וידבר ה' אל משה לאמר, דבר אל אהרן, בהעלותך את הנרת
ילמדנו רבנו:
מהו להדליק בשמן שריפה בשבת?

כך שנו רבותינו:

אין מדליקין בשמן שריפה ביום טוב.

רבי ישמעאל אומר:

אין מדליקין בעטרן מפני כבוד השבת.

וחכמים:

מתירין בכל השמנים, בשמן שומשמין, בשמן אגוזים, בשמן צנונות, בשמן דגים, בשמן פקועות, בעטרן ובנפט.

רבי טרפון אומר:

אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד.

עמד רבי יהודה על רגליו ואמר ליה לרבי טרפון:
מה יעשו אנשי מדי שאין להם אלא שמן אגוזים, מה יעשו אנשי אלכסנדריא שאין להם אלא שמן צנונות, ומה יעשו אנשי קפוטקיא שאין להם לא זה ולא זה?

אמר ליה רבי טרפון:
הרי מצינו שחיבב הקדוש ברוך הוא שמן זית יותר מכל השמנים בנר ( וב)הדלקה, שהרי שנה פרשת הדלקת הנר ושילש בכמה מקומות. ומרוב חיבתו בחר שמן זית זך כתית למאור (שמות כז כ), למאור ולא למנחות. ומותר מן הזית הראשון היה למנחות הנקרבות.

תדע, שהרי כל המנחות לא נאמר בהן אלא, ונתת עליה שמן (ויק' ב טו). ובנר הדלקה כתב: שמן זית, ולא שאר שמנים, זך כתית למאור.
ואנו מוצאין בהרבה מקומות ציוה הקדוש ברוך הוא על הנרות להדליקן מן שמן זית זך, שנאמר: ואתה תצווה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית (שמו' כז כ).
צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור וגו',
על המנורה הטהורה (ויק' כד ב ד).
ואף כאן כתיב, בהעלותך את הנרות:


בהעלותך את הנרות
זה שאמר הכתוב: ה' חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר (ישע' מב כא).
אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה: לא בשביל שאני צריך לנרות של בשר ודם הזהרתי על הנרות, אלא כדי לזכותם.

וכן הוא אומר: ונהורא עמה שרא ( דניאל ב כב).
וכתיב: גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה (תהלים קלט יב).
ללמדך, שאינו צריך לנרות של בשר ודם.

תדע לך, כשאדם בונה בית, עושה לו חלונות צרות מבחוץ ורחבות מבפנים, כדי שיהא האור נכנס מבחוץ ומאיר מבפנים. ושלמה בנה בית המקדש ולא עשה כן, אלא עשה חלונות צרות מבפנים ורחבות מבחוץ, כדי שיהא האור יוצא מבפנים מבית המקדש ומאיר לחוץ.
שכן הוא אומר: ויעש לבית חלוני שקופים אטומים (מ"א ו ד).
להודיעך, שכלו אור ואינו צריך לאורה.

ולמה ציוה אתכם?
כדי לזכות אתכם. לכך נאמר: בהעלותך את הנרות. הוי, ה' חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר.
אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: הוו זהירין להדליק את הנרות לשמי, ואני מאיר לכם אורה גדולה לעתיד לבא. לכך נאמר: קומי אורי כי בא אורך וגו' (ישע' ס א).
וכתיב: והלכו גוים לאורך, ומלכים לנגה זרחך (שם שם ג):


בהעלותך את הנרות
אתה מוצא, שנים עשר שבטים שהקריבו קורבנות לחנוכת המזבח, לא הקריב שבט לוי כלום. והיו מצירים ואומרים: למה רחקנו מהקרבה לחנוכת המזבח?!

משל למה הדבר דומה?
למלך שעשה סעודה, והיה קורא בכל יום אומניות. היה לו אוהב אחד שהיה אוהב יותר מדאי, לא קרא אותו עימהם. והיה מיצר לומר, שמא יש בלבו של מלך עלי כלום, לפיכך לא זמנני מכל הסעודות האלו.
כיון שעברו כל ימי הסעודה, קרא לאותו אוהב ואמר: לכל בני המדינה עשיתי סעודה, ולך לעצמך אני עושה סעודה אחת בלבד יחידה. לומר, שאוהבי אתה.

כך, המלך, זה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.
את מוצא שנים עשר שבטים הקריבו לחנוכת המזבח, וקבלן הקדוש ברוך הוא, שנאמר: קח מאתם. ושבטו של לוי לא הקריבו.
כיון שעברה חנוכת המזבח, אמר להם הקדוש ברוך הוא לאהרן ולבניו: כל השבטים עשו לעצמם חנוכה, ואתם לעצמכם עשו חנוכה. לכך נאמר: דבר אל אהרן (ואל בניו) בהעלותך, ואחרי כן: קח את הלווים.

דבר אחר:
בהעלותך את הנרות
את מוצא שנתקשה משה במעשה המנורה יותר מכל כלי המשכן, עד שהראה לו הקדוש ברוך הוא באצבע. בשלשה דברים נתקשה משה כו' (לעיל סדר שמיני סימן ח').

מקשה זהב
מהו מקשה?
כלומר, מה קשה היא לעשות. שהרבה יגע משה עד שלא עשה המנורה, שכן הוא אומר: מקשה תיעשה המנורה (שמ' כה לא).
כיון שנתקשה, אמר הקדוש ברוך הוא למשה: טול [ככר] זהב והשליכהו לאש והוציאהו, והיא נעשית מעצמה, וכפתוריה ופרחיה גביעיה וקניה ממנה.
אתה היה מכה בפטיש, ומעצמה נעשית. לכך הוא אומר: מקשה תיעשה המנורה, יו"ד מלא, ולא כתיב תעשה. כלומר, מעצמה תעשה.

מה עשה משה?
נטל את הכיכר והשליכו לאור, ואמר משה: ריבונו של עולם, הרי הכיכר נשלך בתוך האש, כשם שאתה רוצה, תעשה לפניך.
מיד יצאת המנורה עשויה כתיקונה. לכך כתיב: כמראה אשר הראה ה' וגו'. כן עשה משה אין אומר כאן, אלא כן עשה, סתם.

מי עשה?
הקדוש ברוך הוא.
לפיכך אמר לו הקדוש ברוך הוא להזהיר את אהרן להדליק, שנאמר: בהעלותך את הנרות. אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: אם הזהרתם להיות מדליקים לפני, אני משמר את נפשותיכם מכל דבר רע, שנמשלו נפשותיכם כנר, שנאמר: נר ה' נשמת אדם (משלי כ כז):


בהעלותך את הנרות
זה שאמר הכתוב: כי אתה תאיר נרי (תה' יח כט).
אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, אתה אומר שנאיר לפניך, אתה הוא נרו של עולם, והאורה דרה אצלך.
כתיב: הוא גלא עמיקתא ומסתרתא ידע מה בחשוכא, ונהורא עמיה שרא (דני' ב כב),
ואתה אומר: אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. הוי, כי אתה תאיר נרי.
אמר להם הקדוש ברוך הוא: לא שאני צריך לכם, אלא שתאירו לי כשם שהארתי לכם.

למה?
לעלות אתכם בפני כל האומות, שיהו אומרים: ראו היאך ישראל מאירין למי שהוא מאיר לכל.

משל למה הדבר דומה?
לפקח וסומא שהיו מהלכים בדרך וכו' (לעיל סדר תצוה סי' ד').
והיה הקדוש ברוך הוא מנהיגם ומאיר להם, שנאמר: וה' הולך לפניהם יומם וגו' (שמ' יג כא). כיון שהוקם המשכן, קרא הקדוש ברוך הוא למשה ואמר ליה: אמור להם שיאירו לי, שנאמר: דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך.
אמרו ישראל להקדוש ברוך הוא: כי אתה תאיר נרי, ואתה אומר לנו שנאיר לפניך?!
אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: בשביל לעלות אתכם אמרתי שתאירו לי כשם שהארתי לכם בדרך. לכך נאמר: בהעלותך:


בהעלותך
מה כתיב למעלה מן העניין?
ויהי ביום כלות משה ויקריבו הנשיאים (במד' ז א י), ואחר כך, דבר אל אהרן בהעלותך.
זה שאמר הכתוב: יראו את ה' קדושיו, כי אין מחסור ליראיו (תה' לד י).

את מוצא למעלה, אחד עשר שבטים הקריבו, ושבט לוי לא הקריב, ושבט אפרים וכל הנשיאים הקריבו, חוץ מנשיאו של לוי.

ומי היה נשיא לוי?
זה אהרן, שנאמר: ואת שם אהרן תכתב על מטה לוי ( במד' יז יח).
ואהרן לא הקריב עם הנשיאים, והיה אומר אוי לי, שמא בשבילי אינו מקובל שבט לוי.
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: לך אמור לאהרן אל תתיירא, לגדולה מזו אתה מתוקן.
לכך נאמר: דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך.
הקורבנות, כל זמן שבית המקדש קיים הן נוהגין. אבל הנרות, לעולם, אל מול פני המנורה.
וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני, אינן בטלין לעולם.

דבר אחר:
אל מול פני המנורה
שלא תהיו מבזין על המנורה. הוי שנאמר: כי מי בז ליום קטנות ושמחו וראו את האבן הבדיל ביד זרבבל שבעה אלה עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ ( זכרי' ד י), זו המנורה.

ומהו שבעה?
אלה שבעת הנרות כנגד שבעה כוכבים שמשוטטים בכל הארץ, כך חביבין הם לפני, שלא תהיו מבזין עליה. לכך נאמר: אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות.
שמא יטעה אותך יצרך לומר, שהוא צריך אורה.

מה כתיב בחלונות בית המקדש?
וחלונות אטומות אל התאים ואל אליהמה לפנימה לשער וגו' (יחזק' מ טז).
כחלונות אין כתיב כאן, אלא כהחלונות ( שם שם כה), שהיו רחבות מבחוץ וצרות מבפנים, כדי שיהו מוציאים אורה לחוץ.

אמר רבי ברכיה הכהן:
הברק הזה תולדות האש של מעלה הוא, והוא יוצא ומבהיק את כל העולם כולו, שנאמר: ודמות החיות מראיהן כגחלי אש בוערות כמראה הלפידים וגו' (יחז' א יג), ומבהיק את כל העולם כלו, ואני צריך לאור שלכם?!

ולמה אמרתי לכם?
אלא כדי להעלותכם, שנאמר: בהעלותך.

אמר רבי חנינא:
אמר הקדוש ברוך הוא: העיניים שיש בך, יש בתוכם לבן ושחור, ואין אתה רואה מתוך הלבן, אלא מתוך השחור. הקדוש ברוך הוא שכולו אורה, הוא צריך לאור שלכם?!

דבר אחר:
אל מול פני המנורה
בשר ודם מדליק נר מנר דלוק, שמא יכול להדליק נר מתוך חשך?!
אבל הקדוש ברוך הוא הדליק אור מתוך חשך, שנאמר: וחשך על פני תהום (ברא' א ב).

מה כתיב אחריו?
ויאמר אלהים יהי אור.
אמר הקדוש ברוך הוא, ומתוך החשך הוצאתי אורה, ואני צריך לנרות שלכם?!

ולמה אמרתי לך?
בשביל להעלותך, להעלות נר תמיד (שמות כז כ):


דבר אחר:
בהעלותך
זה שאמר הכתוב: גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשכה כאורה (תהלים קלט יב). ולנו אתה אומר להדליק. שנאמר: בהעלותך את הנרות.

משל למה הדבר דומה?
למלך שהיה לו אוהב. אמר לו המלך: תדע שאצלך אני סועד היום, לך התקין לי.
הלך אוהבו והתקין מטה של הדיוט, שלחן של הדיוט.
כיון שבא המלך, באו עמו שמשין סבבו (מכאן ומכאן) מנורות של זהב לפניו מכאן ומכאן.
כיון שראה אוהבו את כל הכבוד הזה, נתבייש והטמין את כל מה שהתקין לו, שהיה לו הכל מן ההדיוטות.
אמר לו המלך: מהו, לא אמרתי לך שאצלך אני סועד היום, למה לא התקנת לי כלום?!
אמר לו אוהבו: אדני המלך, כשראיתי את כל הכבוד הזה, נתביישתי והטמנתי כל מה שהתקנתי לך, שהיו כלי הדיוטות.
אמר לו המלך: חייך, שאני פוסל את כל כלי שהבאתי עמי, ובשביל אהבתך, איני משתמש אלא בשלך.
וכך הקדוש ברוך הוא כולו אורה, שנאמר: ונהורא עמה שרא ( דני' ב כב). והוא אומר לישראל, התקינו מנורה ונרות.

מה כתיב שם?
ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (שמו' כה ח), ועשית מנורת זהב טהור (שם כה לא).
כיון שעשו, מיד באה השכינה.

מה כתיב שם?
ולא יכול משה לבוא אל אהל מועד (שמ' מ לה). מיד קרא למשה, שנאמר: ויקרא אל משה (ויק' א א).
וכתיב: ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו (במד' ז פט).

ומה דבר אליו?
בהעלותך את הנרות.
אמרו ישראל: שלח אורך ואמתך המה ינחוני (תהל' מג ג).
גדול אורו של הקדוש ברוך הוא, החמה והלבנה מאירין העולם.

ומהיכן הן מאירין?
מן זקוקי אור של מעלן הן חוטפין, שנאמר: לאור חציך יהלכו לנגה ברק חניתך (חבק' ג יא). גדול הוא האור של מעלן, שלא נתן ממנו לכל הבריות אלא אחד ממאה, שנאמר: ידע מה בחשוכא, ונהורא וגו' (דני' ב כב).
לפיכך עשיתי חמה ולבנה שיאירו לפניך, שנאמר: ויתן אותם אלהים ברקיע השמים להאיר על הארץ (בר' א יז).

אל מול פני המנורה יאירו
אמר דוד: באור פני מלך חיים (משלי טז טו).

אמר רבי יעקב בר יוסי:
נמנעה השמחה מן הרשעים ונתנה לצדיקים לישראל, שהצרך הקדוש ברוך הוא לישב עם בשר ודם בנר, עד שאמר להם, אל מול פני המנורה.

רבי לוי ברבי אומר:
מנורה טהורה ירדה מן השמים, שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, ועשית מנורת זהב טהור (שמות כה לא).
אמר ליה: כיצד נעשה אותה?
אמר לו: מקשה תיעשה (שם).
אף על פי כן נתקשה בה, וירד משה ושכח מעשיה.
עלה ואמר: ריבונו של עולם, שכחתי מעשיה.
הראה לו הקדוש ברוך הוא למשה, ועוד נתקשה בה.
אמר ליה: וראה ועשה (שם שם מ), עד שנטל הקדוש ברוך הוא מטבע של אש והראה לו עשייתה. אף על פי כן נתקשה על משה.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: לך אצל בצלאל והוא יעשה אותה.
ירד משה ואמר לבצלאל, ומיד עשאה.
(מיד) התחיל משה תמה ואומר: אני כמה פעמים הראה לי הקדוש ברוך הוא ונתקשיתי לעשותה, ואתה שלא ראית אותה עשית מדעתך!

בצלאל, בצל אל היית עומד כשהראה לי הקדוש ברוך הוא עשייתה ואמר ועשית. ולפיכך, כשחרב בית המקדש, נגנזה המנורה.

וזו אחד מן חמשה דברים שנגנזו:
הארון,
והמנורה,
והאש,
ורוח הקדש,
והכרובים.

וכשיעור הקדוש ברוך הוא ברחמיו ויבנה ביתו והיכלו, הוא מחזירן למקומן ומשמחן את ירושלים.

מנין?
שכן כתוב: ישושום מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת, פרח תפרח ותגל (ישעיה לה א-ב):


וידבר ה' וגו', קח את הלווים
ילמדנו רבנו:

כמה נימין היו באותו כינור שהיו הלווים מנגנין בו?
כך אמר רבי יהודה:

שבע נימין היו בכנור, שנאמר: שובע שמחות את פניך נעימות בימינך נצח (תהל' טז יא). אל תהי קורא שובע, אלא שבע שמחות.

וכן דוד אומר: שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך (שם קיט קסד).
ולימות המשיח נעשה שמונה, שכן דוד אומר בניגון: למנצח בנגינות על השמינית (שם ו א). ולעתיד נעשה עשר, שנאמר: אלהים, שיר חדש אשירה לך, בנבל עשור אזמרה לך (שם קמד ט).

ומי התקין להם?
שמואל ודוד, שנאמר: המה יסד דוד ושמואל הרואה באמונתם (דה"א ט כב).
והם העמידו חלוקי השיר, [ש]יהיו הלוים עומדים על הדוכן ומזמרין לפני מי שאמר והיה העולם.

ראה חבה שחבב הקדוש ברוך הוא את הלווים, שכן אמר הקדוש ברוך הוא למשה: הרבה הלווים חביבין לפני, קח אותם לשמי לשררה.

מנין?
ממה שקראו בעניין קח את הלווים:


קח את הלווים
זה שאמר הכתוב: ה' צדיק יבחן וגו' (תהל' יא ה).
אין הקדוש ברוך הוא מעלה את האדם לשררה, עד שבוחן ובודק אותו תחלה.
וכיון שהוא עומד בניסיונו, הוא מעלה אותו לשררה.

וכן את מוצא באברהם אבינו, נסהו הקדוש ברוך הוא בעשר ניסיונות ועמד בהן. ואחר כך ברכו, שנאמר: וה' ברך את אברהם בכל (בר' כד א).

וכן יצחק נסהו בימי אבימלך ועמד בניסיונו, ואחר כך ברכו, שנאמר: ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההוא מאה שערים ויברכהו ה' (שם כו יב).

וכן יעקב אבינו נסהו בכל אותן הצרות, בעשו, ברחל, בדינה, ביוסף, בשמעון בבנימין. והיאך יצא מבית אביו, שנאמר: כי במקלי עברתי וגו' (שם לב י). ואחר כך ברכו, שנאמר: וירא אלהים אל יעקב עוד בבואו מפדן ארם ויברך אותו (שם לה ט).

וכן יוסף נסהו בכל אותן הצרות, באשת פוטיפר, והיה חבוש שתים עשרה שנה, ואחר כך יצא ונעשה מלך על שעמד בניסיונו. הוי, ה' צדיק יבחן.

ואף שבטו של לוי נתנו נפשם על קדוש שמו של הקדוש ברוך הוא, שלא תבטל התורה. שבשעה שהיו ישראל במצרים, מאסו בתורה ובמילה, והיו כולם עובדי עבודה זרה. שכן יחזקאל מוכיחו, שנאמר: ואמרת אליהם כה אמר ה' אלקים ביום בחרי בישראל ואשא ידי לזרע בית יעקב (יחז' כ ה).

מה כתיב בסוף העניין?
וימרו בי ולא אבו לשמוע אלי, איש את שקוצי עיניהם לא השליכו וגו' (שם שם ח).

מה עשה הקדוש ברוך הוא?
הביא חשך על המצרים שלשת ימים והרג בהם כל רשעי ישראל. שכן הוא אומר: וברותי מכם המורדים והפושעים בי (שם שם לח).
וכן הוא אומר: התאנה חנטה פגיה וגו' (שה"ש ב יג).
התאנה חנטה פגיה, אלו הרשעים שבישראל.

והגפנים סמדר נתנו ריח (שה"ש ב יג), אלו הנשארים שעשו תשובה ונתקבלו.

קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך (שה"ש ב יג), שהרי הגיע הקץ מן הגאולה. אבל שבטו של לוי כלם צדיקים היו, והיו עושין את התורה, שנאמר: כי שמרו אמרתך ( דברים לג ט), זו תורה. ובריתך ינצורו (שם), זו המילה.

ולא עוד, אלא כשעשו את העגל, לא נשתתפו שם שבטו של לוי, שנאמר: ויעמד משה בשער המחנה וגו' ויאספו אליו כל בני לוי ( שמ' לב כו).
כיון שאמר להם משה, שימו איש חרבו על ירכו וגו' (שם שם כז). מיד עשו כן ולא נשאו פנים. וכן משה מברכן, האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת אחיו וגו' ( דברי' לג ט).
וכיון שראה הקדוש ברוך הוא, שהיו כולם צדיקים ונסה אותם ועמדו בניסיונם, שנאמר: אשר נסיתו במסה (שם שם ח), מיד אמר הקדוש ברוך הוא, והיו לי הלווים, לקיים מה שנאמר: ה' צדיק יבחן (תה' יא ה).
אבל הרשעים, כתיב בהם: ורשע ואהב חמס שנאה נפשו (שם).
אמר דוד: אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו (שם קכח א):