ויאמר בלעם אל בלק בנה לי בזה שבעה מזבחות
ולמה שבעה מזבחות?
כנגד שבעה מזבחות שבנו שבעה צדיקים מאדם ועד משה ונתקבלו:
אדם,
והבל,
ונח,
אברהם,
יצחק,
ויעקב,
ומשה,
שהיה אומר: למה קבלת את אלו לא בשביל עבודה שעבדו לפניך קבלתם?!
לא נאה לך שתהא נעבד משבעים אומות ולא מאומה אחת?!
השיבו רוח הקדש: (משלי טז) טוב פת חריבה,טוב מנחה בלולה בשמן וחריב.,
מבית מלא זבחי ריב, שאתה רוצה להכניס מריבה ביני ובין ישראל.

ויעש בלק כאשר וגו' ויעל וילך שפי
דעתו היה לקלל, שעד אותה שעה היה שפוי ומן אותה שעה נטרד.

ויקר אלהים אל בלעם
אמר לו: רשע, מה אתה עושה?
אמר: את שבעת המזבחות ערכתי!
משל לשולחני המשקר במשקלות. בא בעל השוק והרגיש בו.
אמר לו: אתה משקר במשקל?!
אמר לו: כבר שלחתי דורון לביתך.
ואף כך בלעם.
רוח הקדש אמר לו: רשע, מה אתה עושה?
אמר לו: את שבעת המזבחות ערכתי!
אמר לו (שם טו) טוב ארוחת ירק, טובה סעודה שעשו ישראל במצרים ואכלו על מצות ומרורים, מפרים שאתה מקריב על ידי שנאה.

וישם ה' דבר בפי בלעם
שעיקם פיו ופיקמו כאדם הקובע מסמר בלוח.

ר' אלעזר אומר:
מלאך היה מדבר, ויאמר שוב אל בלק וכה תדבר.

וישב אליו והנה נצב על עולתו הוא וכל שרי מואב
שהיו עומדין ומצפין מתי יבא.


וישא משלו ויאמר מן ארם ינחני
פתח ואמר: מן הרמים הייתי והורידני בלק לבאר שחת.

ינחני
כמה דאת אמר: (יחזקאל לב) נהה על המון מצרים והורידהו.

דבר אחר:
מן ארם
עם רם שלמעלן הייתי והורידני בלק מכבודי.
משל למי שמהלך עם המלך ראה ליסטין הניח את המלך וטייל עם הליסטין, כשחזר אצל המלך, אמר לו המלך: לך עם אותו שטיילת עמו שאי אפשר לך שתלך עמי.
כך בלעם נזקק לרוח הקדש וחזר להיות קוסם כבתחילה, שנאמר: (יהושע יג) ואת בלעם בן בעור הקוסם לפיכך צווח רם הייתי והורידני בלק.

דבר אחר:
מן ארם ינחני
אמר לו: השוינו שנינו להיות כפויי טובה אילולי אברהם אביהם לא היה בלק, שנאמר: (בראשית יט)ויהי בשחת אלהים את ערי הככר ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט. ולולי אברהם לא פלט לוט מסדום ואתה מבני בניו של לוט ואלולי יעקב אביהם לא הייתי אני בעולם, שלא ראה לבן בנים אלא בזכות יעקב, שבתחילה כתיב: (שם כט) ורחל באה עם הצאן ואלו היה לו בנים היאך בתו רועה?!
ומשהלך יעקב לשם נתנו לו בנים, שנאמר: (שם לא) וישמע את דברי בני לבן.
וכן אמר לו: (שם ל) נחשתי ויברכני ה' בגללך.

לכה ארה לי
מי שהוא מארר לעצמו מארר, שכך כתיב: (שם יב)ומקללך אאור.
ואומר: אורריך ארור.

לכה ארה לי יעקב ולכה זועמה ישראל
אילו לאומה אחרת בקש שאקלל כגון בני אברהם ויצחק הייתי יכול, אלא יעקב מלך שבורר לעצמו מנה ועמד אחד ואמר גנאי עליה, כלום יש לו חיים?!
ואלו חבלתו ונחלתו וסגולתו, שנאמר: (דברים לב)כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו והייתם לי סגולה.

ולכה זועמה ישראל
מלך שנטל עטרה ונתנה בראשו, ואמר אדם שאינה כלום, יש לו חיים?!
ואלו כתיב בהן (ישעיה מט) ישראל אשר בך אתפאר.

מה אקב לא קבה אל
בשעה שהיו ראויין להתקלל לא נתקללו, כשנכנס יעקב ליטול את הברכות נכנס במרמה דכתיב: (בראשית כו)ואת עורות גדיי העזים.
אמר אביו: מי אתה?
אמר לו:אנכי עשו בכורך, מי שמוציא שקר מפיו אינו ראוי להתקלל?!
ולא עוד, אלא שנתברך, דכתיב: (שם)גם ברוך יהיהוהיאך אני מקללן?!
לא קבה אל.

דבר אחר:
מה אקוב לא קבה אל
בנוהג שבעול לגיון שמרד במלך חייב מיתה ואלו כפרו בו ומרדו ואמרו: (שמות לב) אלה אלהיך ישראל לא היה צריך לכלותן?!
אלא אפילו באותה שעה לא זז מחיבתן, לוה להן ענני כבוד ולא פסקו מהן המן והבאר.
וכן הוא אומר: (נחמיה ט) כי עשו להם עגל מסכה וגו' ואתה ברחמך הרבים לא עשיתם כלה במדבר, עמוד הענן לא סר מעליהם יומם ומנך לא מנעת מפיהם ומים מסלע הוצאת להם והיאך אני יכול לקללם?!

מה אקב לא קבה אל
בשעה שהיה מצוה אותם על הברכות ועל הקללות, בברכות היה מזכירן, שנאמר: (דברים כח) אלה יעמדו לברך את העם.
בקללות לא היה טובען, שכן הוא אומר:ואלה יעמדו על הקללה בהר עיבל.
וכשהן חוטאין ואומר להביא עליהן קללה, אינו כותב שהוא מביאה אלא בברכות, הוא בעצמו מברכן, שנאמר: (שם)ונתנך ה' אלהיך עליון וגו', יצו ה' אתך את הברכה.

ובקללות לא היה טובען, שכן הוא אומר: (שם) והיה אם לא תשמעו ובאו עליך, מעצמן. הוי, מה אקב לא קבה אל.

כתיב: כי מראש צורים אראנו להודיע שנאתו של אותו רשע שמתוך ברכותיו אתה יודע מחשבתו.
למה הדבר דומה?
לאדם שבא לקוץ את אילן, מי שאינו בקי קוצץ את הגופים כל ענף וענף ומתייגע והפיקח מגלה את השרשין וקוצץ.
כך אמר אותו רשע: מה אני מקלל כל שבט ושבט הריני הולך לשרשן.
בא ליגע מצאן קשים, לכן אמר: כי מראש צורים אראנו.

דבר אחר:
כי מראש
אלו אבות.

ומגבעות
אלו אמהות.

הן עם לבדד ישכן
וכשהוא משמחן משמחן לבדן, שנאמר: (דברים לב) ה' בדד ינחנו.
וכשהאומות בעוה"ז שמחים הן אוכלים עם כל מלכות ומלכות ואין עולה להם מן החשבון, שנאמר: ובגויים לא יתחשב.

מי מנה עפר יעקב
מי יוכל למנות מצות שהן עושין בעפר?
(שם כב)לא תחרוש בשור ובחמור.
לא תזרע כרמך כלאים.
(במדבר יט)ואסף איש טהור את אפר הפרה.
ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן.
(ויקרא יט)שלש שנים יהיה לכם ערלים.
וכן כולם.

ומספר את רובע ישראל
הרביעית שלהן.
מי יוכל למנות אוכלוסין שיצאו מאותן שהיו חוטפות ומחבבות את המצות.
(בראשית ל)ותאמר לה המעט קחתך את אישי.
(שם)הנה אמתי בלהה בא אליה.
ותרא לאה כי עמדה מלדת.
(שם טז) ותקח שרי אשת אברם את הגר.

תמות נפשי מות ישרים
משל לטבח שבא לשחוט פרתו של מלך התחיל המלך רואה, כיון שהרגיש שהמלך רואה התחיל משליך את הסכין ומשפשף בה וממלא את האבוס לפניה, התחיל לומר: תצא נפשי שבאתי לשוחטה והרי זנחתיה.
כך בלעם אמר: תצא נפשי שבאתי לקלל ואני אברך.

ויקחהו שדה צופים ראש הפסגה
ראש
שיש פרצים שם, ששם מת משה, שנאמר: עלה ראש הפסגה.
יש פרצה גדולה מזו, שראה בנחשים והיה סבור ששם יכלו.


ויבן שבעה מזבחות, ויאמר אל בלק התיצב כה על עולתיך, ויקר אלהים אל בלעם וגו' וישם ה' דבר בפיו
כאדם שנותן בלינוס בפי בהמה ופוקמה להיכן שירצה, כך הקב"ה פוקם את פיו, כיון שאמר לו: שוב אל בלק וברכם!
אמר: מה אני הולך אצלו לפוח את נפשו! בקש לילך לעצמו נתן הקדוש ברוך הוא לו בלינוס, שוב אל בלק וכה תדבר וישב אליו והנה נצב על עולתו.

בראשונה כתיב בו: הוא וכל שרי מואב, כשראו שלא הועילו כלום הניחוהו ונשתיירו מקצת שרי מואב אתו.

ויאמר לו בלק מה דבר ה'
שראה שאינו ברשות עצמו לומר מה שהיה רוצה ישב לו והיה משחק בו, כיון שראה בלעם שהיה משחק אמר לו בלעם: עמוד! אין אתה רשאי לישב ודברי המקום נאמרים!

קום בלק ושמע האזינה עדי בנו צפור
שניהם היו מנה בן פרס שהיו עושין עצמן גדולים מאבותיהם.

לא איש אל ויכזב
אינו כבשר ודם שבשר ודם קונה אוהבים מצא אחרים יפים מהם כופר בראשונים והוא אינו כן, אי אפשר לו לשוב משבועת האבות הראשונים.

ההוא אמר ולא יעשה
אומר להביא עליהן רעות אם עשו תשובה הוא מבטלן.
את מוצא כתוב בתורה: (שמות כב)זובח לאלהים יחרם וגו'. ועשו את העגל והיו ראויין לכלייה והייתי סבור לקללן ולהכחידן ומעט עשו תשובה ובטל. (שם לב) וינחם ה' על הרעה וכן במקומות הרבה.
שאמר על יכניה: (ירמיה כב) כי לא יצלח מזרעו איש.
ואומר: (חגי ג) והפכתי כסא ממלכות והשמדתי חוזק ממלכות הגוים.
(שם) ביום ההוא נאם ה' צבאות אקחך זרובבל בן שאלתיאל עבדי (נאם ה') ושמתיך כחותם על לבי.
ובטל מה שאמר לאביו: (ירמיה כב)חי אני נאם ה' כי אם יהיה כניהו בן יהויקים מלך יהודה חותם על יד ימיני כי משם אתקנך.
וכן באנשי ענתות: (שם יא)ושארית לא תהיה להם, כיון שעשו תשובה קיימן, דכתיב: (נחמיה ו) אנשי ענתות מאה.

לא הביט און ביעקב
אמר בלעם: אינו מסתכל בעבירות שבידם,ואינו מסתכל אלא בגאות שלהן.

ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו
אמרת לי: לכה נא ארה לי יעקב, פרדס שיש לו שומר אין הגנב יכול להזיקו ואם ישן לו, הגנב נכנס. ואלו: (תהלים קכא) הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל והיאך אני יכול להזיקן?!

ה' אלהיו עמו
אמר לו בלק: הואיל ואינך יכול ליגע בהן מפני משה משמשן, ראה זה שעומד אחריו, מה יהיה?
אמר לו: אף הוא קשה כמותו.

ותרועת מלך בו
תוקע ומריע ומפיל חומה.

אל מוציאם ממצרים
אמרת לי: עם יצא ממצרים מעצמן ואינו כן, אלא הוא הוציאם.

כתועפות ראם
כך הוא מדתו, חטאו קמעא הורידן כעוף, שנאמר: (הושע ט)אפרים כעוף יתעופף כבודם.
זכו מעלן ומרוממן כעב, שנאמר: (ישעיה ס)מי אלה כעב תעופינה.

כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל
הרי את מחזר ומנחש ומקסם באי זה מקום תשלוט בהם והם אינם כן, כשהן צריכין להלחם בשונא עומד כה"ג ולובש אורים ותומים ונשאל בהקב"ה וכל הגויים מקסמים ומנחשים ואלו משברין אותם בתשובה, שנאמר: (ישעיה מד)מפר אותות בדים וקוסמים יהולל.

כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל
ראתה עינו את ישראל יושבין לפני הקדוש ברוך הוא, כתלמיד לפני רבו, לעתיד לבוא ושואלין ממנו כל פרשה ופרשה למה נכתבה.
וכן הוא אומר: (שם כג) כי ליושבים לפני ה' יהיה סחרה לאכל לשבעה ולמכסה עתיק.
ואומר: (שם ל) ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך, ומלאכי השרת רואין אותן ושואלין אותן: מה הורה לכם הקב"ה?
לפי שאינן יכולין ליכנס במחיצתן, שנאמר: כעת יאמר ליעקב וגו'.

הן עם כלביא יקום
אין אומה בעולם כיוצא בהם, הרי הן ישנים מן התורה ומן המצות ועומדין משנתן כאריות וחוטפין קריאת שמע וממליכין להקדוש ברוך הוא ונעשין כאריות ומפליגין לדרך ארץ למשא ומתן, אם נתקל אחד מהם בכולם או אם מחבלין, באין ליגע באחד מהן ממליך להקב"ה.

לא ישכב עד יאכל טרף
כשהוא אומר: ה' אחד, נאכלין המחבלין מפניו, ומלחשין אחריו: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועדובורחין והוא נסמך בקריאת שמע משומרי היום לשומרי הלילה וכשבא לישן, מפקיד רוחו להקדוש ברוך הוא, שנאמר: (תהלים לא) בידך אפקיד רוחי, וכשננער ממליך בהקב"ה.
השומרים בלילה מוסרין אותו לשומרי היום, שנאמר: (שם קל)נפשי לה' משומרים לבוקר שומרים לבוקר, לכן בלעם אומר: אי זו אומה כזו?!

ודם חללים
מתנבא, שאין משה מת, עד שיתן נקמה בו ובחמשת מלכי מדין, שנאמר: לא ישכב עד יאכל טרף, זה בלעם, הוי, ודם חללים ישתה.
ואת מלכי מדין הרגו על חלליהם.

וכלי הקדש, זה הציץ, שכתוב בו:קדש לה'.
אמר להם משה לישראל: בלעם הרשע עשה להם כשפים ופורח ומפריח לחמשת המלכים, הראו לו את הציץ, ששמו של הקדוש ברוך הוא גלוף עליו, והן נופלין תדע, שכן כתיב (במדבר לא) ואת מלכי מדין הרגו על חלליהם את אוי ואת רקם ואת בלעם בן בעור.
מה בקש אותו רשע עם מלכי מדין, לא כך כתיב: וילך בלעם וישב למקומו?!
אלא מששמע שנפלו בעצתו כ"ד אלף חזר ליטול מהן שכרו, לכך כתיב: בלעם בן בעור עם חמשת מלכי מדין.