למה שבעה?
כנגד שבעה מזבחות שבנו שבעה צדיקים מאדם ועד משה ונתקבלו.
אדם,
והבל,
ונח,
אברהם,
יצחק,
ויעקב,
ומשה.

שהיה אומר לפני הקדוש ברוך הוא, למה קבלת את אלו, לא בשביל עבודה שעבדו, לפיכך קבלתם. ולא נאה לך שתהא נעבד משבעים אומות, ולא מן אומה אחת.
כביכול רוח הקדש אומר: טוב פת חרבה ושלוה בה וגו' (מש' יז א).
טובה מנחה בלולה בשמן וחרבה, מבית מלא זבחי ריב, שאתה רוצה להכניס מריבה ביני ובין ישראל.

ויעש בלק כאשר אמר בלעם, ויאמר אל בלק, התייצב כה על עולתך וגו' וילך שפי
שפוי לקלל. שעד אותה שעה היה שפוי, ומן אותה שעה היה נטרד:


ויקר אלהים אל בלעם
אמר לו: רשע, מה אתה עושה?
אמר: את שבעת המזבחות ערכתי.
משל לשולחני שהיה משקר במשקלות, בא בעל השוק הרגיש בו.
אמר לו: מה אתה עושה, מעולה ומשקר במשקל?
אמר לו: כבר שלחתי דורון לביתך. אף כך בלעם, רוח הקדש אומרת לו: מה אתה עושה, רשע? אמר לו: את שבעת המזבחות ערכתי.
אמר לו: טוב ארוחת ירק (מש' טו יז), טובה סעודה שאכלו במצרים על מצות ומרורים, משוורים או מפרים שאתה מקריב על ידך בשנאה.

וישם ה' דבר בפי בלעם
שעקם את פיו ופקמו, כאדם שקובע מסמר בלוח.

רבי אליעזר אומר:
מלאך היה מדבר.

ורבי יהושע אומר:
הקדוש ברוך הוא, שנאמר: שוב אל בלק וכה תדבר.

וישב אליו והנה נצב על עולתו הוא וכל שרי מואב
שהיו עומדים ומצפים מתי יבא, ויאמר.

וישא משלו ויאמר, מן ארם ינחני בלק מלך מואב
פתח ואמר: מן הרמים הייתי ממחיצת האבות, הנחני והורידני בלק לבאר שחת.

ינחני,
ינהני, כמה דאת אמר: נהה על המון מצרים (יחז' לב יח).

דבר אחר:
מן ארם
עם רם של מעלן הייתי, והורידני בלק מן כבודי.

משל למה הדבר דומה?
למי שמהלך עם המלך, ראה ליסטים, הניח את המלך וטייל עם הלסטים.
כשחזר אצל המלך, אמר לו המלך: לך עם אותן שטיילת עימהם , שאי אפשר שתלך עמי.
כך בלעם נזקק לרוח הקדש.
כשנזדווג לבלק, נסתלקה הימנו רוח הקדש, וחזר להיות קוסם כבתחילה, כדכתיב: ואת בלעם בן בעור הקוסם וגו' (יהוש' יג כב). לכך אמר: רם הייתי והורידני בלק.

דבר אחר:
מן ארם ינחני בלק מהררי קדם
השוינו שנינו להיות כפוי טובה. שאילולי אברהם אביהם, לא היה בלק, שנאמר: ויהי בשחת אלהים את ערי הככר וגו' (בר' יט כט).
ואילולי אברהם, לא פלט לוט מסדום, ואתה מבני בניו של לוט.
ואילולי יעקב אביהם, לא עמדתי אני בעולם. שלא זכה לבן לבנים אלא בזכות יעקב.
שבתחילה באה רחל עם הצאן. אלו היו לו בנים, היאך בתו רועה?!
ומשהלך יעקב לשם, נתנו לו בנים, שנאמר: וישמע את דברי בני לבן (בר' לא א).
וכן הוא אומר: נחשתי ויברכני ה' בגללך (שם ל כז). ואני מבני בניו של לבן.
אילולי אברהם ויעקב, אני ואתה לא עמדנו בעולם.

לכה ארה לי יעקב
מי שהוא מארר לבניו של יעקב, לעצמו הוא מארר.
שכן כתיב: ומקללך אאור (שם יב ג).
ואומר: אורריך ארור, ומברכיך ברוך (שם כז כט).

לכה ארה לי יעקב, ולכה זועמה ישראל
אלו לאומה אחרת בקש שאקלל, כגון בני אברהם, מהפלגשים הייתי יכול?!
אלא בני יעקב.
יש מלך שבורר לעצמו מנה, ועמד אחד ואמר גנאי עליה, כלום יש לו חיים.
ואלו נחלתו וחבלו וסגולתו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר: כי חלק ה' עמו וגו' (דב' לב ט). וכתיב: והייתם לי סגולה (שמו' יט ה).

ולכה זועמה ישראל?
מלך שנטל עטרה ונתנה בראשו, ואמר אדם עליה שאינה כלום, יש לו חיים?!
ואלו כתיב בהם: ישראל אשר בך אתפאר (ישע' מט ג).

מה אקוב, לא קבה אל
בשעה שהיו ראויין לקלל, לא נתקלל.
שכשנכנס יעקב ליטול את הברכות, נכנס במרמה, דכתיב: ואת עורות גדיי העזים (בר' כז טז). אמר לו אביו: מי אתה?
אמר לו: עשו בכורך, המוציא שקר מפיו, אינו ראוי להתקלל.
ולא עוד, אלא שנתברך, שנאמר: גם ברוך יהיה (שם שם לג).

והיאך אני מקללן?
לא קבה אל.

דבר אחר:
מה אקוב, לא קבה אל
בנוהג שבעולם, לגיון שמורד במלך, חייב מיתה. ואלו כפרו בו ומרדו בו, ואמרו לעגל: אלה אלהיך ישראל (שמות לב ד), לא היה צריך לכלותם באותה שעה. אף על פי כן לא זז מחיבתן אלא ליוה עליהם ענני כבוד, ולא פסקו מהם המן והבאר.

וכן הוא אומר: אף כי עשו להם עגל מסכה ויאמרו זה אלהיך וגו' ויעשו נאצות גדולות, ואתה ברחמיך הרבים לא עזבתם במדבר, את עמוד הענן לא סר מעליהם ביומם וגו', ומנך לא מנעת מפיהם, ומים נתת להם לצמאם (נחמי' ט יח- כ). היאך אוכל אני לקללם?!

מה אקוב, לא קבה אל.
בשעה שהיה מצווה אותם על הקללות ועל הברכות, בברכות היה מזכירם, שנאמר: אלה יעמדו לברך את העם (דב' כז יב).
ובקללות לא היה מזכירם, שכן הוא אומר: ואלה יעמדו על הקללה (שם שם יג).

ועוד, כשהם חוטאין ואומר להביא עליהם קללה, אינו כתיב שהוא מביאה.
אבל בברכות הוא בעצמו מברכן, כי כן הוא אומר: והיה אם שמוע תשמע וגו', ונתנך ה' אלהיך עליון וגו', יצו ה' אתך את הברכה (דבר' כח א-ח).
ובקללות כתיב: והיה אם לא תשמע בקול ה' וגו' ובאו עליך (שם שם טו), מעצמן.
אבל הברכות, הקדוש ברוך הוא בעצמו מביאן. הוי, מה אקוב לא קבה אל.

כי מראש צורים אראנו
להודיעך שנאתו של אותו רשע, שמתוך ברכתו אתה יודע מחשבתו.

משל למה הדבר דומה?
לאדם שבא לקוץ את האילן. מי שאינו בקי, קוצץ את הענפים כל ענף וענף ומתייגע.
והפקח מגלה את השורשים וקוצץ.
כך אמר אותו רשע: מה אני מקלל כל שבט ושבט, הריני הולך לשורשיהם.
בא ליגע, מצאן קשים. לכך אמר: כי מראש צורים אראנו.

דבר אחר:
כי מראש צורים אראנו
אלו האבות.

ומגבעות אשורנו
אלו האמהות.

הן עם לבדד ישכון
כשהוא משמחן, אין אומה שמחה עימהם , אלא הכל לוקין, שנאמר: ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר (דברים לב יב).

ובגוים לא יתחשב
כשהאומות שמחין בעולם הזה, הן אוכלין עם כל מלכות ומלכות ואין עולה להם מן החשבון, שנאמר: ובגויים לא יתחשב.

מי מנה עפר יעקב
מי יוכל למנות מצות שהם עושים בעפר:
לא תחרוש בשור ובחמור (שם כב י),
לא תזרע כרמך כלאים (שם שם ט),
ואסף איש טהור את אפר הפרה (במד' יט ט),
ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן (שם ה יז),
שלש שנים יהיה לכם ערלים וגו' (ויקר' יט כג), וכן כולם.

