ילקוט שמעוני, במדבר פרק לג


המשך סימן תשפו
אלה מסעי בני ישראל -
אמר הקב"ה למשה: כתוב המסעות שנסעו ישראל במדבר כדי שידעו כמה נסים עשיתי להם בכל מסע ומסע.
משל למלך שהיה בנו חולה הוליכו למקום אחר לרפאותו, כיון שהיו חוזרין התחיל אביו מזכיר את המסעות, כאן ישנו, כאן הוקרנו, כאן חששת ראשך.
כך אמר הקב"ה למשה: מנה להם את כל המקומות [היכן הכעיסוני], לכך נאמר: אלה מסעי בני ישראל. זה שאמר הכתוב: נחית כצאן עמך - מה צאן אין מכניסין אותו לצל הקורה, כך ישראל ארבעים שנה לא נכנסו לצל הקורה.

דבר אחר:
מה צאן אין כונסין לה אוצרות אלא רועה במדבר, כך ישראל כל ארבעים שנה נזונו בלא אוצרות.

דבר אחר:

מה צאן במקום שהרועה מנהיג נמשכת כך ישראל, כל מקום שהיו משה ואהרן מסיעין אותם היו נוסעים אחריהם.

ויכתוב משה -
(כתוב ברמז תשל"ח).

ויסעו מרעמסס בחדש הראשון -
כתיב: עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו.

אמר רבי יוחנן:
לא נברא להאיר אלא גלגל חמה בלבד, יהי מאורות - מארת כתיב, ואם כן למה נבראת הלבנה?
לקדש בה ראשי חדשים וראשי שנים.

רבי שילא דכפר תמרתא בשם ר' יוחנן:
אעפ"כ שמש ידע מבואו, מכאן שאין מונין ללבנה אלא אם כן שקעה החמה.

יוסטא חבריא בשם ר' ברכיה:
כתיב: ויסעו מרעמסס בחדש בראשון בחמשה עשר יום לחדש ואם ללבנה אתה מונה, עד כדון לית בה אלא ארבעה עשר (משמועין) [משקועין], מכאן שאין מונין ללבנה אלא אם כן שקעה החמה.

ויסעו מרעמסס -
אמר הקב"ה לישראל: כשהייתם במצרים מהלך ארבעים יום הייתם מפורדים בה, וכנסתי אתכם לשעה קלה לרעמסס, ועכשיו אתם מפוזרים בכל הארצות, אני אקבץ אתכם, שנאמר: והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו.

ממחרת הפסח יצאו בני ישראל -
כתיב: הוציאך ה' אלהיך ממצרים לילה.
וכי בלילה יצאו והלא לא יצאו אלא ביום, שנאמר: ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה? אלא מלמד שהתחילה להם הגאולה מבערב.
לפי שנאמר: והיה היום הזה לכם לזכרון - יום שהוא לכם לזכרון אתה חוגגו אבל לא שמענו איזה הוא?
כשהוא אומר: ויאמר משה אל העם זכור וגו', ועדיין הדבר שקול.
כשהוא אומר: ממחרת הפסח - בלילי יו"ט והם לא יצאו אלא ביו"ט עצמו.

סימן תשפז
ויסעו מאילם -
אותו היום שבת היה, שבו ביום נתרעמו, שנאמר: וילונו העם על משה, והבטיחן להוריד להם מן למחרת, דכתיב: ובקר וראיתם את כבוד ה'.
באחד בשבת ירד להם מן תחלה, דכתיב: ששת ימים תלקטוהו.

