מדרש רבה, במדבר, פרק כז

י [הנשים לא היו בחטא דור המדבר]

ותקרבנה בנות צלפחד
אותו הדור היו הנשים גודרות מה שאנשים פורצים, שכן את מוצא שאמר להן אהרן: (שמות לב)פרקו נזמי הזהב אשר באנזי נשיכם ולא רצו הנשים ומיחו בבעליהן, שנאמר: ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב וגו'והנשים לא נשתתפו עימהן במעשה העגל.
וכן במרגלים שהוציאו דיבה: (במדבר יד)וישובו וילינו עליו את כל העדה, ועליהם נגזרה גזירה שאמרו: לא נוכל לעלות, אבל הנשים לא היו עימהם בעצה שכתוב למעלה מן הפרשה (שם כו) כי אמר ה' להם מות ימותו במדבר, ולא נותר מהם איש כי אם כלב בן יפונה.
איש, ולא אשה על מה שלא רצו ליכנס לארץ, אבל הנשים קרבו לבקש נחלה בארץ, לכך נכתבה פרשה זו סמוך למיתת דור המדבר שמשם פרצו האנשים וגדרו הנשים.

יא [בנות צלפחד חכמות וצדקניות]

דבר אחר:
ותקרבנה בנות צלפחד וגו'
גדולה להן וגדולה לאביהן, גדולה למכיר וגדולה ליוסף, שכך יצאו ממנו נשים חכמות וצדקניות.

מה חכמתן?
שלפי שעה דברו שהיה משה עוסק בפרשת נחלות, לאלה תחלק הארץ.
אמרו לו: אם כבן אנו נירש כבן ואם לאו, תתייבם אמנו.
מיד, ויקרב משה את משפטן לפני ה'.
צדקניות היו שלא נישאו אלא להגון להם.

ולמה זמנן הקדוש ברוך הוא למשה באחרונה?
שלא יראה משה עצמו שפירש מן האשה ארבעים שנה, הודיעו הקב"ה באלו, לומר: הרי הנשים שלא נצטוו לא נישאו אלא להגון להם.

יב [ויקרב משה את משפטן]

וכתיב: ויקרב משה את משפטן.
יש אומרים:
שהפליא מן משה שיש צדיקים שנתגאו בדבר מצוה והתיש הקדוש ברוך הוא את כחן.
את מוצא שאמר דוד: (תהלים קיט) זמירות היו לי חקיך, לומר, שקלות ורגילות כזמירות. אמר לו הקב"ה: חייך, שסופך לטעות בדבר שהתינוקות קורין, כשהעלה את הארון טעה ונתנו על העגלה, שנאמר: (שמואל ב ו) וירכיבו את ארון האלהים על עגלה חדשה תלה הארון עצמו באויר ונשמטו הפרות מתחתיו, קרב עזא לסמכו: (שם) ויכהו שם האלהים על השל, מפני ששגגת תלמוד עולה זדון.

ויחר לדוד על אשר פרץ ה' פרץ בעזא
אמר לו הקדוש ברוך הוא: ולא אמרת זמירות היו לי חקיך! ולא למדת: (במדבר ז)ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו?!
התחיל תוהא: (ד"ה א ט"ו) פרץ ה' אלהינו בנו כי לא דרשנוהו כמשפט.
וכן משה מפני שאמר: (דברים א)והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי ושמעתיו, התיש כחו.

משל לשלחני, שאמר לתלמידו: אם יבואו לך סלעים לפרוט פרוט, ואם תבאו מרגליות, הביאם אלי! באת אצלו חוליא אחת של זכוכיות הוליכה אצל רבו. הלך רבו להראותה לאחר. אף כך משה אמר: הדבר אשר יקשה מכם וגו' באו בנות צלפחד והפליא ממנו, ויקרב משה את משפטן לפני ה'.

כן בנות צפחד דוברות,
כ
ך הוא הדין!
א"ל הקדוש ברוך הוא: ולא אמרת: הדבר אשר יקשה מכם וגו'?!
הדין שאין אתה יודע הנשים דנין אותו.

דבר אחר:
ויקרב משה וגו'
ריש לקיש אומר:
יודע היה משה רבנו את הדין הזה אלא באו לפני שרי עשרות תחלה, אמרו: דין של נחלות הוא ואין זה שלנו אלא של גדולים ממנו.
באו אצל שרי חמשים ראו שכבדו אותן שרי עשרות, אמרו שרי חמשים: אף אנו יש שם גדולים ממנו וכן לשרי מאות וכן לשרי אלפים וכן לנשיאים, השיבו להם כולם כענין הזה שלא רצו לפתוח בה לפני מי שגדול מהם.
הלכו לפני אלעזר אמר להם: הרי משה רבנו.
באו אלו ואלו לפני משה, ראה משה שכל אחד ואחד כבד את מי שגדול ממנו, אמר: אם אומר להם את הדין אטול את הגדולה, אמר להם: אף אני יש גדול ממני!
לפיכך, ויקרב משה את משפטן וגו'.
השיבו הקב"ה: כן בנות צלפחד דוברות, שהודה הקדוש ברוך הוא לדבורן.

נתן תתן להם
תן להם מטלטלין ובכרות אב בנכסי חפר, נטלו ג' חלקים:
חלק אביהם, שהיה מיוצאי מצרים,
וחלקו עם אחיו,
בנכסי חפר, שהיה בכור
ונטל שני חלקים.

דבר אחר:
נתון תתן להם
שנטלו בעבר הירדן וקרבו לפני יהושע ואלעזר בארץ כנען, שנאמר: ותקרבנה לפני אלעזר הכהן ולפני יהושע ולפני הנשיאים לאמר ה' צוה ביד משה וגו'.
ואף יעקב אבינו ראה שנוטלות.

מיכן?
(בראשית מט) בנות צעדה עלי שור, זה הירדן שנעשה למשה כחומה שלא יכנס לארץ.
ואומר ליוסף: בנותיך נוטלת כאן וכאן.

והעברת את נחלת אביהן להן
נאמר: בירושת הבן ונתתם, ובבת והעברתם, שהבת מעברת נחלה מן שבט לשבט.

והיתה לבני ישראל לחקת משפט
שהנחלות יוצאות בדיינין:

יג [עלה אל הר העברים הזה הר נבו]

וידבר ה' אל משה לאמר עלה אל הר העברים הזה הר נבו
מה ראה לומר אחר פרשת נחלות?
אלא ששמע משה רבנו נתן תתן להם סבר שנתרצה לו הקב"ה, אמר: הריני מנחיל את ישראל!
אמר לו הקדוש ברוך הוא: גזירתי במקומה עומדת: עלה אל הר העברים וגו' כאשר נאסף אהרן אחיך, אין את יפה מאחיך.

יד [יפקד ה' אלהי הרוחות]

וידבר משה אל ה' לאמר יפקד ה' אלהי הרוחות
כל מי שמבקש צרכי צבור, כאלו בא בזרוע.

יפקד ה'
מה ראה לבקש הדבר הזה אחר סדר נחלות?
אלא כיון שירשו בנות צלפחד אביהן, אמר משה: הרי השעה שאתבע בה צרכי, אם הבנות יורשות בדין הוא שירשו בני את כבודי.
אמר לו הקב"ה (משלי כז) נוצר תאנה יאכל פריה.
בניך ישבו להם ולא עסקו בתורה, יהושע הרבה שרתך והרבה חלק לך כבוד והוא היה משכים ומעריב בבית הועד שלך, הוא היה מסדר את הספסלים והוא פורס את המחצלאות, הואיל והוא שרתך בכל כחו, כדאי הוא שישמש את ישראל שאינו מאבד שכרו.

קח לך את יהושע בן נון
לקיים מה שנאמר: נוצר תאנה יאכל פריה.

טו [משה מבקש על יהושע]

דבר אחר:
יפקד ה'
משל למלך שראה אשה אחת יתומה ביקש ליטול אותה לו לאשה שלח לתובעה.
אמרה: איני כדאי להינשא למלך!
שלח לתובעה שבעה פעמים ולא הייתה מבקשת, לסוף נשאת לו.
לאחר זמן כעס עליה המלך וביקש לגרשה, אמרה: אני לא בקשתי להינשא לך, אתה בקשת אותי, הואיל וכך גזרת לגרשני וליטול אחרת, אל תעשה לזו כשם שעשית לי!
כך הקדוש ברוך הוא.

אמר רבי שמואל בר נחמני:
שבעה ימים היה מפתהו הקב"ה שילך בשליחותו, והיה אומר לו: (שמות ד) שלח נא ביד תשלח לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משלשום, הרי ז' ימים. לאחר זמן פייסו הקדוש ברוך הוא והלך בשליחותו ועשה כל אותן הנסים על ידו.
בסוף א"ל: לא תביאו!
א"ל משה: ריבונו של עולם! אני לא בקשתי להלוך!
וכן הוא אומר: (דברים ג) אתה החלות להראות את עבדך וגו', הואיל וכך גזרת עלי, אותו שיכנס אל תעשה לו כדרך שעשית לי, אלא אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם!
א"ל הקב"ה: קח לך את יהושע בן נון, ועשה משה בטוב עין, שנאמר: (משלי כב) טוב עין הוא יברך.

משל למלך שאמר לבן ביתו: תן לפלוני סאה של חטים. הלך ונתן לו סאתיים.
אמר לו: הרי סאה, משל מלך, וסאה משלי.
כך אמר הקדוש ברוך הוא למשה: וסמכת את ידך עליו, יד אחת.

מה עשה?
ויסמך את ידיו ויצוהו, לקיים מה שנאמר: טוב עין הוא יברך, לפיכך: (שם כז) נוצר תאנה יאכל פריה.

למה נמשלה תורה בתאנה?
שרוב האילנות הזית הגפן והתמרה נלקטין כאחת והתאנה נלקטת מעט מעט.
כך התורה היום לומד מעט ולמחר הרבה, לפי שאינה מתלמדת לא בשנה ולא בשנתיים.

איש אשר רוח בו
לפי שאמר: אלהי הרוחות שאתה מכיר רוח כל אחד ואחד מכל בריה ותמנה אדם שידע להלוך עם כל אחד ואחד מהם לפי דעתו.

וסמכת את ידך עליו
כמדליק נר מנר.

ונתת מהודך
כמערה מכלי לכלי. ומה שאמרת: (במדבר לו) לא תסב נחלה ממטה למטה אחר, הכבוד אינו זז מבית אביך שאף יהושע שעומד תחתיך, לפני אלעזר הכהן יעמוד.

הפרק הבא    הפרק הקודם