(ב): כי קדשו -

המחתות, והם אסורין בהנאה שכבר עשאום כלי שרת, לשון רש"י.

ולא ידעתי טעם לאיסור הזה, שהרי קטורת זרה הקריבו וזר שעשה כלי שרת להקריב בחוץ באיסור אינו מקודש. אבל יש לומר, כי בעבור שעשו כן על פי משה היו קדש, כי הם הקדישו אותם לשמים לפי שחשבו שיענה אותם האלוהים באש ותהיינה המחתות האלה כלי שרת באהל מועד לעולם.
והנכון בעיני, כי יאמר הכתוב (פסוק ג): כי הקריבום לפני ה' ויקדשו ויהיו לאות לבני ישראל, כלומר אני הקדשתי אותם מעת שהקריבו אותם לפני כדי שיהיו לאות לבני ישראל:

(ה): כאשר דבר ה' ביד משה לו -

כמו עליו על קרח, ומהו "ביד משה" ולא כתב "אל משה", רמז לחולקים על הכהונה שלוקין בצרעת כמו שלקה משה בידו, ועל זה לקה עזיהו בצרעת. ולפי פשוטו, ולא יהיה בלוע ושרוף כקרח וכעדתו, אך כאשר נעשה למשה בידו שלקה בצרעת. ויש פותרים, למען אשר לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן הוא, כאשר דבר ה' ביד משה לאהרן שיהיו הוא ובניו כוהנים ולא זר, לשון רש"י.

והנכון שהוא רומז אל אלעזר הנזכר, שאמר הכתוב (פסוק ב): אמור אל אלעזר בן אהרן וגו'. ושיעורו, ויקח אלעזר הכהן את מחתות הנחושת אשר הקריבו השרופים וירקעום צפוי למזבח כאשר דבר ה' ביד משה לו, זיכרון לבני ישראל וגו':

(ו): אתם המתם את עם ה' -
אמר אונקלוס:

אתון גרמתון דמית עמא דה'.

יפתור, כי יאשימו אותם על שנתנו העצה הזאת להקטיר קטורת זרה לפני ה', מדעתם שהמקריבים אותם נשרפים. כי השם לא אמר למשה להקריב הקטורת הזאת, והוא לא אמר לישראל בשם ה' לעשות כן, אם כן מעצמם נתנו העצה הזאת אשר מתו בה העם, והיו יכולין לתת אות ומופת אחר במטה או בזולתו.

ור"א אמר:

מה ראיה זו ששבט לוי נבחר ונבחר אהרן לכהן גדול, ויתכן שבתפילתכם או בחכמה שידעתם שרפתם המקריבים.

וכן נראה שלא האמינו, כי מה שאמר אחרי כן (פסוק יז כ): דבר אל בני ישראל וקח מאתם מטה מטה וגו' והיה האיש אשר אבחר בו מטהו יפרח והשכותי מעלי וגו', ראיה שלא האמינו העם בשריפה הזאת שנבחרו הלווים והוחלפו הבכורות בהם, רק חשבו כי משה ואהרן גרמו השריפה, או שהיה העונש בקטורת אש זרה אשר לא ציווה אותם וקטורת אהרן הייתה קטורת הבקר כאשר פירשתי (ויקרא י ב). ולא הייתה התלונה רק על השריפה, לא על הבליעה, כי השם אמר למשה העלו מסביב וגו' וזה ירמוז על פתיחת פי הארץ, ומשה הגיד זה לישראל בשם ה', ודתן ואבירם היו חייבים יותר שהיו מלעיבים במלאכי אלוהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו:

והנכון בעיני, שהיו העם מאמינים עתה בכהונת אהרן שכבר יצאה אש מלפני ה' ותאכל את קורבנותיו, אבל היו חפצים שיהיו הבכורות משרתי המשכן במקום הלווים , ולא ירצו בחלופין שעשו בהם, כי היו חפצים שיהיה לכל השבטים חלק בעבודת בית ה'. והנה יתלוננו, אתם המיתם אותם, שנתתם העצה הזאת שיקריבו קטורת ככוהנים, והם היו ראויים לעבודת לווים לא שיהיו ככוהנים מקריבי קטרת, וזה טעם פרח מטה אהרן לבית לוי (פסוק כג):

(י): הרמו מתוך העדה הזאת -
לא הבינותי טעם הכתוב הזה וחברו למעלה (לעיל טז כא): הבדלו מתוך העדה הזאת, כי יש באלוהים להמית בדבר רבים סביב צדיק אחד והוא לבדו נשאר כאשר היה בבכורי מצרים, וכן היה בכל המגפות שלושה ישנים בטלית אחת השנים מתים והאמצעי נמלט?

ונראה, שהיה הקצף יוצא להמית גם כל העדה כמיתת החטאים האלה שנמשכו אחריהם, בפתיחת פי הארץ או באש היוצאת, והם מכות כוללות ראויות להמית כל העומדים שם ביחד, זולתי אם יעשה נס שינוי בנמלטים, או שאמר הקב"ה כן לכבוד הצדיקים שכל זמן שהם בתוכם לא ישלח ידו בהם. והכוונה באלה וכיוצא בהם, להודיע שהם צריכים בקשת רחמים וכפרה, ומשה הוא המזרז לעשות כן מיד:

(יז - יח): שנים עשר מטות -
מטה אהרן הוא בי"ב, כי לא אמר ותקח מטה לבית לוי ותכתוב עליו שם אהרן, אבל הוא במנין הנזכר, והנה לא נחשב יוסף רק לשבט אחד.
והטעם, כי לא ימנו שבטי ישראל לעולם רק שנים עשר, ומפני שיחשוב לוי יחשוב יוסף רק אחד. ועוד אפרש זה בסדר וזאת הברכה (דברים לג ו): אם יברכני ה' להגיע לשם:

איש את שמו תכתב על מטהו -
יש מפרשים: שם ראש השבט ראובן שמעון לוי ויהודה.
והנכון, שם הנשיאים, ועשה אהרן נשיא לשבט לוי. והוצרך לפרש כי הם מטה אחד ונשיא אחד להם, לומר אע"פ שחילקתים לשתי משפחות כהונה לבד ולוויה לבד, מכל מקום שבט אחד הוא ונשיא אחד להם.
והטעם כאשר פירשתי (בפסוק ו), כי לא הוצרכו ראיה רק שנבחר השבט ההוא מכל שבטי ישראל:

(כה): למשמרת לאות -

לזיכרון שבחרתי לאהרן לכהן, ולא ילינו עוד על הכהונה, לשון רש"י.

ואין המטה הזה אות רק על מטה לוי שנבחר משאר השבטים, לא על אהרן שתהיה לו הכהונה. והנכון, למשמרת לאות, על שבט לוי תמורי הבכורות, כי השריפה אות על הכהונה והפרח על הלוויה כמו שפירשתי (בפסוק ו). וזה טעם פרח מטה אהרן לבית לוי (פסוק כג), כי לכל בית לוי פרח ובזכותם.
ואפשר שכיון שנודע במטה שאין השם חפץ בבכורות והוא חפץ בשבט לוי, שתהיה הכהונה לאהרן בלא תרעומת, כי הוא הנכבד בשבט והנשיא בהם במטה ולו תאות שררת השבט ההוא. ואינו נכון בעיני, כי גרשון בכור לוי.