עלו משה ואהרן ואלעזר להר ההר, והיה משה מתבייש לומר לאהרן הגיע זמנך ליפטר מן העולם.
א"ל אהרן: אחי, רצונך לידע מה שכתוב בו באברהם?
א"ל: הן.
א"ל: ואתה תבוא אל אבותיך בשלום ולא הרגיש.
אמר ליה: אהרן אחי, אם יאמר הקב"ה לאחר ק' שנה שתמות מה תאמר?
א"ל: צדיק הדיין.
ואם יאמר לך היום, מה תאמר לו?
א"ל: צדיק הדיין נאמן הוא עלי.
א"ל: הואיל וקבלת עליך נעלה לראש ההר, שכן אמר לי הקב"ה.
היה אהרן הולך אחריו כשה לטבח יובל.
אמר הקב"ה למלאכי השרת: הייתם תמהים על יצחק כשעלה על המזבח ולא סרב, בואו וראו את הגדול הולך אחר אחיו הקטן לקבל מיתה, ולא היה משה יודע כיצד יפשיט, להפשיט את החיצון ולהלביש פנימי לאלעזר לא היה אפשר, לחלף בגדי הקדש מן סדרן לא היה אפשר, ליטול את כולן להניחו ערום א"א.
אמר הקב"ה: אתה עושה את שלך ואני עושה את שלי, והיה משה מפשיטו ואהרן מתבלע בהר.

וחכמים אומרים:
משה מפשיטו ומלאכי השרת מלבישין אותו. בגדי כהונה שהפשיט משה לאהרן הלבישו לאלעזר בנו בפניו, ועשה לו הקב"ה נחת רוח והודיעו שאין אחרים נוטלין גדולתו.
אחר כך ירד הקב"ה ונטל נשמתו בנשיקה, שנאמר: על פי ה'.
והיו משה ואלעזר מנשקין את אהרן, משה על לחיו אחד ואלעזר על לחיו אחד.

ויש אומרים:
משה מפשיטו מן קרסוליו ועלה ענן הכבוד וכסה אותו,
א"ל משה: מה אתה רואה?
א"ל: איני רואה כלום, אלא שענן הכבוד מלביש את אברי שאתה מפשיט.
והפשיטו עד ירכו ועלה ענן הכבוד וכסה אותו, והפשיטו עד צוארו.
א"ל: אהרן אחי, מה אתה רואה? מה היא המיתה?
אמר ליה: עד עכשיו ולא כלום אלא שעלה ענן כבוד וכסה אותי עד צוארי, כיון שהפשיט את כלו כסה הענן את כלו, והיה משה קורא אהרן אחי מה היא מיתתן של צדיקים? היכן אתה? א"ל: איני כדאי לומר לך, אלא הלואי מקודם זמן באתי לכאן.
כשראה משה היאך מת אהרן נתאוה משה למיתתו.
וכשא"ל הקב"ה כאשר נאסף אהרן אחיך אמר יפקוד ה' אלהי הרוחות.
וכיון שמת אהרן ונתעלם מהם, ירדו משה ואלעזר והיו כל ישראל עומדין וחרדין ומצפין לראותו מפני שהיה אוהב שלום ורודף שלום וחזר השטן ביניהם והרגיש את כל ישראל על משה ואלעזר, תפשום כל ישראל אמרו: היכן הוא?
א"ל: גנזו הקב"ה לחיי העוה"ב.
אמרו: אין אנו מאמינים לך, שמא דבר שלא כהוגן אמר לך וקנסת עליו מיתה.
בקשו כל ישראל לסקול את משה ואת אלעזר, מיד א"ל הקב"ה למלאכי השרת: הגביהו מטתו של אהרן אוהבי ברומו של עולם כדי שידעו ישראל ולא יזיקו את משה ואת אלעזר.
הגביהו מלאכי השרת את מטתו ברומו של עולם והקב"ה הולך לפני המטה ומספיד עליו ומלאכי השרת עונין אחריו תורת אמת היתה בפיהו וגו'.
וכיון שראו ישראל מטתו ברומו של עולם והקב"ה ומלאכי השרת מספידין אותו, מיד עמדו כל ישראל מגדולם ועד קטנם וספדו עליו מספד גדול ובכו עליו בכיה גדולה, שנאמר: ויבכו את אהרן וגו'.
בוא וראה כבודו ושבחו של אהרן הצדיק, שכל באי עולם בוכין אותו. אבל כשמתה מרים לא ספדוה ולא קברוה, אלא משה בראש ואהרן ברגל והלכו וקברוה.
ואף למשה רבינו לא בכו עליו כל ישראל כדרך שבכו על אהרן מפני שהיה מוכיחן על כל דבר ודבר.
כתיב בו: ויבכו בני ישראל את משה.
ובאהרן כתיב: כל בית ישראל - שלא הכריען לכף חובה מעולם, שלא אמר לאיש סרחת ולאשה סרחת. וכיון שראה משה כבודו ושבחו של אהרן שמטתו נתונה ברומו של עולם והקב"ה ומלאכי השרת מקיפין אותו וקשרו עליו מספד גדול, מיד היה יושב ובוכה, אמר: אוי לי שנותרתי לבדי.
כשמתה מרים לא בא אחד מישראל אצלנו אלא אני ואהרן ובניו ועמדנו לפני מטתה ובכינו עליה וספדנוה וקברנוה.
כשמת אהרן נתעסקתי אני ובנו ועמדנו לפני מטתו, אני מה תהא עלי מי יעמוד עלי בשעת מיתה, לא אב ולא בן ולא אח ולא אחות מי יבכה עלי?
באותה שעה השיבו הקב"ה, א"ל: אל תירא הריני עומד בעצמי וקוברך בכבוד גדול, שנאמר: ויקבר אותו בגי, וכשם שנתעלמה מערה של אהרן ולא נודעה, כך לא תודע מערה שלך, שנאמר: ולא ידע איש את קבורתו, וכשם שלא שלט מלאך המות באהרן אלא בנשיקה, כך אתה לא ישלוט בך מלאך המות ותפטר בנשיקה שנאמר: על פי ה', מיד נתישבה דעתו של משה. אשריהם הצדיקים שהקב"ה בעצמו מאספם שנאמר: וכבוד ה' יאספך.
ולא עוד, אלא שמלאכי השרת יוצאין לקראתם ושמחים בהם ומקבלים אותם בסבר פנים יפות ואומרים להם בואו לשלום, שנאמר: יבוא שלום ינוחו על משכבותם.

על פי ה' -
(כתוב ברמז קל וחומר).

ויחנו על הירדן -
אמר רבה בר בר חנה:
לדידי חזי לי ההוא דוכתא והוה תלתא פרסי.

כי אתם עוברים את הירדן ארצה כנען -
[ארצה] ארץ כנען ולא הירדן ארץ כנען דברי ר' יהודה בן בתירא.

רבי שמעון בן יוחאי אומר:
הרי הוא אומר: מעבר לירדן ירחו - מה ירחו ארץ כנען אף ירדן ארץ כנען.

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן:
אין ירדן אלא מבית יריחו ולמטה.
למאי הילכתא?
אילימא לנודר, הלך אחר לשון בני אדם וכל היכא דקרו ליה ירדן [איתסר ליה], אלא למעשר בהמה.

תניא נמי הכי:
ירדן יוצא ממערת פמיאס ומהלך בימה של סיבכי ובימה של טבריא ובימה של סדום ונופל לים הגדול, ואין ירדן אלא מבית יריחו ולמטה.

א"ר חייא בר אחא:
למה נקרא שמו ירדן?
שיורד מדן.

א"ל ר' אבא לרב אשי:

אנן מהא מתנינן לה: ויקראו ללשם דן וגו'.

ור' יצחק אומר:
לשם זה פמיאס.
ותניא: ירדן יוצא ממערת פמיאס.

ואם לא תורישו את יושבי הארץ -
אמר הקב"ה לישראל: אני אמרתי כי החרם תחרימם ואתם לא עשיתם כן, אלא ואת רחב הזונה וגו' החיה וגו' הרי ירמיה בא מבניה ועושה לכם דברים שלשכים בעיניכם ושלצנינים בצדיכם, לפיכך צריך הכתוב לומר: דברי ירמיהו בן חלקיהו.


הפרק הבא    הפרק הקודם