וידבר ה' אל משה במדבר סיני
זה שאמר הכתוב: צדקתך כהררי אל, משפטיך תהום רבה וגו' (תהל' לו ז).
צדקתך כהררי אל, זה צדקה שאתה מביא לעולם, מפורסמת היא על ההרים הללו.
משפטיך תהום רבה. משפט שאתה עושה בעולם, כתהום רבה.
מה תהום רבה בסתר, אף משפטיך בסתר.

כיצד?
כיון שחרבה ירושלים, בתשעה באב חרבה. וכשהראה לו ליחזקאל, מראה לו בעשרים לחדש.

למה?
שלא לפרסם באיזה חדש חרבה.
אבל כשהוא בא לגדל את ישראל, הוא מפרסם באיזה יום, באיזה מקום, באיזה חדש, באיזו שנה, באיזו אפטיא.

באיזה יום?
באחד לחדש.

באיזה מקום?
במדבר סיני.

באיזה חדש?
לחדש השני.

באיזה שנה?
בשנה השנית.
לאיזה אפטיא, לצאתם מארץ מצרים.

מה אמר להם?
שאו את ראש כל עדת בני ישראל:


וידבר ה' אל משה במדבר סיני
זה שאמר הכתוב: הדור אתם ראו דבר ה', המדבר הייתי לישראל אם ארץ מאפליה (ירמ' ב לא).
אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, על שאמרתם למשה, למה העליתנו ממצרים למות במדבר (במד' כא ה).
המדבר הייתי לישראל, כמדבר עשיתי לכם או כמדבר נהגתי אתכם.

בנוהג שבעולם, מלך בשר ודם שיוצא למדבר, שמא מוצא שם שלוה כשם שהיה בפלטרין שלו אכילה ושתיה. ואתם הייתם עבדים למצרים, והוצאתי אתכם משם, והרבצתי אתכם בסבסטין (ס"א סוגמטין), שנאמר: ויסב אלוהים את העם דרך המדבר (שמות יג יח).

מאי ויסב?
מלמד שהרביצם כדרך שהמלכים מסובין, רבוצין על מטותיהן. (ולא העמדתי לכם שלושה פרעושין אפילו לצער אתכם) ואף העמדתי לכם שלושה גואלים משמשין אתכם, שנאמר: ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים (מיכה ו ד).

בזכות משה אכלתם את המן, שנאמר: ויענך וירעיבך וגו' (דבר' א ג).

ובזכות אהרן הקפתי אתכם ענני כבוד, שנאמר: וה' הולך לפניהם יומם (שמות יג כא).
וכתיב: פרש ענן למסך (תהל' קה לט).

[שבעה עננים היו, מלמעלה, ומלמטה, ומארבע רוחות העולם, ואחד הולך לפניהם ומכה להם נחשים ועקרבים, ומשוה להם את ההרים ואת העמקים, ושורף את הקוצים (ואת הסירות) ומעלה עשן, ורואין אותו כל מלאי מזרח ומערב, והיו אומרים אומות העולם: מי זאת עולה מן המדבר וגו' (שה"ש ג ו)].
וכתיב, שמלתך לא בלתה מעליך (דברי' ח ד). והתינוק הזה כל זמן שהוא גדל, לבושו ושמלתו גדלין עמו.

הבאר בזכות מרים, שאמרה שירה על הים.

אמר רבי ברכיה הכהן בשם רבי לוי:
מלך בשר ודם שיש לו מדינה, והוא משלח לתוכה בני אדם גדולים, שיהיו נושאים משאם ועושין משפטם, מי צריך להיות זקוק במזונותיהם, לא בני המדינה?!
והקדוש ברוך הוא לא עשה כן, אלא שלח למשה ואהרן ומרים, שנאמר: ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים (מיכה ו ד), שבזכותן ישראל מתנהגין.

המן בזכות משה.
תדע לך, שכיון שנסתלק משה, מה כתיב שם?
וישבות המן ממחרת (יהושע ה יב).

הענן בזכות אהרן.
שכשסתלק אהרן מה כתיב שם?
ותקצר נפש העם בדרך (במד' כא ד), שהייתה השמש זורחת עליהם.

והבאר בזכות מרים.
שנאמר: ותמת שם מרים ותקבר שם, ולא היה מים לעדה (שם כ א-ב).

והיאך הייתה הבאר עשויה?
כמין סלע כמין כוורת, או כדורת, והייתה מתגלגלת ובאה עימהן במסעות.
כיון שהיו הדגלים חונין והמשכן עומד, היה אותו הסלע בא ויושב לו בחצר אהל מועד, והנשיאים באין ועומדין על גבה ואומרים: עלי באר ענו לה (שם כא יז), והיה עולה.

ואחרי כן הבאתי להם שלווים.
המדבר הייתי לישראל (ירמיה ב לא), שמא כמדבר נהגתי אתכם.
אם ארץ מאפליה (שם), לא אני בכבודי הייתי מאיר לכם מאפלכם, שנאמר: וה' הולך וגו' (שמו' יג כא).

דבר אחר:
מהו מאפליה?
שמא אמרתי, שאני מביא להם טובה והלקשתי אותה. ואין מאפליה, אלא לשון הלקשה, שנאמר: והחיטה והכוסמת לא נכו כי אפילות הנה שמ' ט לב).

אמר (רבי) יהושע:
לא נפל דבר אחד מכל הדברים הטובים אשר דבר ה' אלהיכם עליכם, הכל באו לכם (יהושע כג יד).
מדוע אמרו עמי רדנו (ירמ' ב לא).

מהו רדנו?
לשון משנה הוא, הרודה פת בתנור.
אמרו ישראל: כשהפת אפויה בתנור וניטלת ממנו, יכולה היא לקבוע בתנור עוד.
ואנו היינו בירושלים כבתנור, שנאמר: נאם ה' אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים (ישע' לא ט). והגליתנו לבבל, ומה אתה מבקש ממנו עוד, מדוע אמרו עמי רדנו?!

דבר אחר:
מהו רדנו?
כענין שנאמר: כי הוא רודה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה (מ"א ה ד).
אמרו לו: נתצת לנו את בית המקדש וסלקת שכינתך ממנו, מה אתה מבקש עוד, לא נבא עוד אליך (ירמ' ב לא).
אמר להן: מי יתן לי והייתי במדבר עכשיו, שעשיתי לכם אותן הנסים.
וכן הוא אומר: מי יתנני במדבר מלון אורחים וגו' (שם ט א).
היכן שהייתי מסתלק, שנאמר: ישאו מדבר ועריו וגו' (ישע' מב יא).

משל לנשיא שנכנס למדינה, וראו אותו בני המדינה וברחו.
נכנס לשניה וברחו מלפניו.
נכנס לעיר אחד חרבה, ראו אותו התחילו מקלסין אותו.
אמר הנשיא: זו העיר טובה היא מכל המדינות, כאן אני בונה לי אכסניה, ובכאן אני דר.
כך כשבא הקדוש ברוך הוא לים, ברח מלפניו, שנאמר: הים ראה וינס (תהל' קיד ג).
נגלה על הר סיני, ברחו שנאמר: ההרים רקדו כאלים (שם שם ד).
בא למדבר חרבה, קבלה אותו וקלסה אותו, שנאמר: ישאו מדבר ועריו וגו' (ישע' מ ב יא). אמר הקדוש ברוך הוא: זה המדבר טובה מכל המדינות, כאן אני בונה לי אכסני ירד לתוכה, התחילו הכל שמחים, שהקדוש ברוך הוא ירד לתוכו, שנאמר: ישושום מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת (שם לה א):


וידבר ה' אל משה במדבר סיני
עד שלא הוקם המשכן, דבר עמו בסנה, שנאמר: ויקרא אליו אלוהים מתוך הסנה (שמו' ג ד).

אחרי כן דבר עמו במדין, שנאמר: ויאמר ה' אל משה במדין (שם ד יט).

אחרי כן דבר עמו במצרים, שנאמר: ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר (שם יב א).

ואחרי כן דבר עמו בסיני, שנאמר: וידבר ה' אל משה במדבר סיני.
כיון שהוקם המשכן, אמר: יפה הוא הצניעות, שנאמר: והצנע לכת עם אלוהיך (מיכה ו ח). התחיל לדבר עמו באהל מועד.

וכן דוד אמר: כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה (תהילים מה יד).
בת מלך, זה משה, שנאמר: ותביאהו לבת פרעה ויהי לה לבן (שמו' ב י).
וכתיב: וסכרתי את מצרים ביד אדנים קשה (ישע' יט ד), אלו המכות שבאו על המצרים.

ומלך עז ימשל בם (שם), זה משה, שהיה מלכה של תורה שנקראת עז, שנאמר: ה' עז לעמו יתן (תהל' כט יא). לפיכך, כל כבודה בת מלך פנימה.

ממשבצות זהב לבושה, זה אהרן, שנאמר: ועשית משבצות זהב (שמות כח יג).

