ויהי אחרי המגפה ויאמר ה' אל משה ואל אלעזר וגו', שאו את ראש
כל מקום שנפלו, הוזקקו למניין.

משל למה הדבר דומה?
לזאב שנפל על הצאן, הוצרך בעל הצאן למנותם לידע כמה חסרו.

דבר אחר:
למה מנה אותן כאן?

משל למה הדבר דומה?
לרועה שמסר לו בעל הבית צאנו במניין. השלים שמירתו.
כשהחזירן, צריך למנותן.
כך כשיצאו ישראל ממצרים, מסרן הקדוש ברוך הוא למשה במניין, שנאמר: וידבר ה' אל משה במדבר סיני וגו', שאו את ראש וגו' (במד' א א-ב).
ואף כשיצאו כתיב: ויסעו בני ישראל (שם לג ה), הרי קבלן במניין.
בא להיפטר בערבות מואב, החזירם במניין. לכך נאמר: שאו את ראש:


לאלה תחלק הארץ
ומי הם?
לעומדים בערבות מואב.
והלא ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ, דכתיב: ונתתי אותה לכם מורשה (שמ' ו ח).

ומפני מה חלקה להם?
לפי שצפוי לפני הקדוש ברוך הוא, ששש משפחות עתידות לכלות מהם.

ומי הם אלו שכתובים למעלה?
ובני שמעון ימואל וימין ואהד ויכין וצחר ושאול בן הכנענית (בר' מו י), הרי ששה.
כשאתה קורא לנמואל משפחת הנמואלי, אין שם לא אהד ולא צחר, אלא הרי חסרו.
וכן בבנימין, בלע ובכר וגו' (שם שם כא), הרי עשרה.
וכשאתה בא למנותן לבלע משפחת הבלעי, אינן אלא שבעה, הרי חסרו.
וכן בבני גד, צפיון וחגי ושוני ואצבון (שם ש ם טז).
וכשאתה מונה לצפון משפחת הצפוני, אין שם אצבון, הרי ששה משפחות נחסרו על הזנות בעצת בלעם.
ואין זנות שאינה עושה את שלה. לפיכך אמר לו הקדוש ברוך הוא: מה אני מחלק את הארץ לבני אדם העתידים לכלות. וחלק אותה למי שעומדין על בורים לכך נאמר: לאלה תחלק הארץ:


אך בגורל וגו'
זה שאמר הכתוב: מדינים ישבית הגורל (משלי יח יח). לפי שכתב סימן כל שבט ושבט מיעקב, זבולון לחוף ימים ישכון (ברא' מח יג),
יששכר חמור גרם וגו' (שם שם יד),
מאשר שמנה לחמו (שם שם כ),
אין לך רשות לחלק אלא על פי הגורל.

ומעשה נסים היה בגורל. אלעזר הכהן לובש אורים ותומים, וקלפי הגורלות לפני יהושע, שנאמר: ויריתי לכם גורל פה לפני ה' אלהינו (יהושע יח ו). ועד שלא יעלה הגורל, אלעזר אומר ברוח הקדש, גורל שבט פלוני עולה, שייטול במקום פלוני.
ויהושע פושט ידו ועולה, שנאמר: אלה הנחלות אשר נחלו אלעזר הכהן ויהושע בן נון (שם יט נא).
וזו הייתה יתירה, שהיה הגורל צווח בשעת עלייתו, אני גורל שבט פלוני עליתי לו במקום פלוני.

ומנין שהגורל מדבר?
שנאמר: על פי הגורל: