ביום השמיני עצרת
ילמדנו רבנו:
מהו לאכול בחג חוץ לסוכה?

כך שנו רבותינו:
רבי אליעזר אומר:

ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה, אחת ביום ואחת בלילה.

וחכמים אומרים:

אין לדבר קצבה, חוץ מליל יום טוב האחרון בלבד.

ולמה התירו חכמים להיפטר מהסוכה ביום טוב האחרון של חג?
אלא כל שבעת ימי החג היו מתפללין לטללים, וביום טוב האחרון היו מתפללין לגשמים. ולכך נפטרין מן הסוכה, כדי שיתפללו על הגשמים בלב שלם. ואף על פי כן יום טוב האחרון עולה לימות החג.

למה?
שכך כתיב: עצרת תהיה לכם. והייתה ראויה להיות אחר החג חמישים יום, כשם שעצרת אחר הפסח חמישים יום. אלא אמר הקדוש ברוך הוא, חורף הוא ואינן יכולין להניח בתיהן לבא לכאן, אלא עד שהן אצלי, יעשו עצרת.

מנין?
ממה שקראו בעניין: ביום השמיני עצרת:


ביום השמיני עצרת
זה שאמר הכתוב: יספת לגוי ה', יספת לגוי נכבדת רחקת כל קוצי ארץ (ישעיה כו טו).
אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, הוספת שלוה לדור המבול, שמא הקריבו לפניך פר אחד?!
לא דיים שלא הקריבו, אלא אמרו לאל סור ממנו (איוב כא יד).

והוספת שלוה לדור הפלגה, שמא כבדך אחד מהם?!
לא דיים שלא כבדוך, אלא אמרו, הבה נבנה לנו עיר (ברא' יא ד).
וכן לסדומיים
וכן לפרעה,
וכן לסנחריב,
וכן לנבוכדנצר.

שמא הקריב אחד מהם איל אחד או פר אחד?!
לא דיים שלא הקריבו לפניך, אלא הכעיסוך.

ולמי נאה להוסיף שלוה וכבוד?
לישראל, שנאמר: יספת לגוי. ואין גוי אלא ישראל, שנאמר: ומי כעמך ישראל גוי אחד (דה"א יז כא).

אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, עליך ליתן לנו מועדים, ועלינו להיות מקריבין לפניך קורבנות כראוי. נכבדת,
נתת לנו ראשי חדשים ואנו מקריבין לפניך, שנאמר: ובראשי חדשיכם.
נתת לנו הפסח, הקרבנו לך.
עצרת, הקרבנו לך,
ראש השנה, הקרבנו לך.
יום הכפורים, הקרבנו לך. וכן בחג.
אפילו מועד אחד לא בטלנו הקורבנות.

אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: עליך להוסיף לנו מועדות, ועלינו להקריב לפניך קורבנות ולכבד אותך. יספת לגוי ה', נכבדת.
אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: חייכם, איני מחסר אתכם ימים טובים, אלא מוסיף לכם מועדות שתשמחו בהם, שנאמר: ביום השמיני עצרת.

ביום השמיני עצרת
זה שאמר הכתוב: תחת אהבתי ישטנוני ואני תפלה (תה' קט ד).

את מוצא בחג, שישראל מקריבים שבעים פרים על שבעים אומות.
אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, הרי אנו מקריבים שבעים פרים לשבעים אומות, לפיכך היו צריכין אף הם להיות אוהבין אותנו. ולא דיים שאין אוהבין אותנו, אלא שונאין אותנו, שנאמר: תחת אהבתי ישטנוני.

לפיכך אמר להם הקדוש ברוך הוא: כל שבעת ימי החג שהייתם מקריבים לפני קורבנות, על אומות העולם הייתם מקריבים שבעים פרים. אבל עכשיו, הקריבו על עצמכם, שביום השמיני עצרת תהיה לכם והקרבתם עולה אשה ריח ניחוח לה' פר אחד איל אחד.

משל למלך שעשה סעודה שבעה ימים, וזמן כל בני המדינה בשבעת ימי המשתה.
כיון שעברו שבעת ימי המשתה, אמר לאוהבו: כבר יצאנו ידי חובותינו מכל בני המדינה.
נגלגל אני ואתה במה שתמצא, בליטרא של בשר או ליטרא של דג או ירק.
כך הקדוש ברוך הוא אמר לישראל: כל קורבנות שהקרבתם בשבעת ימי החג, על אומות העולם הייתם מקריבים. אבל ביום השמיני, נגלגל אני ואתם במה שאתם מוצאין, בפר אחד ואיל אחד:


ביום השמיני עצרת תהיה לכם
מה ראה להיות פוחת בכל יום?
אלא למדך תורה דרך ארץ מן הקורבנות, שאם ילך אדם לאכסניה וקבלו,
ביום ראשון מקבלו יפה ומאכילו עופות,
בשני מאכילו דגים,
בשלישי גבינה,
ברביעי מאכילו ירק,
כך פוחת והולך עד שמאכילו קטניות.

ביום השמיני עצרת תהיה לכם
מהו לכם?
אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: השמחה נאה לכם, המועדים נאים לכם, יום טוב נאה לכם. לכך נאמר: עצרת תהיה לכם.

מעשה בגוי אחד ששאל את רבי עקיבא, ואמר לו:
למה אתם עושים מועדים. לא כך אמר לכם הקדוש ברוך הוא, חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי (ישעי' א יד)?

אמר לו רבי עקיבא: אילו אמר: חדשי ומועדי, הייתי אומר כך. אלא אמר: חדשיכם ומועדיכם. (אלא) בשביל אותם מועדות שעשה ירבעם, שנאמר: ויעש ירבעם חג בחדש השמיני בחמשה עשר יום לחדש כחג אשר ביהודה ויעל על המזבח כן עשה בבית אל לזבח לעגלים וגו', ויעש חג לבני ישראל (מ"א יב לב-לג).
אבל המועדים האלה, אינן בטלים לעולם, ולא החדשים.

למה?
שהם להקדוש ברוך הוא, שנאמר: אלה מועדי ה' (ויק' כג ד).
וכתיב: וידבר משה את מועדי ה' (שם שם מד).
ולכך אינם בטלים לעולם. ועליהם נאמר: סמוכים לעד לעולם עשויים באמת וישר: