וידבר ה' וגו' צו את בני ישראל וגו' את קרבני לחמי לאשי וגו'
ילמדנו רבנו:
המנחות שהיו נקרבות על המזבח, כיצד היו נקרבות?

כך שנו רבותינו:

כל המנחות באות מצה, חוץ מחמץ שבתודה ושתי הלחם שהם באות חמץ.

רבי מאיר אומר:
השאור בודה לו מתוכו ומחמצה.

רבי יהודה אומר:
אף היא אינה מן המובחר, אלא מביא את השאור ונותן לתוך המים וממלא את המידה.
אמר לו: אף היא הייתה חסירה או יתירה.
כל המנחות נלושות בפושרין, ומשמרן שלא יחמיצו. ואם החמיצו שיריה, עובר בלא תעשה, שנאמר: כל המנחה אשר תקריבו ממנה לה' וגו' (ויקרא ב יא). וחייב על לישתה ועל עריכתה ועל אפייתה.

ואין לך חביב מן הקורבנות.
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: אמור להם לישראל: לא שאני צריך להם אמרתי לכם להקריב קורבנות. כל העולם כלו, שלי הוא. והבהמה שאתם מקריבים ממנה לפני, אני בראתי אותה.

וכן הוא אומר: אם ארעב לא אומר לך, כי לי תבל ומלואה (תהלי' נ יב).
אמר רבי יהודה בר סימון:
כל מה שציוויתי לכם להקריב קרבני לחמי, לא שאני צריך לאכילה, שאין לפני לא אכילה ולא שתיה.

אמר רבי סימון:
שלוש עשרה מדות רחמים כתוב בהקדוש ברוך הוא, שנאמר: ויעבור ה' על פניו וגו' (שמ' לד ו), יש רחמן מוסר מזונותיו לאכזרי?!
הוי, אם ארעב לא אומר לך.

אמר רבי יהודה בר סימון:
אמר הקדוש ברוך הוא, עשר בהמות טהורות מסרתי לך:
שלש ברשותך,
שבעה שאין ברשותך.

אלו שהן ברשותך:
שור
שה כשבים
ושה עזים (דברים יד ד).

ואלו שאינן ברשותך:
איל
צבי
ויחמור
ואקו וגו' (שם שם ה).

שמא הטרחתי עליך שתהא מחזיר בהרים ובגבעות שתביא לפני קרבן מאלו שאינן ברשותך?! לא אמרתי לך, אלא ממה שיש ברשותך מן הגדילים על אבוסיך, הוי, אם ארעב לא אומר לך.

אמר רבי יצחק:
כתיב: את קרבני לחמי לאשי.
וכי יש לפני אכילה ושתיה?!
אם אתה אומר שיש לפני אכילה ושתיה, למד ממלאכי השרת, שנאמר: משרתיו אש לוהט (תה' קד ד).

היכן נזונין?
רבי יודן בשם רבי יצחק אומר:
מזיו שכינה הן נזונין, שנאמר: באור פני מלך חיים (מש' טז טו).

אמר רבי שמעון בן לקיש:
כתיב: עולת תמיד העשויה בהר סיני.
וכי בהר סיני עשו עולה?!
אלא אם תאמר יש לפניו אכילה ושתיה, למד ממשה רבנו.
ראה מה כתיב בו: ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה (שמו' לד כח).
אילו היה לפני אכילה ושתיה, היה אוכל ושותה ממה שאני אוכל ושותה.
ומה משה שהלך בשליחותו ארבעים יום וארבעים לילה, לחם לא אכל ומים לא שתה. הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה. הוי, אם ארעב לא אומר לך וגו' (תה' נ יב).

אמר רבי חייא בר אבא:
כך אמר הקדוש ברוך הוא: בריותי אינם צריכים לבריותי.
מימיך שמעת שאמר השקו את הגפן הזה יין והיא עושה היין הרבה, השקו את הזית הזה שמן שהוא עושה שמן הרבה. בריותי אינן צריכין לבריותי, ואני צריך לבריותי.

