פיסקא קנז

[לא, א-ב]
וידבר ה' אל משה נקום נקמת [בני ישראל] -

להודיע שבחן של ישראל שאין נפטרים מן העולם עד שהם מנקמים נקמה שהיא נקמת מי שאמר והיה העולם.

מאת המדינים -

והרי מואבים היו תחילה לדבר, שנאמר:

וילכו זקני מואב וזקני מדין

(במדבר כ"ב), מימיהם לא עשו שלום זה עם זה, וכשבאו להלחם עם ישראל עשו שלום זה עם זה ונלחמו עם ישראל. משל למה הדבר דומה?
לשני כלבים שהיו בעדר והיו צווחים זה עם זה, בא זאב לטול טלה מן העדר והיה אחד מהם מתגרה כנגדו, אמר חברו אם איני הולך ומסייעו עכשיו הורגו ותיכף עלי והורגני, עשו שלום זה עם זה ונלחמו עם הזאב.
כך מואב ומדין מימיהם לא עשו שלום זה עם זה, שנאמר:

אשר הכה את מדין

(בראשית ל"ו), וכשבאו להלחם עם ישראל עשו שלום זה עם זה ונלחמו עם ישראל.

מאת המדינים -

שהיו מדיינים עם ישראל מאת המדינים שהיו מתיעצים על ישראל.

ואחר תאסף אל עמיך -

מגיד שמיתתו של משה מעכבת למלחמת מדין, ואע"פ כן הלך וישב ועשה בשמחה, שנאמר:

וידבר משה אל העם לאמר החלצו,

אין החלצו אלא איזדרזו, שנאמר:

חלוצים תעברו

(דברים ג').

[לא, ג]
ויהיו על מדין -

אמר להם: לא נקמת בשר ודם אתם נוקמים, אלא נקמת מי שאמר והיה העולם, שנאמר:

אל קנא ונוקם ה'

(נחום א).

[לא, ד]
אלף למטה אלף למטה לכל מטות ישראל תשלחו לצבא -

כ"ד אלף, דברי ר' ישמעאל.

ר' עקיבא אומר:

אלף למטה אלף למטה -

י"ב אלף, מה תלמוד לומר

לכל מטות ישראל תשלחו לצבא?

להביא את שבטו של לוי.

[לא, ה]
וימסרו מאלפי בני ישראל -

מגיד הכתוב שהיו בני אדם צדיקים וכשרים ומסרו נפשם על הדבר.

ר' נתן אומר:
אחרים מסרום, איש פלוני כשר יצא איש פלוני צדיק יצא למלחמה.

ר' אלעזר המודעי אומר:
בוא וראה כמה חיבתן של רועי ישראל, שעד שלא שמעו שמיתתו של משה מעכבת למלחמת מדין מה כתיב בהן?

עוד מעט וסקלוני

(שמות י"ז).
מששמעו שמיתתו של משה מעכבת למלחמת מדין התחילו מתחבאים, אעפ"כ נמסרו על כרחם שנאמר:

וימסרו מאלפי ישראל.

[לא, ו]
וישלח אותם משה אלף למטה לצבא אותם ואת פנחס -

מגיד שהם שקולים כפנחס, ופנחס היה שקול כנגד כולם.
מפני מה הלך פנחס ולא הלך אלעזר?
לפי שהלך פנחס לנקום נקמת אבי אמו, שנאמר:

והמדינים מכרו אותו למצרים

(בראשית ל"ז).

וכלי הקודש -

זה ארון, שנאמר:

ולא יבואו לראות כבלע את הקודש ולא ימותו

(במדבר ד').

וחצוצרות התרועה בידו -

אין ידו אלא רשותו, שנאמר:

ויקח ארצו מידו

(שם כ"א).
ואומר:

וכל טוב אדוניו בידו

(בראשית כ"ד).

[לא, ז]
ויצבאו על מדין -

הקיפוה מארבע רוחותיה.

רבי נתן אומר:
נתן להם רוח רביעית כדי שיברחו.

[לא, ח]
ואת מלכי מדין -

למה נאמר, והלא כבר נאמר את

אוי ואם רקם ואת צור ואת חור ואת רבע.