מכאן אמרו חכמינו זכרונם לברכה:

כל אשה שהיא מצנעת עצמה, אפילו בת ישראל, ראויה שתינשא לכהן גדול ותעמיד כוהנים גדולים, שנאמר: כל כבודה בת מלך פנימה, ממשבצות זהב לבושה.

אמר הקדוש ברוך הוא: כך הוא כבודי שיהא מדבר מבפנים, שנאמר: ובבא משה אל אוהל מועד וישמע את הקול מדבר אליו (במד' ז פט).

אמר רבי יהושע בן לוי:
אלו היו יודעין אומות העולם מה בית המקדש יפה להם, קסטוריות היו מקיפין אותו כדי לשמרו, שהיה יפה להם יותר ממה שהיה יפה לישראל. שכך שלמה סידר בתפלתו, וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא, (ו)אתה תשמע השמים וגו' ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי (מ"א ח מא-מג).

אבל כשבא אצל ישראל, מה כתיב?
ונתת לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו (דה"ב ו ל).
אמר שלמה: ריבון העולמים, אם הוא ראוי, תן לו. ואם אינו ראוי, אל תתן לו.
ולא תאמר בית המקדש בלבד היה יפה להם, אלא אילולי ישראל, לא היה מטר יורד לעולם, ולא השמש זורחת, שבזכותן המטר יורד, והקדוש ברוך הוא מזריח בעולם הזה, ולעתיד, אומות העולם רואין היאך הקדוש ברוך הוא מתדבק עם ישראל. והם באים להידבק בהם, שנאמר: נלכה עמכם כי שמענו אלוהים עמכם (זכריה ח כג):


וידבר ה' אל משה במדבר סיני
זה שאמר הכתוב: שררך אגן הסהר, אל יחסר המזג, בטנך ערמת חטים, סוגה בשושנים (שה"ש ז ג). מדבר בסנהדרין של ישראל, שהייתה נתונה בלשכת הגזית, והיא משולה בשרר הזה.

ולמה נמשלה בשרר?
מה השרר הזה נתון באמצע הגוף, כך הסנהדרין יושבין באמצעית של בית המקדש.

אל יחסר המזג, שלא היו חסרין אחד משלישתן. אל יחסר המזג. מי שהוא מוזג כראוי, מוזג שלישי של כוס יין ושני חלקים מים.
כך היו סנהדרין יושבין מתמיד של שחר עד תמיד של בין הערבים. ולא היה אחד מהן נפנה לצרכו.

ומה היו עושין כשהיה אחד מהם מבקש לצאת?
היה סופר, אם היה שם עשרים ושלשה, היה יוצא. ואם לאו, אינו יוצא.

למה?
שכך כתיב: אל יחסר המזג.

בטנך ערמת חטים.
למה נמשלו לחטים?
מה ערמת חטים זו נכנסה לאוצר במניין ויוצאים במניין.
אף כאן אמר הקדוש ברוך הוא, שיהיו נמנין בכל שעה. לכך נאמר: בטנך ערמת חטים.

אבל התבן והקש אינן נמנין ולא נמדדין.
כך אומות העולם נמשלין כתבן וכקש, שנאמר: יהיו כמוץ לפני רוח (תהל' לה ה).
וכן הוא אומר: ובית עשו לקש (עובדי' א יח).

למה?
שאין לו להקדוש ברוך הוא מהן הנאה, שנאמר: כל הגויים כאין נגדו, מאפס ותוהו נחשבו לו (ישע' מ יז). אבל ישראל להקדוש ברוך הוא, הנאה לו בהן, קורין קריאת שמע ומתפללין, ומברכין שמו בכל יום ובכל שעה על כל דבר ודבר, לפיכך הם נמנין בכל שעה. ולכך נמשלו בחטים, בטנך ערמת חטים:


וידבר ה' אל משה במדבר סיני שאו את ראש כל עדת
זה שאמר הכתוב: לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום הללויה תהלי' קמז כ).

משל למלך שנשא אשה ראשונה, לא כתב לה כתובה. גרשה, לא כתב לה גט.
וכן לשניה, וכן לשלישית.
לזמן ראה עניה אחת יתומה בת טובים, צנועה במעשיה וכשרה. בקש לישא אותה.
אמר לשושבינו: זו אני רוצה לישא, ואיני נוהג בה כראשונות.
זו בת מלכים, צנועה במעשיה וכשרה היא. אכתוב לה כתובה באיזה יום באיזה שנה באיזה חדש בכמה לחדש באיזו אפטיא, כשם שכתוב באסתר: ותלקח אסתר אל המלך אחשורוש אל בית מלכותו בחדש העשירי הוא חדש טבת בשנת שבע למלכותו (אסתר ב טז).

