קח את המטה והשקית את העדה ואת בעירם.
מכאן שהקב"ה חס על ממונן של ישראל.

ויקהילו משה ואהרן את כל הקהל אל פני הסלע.
וכן הוא אומר: ואת כל העדה הקהל אל פתח אהל מועד.
מלמד, שכל אחד ואחד ראה עצמו עומד על פני הסלע.
וכן כשעברו את הירדן נכנסו כל ישראל בין שני בדי ארון, שנאמר: (יהושע ג)ויאמר יהושע אל בני ישראל גשו הנה ושמעו את דברי ה'.
וכאן כל ישראל עומדין ורואין כל נסים שבסלע התחילו לומר: יודע משה חק הסלע אם הוא מבקש יוציא לנו מים מזה.
נמצא משה עומד בספק אם אשמע להם אני מבטל דברי המקום והקדוש ברוך הוא: (איוב ה) לוכד חכמים בערמה, לפי שהיה משה משמר עצמו כל אותן ארבעים שנה שלא להקפיד כנגדן, שהיה מתיירא מן השבועה שנשבע הקב"ה:אם יראה איש באנשים האלה.
אמרו לו: הרי סלע כשם שאתה רוצה להוציא מסלע אחר הוצא מזו.
צווח עליהם: (במדבר כ) שמעו נא המורים.

המורים
שיטין הרבה יש בו.

המורים
סרבנין.

המורים
שוטים, שכן בכרכי הים קורים לשוטים מורים.

המורים
מלמדין את מלמדיהן.

המורים
מורי חצים: (שמואל א ל)וימצאהו המורים אנשים.

המורים
בקשת.

וירם משה את ידו ויך את הסלע
הכהו פעם אחת, התחיל הסלע נוטף מים מועטים, שנאמר: (תהלים עח)הן הכה צור ויזובו מים, כזב שהוא נוטף טפין.
אמרו לו: בן עמרם! הללו מים ליונקי שדים או לגמולי חלב?!
מיד הקפיד כנגדן והכהו פעמים ויצאו מים רבים ושטפו כל מי שהיה מרנן כנגדן, שנאמר: (שם) ונחלים ישטפו, ואעפ"כ לא עשה משה אלא מסלע שאמר לו הקדוש ברוך הוא.

ומנין שאף אותו סלע שאמרו ישראל עליו וכל סלע וסלע וצרור שהיו באותו מקום היו מוציאים מים?
שנאמר: (שם) יבקע צורים וגו'.

ולמה נתפש אהרן?
שנאמר: ויאמר ה' אל משה יען לא האמנתם בי.
משל לבעל חוב שבא ליטול גורנו של לוה ונטל שלו ושל שכנו.
אמר לו הלוה: אם אני חייב שכני מה חטא?
אף כך אמר משה רבנו: אני הקפדתי אהרן מה חטא?
לפיכך הכתוב מקלסו: (דברים לג) וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידך אשר נסיתו במסה.

י [עונשו של משה]

יען לא האמנתם בי
וכי לא אמר דבר קשה מזה שאמר: (במדבר יא) הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם אם את כל דגי הים יאסף להם ומצא להם, אף שם אין אמנה והיא גדולה מזו!

מפני מה לא גזר עליו שם, למה הדבר דומה?
למלך, שהיה לו אוהב והיה מגיס בינו לבין המלך בדברים קשים, ולא הקפיד המלך עליו. לימים עמד והגיס במעמד לגיונות גזר עליו מיתה.
אף כך אמר לו הקב"ה למשה: הראשונה שעשית ביני לבינך, עכשיו כנגד הרבים אי אפשר, שנאמר: להקדישני לעיני בני ישראל.


יען לא האמנתם בי וגו'
זה שאמר הכתוב: (קהלת ח) יש הבל אשר נעשה על הארץ אשר יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים, ויש רשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים, אמרתי שגם זה הבל.
את מוצא כשקילל את הנחש ואמר לו: ארור אתה וגו', לא הניחו לטעון כלום שהיה לנחש לומר לפני הקדוש ברוך הוא: אתה אמרת לאדם: לא תאכל ואני אמרתי לו: אכול. מה אתה מקללני?!
לא הניחו לטעון כלום.
ואהרן היה לו לומר: לא עברתי על דבריך, למה אני מת?!


לכן לא תביאו
משל למה הדבר דומה?
לשתי נשים שלוקות בבית דין, אחת קלקלה ואחת אכלה פגי שביעית.
אמרה להם אותה שאכלה פגי שביעית: בבקשה מכם, הודיעו לבריות על מה אני לוקה, שלא יאמרו: אף אני קלקלתי הביאו פגי שביעית ותלו עליה, ואמרו: זו קלקלה ולקתה וזו אכלה פגי שביעית ולקתה.
אף כך אמר משה רבנו: הרי גזרת עלי למות במדבר עם הדור הזה שהכעיסוך, שנאמר: (תהלים עח) כמה ימרוהו במדבר יעציבוהו בישימוןועכשיו יאמרו לדורות שאני כמותם?!
יכתב עלי על מה נענשתי, לפיכך כתב: יען לא האמנת.


אמר לו הקב"ה למשה: באיזה פנים אתה מבקש ליכנס לארץ?
משל לרועה שיצא לרעות צאנו של מלך ונשבית הצאן, ביקש הרועה ליכנס לפלטרין של מלך. אמר לו המלך: אם את נכנס עכשיו מה יאמרו הבריות שאתה השבית הצאן.
אף כאן אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: שבחך הוא שהוצאת ששים ריבוא וקברתם במדבר ואת מכניס דור אחר?!
עכשיו יאמרו: אין לדור המדבר חלק לעולם הבא אלא תהא בצדן ותבוא עימהן, שנאמר: (דברים לג) ויתא ראשי עם צדקת ה' עשה.
לכך כתיב: לא תביא את הקהל הזה, אלא שיצא עמך.


המה מי מריבה
מכאן אתה למד, שמקדם היה מתוקן שיענש משה על המים.

ראה מה כתיב?
(בראשית יד) וישבו ויבאו אל עין משפט היא קדש ויכו את כל שדה העמלקי וגם את האמורי היושב בחצצן תמר, עין משפטו של משה.

המה מי מריבה
משל לבן מלכים, שנטל אבן וסימא את עינו, והיה אביו אומר על כל אבן, זהו שסימא עינו של בני. לכך נאמר: המה מי מריבה.


וישלח משה מלאכים כה אמר אחיך ישראל
זה שאמר הכתוב: (תהלים טו) לא רגל על לשונו, לא עשה לרעהו רעה וחרפה לא נשא על קרובו.
בנוהג שבעולם אדם עושה בפרקמטיה עם חברו והקפידו פורש ממנו ואינו רוצה לראותו. ומשה אף על פי שנענש על ידי ישראל, שנאמר: (שם קו) ויקציפו על מי מריבה וירע למשה, לא פרק משאן מעליו, אלא וישלח מלאכים.

אתה ידעת את כל התלאה אשר מצאתנו
אמרו לו: אתה ידעת כשאמר הקב"ה: (בראשית טו) ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, אנו נשתעבדנו ואתה בן חורין וירדו אבותינו על אותו עינוי.
משל לשני אחין, שיצא שטר חוב על זקניהם, פרע אותו אחד מהם. לימים התחיל לשאול חפץ מאחיו.
אמר לו: אתה יודע שאותו חוב על שנינו ואני הוא שפרעתיו, אל תחזירני מן חפצי שאני שואל.

וירדו אבותינו מצרימה
מה טיבן של אבות כאן?
שנאמר:וירעו לנו מצרים ולאבותינו, שכל זמן שישראל בצרה אף הן בצרה.

נעברה נא בארצך וגו' מי באר
מי בורות היה צריך לומר.
למדך תורה דרך ארץ, שההולך לארץ שאינו שלו ויש בידו צורכו לא יאכל ממה שבידו, אלא שלו יהא מונח ויקנה מן החנוני בשביל להנותו.
כך אמר לו משה: הבאר עמנו ומן אנו אוכלין, לא תאמר שאנו מטריחין עליך שכר אתה עושה לעצמך.
כך אמר הקדוש ברוך הוא למשה: (דברים ב) אכל תשברו מאתם בכסף.
אמר להם משה: התירו לכם כיסכם שלא יאמרו עבדים היו, עניים הם, הראו להם עושרכם, וידעו שלא הפסדתם בשעבוד: (בראשית טו) ואחרי כן יצאו ברכוש גדולוידעו שאין אתם חסרים כלום ולא משלכם אתם נותנים, שנאמר: (דברים ב) כי ה' אלהיך ברכך זה ארבעים שנה ה' אלהיך עמך לא חסרת דבר.

