ספרי פרשת מסעי
פרק לה
פיסקא קנט
[לה, ט-י]
וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל כי אתם עוברים את הירדן -
למה נאמרה פרשה זו?
לפי שהוא אומר:
אז יבדיל משה
(דברים ה'), אין לי אלא שהפריש משה בעבר הירדן, מנין שצוה משה את יהושע להפריש להם ערי מקלט?
תלמוד לומר:
והקריתם לכם ערים,
אחר ירושה וישיבה הכתוב מדבר.
אתה אומר אחר ירושה וישיבה הכתוב מדבר, או אינו מדבר אלא בכניסתן לארץ?
תלמוד לומר:
כי יכרית ה' אלוהיך את הגוים האלה
(שם י"ט), אחר ירושה וישיבה הכתוב מדבר.

כי אתם עוברים את הירדן ארצה כנען -
מכאן היה ר' יונתן אומר:

אין הירדן מארץ כנען.

ר' שמעון בן יוחי אומר:
אשר על ירדן יריחו
(שם ל"ג), מה יריחו מארץ כנען אף הירדן מארץ כנען.

[לה, יא]
והקריתם -
אין הקריה אלא הזמנה.

ערים -
שומע אני אף כרכים?
תלמוד לומר:
ערי
.
אי ערי שומע אני אפילו כפרים?
תלמוד לומר:
ערים,
הא כיצד?
מגיד שלא היו שם אלא שווקים ובית המחיה:

ונס שמה הרוצח -
שומע אני כל הרוצח במשמע?
תלמוד לומר:
רוצח מכה נפש בשגגה.

אי מכה נפש, שומע אני אף מכה אביו ואמו במשמע?
תלמוד לומר:
רוצח הוא מכה נפש,
לא אמרתי אלא
רוצח מכה נפש,
יצא המכה אביו ואמו שאינו גולה.
(סליק פיסקא)

פיסקא קס
[לה, יב]
והיו לכם הערים למקלט מגואל -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר
ורצח גואל הדם את הרוצח
אין לו דם,
שומע אני בינו לבין עצמו יהרגנו?
תלמוד לומר:
ולא ימות הרוצח עד עמדו הכהן הגדול לפני העדה למשפט.


[לה, יג]
והערים אשר תתנו שש ערי מקלט תהיינה -
עם הראשונות.
אתה אומר עם הראשונות, או אינו אלא חוץ מן הראשונות?
כשהוא אומר
את שלוש הערים תתנו מעבר לירדן ואת שלוש הערים תתנו בארץ כנען
, אלו הם:
בצר במדבר בארץ המישור לראובני,
ואת ראמות בגלעד לגדי,
ואת גולן בבשן למנשי.


וכנגדן שלושה בארץ כנען, שנאמר:
ויקדישו את קדש בגליל בהר,
ואת שכם בהר אפרים,
ואת קרית הארבע היא חברון בארץ כנען
(יהושע כ').
נמצינו למדים ששוו שני שבטים ומחצה שבעבר הירדן לתשעת השבטים ומחצה שבארץ כנען. לפי דרכינו למדנו שרוב שופכי דמים בארץ גלעד.

ערי מקלט תהיינה לכם -
אין לי אלא שקולטות בארץ, בחו"ל מנין?
תלמוד לומר:
תהיינה.
אין לי אלא לבני ישראל, לגרים מנין?
תלמוד לומר:
ולגר ותושב בתוכם
.
או אינו אלא כשם שהגר הוא גולה על ידי ישראל, כך ישראל גולה על ידו של גר?
אמרת אם שהרגו ישראל פטור, קל וחומר שלא יגלה אלא א"כ הרג ישראל הרוג אם הרוג ישראל נהרג.

[לה, טו]
תהיינה שש הערים האלה למקלט -
למה הוא אומר?
לפי שהוא אומר
ואת שלוש הערים תתנו מעבר לירדן,
שומע אני הראשונה שמפרישים תהיה קולטת?
תלמוד לומר:
תהיינה שש הערים האלה למקלט,
מגיד הכתוב שלא קלטה אחת מהם עד שהופרשו כולם.

[לה, טז]
ואם בכלי ברזל הכהו וימת רוצח הוא -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר
או באבן יד או בכלי עץ,
אין לי אלא שהרגו באלו שיהיה חייב, בברזל מנין?
תלמוד לומר:
ואם בכלי ברזל הכהו וימת רוצח הוא.

עד שלא יאמר יש לי בדין, אם כשהרגו באבן או בעץ חייב, קל וחומר בברזל, אלא אם כן ענשת מן הדין, לכך נאמר:
אם בכלי ברזל הכהו וימת רוצח הוא מות יומת הרוצח
, ללמדך שאין עונשים מן הדין.
או מה אבן מלא יד אף ברזל מלא יד?
גלוי היה לפני הקב"ה שהברזל ממית במשהוא, לפיכך לא נאמר בו יד אלא אפילו מחט ואפילו בצנורא אין לי אלא שהרגו ישראל בברזל שיהא חייב, השליך עליו עשתות וגולמים מנין?
תלמוד לומר:
רוצח הוא מות יומת הרוצח
, מכל מקום.

[לה, יז]
ואם באבן יד אשר ימות בה הכהו וימת רוצח הוא מות יומת הרוצח -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר:
וכי יריבון אנשים והכה איש את רעהו
(שמות כ"א), שומע אני שאם יכנו בין בדבר שהוא כדי להמיתו ובין בדבר שאינו כדי להמיתו יהא חייב?
תלמוד לומר:
ואם באבן יד אשר ימות בה הכהו,
מגיד הכתוב שאינו חייב עד שיכנו בדבר שהוא כדי להמיתו.
שומע אני אף על מקום שאינו כדי להמיתו?
תלמוד לומר:
וכי יהיה איש שונא לרעהו
(דברים י"ח), מגיד הכתוב שאינו חייב עד שיכנו בדבר שיש בו להמיתו ועל מקום שהוא כדי להמיתו.
אין לי אלא שהרגו באבן שיהא חייב, גלגל עליו סלעים ועמודים מנין?
תלמוד לומר:
רוצח הוא מות יומת הרוצח,
מכל מקום.

[לה, יח]
ואם בכלי עץ יד אשר ימות בה הכהו וימת רוצח הוא -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר:
וכי יכה איש את עבדו או את אמתו בשבט ומת תחת ידו נקום ינקם
(שמות כ"א), שומע אני בין שיש בו כדי להמיתו ובין שאין בו כדי להמיתו?
תלמוד לומר:
או בכלי עץ יד אשר ימות הכהו וימת רוצח הוא,
מגיד הכתוב שאינו חייב עד שיכנו בדבר שיש בו כדי להמית.
שומע אני אף על מקום שאינה כדי להמית?
תלמוד לומר:
וכי יהיה איש שונא לרעהו וארב לו וקם עליו והכהו נפש
(דברים י"ח), מגיד הכתוב שאינו חייב עד שיכנו בדבר שיש בו כדי להמית.
אין לי אלא שהרגו בעץ שהוא חייב, השליך עליו קורות וכלונסות מנין?
תלמוד לומר:
רוצח הוא מות יומת הרוצח
מכל מקום.

[לה, יט]
גואל הדם הוא ימית את הרוצח -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר:
אם באבן יד או בכלי עץ
, אין לי אלא שהרגו באלו שהוא חייב, מנין בשאר כל דבר?
הרי אתה דן בנין אב מבין שלשתם, לא ראי אבן כראי עץ, ולא ראי העץ כראי אבן ולא ראי זה וזה כראי כלי ברזל, ולא ראי ברזל כראי שניהם, הצד השוה לשלשתם שהוא כדי להמית. ואם המית מצווה ביד גואל הדם להמיתו, אף כל שהוא כדי להמית והמית, מצווה ביד גואל הדם להמית?
תלמוד לומר:
ביד גואל הדם.


[לה, כ]
ואם בשנאה יהדפנו -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר:
ואם בכלי ברזל הכהו או באבן יד או בכלי עץ יד.

אין לי אלא שהרגו באלו שהוא חייב, דחפו מראש הגג ונפל ומת מנין?
תלמוד לומר:
ואם בשנאה יהדפנו
.
או אפילו דחפו לתוך המים או לתוך האור, או שיסה בו את הכלב או את הנחש?
הרי אתה דן בנין אב מבין שלשתם, לא ראי אבן כראי עץ, ולא ראי עץ כראי אבן, ולא ראי זה כראי ברזל, ולא ראי ברזל כראי שלשתם, הצד השוה שבשלשתם שהוא מחמת הממיתים והמית הרי זה חייב, יצא את שדחפו לתוך האור או לתוך המים ושיסה בו את הנחש שדינו מסור לשמים.

או שהשליך עליו בצדיה -
שצידה לו שמתכוון לו.

ואם באבן הכהו -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר
ואם בכלי ברזל ואם באבן יד ואם בכלי עץ,
אין לי אלא שהרגו באלו שהוא חייב, דחפו, דחקו, חנקו, בעטו, דעכו, מנין?
תלמוד לומר:
בידו,
מכל מקום.

[לה, כא]
גואל הדם הוא ימית את הרוצח -
למה נאמר, והלא כבר נאמר:
גואל הדם הוא ימיתנו,
ומה תלמוד לומר:
גואל הדם הוא ימות את הרוצח?

שיכול אין לי אלא שיש לו גואל, מי שאין לו גואל מנין?
תלמוד לומר:
גואל הדם
מכל מקום.

[לה, כב]
ואם בפתע בלא איבה הדפו -
להוציא את השוגג.

או השליך עליו כל כלי -
שלא צידה לו ושלא מתכוון לו.

[לה, כג]
או בכל אבן אשר ימות בה בלא ראות -
להביא את הסומא ואת הזורק בלילה.

ר' יהודה אומר:
בלא ראות להוציא את הסומא.

והוא לא אויב לו -
איסי בן עקביא אומר:

נמצא חומרו קולו וקולו חומרו, לחייבו מיתה אי אתה יכול שמא שוגג הרגו, לחייבו גלות אי אתה יכול שמא מזיד הרגו.

[לה, כד]
והוא לא אויב לו -
לפסול את השונאים מלישב בדין.
אין לי אלא שונאים, קרובים מנין?
תלמוד לומר:
בין המכה ובין גואל הדם.

אין לי אלא דיינים שפוסל בהם שונאים וקרובים, עדים מניין?
הרי אתה דן, הואיל ואמרה תורה הרוג על פי דיינים, הרוג ע"פ עדים, מה דיינים פוסל בהם שונאים וקרובים, אף העדים יפסול בהם שונאים וקרובים.

ועוד קל וחומר, ומה דיינים שאין הדברים נגמרים על פיהם פוסל בהם שונאים וקרובים, עדים שהדברים נגמרים על פיהם אינו דין שיפסול בהם שונאים וקרובים.
אין לי אלא רוצח, שאר חייבי מיתות מנין?
תלמוד לומר:
על המשפטים האלה.

אין לי אלא לישראל, לגרים מנין?
תלמוד לומר:
על המשפטים האלה.

אין לי אלא דיני נפשות, דיני ממונות מנין?
תלמוד לומר:
על המשפטים האלה.

או כשם שדיני נפשות בעשרים ושלושה כך דיני ממונות בעשרים ושלושה?
תלמוד לומר:
על המשפטים האלה,
אלה בעשרים ושלושה ואין דיני ממונות בעשרים ושלושה.
הרי הוא אומר:
עד האלהים יבוא דבר שניהם
(שמות כ"ב), ומנין שדיני נפשות בעשרים ושלושה?
תלמוד לומר:
ושפטו העדה.

הרי הם עשרה, והצילו העדה הרי עשרה, שלושה מנין?
הרי אתה דן, הואיל ואמרה תורה הרוג על פי עדים, הרוג ע"פ מטי דינים, מה עדים שנים אף דיינים שנים, אין בית דין שקול, מוסיפים עליהם עוד אחד הרי שלושה.

דורשי רשומות אמרו:
ג' עדיות הכתובים בפרשה ללמדך שדיני נפשות בשלשים.

[לה, כה]
והצילו -
מכאן אתה דן,
הרג נפש אחת בין בשוגג בין במזיד, הכל מקדימים לערי מקלט, בית דין שולחים ומביאים אותו משם, מי שנתחייב מיתה הרגוהו, ושלא נתחייב מיתה פטרוהו, מי שנתחייב גלות מחזירים אותו למקומו, שנאמר:
והשיבו אותו העדה.


[עד מות הכהן הגדל] -
ר' מאיר אומר:

רוצח מקצר ימיו של אדם וכהן גדול מאריך ימיו של אדם.

רבי אומר:
רוצח מטמא את הארץ ומסלק את השכינה, וכהן גדול גורם לשכינה שתשרה על האדם בארץ, אין בדין שיהא מי שמטמא את הארץ לפני מי שגורם להשרות את השכינה על אדם בארץ.

[לה, כו]
ואם יצוא יצא -
אמר ר' אלעזר בן עזריה:

ומה אם מידת פורענות מועטת הפוסע פסיעה אחת הרי הוא מתחייב בנפשו, קל וחומר למדת הטובה שמרובה.

[לה, כז]
ומצא אותו גואל הדם -
בכל אדם.

[לה, כח]
כי בעיר מקלטו ישב -
מכאן אתה אומר:

הרג באותה העיר גולה משכונה לשכונה, ובן לוי גולה מעיר לעיר.

ואחרי מות הכהן הגדול ישוב -
ולא לסררותו, דברי ר' יהודה.

ר' מאיר אומר:
ישוב לסררותו.
(סליק פיסקא)

פיסקא קסא
[לה, כט]
והיו לכם לחקת משפט -
שינהוג הדבר לדורות.

בכל מושבותיכם -
בארץ ובחו"ל.

[לה, ל]
כל מכה נפש לפי עדים ירצח את הרוצח-
למה נאמר?
לפי שהוא אומר:
ולא ימות הרוצח גואל הדם הוא ימיתנו
, שומע אני יהרגנו בינו לבין עצמו? תלמוד לומר:
כל מכה נפש לפי עדים,
מגיד שאין הורגים אלא בעדים, דברי ר' יאשיה.

ר' יונתן אומר:
כל מכה נפש -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר:
ולא ימות הרוצח,
שומע אני יהרגנו בבית דין ושלא בעדים?
תלמוד לומר:
כל מכה נפש לפי עדים,
מגיד שאין הורגו אלא בבית דין ובעדים.

ועד אחד לא יענה בנפש למות -
עונה הוא בו לזכות.

ועד אחד -
עונה הוא בשבועה.

ועד אחד -
זה בנה אב,
כל מקום שנאמר:
עד,
הרי היא בכלל שנים, עד שיפרוט לך הכתוב עד אחד.

[לה, לא]
ולא תקחו כופר לנפש רוצח -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר:
אם כופר יושת עליו
(שמות כ"א).
או כשם שנותנים פדיון למומתים בידי שמים כך יהיו נותנים למומתים בידי אדם?
תלמוד לומר:
ולא תקחו כופר
.

ר' יאשיה אומר:
הרי שיצא ליהרג וחבל באחרים חייב.
חבלו בו אחרים פטורים בגופו ולא בממונו.
או עד שלא נגמר דינו?
תלמוד לומר:
אשר הוא רשע למות,
עד שלא נגמר דינו חייב ומשנגמר דינו פטור.

ר' יונתן אומר:
הרי שיצא ליהרג וקדם אחר והרגו פטור.
או עד שלא נגמר דינו?
תלמוד לומר:
אשר הוא רשע למות,
עד שלא נגמר דינו חייב משנגמר דינו פטור.

[לה, לב]
ולא תקחו כופר לנוס אל עיר מקלטו -
הרי שהרג את הנפש במזיד, שומע אני אם יתן ממון ויגלה?
תלמוד לומר:
לא תקחו כופר לנוס שמה.

[לה, לג]
ולא תחניפו הארץ -
הרי זו אזהרה לחניפים.

דבר אחר:
ולא תחניפו -
אל תגרמו את הארץ שתהא מחנפת לכם.

כי דם הוא יחניף -
ר' יאשיה היה אומר:

לשון נוטריקון, כי הדם יחון אף בארץ.

ולארץ לא יכופר -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר:
וערפו שם את העגלה
(דברים כ"א), הרי שנתערפה עגלה ואח"כ נמצא ההורג, שומע אני יתכפר להם?
תלמוד לומר:
ולארץ לא יכופר.


[לה, לד]
ולא תטמא הארץ אשר אתם יושבים בה -
מגיד ששפיכת דמים מטמא הארץ ומסלקת את השכינה, ומפני שפיכות דמים חרב בית המקדש.
מעשה בשני כוהנים שהיו שוין ורצין ועולין בכבש, וקדם אחד מהם לחבירו ברחוק ד' אמות, נטל סכין ותקע לו בלבו. בא רבי צדוק ועמד על מעלות האולם ואמר: שמעוני אחינו ב"י, הרי הוא אומר:
כי ימצא חלל באדמה
(דברים כ"א), בואו ונמדוד על מי ראוי להביא את העגלה, על ההיכל או על העזרה?
געו כל ישראל בבכייה ואח"כ בא אביו של תינוק אמר להם: אחינו הריני כפרתכם, עדיין בני מפרפר ולא נטמאת הסכין, ללמדך שטומאת סכינים חביבה להם יותר משפיכות דמים.
וכן הוא אומר:
וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד עד כי מלא את ירושלם פה לפה
(מלכים ב' כ"א).

מכאן אמרו:
בעון שפיכות דמים שכינה מסתלקת ומקדש מטמא.

אשר אני שוכן בתוכה -
חביבים ישראל שאע"פ שהם טמאים שכינה ביניהם, שנאמר:
כי אני שוכן בתוכה
.
ואומר:
ולא יטמאו עוד את מחניהם
(במדבר ה').

ולא תטמא הארץ -
ר' נתן אומר:

חביבים ישראל שבכל מקום שגלו שכינה עימהם.
גלו למצרים שכינה עימהם, שנאמר:
הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים לבית פרעה
(שמואל א ב').
גלו לבבל שכינה עימהם, שנאמר:
למענכם שולחתי בבלה
(ישעיה מ"ג).
גלו לעילם, שכינה עימהם, שנאמר:
ושמתי כסאי בעילם והאבדתי משם מלך ושרים
(ירמיה מ"ט).
גלו לאדום שכינה עימהם, שנאמר:
ושמתי כסאי בעילם והאבדתי משם מלך ושרים
(ירמיה מ"ט).
גלו לאדום שכינה עימהם, שנאמר:
מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה
(ישעיה ס"ג).

וכשהם חוזרים שכינה עימהם, שנאמר:
ושב ה' [אלהיך] את שבותך ורחמך
(דברים ל').
והשיב לא נאמר אלא
ושב ה' אלוהיך.
ואומר:
אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי תשורי מראש אמנה מראש שניר וחרמון ממעונות אריות ומהררי נמרים
(שה"ש ד').

רבי אומר:
משל למה הדבר דומה?
למלך שאמר לעבדו אם תבקשוני הריני אצל בני, כל זמן שאתה מבקשני הריני אצל בני.
וכן הוא אומר:
השוכן אתם בתוך טומאותם
(ויקרא ט"ז).
ואומר:
בטמאם את משכני אשר בתוכם
(שם ט"ו).
ואומר:
ולא יטמאו את מחניהם אשר אני שוכן בתוכם
(במדבר ה')
ואומר:
ולא תטמאו את הארץ אשר אתם יושבים בה אשר אני שוכן בתוכה כי אני ה' שוכן בתוך בני ישראל.