אם במחנים הם שרוין הם גבורים בוטחין על כחם.
אם במבצרים חלשים הם ולבם רך.

ומה הארץ השמנה היא
אם פירותיה קלים אם שמנים.
א"ל: הסתכלו באבנים ובצרורות שלה, אם של צונמא הם שמנים הם.
אם של חרסים הם רזים הם.

והימים ימי בכורי ענבים
מכאן אמרו:

אין תקופת תמוז בלא תאנים וענבים.

יג [כפיות הטובה של המרגלים]

יד [המרגלים הביאו מפרי הארץ]

טו [ה' קיצר להם את הדרך]

טז [נחל אשכול - ע"ש העתיד]

יז [מספרי לשה"ר מתחילין בטובה ומסיימים ברעה]

יח [מדוע נזכר העמלקי?]

יט [ויהס כלב את העם]