דרך המלך נלך
שאנו חוסמין את בהמתנו.

לא נטה ימין ושמאל
זה קשה מכולם שאמרו לו: בכל סביבותינו יש לנו רשות להרוג ולבוז, אבל בגבלך לא נטה ימין ושמאל.

ויאמר אליו אדום לא תעבר בי
זה שאמר הכתוב: (תהלים קכ)אני שלום וכי אדבר המה למלחמה.

ומנין שכך אמר לו הקב"ה שאין מניחים אתכם לעבור ולא הכל מהם שאני הוא שרוצה?
שנאמר: (דברים ב)אל תתגר בם כי לא אתן לכם מארצם.
וכתיב: וימאן אדום נתון את ישראל.
ואחר כך שלחו אל מלך מואב ולא אבה אע"פ שאינו מפורש כאן, הרי מפורש בשופטים.
מלמד, שהכל ברוה"ק שלא היה בכולן קל מיפתח והוא פירש, שנאמר: וישלח ישראל מלאכים אל מלך אדום לאמר אעברה נא בארצך ולא שמע מלך אדום, וגם אל מלך מואב שלח ולא אבה, ואף משה רמז, כאשר עשו לי בני עשו היושבים בשעיר.


ויסעו מקדש ויבאו
זה שאמר הכתוב: (ד"ה ב כ)בהתחברך עם אחזיהו פרץ ה' את מעשיך.
על שנתחברו לרשע הזה לעבור בארצו חסרו אותו צדיק, לכך נסמכה פרשת אסיפת אהרן לאחר פרשת מלך אדום, ויט ישראל מעליו.

ויסעו מקדש
מהו כל העדה?
עדה שלמה עדה הנכנסת לארץ לפי שמתו יוצאי מצרים ואלו מן אותן שכתוב בהן: (דברים ד) חיים כולכם היום.

מהו הר ההר?
הר על גבי הר כתפוח קטן על גבי תפוח גדול, אף על פי שהענן הולך לפניהם משפיל את הגבוה ומגביה את השפל, הניח הקדוש ברוך הוא את ההר הזה דוגמא שידעו נסים שעשה הקב"ה להם שלא הניח הר במדבר שלא יהו מתיגעין ועולים ויורדים.
ועוד, אע"פ שהיה הענן עושה כל המדבר מישור היה מניח מקום גבוה למשכן שהוא חונה שם, והניח ג' הרים:
הר סיני לשכינה,
והר נבו לקבורת משה,
והר ההר לקבורת אהרן.


מלמד שמודיעים לצדיקים יום מיתתן כדי שיורישו כתרים לבניהם.

ומפני מה לא מת אהרן כמו שמתה מרים שלא ידע בה בריה?
אלא נאמר למשה: יאסף אהרן
משל למלך, שהיה לו שני קטליקין ולא היו עושין דבר בלא דעת המלך, היה לאחד מהם חלק יפה אצל המלך והיה המלך צריך לו.
אמר המלך: אע"פ שהוא ברשותי איני נוטלו, עד שאני מודיען.
כך אמר הקדוש ברוך הוא: הללו זקנים שני צדיקים לא עשו דבר חוץ מדעתי ועכשיו כשאני מסלקן, איני מסלקן עד שאני מודיען, לכך נאמר: יאסף אהרן.
אמר לו: ריבוני הנח אותו אצל בני ראובן ובני גד.
אמר לו: אשר נתתי לבני ישראל מיתתו מעכבת מתנת הארץ, רצונך שלא ימות ולא יכנסו ישראל לארץ?!
לכך נאמר: אשר נתתי לבני ישראל.


