ותקרבנה בנות צלפחד.
אותו הדור הנשים היו גודרות מה שאנשים פורצין.

שכן את מוצא שאמר להם אהרן: פרקו נזמי הזהב (שמ' לב ב), ולא רצו הנשים ומיחו בבעליהן, שנאמר: ויתפרקו כל העם וגו' (שם שם ג), והנשים לא נשתתפו במעשה העגל.

וכן במרגלים שהוציאו דיבה, וישובו וילינו עליו (במ' יד לו). ועליהם נגזרה גזרה, שאמרו: לא נוכל לעלות אל העם (שם יג לא).
אבל הנשים לא היו עימהם בעצה, שהרי כתיב למעלה מן העניין: כי אמר ה' להם מות ימותו במדבר ולא נותר מהם איש וגו' (שם כו סה), איש ולא אשה, על מה שלא רצו להיכנס לארץ. אבל הנשים, קרבו עצמן לבקש נחלה. ותקרבנה בנות צלפחד. ולכך נכתבה פרשה זו סמוך [למיתת מרים], שמשם פרצו האנשים וגדרו הנשים.

דבר אחר:
ותקרבנה בנות צלפחד וגו'
גדולה להם וגדולה לאביהם.
גדולה למכיר וגדולה למנשה, וגדולה ליוסף, שכך יצאו ממנו נשים חכמות צדקניות.

ומה חכמתן?
שלפי שעה דברו, שהיה משה עוסק בפרשת נחלות, שנאמר: לאלה תחלק הארץ.
אמרו לו: אם כבן אנו, נירש כבן. ואם לאו, תתייבם אמנו.
מיד, ויקרב משה את משפטן.
צדקניות היו, שלא נשאו אלא להגון להם.

ולמה זמנו למשה באחרונה?
שלא יראה משה עצמו שפירש מן האשה ארבעים שנה, הודיעו הקדוש ברוך הוא באלו לומר, הרי הנשים שלא נצטוו, ישבו ארבעים שנה, עד שנשאו להגון להם:


ויקרב משה את משפטן.
יש אומרים:
שהפליא ממשה, שיש צדיקים שנתגאו בדברים של מצווה, והתיש הקדוש ברוך הוא כחן.

את מוצא שאמר דוד: זמירות היו לי חקיך (תהל' קיט נד), שקלות ורגילות עלי כזמירות.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, שסופך לטעות בדבר שהתינוקות של בית רבן יודעין בו. בשעה שהעלה הארון, טעה ונתנו על העגלה, שנאמר: ויביאו את ארון ה' (ויתנו אותו) אל עגלה חדשה (ש"ב ו ג).
תלה הארון באוויר, נשמטו הפרות מתחתיו. קרב עוזא לסמכו, ויכהו שם האלהים על השל (שם שם ז), מפני ששגגת התלמוד עולה זדון.
מיד, ויחר לדוד על אשר פרץ ה' פרץ בעוזא (שם שם ח).
אמר לו הקדוש ברוך הוא: לא אמרת, זמירות היו לי חקיך?!
לא למדת, ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו (במ' ז ט).
התחיל תוהא ואמר: פרץ ה' אלהינו בנו כי לא דרשנוהו כמשפט (דה"א טו יג).

וכן משה על שאמר: והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי ושמעתיו (דב' א יז).
התיש הקדוש ברוך הוא כוחו.

משל לשולחני שאמר לתלמידו, אם יבאו לך סלעים לפרוט, פרוט.
אם תבוא מרגליות, הביאה לי.
באת אצלו חוליא אחת של תינוקות, הוליכה לרבו. הלך רבו להראותה לאחר.
אף כך אמר משה:, הדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי.
באו בנות צלפחד, והפליא ממנו, שנאמר: ויקרב משה את משפטן לפני ה'.

כן בנות צלפחד דוברות
כך הוא הדין.
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: לא כך אמרת, הדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי, הדין שאין אתה יודע, הרי הנשים יודעות אותו:


דבר אחר:
ויקרב משה את משפטן
ריש לקיש אמר:
יודע היה משה רבנו את הדין הזה, אלא באו לפני שרי עשרות תחילה.
אמרו להן: דין של נחלה הוא ואין זה שלנו, אלא של גדולים ממנו.
באו אצל שרי חמישים. ראו שכבדו אותם שרי עשרות, אמרו שרי חמישים, אף אנו יש גדולים ממנו. וכן לשרי מאות, וכן לשרי אלפים, וכן לנשיאים, השיבו כולן כעניין הזה, שלא רצו לפתוח פה לפני מי שגדול מהם.
הלכו לפני אלעזר. אמר להם: הרי משה רבנו!
באו אלו ואלו לפני משה.
ראה משה שכל אחד ואחד כבד את מי שגדול ממנו. אמר משה: אומר להם את הדין ואטול את גדולתם?!
אמר להם: אף אני יש גדול ממני. לפיכך, ויקרב משה. השיבו, כן בנות צלפחד דוברות, שהודה הקדוש ברוך הוא דבורן.

נתן תתן להן
מטלטלין ובכורת אביהם בנכסי חפר.
נטלו שלשה חלקים, חלק אביהן שהיה מיוצאי מצרים, וחלקו עם אחיו בנכסי חפר.
ועל שהיה בכור נטל פי שנים.

