(יד): וטעם החטאת שיקריב הנזיר ביום מלאת ימי נזרו, לא נתפרש.
ועל דרך הפשט כי האיש הזה חוטא נפשו במלאת הנזירות, כי הוא עתה נזור מקדושתו ועבודת השם, וראוי היה לו שיזיר לעולם ויעמוד כל ימיו נזיר וקדוש לאלוהיו, כעניין שאמר (עמוס ב יא): ואקים מבניכם לנביאים ומבחוריכם לנזירים, השוה אותו הכתוב לנביא, וכדכתיב (לעיל פסוק ח): כל ימי נזרו קדוש הוא לה' והנה הוא צריך כפרה בשובו להיטמא בתאוות העולם:

(כא): זאת תורת הנזיר -
שיעור הכתוב, זאת תורת הנזיר אשר ידור נדר נזיר, קרבנו לה' על נזרו יהיה מלבד אשר תשיג ידו.
או, זאת תורת הנזיר וזאת תורת קרבנו לה' על נזרו.

ויתכן שיאמר, זאת תורת הנזיר שידור את קרבנו על נזרו, כלומר שלא יפרש דבר בקרבן רק ידור אביא קרבן על נזרי או שיאמר בסתם הריני נזיר, כי כיון שנדר בנזיר נדור הוא בקרבן הנזכר, וחזר ואמר "מלבד אשר תשיג ידו" שאם היה עשיר ירבה בקרבנו. וכפי נדרו אשר ידור בקורבנות בין עשיר בין עני, כן יעשה על תורת נזרו, לרבות ולא למעט. והזכיר זה ללמד שאם היה עשיר ורצה להרבות קורבנות, או שנדר בתחילה הריני נזיר ואקריב אלף עולות ושלמים, שיביא את כולן ביום מלאת ולא ישתה יין עד הקריבו את כולם, כי הכל תורת נזרו.
ויתכן מלבד אשר תשיג ידו שיעשה כפי נדרו אשר ידור, והזכיר זה כי דרך העשיר לידור כן:

(כג): דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו -
כבר הזכרתי בסדר ויהי ביום השמיני (ויקרא ט כב): כי ציווה את אהרן לשאת את ידיו אל העם ולברך אותם ביום ההוא, וכאן ציווה לדורות לאהרן ולבניו ופירש הברכה שיברכו אותם. והזכירה בהקמת המשכן, כי שם ציווה ה' את הברכה חיים עד העולם.

וכמו שאמרו רבותינו (סוטה לז ב):

במקדש בשם המפורש ובמדינה בכנויו, במקדש היו אומרים אותה ברכה אחת ובגבולין שלוש ברכות, כי הברכה במקדש מיוחדת בשם המיוחד:

(כד - כז): וטעם יברכך ה' וישמרך -
על דרך האמת, כי הברכה מלמעלה, והשמירה שתשמור אותה, כטעם זכור ושמור.

ועוד יאר השם -
הגדול את פניו - המביטים בך.

וכך אמרו בספרי (נשא מא):

ר' נתן אומר זה מאור שכינה.

ויחנך -
שתשא חן בעיניו, כעניין שאמרו (ב"ר ט ד):

עולמי עולמי הלואי תהא מעלת חן לפני בכל שעה.

ועוד ישא השם פניו -
אל השמים ממעל.

וישם לך שלום -
הכל בביתך.

וכך אמרו בספרי (נשא מב):

ר' נתן אומר זה שלום מלכות בית דוד.

ושמו את שמי -
הגדול על בני ישראל.

ואני אברכם -
כי אני המדבר הנני, ושלום.