על אשר מריתם את פי
זה שאמר הכתוב: (משלי י) לא ירעיב ה' נפש צדיק, זה אדם הראשון שכל הצדיקים שיעמדו ממנו נגזרה עליהם מיתה אינן נפטרין, עד שרואין פני שכינה, ומוכיחין אדה"ר ואומרים לו: אתה גרמת לנו מיתה.
והוא משיבם: אני בידי חטא אחד ואתם אין כל אחד מכם שאין בידו יותר מארבע עונות.

ומנין שרואין פני שכינה ומוכיחים אדה"ר?
שנאמר: (ישעיה לח) אמרתי לא אראה יה יה בארץ החיים לא אביט אדם עוד עם יושבי חלד, הצדיקים נענשים מיתה על עבירות קלות שלא יהא אדה"ר נתפש על ידיהם, שנאמר: (משלי י) לא ירעיב ה' נפש צדיק לכך נאמר: על אשר מריתם את פי.


קח את אהרן והפשט
אמר לו הקב"ה: הרי את מנחמו שהוא מוריש כתרו לבניו מה שאין אתה מוריש לבניך.

ויפשט משה את אהרן את בגדיו וילבישם
והלא אם יצא כהן גדול בבגדי כהונה חוץ מהר הבית סופג את הארבעים שהם צמר ופשתים, אלא להודיעך שבלשון שקרבו לכהונה ואמר לו: קח את אהרן, בו בלשון אמר לו לעלות ההר.

ויעש משה כאשר צוה ה'
ללמדך, שאף על פי שאמר לו גזרה רעה על אהרן לא עיכב.


ויראו כל העדה כי גוע אהרן
כיון שירדו משה ואלעזר מן ההר נתקבצו כל הקהל עליהם, ואמרו להם: היכן אהרן?
אמרו להם: מת!
אמרו: היאך מלאך המות יכול לפגוע בו, אדם שעמד במלאך המות ועצרו, דכתיב: (במדבר יז) ויעמד בין המתים ובין החיים?!
אם אתם מביאין אותו מוטב, אם לאו נסקל אתכם!
באותה שעה עמד משה בתפלה, ואמר: ריבונו של עולם! הוציאנו מן החשד! מיד פתח הקדוש ברוך הוא את המערה והראהו להם, שנאמר: ויראו כל העדה כי גוע אהרן.

מה כתיב אחריו?
וישמע הכנעני מלך ערד
את מוצא כיון שמת אהרן נסתלקו ענני כבוד ונראו כאשה פרועה.

מי היה מלך ערד?
זה עמלק, שנאמר: (שם יג) עמלק יושב בארץ הנגב והחתי והיבוסי והאמורי יושב בהר והכנעני יושב על הים ועל יד הירדן, והיה יושב על הפרצה, כיון ששמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד מיד נתגרה בהם.

דרך האתרים
התייר הגדול שתר להם את הדרך, שנאמר: (שם י) וארון ברית ה' נוסע לפניהם וילחם בישראל.

אם עמלק היה למה נקרא שמו כנעני?
לפי שנאסרו ישראל להלחם בבני עשו, שנאמר: (דברים ב) אל תתגרו בם כי לא אתן לכם מארצם עד מדרך כף רגל כי ירשה לעשו נתתי את הר שעיר, כשבא עמלק נתגרה בהם פעם ושתים.
אמר להם הקב"ה: אין זה אסור עליכם כבני עשו, הרי הוא לכם ככנענים, שנאמר בהם: (שם כ) כי החרם תחרימם, לכך נקרא כנעני, מעולם רצועות מרדות היה עמלק לישראל.
את מוצא כיון שאמרו: (שמות יז) היש ה' בקרבנו מיד, ויבא עמלק.

(במדבר יד) ויאמרו איש אל אחיו נתנה ראש ונשובה מצרימה, וירד העמלקי והכנעני.
וכאן, וישמע הכנעני מלך ערד.
את מוצא כשמת אהרן יצא עליהם עמלק וחזרו לאחוריהם ז' מסעות, שנאמר: (דברים י) ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה שם מת אהרן.
וכי שם מת אהרן והלא בהר ההר מת, שנאמר: וימת אהרן שם בראש ההר, הפסוקים מוכיחים שהן שבע מסעות לאחור.
ללמדך, שחזרו לאחוריהם.