ומספר את רובע ישראל
הרביעות שלהם, מי יוכל למנות אוכלסין שיצאו מאותם שהם חוטפות ומחבבות את המצוות, שנאמר: ותאמר לה המעט קחתך את אישי ( בר' ל טו),
הנה אמתי בלהה בא אליה, ותרא לאה כי עמדה מלדת וגו' (שם שם ג-ט),
ותקח שרי אשת אברם את הגר המצרית שפחתה וגו' (שם טז ג).

תמות נפשי מות ישרים
משל למה הדבר דומה?
לטבח שבא לשחוט פרתו של מלך, התחיל צופה המלך.
כיון שהרגיש המלך רואה, התחיל משליך את הסכין ומשפשף בה למלא את האבוס לפניה. התחיל לומר: תצא נפשי שבאתי לשוחטה, והריני זנחתיה.
כך בלעם אמר: תצא נפשי שבאתי לקלל ואני מברך, תמות נפשי מות ישרים:


ויאמר בלק אל בלעם מה עשית לי לקוב וגו', ויען בלעם ויאמר, הלא את אשר ישים אלהים בפי וגו', ויאמר בלק אל בלעם לכה נא אקחך וגו', ויקחהו שדה צופים וגו'.
ראה שישראל נפרצים שם, ששם מת משה, שנאמר: עלה ראש הפסגה וגו' (דבר' ג כז). יש פרצה גדולה מזו, שראה בנחשים והיה סבור שבידו נופלין שם.

ויבן שבעה מזבחות, ויאמר אל בלק התיצב כה, ויקר אלהים אל בלעם וישם דבר בפיו
כאדם שנתן כלבוס בפי בהמה ופוקמה להיכן שירצה.
כך הקדוש ברוך הוא פוקם את פיו. כיון שאמר לו: שוב אל בלק וברכם.
אמר: מה לי לילך אצלו לפוח נפשו. בקש לילך לעצמו ולא לבלק.
נתן הקדוש ברוך הוא כלבוס בפיו, שוב אל בלק וכה תדבר.

וישב אליו והנה נצב על עולתו ושרי מואב
בראשונה כתיב בו: הוא וכל שרי מואב. כשראו שלא הועילו כלום, הניחוהו, ונשתיירו עמו מקצת שרי מואב.

ויאמר לו בלק מה דבר ה'
שראה שאינו ברשותו לומר מה שהוא רוצה, ישב לו והיה משחק בו.
כיון שראה שהיה משחק, אמר לו בלעם: עמוד משם ואין אתה רשאי לישב ודברי המקום נאמרין.

קום בלק ושמע האזינה עדי בנו צפור
שניהם היו מנה בן פרס, שהיו עושין עצמן גדולים מאבותיהם.

נאם בלעם בנו בעור, האזינה עדי בנו צפור. לא איש אל ויכזב
אינו כבשר ודם.
שבשר ודם, קונה אוהבים. מצא אחרים יפים מהם, כפר בראשונים.
הוא אינו כן, אי אפשר לכזב בשבועת אבות הראשונים.

ההוא אמר ולא יעשה.
כשהוא אומר להביא עליהם רעות, שאם עושין תשובה, מבטלן.
את מוצא, שכתוב בתורה, זובח לאלהים יחרם וגו' (שמו' כב יט).
ועשו את העגל והיו ראויין לכליה, והייתי סבור לקללם ולהכחידם, ומיד עשו תשובה ובטל, שנאמר: וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו (שם לב יד).

וכן במקומות הרבה שאמר על יכניה: כי לא יצלח מזרעו וגו' (ירמיה כב ל).
ואמר לבן בנו: והפכתי כסא ממלכות והשמדתי חוזק ממלכות הגויים (חגי ב כב). שנאמר: ביום ההוא נאם ה' צבאות אקחך זרבבל בן שאלתיאל עבדי נאם ה' ושמתיך כחותם (חגי ב כג). ובטל מה שאמר לאביו, חי אני נאם ה' כי אם יהיה כניהו בן יהויקים מלך יהודה חותם על יד ימיני כי משם אתקנך (ירמ' כב כד).

וכן באנשי ענתות כתיב: ושארית לא תהיה להם כי אביא רעה אל אנשי ענתות (שם יא כג). כיון שעשו תשובה, חזי מה דכתיב: אנשי ענתות מאה עשרים ושמנה (נחמיה ז כז):


לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל
אמר בלעם: אינו מסתכל בעבירות שבידם, אינו מסתכל אלא בזכות שלהם.