ומה תלמוד לומר

ואת חמשת מלכי מדין,

מגיד הכתוב שכשם ששוו כולם בעצה אחת, כך שוו כולם בפורענות.

ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב -

נתנו לו ישראל שכרו משלם ולא קפחוהו לפי שבא ליתן להם עצה.
אמר להם: לכשהייתם ס' רבוא לא יכלתם בהם ועכשיו אתם יכולים בהם, לכך נתנו לו שכרו משלם ולא קפחוהו.

רבי נתן אומר:
בבית דין הרגוהו, שנאמר:

ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בחרב

(יהושע י"ג).

[לא, ט-י]
וישבו בני ישראל ואת כל עריהם במושבותם -

זו עבודה זרה שלהם.

ואת כל טירותם -

מקום שהיו בטיריון.

דבר אחר:

בטירתם -

מקום שהיו נוטרים [עבודה זרה] שלהם.

[לא, יא-יב]
ויקחו את כל השלל ויביאו אל משה -

מגיד הכתוב שהיו בני אדם כשרים וצדיקים ולא נחשדו על הגזל, לא כענין שנאמר:

וימעלו בני ישראל מעל בחרם

(שם ז'), אבל כאן

ויקחו את כל השלל ויביאו אל משה.

[לא, יג]
ויצאו משה ואלעזר הכהן -

אבא חנין אומר משום רבי אלעזר:
לפי שיצאו נערי ישראל לחטוף את הביזה.

[לא, יד]
ויקצוף משה על פקודי החיל -

מגיד שאין הסרחון תלוי אלא בגדולים.

[לא, טו]
ויאמר להם משה החייתם כל נקבה -

אמר לו פינחס: רבינו, כשם שהפקדתני כך עשינו.

[לא, טז]
הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם -

מה היה דבר בלעם?
אמר להם: אפילו אתם מכניסים כל המונות שבעולם לא אתם יכולים להם, שמא מרובים אתם מן המצרים, שנאמר:

ויקח שש מאות רכב בחור

(שמות י"ד), אלא בואו ואני נותן לכם עצה מה תעשו, אלהיהם של אלו שונא זמה, העמידו להם נשיכם ובנותיכם בזימה, והם שטופים בזמה ואלהיהם שולט בהם, שזה כלל: שכל זמן שישראל עושים רצונו הוא נלחם להם שנאמר:

ה' ילחם לכם

(שם) ובזמן שאין עושים רצונו, כביכול הוא נלחם בם, שנאמר:

ויהפך להם לאויב

(ישעיה ס"ג), ולא עוד אלא שעושה את הרחמן אכזרי, שנאמר:

היה ה' כאויב בלע ישראל

(איכה ב').

[לא, יז]
ועתה הרגו כל זכר בטף -

זו בעולה והראויה ליבעל או אעפ"י שלא נבעלה או שאינה ראויה ליבעל?
כשהוא אומר:

וכל הטף בנשים,

הרי שאינה ראויה ליבעל אמור.
הא מה אני מקיים

ועתה הרגו כל זכר בטף?

זו בעולה והראויה ליבעל אעפ"י שלא נבעלה.

הרוגו -

למה נאמר?
להפסיק את הענין,

דברי ר' ישמעאל.

דבר אחר:

הרוגו -

למה נאמר?
שראויה ליבעל אמר ליהרג, בעולה על אחת כמה וכמה.
אם אמרת בו ענשת מן הדין, לכך נאמר:

הרוגו,

ללמדך שאין עונשים מן הדין.

[לא, יח]
וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר החיו לכם -

מכאן היה רבי שמעון בן יוחי אומר:
גיורית עצמה שנתגיירה פחותה מבת שלושה שנים ויום אחד כשרה לכהונה.

[לא, יט]
ואתם חנו מחוץ למחנה שבעת ימים -

למה נאמר:

וכל אשר באהל יטמא שבעת ימים

(במדבר י"ט), שומעני אף הקש והחריות,

בזאת התורה

, לא בא לכלל טומאה.

אתם ושביכם -

מה אתם בני ברית אף שביכם בני ברית.

[לא, כ]
וכל בגד וכלי עור -

למה נאמר?
לפי שהוא אומר

או עור או שק

(ויקרא יא), אין לי אלא שק, מנין לעשות

כל מעשה עזים

כשק? אמרת קל וחומר, ומה המת חמור עשה בו כל מעשה עזים כשק, שרץ הקל אינו דין שנעשה בו כל מעשה עזים כשק?
אמרת, דנין מן החמור להקל ולהחמיר עליו, אלא מה תלמוד לומר

בגד

במת?
אלא שכבר קל וחומר הוא, מה שרץ הקל עשה בו את הבגד כשק, המת חמור דין הוא שנעשה בו את הבגד כשק, מה תלמוד לומר בגד במת?
מופנה להקיש ולדון גזירה שוה.
נאמר כאן

בגד,

ונאמר להלן

בגד,

מה

בגד

האמור להלן, עשה בו

כל מעשה עזים

כשק,
אף

בגד

האמור כאן, עשה בו

מעשה ע זים

כשק.

ומה כאן טווי וארוג
אף להלן טויי וארוג,
להביא את פסיקיא ופונדא וחבק של חמור שהם טווי וארוג, יצאו פתילות וחבלים שאינו טווי וארוג.

[לא, כא]
ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה זה הדבר אשר ציווה ה' לאמר -

משה רבינו לפי שהיה בכלל כעס בא לכלל טעות.

ר' אלעזר אומר:
בג' מקומות בא לכלל כעס ובא לכלל טעות.
כיוצא בו אתה אומר:

ויקצוף על אלעזר ועל איתמר בני אהרן הנותרים לאמר קודש הוא לכם.

מהו אומר?

מדוע לא אכלתם את החטאת וגו'

(ויקרא י').

כיוצא בו אתה אומר:

ויאמר אליהם שמעו נא המורים המן הסלע הזה נוציא לכם מים.

מהו אומר?

וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו פעמים

(במדבר כ').
אף כאן אתה אומר:

ויקצוף משה על פקודי החיל שרי האלפים ושרי המאות הבאים מצבא המלחמה.

מהו אומר?

ויאמר אלעזר אל אנשי הצבא הבאים למלחמה.

משה רבינו לפי שבא לכלל כעס בא לכלל טעות.

ויש אומרים:
משה נתן לו רשות לאלעזר הכהן לדבר, שכשיפטר משה מן העולם לא יהיו אומרים לו בחיי משה רבך לא היית מדבר עכשיו אתה מדבר.

ר' יאשיה אומר:
שהיה אומר דבר בשם אומרו, שנאמר:

ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי

(אסתר ב').
(סליק פיסקא)

פיסקא קנח

[לא, כב]
אך את הזהב ואת הכסף -

אתה אומר כלים, או אינו אומר אלא גלומים?
הרי אתה דן, הואיל ומתי ישראל מטמאין והרוגי מדין מטמאין, מה מתי ישראל כלים ולא גלומים, אף מתי מדין כלים ולא גלומים.

ר' יוסי הגלילי אומר:
כלים, אתה אומר כלים או אינו אלא גלומים?
תלמוד לומר:

אך

חלק.

[לא,כג]
כל דבר אשר יבוא באש -

כגון הלכוסין והסכינים והקדירות והשפודים והאסכלות מפני גיעולי גוים.

וכל אשר לא יבוא באש -

כגון הברדוכאות והכוסות והקיתונות והקומקמסים והיורות, מפני גיעולי גויים.
והרי דברים קל וחומר, ומה אם מי שאין טעון טבילה טעון הזייה, מי שטעון הזייה אינו דין שיטעון טבילה?
והרי דברים קל וחומר, מי שאין טעון הזייה דין הוא שיטעון טבילה.

[לא, כד]
וכבסתם בגדיכם ביום השביעי וטהרתם -

למה נאמר?
לפי שהוא אומר:

בחלל חרב

(במדבר י"ט), בא הכתוב ולימד על החרב שהוא טמא והנוגע בה טמא טומאת שבעה, הא למדנו לכלים ואדם, כלים ואדם וכלים מנין?
תלמוד לומר:

וכבסו בגדיהם,

הא למדנו לכלים ואדם וכלים.

ואחר תבאו אל המחנה -

מה כאן אסור לבא אל המחנה, אף כאן אסור לבוא אל המחנה, ומה להלן עד הערב אף כאן עד הערב.
(סליק פיסקא)