אמר רבי ינאי:
בנוהג שבעולם, זה שעובר על גב הנהר, אי אפשר לו שלא ישתה שנים ושלשה לוגין מים. ואני כל הימים מלא שעלי, שנאמר: מי מדד בשעלו מים (ישע' מ יב). ואני על לוגך כתבתי, בקדש הסך נסך שכר לה', שהוא לשון שתיה, לשון שביעה, לשון שכרות.
בהמה אחת בראתי בעולמי ואין אתה יכול לעמוד במזונותיה.

ואיזו?
זו בהמות בהררי אלף (תהלים נ י).

רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי ורבנן
רבי יוחנן אמר:
בהמה אחת היא רבוצה על אלף הרים, ואלף הרים היא רועה בכל יום, שנאמר: כי בול הרים ישאו לו (איוב מ כ).

רבי יהושע בן לוי אומר:
בהמה רבוצה על אלף הרים, ואלף הרים מגדלין לה כל מיני מאכל לאכילתן של צדיקים לעתיד לבא, שנאמר: והיה השרון לנוה צאן ועמק עכור לרבץ בקר (ישעיה סה י).

ורבנן אמרי:
היא רבוצה על אלף הרים, ואלף הרים מגדלים לה בהמות בכל יום והיא אוכלת.

מה טעם?
דכתיב: וכל חית השדה ישחקו שם. אפשר דאית בעיר אכיל בעיר?!

אמר רבי תנחומא:
גדולים מעשה אלהינו ומה מתוקנים מעשיו.

ומהיכן הוא שותה?
רבי יהושע בן לוי ורבנן
רבי יהושע בן לוי אומר:
כל מה שהירדן עושה לששה חדשים הוא שותה אותן גמיעה אחת, שנאמר: הן יעשוק נהר לא יחפוז וגו'. ויש לה בהן כדי לכלוך פה.

ומהיכן הוא שותה?
תני רבן שמעון בן גמליאל:
ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן (ברא' ב י), ושמו יובל, שנאמר: ועל יובל ישלח שרשיו (ירמיה יז ח). וממנו שותה.

תני רבי חייא בשם רבי מאיר:
ואולם שאל נא בהמות ותורך ועוף השמים ויגד לך (איוב יב ז).
שאל נא בהמות, זו הבהמה.
ועוף השמים, זו זיז שדי.

או שיח לארץ ותורך, ויספרו לך דגי הים (איוב יב ח).
שיח לארץ, זו גן עדן.
דגי הים, זה לויתן.

מי לא ידע בכל אלה כי יד ה' עשתה זאת (שם שם ט).
מלך אחד היה לך ושמו שלמה, שנאמר: ויהי לחם שלמה ליום אחד שלשים כור סולת וששים כור קמח, עשרה בקר בריאים וגו' (מ"א ה ב- ג).

אמר רבי יהודה בר זבידה:
אלף נשים היו לו לשלמה, וכל אחת ואחת עושה לו בכל יום כזה, זו סבורה שאצלה הוא סועד.

(רבי) נחמיה הפחה (אומר):
לא היה יכולת בו לעמוד [על סעודתו, שנאמר]: ואשר היה נעשה ליום אחד שור אחד וגו'.
(נחמי' ה יח).
אמר הקדוש ברוך הוא: בני, לא מפני שיש לפני אכילה ושתיה אמרתי לכם, אלא בשביל הריח, שתהיו ערבין ונותנין לפני לריח ניחוח:


תשמרו להקריב לי במועדו
זה שאמר הכתוב: צדיק אוכל לשובע נפשו (משל' יג כה). זה אליעזר, שאמר לרבקה: הגמיאיני נא מעט מים (בר' כד יז), כדי גמיאה.
ובטן רשעים תחסר (מש' יג כה), זה עשו, שאמר ליעקב: הלעיטני נא (ברא' כה ל).

אמר רבי יצחק בר זעירא:
פער פיו כגמל, ואמר: אפתח פי ואתה מכניס.

התם תנינן:

אין אובסין את הגמל ואין דורסין, אבל מלעיטין.

דבר אחר:
צדיק אוכל לשובע נפשו, זו רות המואביה, שכתוב בה: ותאכל ותשבע ותותר (רות ב יד), שהברכה שרתה בפיה של אותה צדקת.
ובטן רשעים תחסר, אלו הגויים.