ברא הקדוש ברוך הוא לדור המבול (ולדור הפלגה ולסדומיים ולמצרים) ולא כתב אימתי בראם ואימתי העבירם, אלא, ביום הזה נבקעו כל מעיינות תהום רבה וארובות השמים נפתחו (ברא' ז יא).
וכן לדור הפלגה ולסדומים ולמצרים. כיון שעמדו ישראל, אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה, איני נוהג בהם כראשונים, שאלו בני אברהם יצחק ויעקב.
לכך כתוב: באיזה חדש בכמה לחדש (באיזה יום באיזה שבוע) באיזה אפטיא באיזה מדינה רוממתי קרנם וכתבתי להם תלוי ראש.
לכך נאמר: וידבר ה' אל משה במדבר סיני, הרי אפרכי.
באהל מועד, הרי המדינה.
באחד לחדש, הרי יום.
בשנה השנית, הרי שנה.
באיזה חדש, לחדש השני, הרי נכתבה אפטיא שלהן.

למה שאו את ראש?
לקיים מה שנאמר: לא עשה כן לכל גוי (תהילים קמז כ).

ומה עשה?
הרים ראשם, שנאמר: וירם קרן לעמו, תהילה לכל חסידיו, לבני ישראל עם קרובו, הללויה (שם קמח יד):


וידבר ה' אל משה
אשריך משה, שישים ריבוא עומדין, והכהנים והלוים והזקנים והכל עומדין, ומכלם לא דבר אלא עם משה, שנאמר: וידבר ה' אל משה.

במדבר סיני
ולמה במדבר סיני?

מכאן שנו רבותינו:

בשלשה דברים נתנה התורה:
באש,
ובמים,
ובמדבר.

באש, שנאמר: והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו ה' באש ויעל עשנו כעשן הכבשן ויחרד כל ההר מאד (שמות יט יח).

במים, שנאמר: ה' בצאתך משעיר בצעדך וגו' (שופ' ה ד).

במדבר, שנאמר: במדבר סיני לאמר.

ולמה נתנה בשלשה דברים אלו?
לומר לך, מה דברים הללו חנם לכל באי עולם, אף התורה חנם לכל באי עולם, שנאמר: הוי כל צמא לכו למים ואשר אין לו כסף לכו שברו ואכלו ולכו שברו בלוא כסף ובלא מחיר יין וחלב (ישע' נה א).

במדבר סיני, למה במדבר סיני?
אלא כל מי שאינו עושה עצמו הפקר כמדבר, אינו יכול לקנות את התורה.
לכך נאמר: במדבר סיני:


וידבר ה' אל משה במדבר סיני
שישה דברים נקראו לו:
הר אלהים,
הר בשן,
הר גבנונים (תהילים סח טז),
(ה)ההר חמד,
הר חורב,
הר סיני.

הר האלהים, הר שישב בו אלוהים בדין, שנאמר: ואלה המשפטים (שמ' כא א).
הר בשן, הר בא שם הקדוש ברוך הוא.
הר גבנונים, הר שפסל את כל ההרים, כמה דאת אמר: או גבן או דק (ויק' כא כ).
(ה)הר חמד, הר שחמד לישב בו, שנאמר: ההר חמד אלוהים לשבתו (תהילים סח טז).
הר חורב, שבו נמשכה חרב, מות יומת הנואף והנואפת (ויק' כ י), מות יומת הרוצח (במד' לה טז).
הר סיני, שבו נשנאו עובדי עבודה זרה להקדוש ברוך הוא, ונתן להם אפופסין, שנאמר: כי הגוים חרב יחרבו (ישע' ס יב).

אמר רבי אבא בר כהנא בשם רבי יוחנן:
חרוב יחרבו, שנטלו שם אפופסין:


וידבר ה' אל משה במדבר סיני
מה אמר ליה?
שאו את ראש כל עדת בני ישראל.
אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, לא חיבבתי אומה יותר מכם, לכך נתתי לכם תלוי ראש, כשם שאני יש לי תלוי ראש על כל באי עולם, שנאמר: לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ, לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש (דה"א כט יא).
לפיכך נתתי לכם תלוי ראש, שנאמר: שאו את ראש, לקיים מה שנאמר: וירם קרן לעמו תהילה לכל חסידיו לבני ישראל עם קרובו הללויה (תהל' קמח יד).
וכן הוא אומר: ונתנך ה' אלוהיך עליון על כל גויי הארץ (דברים כח א):