דבר אחר:
נתן תתן להם
שנטלו בעבר הירדן וקרבו לפני יהושע בארץ כנען, שנאמר: ותקרבנה לפני אלעזר הכהן ולפני יהושע בן נון (יהושע יז ד).
ואף יעקב אבינו ראה שנוטלות מכאן ומכאן, שנאמר: בנות צעדה עלי שור (ברא' מט כב), זה הירדן שנעשה כחומה, שלא יכנס לארץ.
ואמר לו יעקב ליוסף: בנותיך נוטלות כאן וכאן.

והעברת את נחלת אביהם להם
ואומר בירושה, ונתתם.
ובבת, והעברתם,
שמעברת נחלה משבט לשבט.

והייתה לבני ישראל לחקת משפט
מלמד, שהנחלות יוצאין בדיינין.

וידבר ה' אל משה עלה אל הר העברים הזה
מה ראה ליכתב זה אחר פרשת נחלות?
אלא ששמע משה, נתון תתן להם, והיה סבור שנתרצה לו הקדוש ברוך הוא.
אמר: הריני נכנס את ישראל.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: גזירתי במקומה עומדת.

עלה אל הר העברים הזה, וראית אותה ונאספת אל עמך וגו'
אין אתה יפה מאחיך (בזרוע):


וידבר משה, יפקוד ה' וגו'
ילמדנו רבנו:
הרואה בני אדם משונין כיצד מברך?

כך שנו רבותינו:

הרואה את הכושי, ואת הלוקין, ואת הקיפח, ואת הבהקנין, ואת דרניקוס, אומר, ברוך משנה הבריות.
והרואה את הקיטע, ואת הסומא, ואת מוכה שחין, אומר: ברוך דיין האמת.
אימתי?
בשעה שהיו שלמין ונשתנו.
אבל אם היו כן ממעי אמן, אומר: ברוך משנה בריותיו.
והרואה בריות טובות ואילנות טובות, אומר: ברוך שככה לו בעולמו.
אבל אם ראה אוכלסין הרבה של בני אדם, אומר: ברוך חכם הרזים.
כשם שאין פרצופותיהם שוין זה לזה, כך אין דעתם שוין זה לזה, אלא כל אחד ואחד יש לו דעת בפני עצמו.
וכן אומר: לעשות לרוח משקל ומים תכן במידה (איוב כח כה), כל בריה ובריה יש לו דעת בפני עצמו.

תדע לך שהוא כן, משה מבקש מן הקדוש ברוך הוא בשעת מיתתו, ואומר לפניו: ריבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך דעתם של כל אחד ואחד, ואין בשל בניך דומה זה לזה. כשאני מסתלק מהן, בבקשה ממך אם בקשת למנות עליהם מנהיג, מנה עליהם אדם שיהא סובל לכל אחד ואחד לפי דעתו.

מנין?
ממה שקראו בעניין, שנאמר: יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר וגו':


יפקוד ה' אלהי וגו'
זה שאמר הכתוב: האותיות שאלוני על בני ועל פועל ידי תצוני (ישע' מה יא).

משל למה הדבר דומה?
למלך שנשא אשה והיה לה שושבין, כל זמן שהמלך כועס על אשתו, השושבין מפייס ומתרצה המלך לאשתו. בא השושבין למות, התחיל מבקש מן המלך.
אמר לו: בבקשה ממך תן דעתך על אשתך.
אמר לו המלך: מה אתה מצווני על אשתי, צווה את אשתי עלי, שתהא זהירה בכבודי.
כביכול כך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: עד שאתה מצווני עליהם ואתה אומר: יפקוד וגו', צווה אותן עלי, שיהו זהירין בכבודי.

מה כתיב למטה?
צו את בני ישראל את קרבני לחמי. יפקוד ה'.
מה ראה לבקש הצורך הזה אחר סדר נחלות?!
אלא כיון שירשו בנות צלפחד בנכסי אביהם, אמר משה: הרי השעה שאתבע צרכי.
אם הבנות יורשות, בדין הוא שיירשו בני את כבודי.
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: נוצר תאנה יאכל פריה ( מש' כז יח).
בניך, ישבו להם ולא עסקו בתורה. יהושע ששימשך כדאי הוא שישמש את ישראל, שאינו מאבד את שכרו, שנאמר: קח לך את יהושע בן נון.

למה נמשלה תורה לתאנה?
שרוב האילנות, הזית והגפן והתמרה נלקטין כאחד, והתאנה נלקטה מעט מעט.
וכך התורה, היום לומד מעט ולמחר הרבה, לפי שאינה מתלמדת לא בשנה ולא בשתים.

איש אשר רוח אלהים בו
לפי שאמרת, אלהי הרוחות לכל בשר, שאתה מכיר לכל אחד ואחד, יתמנה שיודע להלוך עם כל אחד ואחד מהם לפי דעתו.

וסמכת את ידך עליו
כמדליק נר מנר.

ונתת מהודך
כמערה מכלי אל כלי.
מה שאמרתי לך, ולא תסוב נחלה ממטה למטה אחר (במ' לו ט), הכבוד הזה אינו זז מבית אביך, שאף יהושע שיעמוד תחתיך, לפני אלעזר הכהן יעמוד: