ראב"ע בלק פרק כג

[כג, א]
שבעה מזבחות -
יש סודות עמוקים לא יבינום
כי אם מתי מספר:
ושביעי בימים ובחדשים ובשנים,
ושבעה כבשי העולה,
ושבעה הזאות,
גם אמר השם לאיוב: קחו לכם שבעה פרים ושבעה אילים, ובתת שלם לשלם, אז תתחדש רוח בינה והמשכיל יבין.

[כג, ב]
פר ואיל במזבח -
בכל מזבח ומזבח והיא דרך קצרה, כאילו אמר: במזבח האחד מכל המזבחות.

[כג, ג]
יקרה -
מגזרת לקראתי.

ודבר -
סמוך אל מה.

וילך שפי -
דברי המתרגם ארמית ידועים, שהוא לבדו והנה שפי לבדו, גם הוא בלי אח.

ואחרים אמרו:
כי הוא כמו: נכאה לבב מגזרת: ושפו עצמותיו.
והנכון בעיני: שהוא מגזרת קול על שפיים וימצא ביו"ד גם באל"ף כמלת פתאים, והטעם שהלך אל שפי ותחסר מלת אל כמו: ויבא ירושלים.
וכן נסעו העם חצרות ורבים כן.

והנה הוא מנחש בלכתו, כי כן כתוב: ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים והנה גם פה רמזתי לך סוד חתום.

[כג, ד]
ואעל פר ואיל במזבח -
בצווי.

[כג, ז]
וישא משלו ויאמר -
המשל הוא: כי מראש צורים אראנו.

מהררי קדם -
מזרח.

לכה ארה לי יעקב -
תחסר מלת ואמר, ובשיר השירים כמוהו רבים והיא דרך קצרה.

זועמה ישראל -
הטעם כפול כמשפט, שהוא דרך לדבר טעם אחד במלות משונות וישנוהו לחזוק, והיתה ראויה מלת זועמה להיותה על משקל: זכרה לי אלהי, רק כאשר נפתח העי"ן בעבור היותו מן הגרון היה בינו ובין הזי"ן חול"ם תחת קמץ חטף.

[כג, ח]
מה אקוב לא קבה אל -
כטעם קללה והה"א תחת וי"ו כה"א אהלה וכן ה"א כי פרעה אהרן והמלה מפעלי הכפל והשלמה קבבו כמו סבבו ואם היא מלה זרה.

ומה אזעם לא זעם ה' -
מגזרת זעם והטעם כפול.

[כג, ט]
כי מראש צורים אראנו -
כי על השפי היה והוא גבוה והעד על השפי שהוא כפירושי ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים וישת אל המדבר פניו ולא אל שפי.
גם יתכן להיות מראש צורים משל לגזירות היורדות מהעליונים, כי ראה בחכמתו שתעמוד זאת האומה לבדה ולא תתערב עם אחרת, מתגברת עליה לעזוב תורתה כאשר עשו כל האומות.

ובגויים לא יתחשב -
אפרשנו בפסוק: יצב גבולות עמים.

[כג, י]
מי מנה -
והתימה שלא יתחשב עם הגוים והם עם רב כחול, שיתכן שלא יתחשב המעט.

עפר יעקב -
הטעם שהוא רב, כעפר הארץ.

ומספר את רבע ישראל -
דגל אחד כטעם אפס קצהו תראה וכלו לא תראה.
ויפה פירש המתרגם ארמית מלת ישרים, וטעם לפי דעתי, שהתאוה למות ותהיה אחריתו כאחרית ישראל, שהם חלק השם ולא חלק כוכבים, כי הוא היה קוסם.

ויש אומרים:
שמלת ותהי אחריתי - כפולה בטעם והוא היה מתאוה שימות מות ישרים כמו הישרים של ישראל, בעבור דעתו כי בחרב ימות.

והגאון אמר:
כי מי מנה הוא השם.
והטעם: אתה שתוכל למנות עפר יעקב, המת נפשי מות ישרים, אם כן מה טעם ומספר את רובע ישראל

ולפי דעת רבים:
שפירושו כמו: ארחי ורבעי זרית, שהוא כענין רבצי, ויפרשו עפר יעקב על עת נסעו.
משפט הלשון להקדים שם הפועל בלשון עבר ועתיד ובצווי הדבר הפוך ויש מלות זרות כמו ברכת ברך, ובא בא (ושטף ועבר.

[כג, יג]
אפס קצהו -
רק קצהו.

וקבנו -
מלה זרה ולפי הדקדוק, כי הצווי כעתיד ואין ביניהם רק הסימן ירדפהו ירדפנו ירדפוהו אויב ירדפו, ובאה זו המלה מורכבת עם נו"ן ובחול"ם.

ולפי דעת רבי יהודה המדקדק הראשון:
שהוא מן שורש קב,ן אם כן לא יתכן להיותה צווי, כי לא ימצא כן מהבנין הקל, אולי תהיה שם הפועל על משקל: ומשמרו את השבועה:

[כג, יח]
וישא משלו -
הוא: כתועפת ראם, כלביא יקום.

האזינה עדי -
מגזרת: עד.
וכן: לא שבתם עדי והטעם כפול.

וי"ו בנו בעור –
נוסף כמו: למעינו מים.

וטעם לא איש אל
בעבור שאמר וקבנו לי משם וכבר אמר: לא קבה אל.

[כג, יט]
אמר ולא יעשה -
אמרו.

ודבר -
דברה.

[כג, כ]
הנה ברך לקחתי -
שם הפועל, כמו שם.

וברך -
פועל עבר, והטעם והשם ברך ברכה ולא אשיבנה:

[כג, כא]
לא הביט און -
לפי דעתי:
כי מזאת המלה למד בלק לשלוח נשי מואב במחנה ישראל.
והטעם: כי אין השם כבן אדם שיתנחם כי לא ראה און בישראל, והנה אם יהיה בהם און, לא יקום דבר השם, כי כל דבריו הם על תנאי רק במקום שבועה. וכן הנביא אומר: רגע אדבר וזה טעם בדבר בלעם.

ולא ראה עמל -
הטעם כפול והוא אחי האון והטעם מה יביא האדם לעמל בסוף און. והנה כל עת שלא הביט און ביעקב השם עמו.

ותרועת מלך בו -
במחנה ישראל, וזה ותקעתם תרועה.

[כג, כב]
אל מוציאם ממצרים -
וזה השם שהיה עמו הוא תקיף והראה אותות במצרים.

כתועפת -
כמו קרני ראם ופירוש תועפות תוקף.
וכן: ותועפות הרים לו.
גם יתכן היות פירושו וקרני הרים וכסף תועפות לך פירושו: וכסף תועפות הרים.
ואמר לו: כמו ותרועת מלך בו והטעם שזה האל שם תוקף לישראל וכל זה בעבור שהוא דבוק בשם, ולא יבקש כי אם מאתו, כי אין להם צורך למנחש וקוסם.

[כג, כג]
כעת יאמר ליעקב -
כעת הזאת, והטעם בכל עת יאמר להם בלי דעת נחוש.

מה פעל אל -
מה יפעל אל ומלת עבר בעבור היות כל דבר נגזר, ואם הוא לעתיד כבר נגזר בתחלה, וזה יאמר לישראל בדרך נבואה שהוא האמת.

ליעקב ולישראל -
דבר כפול בנבואה.
וכן מראש שניר וחרמון.

[כג, כד]
הן עם כלביא יקום -
רמז כי ינצח מלכי כנען.
והקרוב אל הדעת הדבר הקרוב כמו מלחמת מדין שלא נשמע מלחמה כמוה, שלא נפקד מזרע ישראל אחד ומתו חמשה מלכים, ונפש אדם אשר לא ידעו משכב זכר היו שלשים ושתים אלף.

ודם חללים -
המלקוח ואת כל חילם.
ועל דרך הדרש, לא ישכב משה, עד יאכל טרף כן כתוב: אחר תאסף אל עמך:

[כג, כז]
וקבתו לי -
מפעלי הכפל כמו: וסבותי אני:

[כג, כח]
ראש הפעור -
ולא הלך לקראת נחשים, על כן היתה עליו רוח אלהים וזה עשה, בעבור שראה כי לא נחש ביעקב.



הפרק הבא    הפרק הקודם