פסוק א-ב
וַיִּקַּח קרַח. שִׁעוּר הַכָּתוּב וְסִדְּרו כְּאִלּוּ אָמַר: "וַיִּקַּח קרַח וְדָתָן וַאֲבִירָם וְאון בֶּן פֶּלֶת, חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם נְשִיאֵי עֵדָה, וַיָּקוּמוּ לִפְנֵי משֶׁה, וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְרָאֵל". וְאַחַר כָּךְ,

פסוק ג
וַיִּקָּהֲלוּ עַל משֶׁה וְעַל אַהֲרן. קרַח דָּתָן וַאֲבִירָם נִקְהֲלוּ לְהִתְרָעֵם עַל משֶׁה וְעַל אַהֲרן, בְּמַעֲמַד חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם נְשִיאֵי הָעֵדָה שֶׁהָלְכוּ שָׁם בַּעֲצַת אֵלֶּה הַמִּתְרַעֲמִים, בְּעֵת שֶׁהָיוּ לִפְנֵי משֶׁה "אֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְרָאֵל" הַבָּאִים לְדִין. וְאותָם הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם נועֲדוּ שָׁם כְּמו הולְכִים לְתֻמָּם אֶל משֶׁה לְהִתְיַצֵּב שָׁם עִמּו, כְּדֵי שֶׁכְּשֶׁיִּקָּהֲלוּ קרַח דָּתָן וַאֲבִירָם אַחַר כָּךְ עַל משֶׁה וְאַהֲרן, יִהְיוּ הֵם כֻּלָּם כְּאֶחָד מַסְכִּימִים לְדִבְרֵי הַנִּקְהָלִים, לִפְנֵי אותָם אֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְרָאֵל שֶׁנִּמְצְאוּ שָׁם, וּבָחֲרוּ שָׁעָה שֶׁיִּהְיֶה שָׁם הֲמון עַם, כְּדֵי לְפַרְסֵם וּלְהַעֲבִיר קול בַּמַּחֲנֶה לְמַעַן יִרְבּוּ מִתְקומְמִים עִמָּהֶם.

כִּי כָל הָעֵדָה. כָּל אֶחָד מֵהֶם.

כֻּלָּם קְדשִׁים. מִכַּף רֶגֶל וְעַד לָראשׁ, כְּמו שֶׁאָמַר "וִהְיִיתֶם קְדשִׁים לֵאלהֵיכֶם" (לעיל טו, מא).

וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ. בְּעִנְיַן הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁאֲסַרְתֶּם הָעֲבודָה לַבְּכורות, וּמשֶׁה כְּבָר כִּהֵן כָּל ז' יְמֵי הַמִּלוּאִים, וְאַהֲרן וּבָנָיו כּהֲנִים לְעולָם.

פסוק ה
וַיְדַבֵּר אֶל קרַח וְאֶל כָּל עֲדָתו. הודִיעָם שֶׁהִרְגִּישׁ בְּתַחְבּוּלותָם וּבְקֶשֶׁר עֲדָתָם.

אֶת אֲשֶׁר לו. מִי הוּא הַמְדַבֵּר לִכְבודו יִתְבָּרַךְ.

וְאֶת הַקָּדושׁ וְהִקְרִיב אֵלָיו. וְיודִיעַ מִי הוּא הַקָּדושׁ שֶׁרָאוּי שֶׁיַּקְרִיב לְפָנָיו קָרְבָּנות.

וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּו יַקְרִיב אֵלָיו. אותו לְבַדּו יַקְרִיב ה' לו מִתּוךְ הַהֲפֵכָה שֶׁתִּהְיֶה בַּשְּׁאָר, כְּעִנְיַן "הִבָּדְלוּ מִתּוךְ הָעֵדָה" (להלן פסוק כא).

פסוק ז
הוּא הַקָּדושׁ. הוּא לְבַדּו, שֶׁלּא יִזְכֶּה לָזֶה אֶלָּא אֶחָד בִּלְבָד. וְזֶה אָמַר לְמַעַן יִירְאוּ וְיָשׁוּבוּ בִּתְשׁוּבָה וְלא יאבְדוּ, כִּי לא יַחְפּץ בְּמות הַמֵּת.

רַב לָכֶם בְּנֵי לֵוִי. אַתֶּם "הָאָדָם אֲשֶׁר לְקרַח" דָּבָר גָּדול אַתֶּם מַטִּילִים עֲלֵיכֶם, כִּי יותֵר יִקְצף ה' עֲלֵיכֶם בִּהְיותְכֶם כְּבָר נִבְחָרִים לַעֲבודָתו.

פסוק ט
וְלַעֲמד לִפְנֵי הָעֵדָה לְשָׁרְתָם. לְשָׁרֵת אֶת הָאֵל יִתְעַלֶּה בְּשִׁיר, וְאֶת מִשְׁכָּנו בַּעֲבודַת מַשָּׂא וְזוּלָתו (סוף פרשת במדבר). וְרָצָה שֶׁתַּעֲשׁוּ זֶה הַשֵּׁרוּת "לִפְנֵי הָעֵדָה", לְהודִיעָם חֶסְרונָם שֶׁנִּפְסְלוּ הֵם מִן הָעֲבודָה וְאַתֶּם נִבְחַרְתֶּם תַּחְתָּם.

פסוק יא
לָכֵן אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הַנּעָדִים. אֲנִי אומֵר לָכֶם.

עַל ה'. דְּעוּ שֶׁאֲנִי מַשְׁלִיךְ עַל ה' יְהָבִי, שֶׁיִּתְבַּע הוּא עֶלְבּונִי, וְלא אֶתְקומֵם אֲנִי עֲלֵיכֶם כְּלָל.

פסוק יד
אַף לא אֶל אֶרֶץ.. וַתִּתֶּן לָנוּ. לא דַּי שֶׁהֲרֵעותָ לָנוּ לְהוצִיאָנוּ מֵ"אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ" (פסוק יג) אֶל הַמִּדְבָּר, כִּי גַּם אַתָּה מְצַחֵק בָּנוּ שֶׁלּא הֲבִיאותָנוּ אֶל הָאָרֶץ שֶׁאָמַרְתָּ כְּלָל, וּדְבָרֶיךָ הֵם כְּאִלּוּ נָתַתָּ לָנוּ בָּהּ נַחֲלַת שָדֶה וָכֶרֶם, בְּצַוּותְךָ מִצְות הַתְּלוּיות בָּאָרֶץ וְאָמַרְתָּ "לא תְכַלֶּה פְאַת שָדְךָ.. וּפֶרֶט כַּרְמְךָ" (ויקרא יט, ט-י), כְּאִלּוּ כְּבָר הָיְתָה שֶׁלָּנוּ וְהָיוּ לָנוּ בָהּ שָדֶה וָכָרֶם.

הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר. הֲתַחְשׁב לְנַקֵּר עֵינֵינוּ בְּאפֶן שֶׁלּא נַכִּיר תַּחְבּוּלותֶיךָ.

פסוק טו
אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם. אַל תֵּפֶן אֶל שׁוּם מִין קָרְבָּן שֶׁיַּקְרִיבוּ לְכַפֵּר עֲלֵיהֶם, עַל הֵפֶךְ "יָרַח מִנְחָה" (שמואל א כו, יט), וְזֶה כִּי אֵינִי מוחֵל עַל עֶלְבּונִי, וְאֵין לִמְחול לָהֶם בִּלְעֲדֵי זֶה, כְּאָמְרָם: 'עֲונות שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרו, אֵין יום הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר עַד שֶׁיְּרַצֶּה חֲבֵרו' (יומא פה, ב במשנה). וְכֵן יִרְמְיָהוּ (יח, כ-כג) אָמַר: "כִּי כָרוּ שׁוּחָה לְנַפְשִׁי, זְכר עָמְדִי לְפָנֶיךָ לְדַבֵּר עֲלֵיהֶם טובָה.. אַל תְּכַפֵּר עַל עֲונָם, וְחַטָּאתָם מִלְּפָנֶיךָ אַל תֶּמְחִי".

לא חֲמור אֶחָד מֵהֶם נָשָאתִי. אֲפִלּוּ בַּמֶּה שֶׁיֶּהֱנֶה הֶדְיוט מֵחֲבֵרו לא נֶהֱנֵיתִי מֵהֶם שֶׁלּא קִבַּלְתִּי מֵהֶם אֲפִלּוּ חֲמור בְּהַשְׁאָלָה. וְאִם כֵּן, הָיְתָה שְרָרָתִי עֲלֵיהֶם כֻּלָּהּ לְתועַלְתָּם וּלְתַקֵּן עִנְיְנֵיהֶם, לא לְתועַלְתִּי וַהֲנָאָתִי כְּלָל כְּמִנְהַג כָּל מִשְתָּרֵר. וְאֵינָם מִתְרַעֲמִים עַל שְרָרָתִי, אֶלָּא מִצַּד מַה שֶּׁהֵם כְּפוּיֵי טובָה.

וְלא הֲרֵעותִי אֶת אַחַד מֵהֶם. אֲפִלּוּ אֵיבַת הַיּוצֵא מִבֵּית דִּין חַיָּב אֵין לָהֶם עָלַי, שֶׁלּא קָרָה לָהֶם שֶׁיָּבואוּ לְפָנַי לְדִין בְּאפֶן שֶׁאֲחַיְּבָם.

פסוק טז
אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הֱיוּ לִפְנֵי ה'. הֱיוּ מוּזְמָנִים לְדִין לְפָנָיו.

פסוק כא
הִבָּדְלוּ. שֶׁלּא תָּגֵן זְכוּתְכֶם עֲלֵיהֶם, כְּעִנְיָן "יְמַלֵּט אִי נָקִי" (איוב כב, ל).

פסוק כב
הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא. שֶׁהוּא עָשָה שֶׁנִּקְהֲלָה עָלֵינוּ הָעֵדָה, כְּאָמְרו "וַיַּקְהֵל עֲלֵיהֶם קרַח אֶת כָּל הָעֵדָה" (לעיל פסוק יט).

פסוק כד
דַּבֵּר אֶל הָעֵדָה לֵאמר, הֵעָלוּ מִסָּבִיב. פֵּרַשׁ שֶׁמַּה שֶׁאָמַר "הִבָּדְלוּ מִתּוךְ הָעֵדָה" (פסוק כא) לא אָמַר אֶלָּא עַל עֲדַת קרַח.

פסוק כו
פֶּן תִּסָּפוּ. שֶׁאֵינְכֶם רְאוּיִם לְהִנָּצֵל אִם תִּהְיוּ עִמָּהֶם כְּשֶׁיִּלְקוּ.

פסוק ל
וִידַעְתֶּם כִּי נִאֲצוּ. שֶׁאֵינָם רְאוּיִם לְיִקְרָא דְּשַׁכְבֵי וּלְהִקָּבֵר עִם שְׁאָר הָעָם.

פסוק לב
וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ. הִרְחִיבָה אֶת הַבְּקִיעָה עַד מְקום בָּתֵּיהֶם.

וְכָל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקרַח. וְאֶת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקרַח הַנִּמְשָׁכִים אַחֲרָיו בְּמַחְלקָתו. וְלָכֵן לא מֵתוּ בָּנָיו שֶׁלּא נִגְרְרוּ אַחֲרָיו בָּזֶה.

וְאֶת כָּל הָרְכוּשׁ. שֶׁלּא יִזְכּוּ שֶׁיֶּהֱנוּ צַדִּיקִים בַּעֲמָלָם, כְּעִנְיָן 'נָפְלָה סֶלַע מֵחֵיקו וּמְצָאָהּ עָנִי וְנִתְפַּרְנֵס בָּה'.

פסוק לג
וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ. הִגִּיד שֶׁלּא קָרָה בְּאותָהּ הַפְתִיחָה כְּמו שֶׁיִּקְרֶה בִּפְתִיחַת הָרַעַשׁ שֶׁהִיא לא תִּסָּגֵר תֵּיכֶף. אָמְנָם זאת נִסְגְּרָה תֵּיכֶף, כְּפותֵחַ פִּיו לִבְלועַ דָּבָר וְיִסְגְּרֶנּוּ אַחַר הַבְּלִיעָה.