מעשה בגוי אחד שעשה סעודה לכל בני עירו.
אמר רבי דוסתאי: אותי זימן לאותו סעודה עם כל בני עירו, ולא היה שולחנו חסר מכל מטעמים שבעולם אלא אגוזי פרך בלבד.

מה עשה?
נטל את הטבלה מלפנינו שהייתה יפה יותר מששה ככרי כסף, ושברה.
אמרתי לו: מפני מה עשית כך?
אמר לי: אתם אומרים, שהעולם הזה שלנו, והעולם הבא שלכם. אם אין אנו אוכלין עכשיו, אימתי אנו אוכלין?! קראתי עליו: ובטן רשעים תחסר.

ואמרת להם זה האשה אשר תקריבו לה' כבשים בני שנה תמימם שנים
לא שניהם בבת אחת אלא, את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים.

אמר רבי יהודה בר סימון:
מעולם לא לן אדם בירושלים ובידו עון.

כיצד?
תמיד של שחר מכפר על עונות שנעשו בלילה.
תמיד של בין הערבים מכפר על עונות שנעשו ביום.

מכל מקום לא לן אדם בירושלים ובידו עוון, שנאמר: צדק ילין בה (ישע' א כא).
אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: בעולם הזה, אתם מקריבים לפני לחם הפנים.
לעולם הבא, אני אערוך לכם שלחן גדול ויהיו עובדי עבודה זרה רואין ובושין, שנאמר: תערוך לפני שלחן נגד צוררי וגו' (תהל' כג ה).
וכן הוא אומר: הנה עבדי יאכלו וגו' (ישע' סה יג):


צו את בני ישראל
זה שאמר הכתוב: שדי לא מצאנוהו שגיא כח וגו' (איוב לז כג).
וכתיב: הן אל ישגיב בכחו (שם לו כב).
כיצד יתקיימו שני כתובים אלו?!
אלא, כשהוא נותן לישראל, נותן להם לפי כחו. וכשהוא מבקש מהן, אין מבקש אלא כפי כחן.

ראה מה כתיב: את המשכן תעשה עשר יריעות ( שמו' כו א). לכך כתיב: שדי לא מצאנוהו שגיא כח.
וכשהוא נותן להם, לפי כחו עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות לכל צדיק וצדיק חופה מענני כבוד, שנאמר: וברא ה' על כל מכון הר ציון וגו' (ישעיה ד ה).
ואומר: כי על כל כבוד חופה ( שם).

עשן בחופה למה?
שכל מי שנותן עיניו עשונות וצרות בתלמידים בעולם הזה, מתמלא חופתו עשן לעולם הבא.

אש בחופה למה?
מלמד, שכל צדיק וצדיק מתנוגה מחופתו של חברו מעולה ממנו, נוגה שזיו מבהיק מסוף העולם ועד סופו. לכך כתיב: הן אל ישגיב בכחו.

כשביקש מהם, לא ביקש אלא לפי כחם, שנאמר: ואתה תצוה את בני ישראל וגו' (שמ' כז כ). וכשהאיר להם, לפי כחו, שנאמר: וה' הולך לפניהם יומם (שם יג כא).
לעתיד לבא: קומי אורי וגו' (ישע' ס א).
וכתיב: והיה אור הלבנה כאור החמה (שם ל כו). הוי, הן אל ישגיב בכחו.

כשביקש מהם, לא ביקש אלא לפי כחן, שנאמר: ראשית בכורי אדמתך (שמות כג יט).
וכשנותן להם, לפי כחו, שנאמר: ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל לא יבול עלהו ולא יתם פריו לחדשיו יבכר וגו' (יחז' מז יב).

מהו לחדשיו יבכר?
שכל אילן ואילן מחדש בכורים כל חדש וחדש, לא כבכורי חדש זה בכורי חדש אחר.

כשבקש מהן, לא בקש אלא כפי כחם, שנאמר: ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וגו' (ויק' כג מ).
וכשהוא נותן, לפי כחו, שנאמר: אתן במדבר ארז שטה (ישע' מא יט).
וכתיב: תחת הנעצוץ יעלה ברוש (שם נה יג):