ה' אלהיו עמו
אמר ליה: לכה נא ארה לי יעקב.
פרדס שאינו שמור, הגנב יכול להזיקו. ואם ישן השומר, נכנס הגנב.
ואלו, הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל (תה' קכא ד). והיאך אני יכול להזיקן?!
ה' אלהיו עמו.
אמר לו בלק: ואיני יכול ליגע בהם מפני משה שמשמרן, ראה יהושע שעומד אחריו ומעשיו. אמר לו: אף הוא קשה כמותו, ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו, תוקע ומריע ומפיל חומה.

אל מוציאו ממצרים
אמרת לי: עם יצא ממצרים, מעצמן. ואינו כן, אלא הוא הוציאם.

כתועפות ראם לו
כך היא מידתו, חטאו קמעא, הורידם כעוף, שנאמר: אפרים כעוף יתעופף כבודם (הוש' ט יא). זכו, מעלן ומרוממן, שנאמר: מי אלה כעב תעופינה (ישע' ס ח).

כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל
הרי את מחזיר, מנחש ומקסם באי זה מקום יכשלו בהם. והם אינן עושין כן, אלא כשהם צריכין להלחם בשונא, עומד כהן גדול ולובש אורים ותומים ונשאלים בהקדוש ברוך הוא.
וכל שאר הגויים מקסמים ומנחשים, ואלו מבדין אותן בתשובה ומבטלין קוסמיהן, דכתיב: מפר אותות בדים וקוסמים יהולל (שם מד כה).

כעת יאמר ליעקב ולישראל
ראתה עינו שישראל יושבין לפני הקדוש ברוך הוא כתלמיד לפני רבו לעתיד לבא ושואלין ממנו כל פרשה ופרשה למה נכתבה.
וכן הוא אומר: כי ליושבים לפני ה' יהיה סחרה לאכול לשבעה ולמכסה עתיק (שם כג יח). ואומר: ולא יכנף עוד מוריך, והיו עיניך ראות את מוריך (שם ל כ).

ומלאכי השרת שואלים אותן, מה הורה לכם הקדוש ברוך הוא?
לפי שאינן יכולין ליכנס למחיצתן, שנאמר: כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל.

הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא
אין אומה בעולם כיוצא בהן, הרי הן ישנים מן התורה ומן המצוות. עמדו משנתן, עומדים כאריות חוטפים קריאת שמע וממליכים להקדוש ברוך הוא, נעשין אריות, מפליגין לדרך ארץ למשא ומתן. אם נתקל אחד בכלום, או אם מחבלין באו ליגע באחד מהם, ממליך להקדוש ברוך הוא.

לא ישכב עד יאכל טרף
כשהוא אומר: ה' אחד, נאכלין המחבלין מפניו, מלחשין אחריו, ברוך הם כבוד מלכותו לעולם ועד, ובורחין. והוא נסמך בזכות קריאת שמע משומרי היום לשומרי הלילה.
וכשבא לישן, מפקיד רוחו ביד הקדוש ברוך הוא, ואומר: בידך אפקיד רוחי.
וכשנוער, ממליך להקדוש ברוך הוא.
השומרין בלילה מוסרים אותו לשומרי היום, שנאמר: נפשי לה' משומרים לבקר שומרים לבקר (תהל' קל ו).
לכן בלעם אומר: אין אומה כזו.

ודם חללים ישתה
נתנבא שאין מת עד שיתן נקמה בו ובחמשת מלכי מדין, שנאמר: לא ישכב עד יאכל טרף, זה בלעם.

ודם חללים, אלו מלכי מדין, שנאמר: ואת מלכי מדין הרגו על חלליהם ( במ' לא ח).
וכלי הקדש (שם שם ו), זה הציץ, שכתוב בו: קדש לה'.

וחצוצרות התרועה בידו (שם).
אמר להם משה לישראל: בלעם הרשע עושה לכם כשפים ופורח ומפריח לחמשת המלכים, הראו לו את הציץ שמו של הקדוש ברוך הוא גלוף עליו והן נופלין לפניכם.
תדע שכן כתיב: ואת מלכי מדין הרגו על חלליהם ואת בלעם בן בעור.
מה בקש אותו רשע עם מלכי מדין?
לא כך כתיב: ויקם בלעם וילך וישב למקומו (שם כד כה). אלא כיון ששמע שנפלו בעצתו עשרים וארבעה אלף, חזר ליטול מהן שכרו.
לכך כתיב: ואת בלעם בן בעור עם חמשת מלכי מדין: