פרשה א: פרשת דברים



אלה הדברים
הלכה:
אדם מישראל מהו שיהא מותר לו לכתוב ספר תורה בכל לשון וכו'?

כך שנו חכמים:

אין בין ספרים לתפילין ומזוזות אלא שהספרים נכתבים בכל לשון.

רבן גמליאל אומר:
אף הספרים לא התירו שיכתבו אלא יונית.

ומה טעמו של ר"ג שאומר מותר לכתוב ספר תורה יונית?
כך לימדו רבותינו, אמר בר קפרא:
דכתיב: (בראשית ט)יפת אלהים ליפת וישכון באהלי שם, שיהיו דבריו של שם נאמרין בלשונותיו של יפת, לכך התירו שיכתבו בלשון יונית.
אמר הקב"ה: ראה לשונה של תורה מה חביבה שמרפא את הלשון.

מנין?
שכן כתיב: (משלי טו) מרפא לשון עץ חיים, ואין עץ חיים אלא תורה, שנאמר: (שם ג)עץ חיים היא למחזיקים בה. ולשונה של תורה מתיר את הלשון.
תדע לך, לעתיד לבוא הקב"ה מעלה מגן עדן אילנות משובחים.

ומה הוא שבחן?
שהן מרפאין את הלשון, שנאמר: (יחזקאל מז) ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה וגו'.

מנין שהיא רפואה של לשון?
שנאמר: (שם)והיה פריו למאכל ועליהו לתרופה.

רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי:
חד אמר:
לתרפיון.

וחד אמר:
כל שהוא אלם ולועט הימנו, לשונו מתרפא ומצחצחה מיד בדברי תורה, שכך כתיב: מזה ומזה ואין מזה ומזה אלא תורה, שנאמר: (שמות לב)מזה ומזה הם כתובים.

ר' לוי אמר:
מה לנו ללמוד ממקום אחר נלמוד ממקומו.
הרי משה עד שלא זכה לתורה כתיב בו: (שם ד) לא איש דברים אנכי.
כיון שזכה לתורה נתרפא לשונו והתחיל לדבר דברים.

מנין?
ממה שקרינו בענין: אלה הדברים אשר דבר משה.


דבר אחר:
אלה הדברים
זה שאמר הכתוב: (משלי כח)מוכיח אדם אחרי חן ימצא ממחליק לשון.

ר' פנחס בשם רבי חמא בר חנינא אמר:
מוכיח, זה משה.
אדם, אלו ישראל, שנאמר: (יחזקאל לד) ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם.

מהו אחרי?
אמר הקב"ה בשביל להביאן.
אחרי חן ימצא,זה משה, דכתיב: (שמות לג) וגם מצאת חן בעיני.
ממחליק לשון, זה בלעם, שהחליק בנבואותיו וגבה לבם ונפלו בשיטים.

דבר אחר:
מוכיח אדם אחרי.
אמר רבי יהודה ב"ר סימון:
מהו אחרי?
אמר הקב"ה: כביכול משה הוכיחני אחר ישראל והוכיח לישראל אחרי.
לישראל אמר: אתם חטאתם.
להקב"ה אמר: (שם לב) למה ה' יחרה אפך בעמך.

מהו למה?
אמר רבי יצחק:
בשעה שעשו ישראל את העגל ביקש הקב"ה לכלות שונאיהן של ישראל.
א"ל משה: רבש"ע! העגל הזה טוב הוא לסייע לך.
א"ל הקב"ה: מה מסייע לי?
א"ל משה: אם אתה מוריד גשמים הוא מפריח טללים, אתה מוציא את הרוחות והוא את הברקים.
א"ל הקב"ה: אף אתה טועה בעגל?!
אמר לפניו: רבש"ע! אלאלמה ה' יחרה אפך בעמך.
ולישראל הוא אומר: אתם חטאתם חטאה גדולה.

אמר רבי יהודה ב"ר סימון:
משל למה הדבר דומה?
למלך, שכעס על אשתו טרפה והוציאה מביתו. שמעו בו השושבינין, הלכו אצל המלך ואמרו לו: הא מרי, כך אדם עושה לאשתו? מה עשתה לך?
והלכו אצלה ואמרו לה: עד אימת את מכעסת אותו?
קדמותיך הוא?!
תניינותיך הוא?!
אף משה כשהלך אצל הקב"ה א"ל: למה ה' יחרה אפך בעמך, לא בניך הם?!
וכשהלך אצל ישראל אמר להן: עד אימת אתם מכעיסים אותו!
קדמותכון הוא?!
תניינותכון הוא?!
וכן הוא אומר: במדבר בערבה מול סוף.


דבר אחר:
אלה הדברים אשר דבר משה
זה שאמר הכתוב: (תהלים נ) אלה עשית והחרשתי דמית היות אהיה כמוך וגו'.
מהו אלה עשית והחרשתי?

אמר רבי שמואל בר נחמן:
(שמות לב)אלה אלהיך ישראל, עשיתם במדבר והחרשתי לכם.

למה?
שהיה משה מפייס עלי ואומר לי: סלח נאושמעתי לו.
דמית היות אהיה כמוך, דמיתם את הצורה ליוצרה ואת הנטיעה למי שנטעה.

אוכיחך ואערכה לעיניך
תרין אמוראין
חד אמר:
אעורר כל לעיניך.

וחד אמר:
אסדיר כל לעיניך.
אמר להם משה: איני מוכיח אתכם על מה שאתם עתידים לעשות, אלא על מה שעשיתם לשעבר, במדבר בערבה מול סוף.


דבר אחר:
אלה הדברים
אמר רבי אחא ב"ר חנינא:
ראויות היו התוכחות לומר מפי בלעם והברכות מפי משה אלא אילו הוכיחם בלעם היו ישראל אומרים: שונא מוכיחנו.
ואילו ברכם משה היו אומות העולם אומרים: אוהבן ברכן.
אמר הקב"ה: יוכיחן משה שאוהבן ויברכן בלעם ששונאן, כדי שיתבררו הברכות והתוכחות ביד ישראל.


דבר אחר:
אילו אחר הוכיחן היו אומרים: זה מוכיחנו?!
משה, שכתוב בו: ( במדבר טז) לא חמור אחד מהם נשאתי, לזה נאה להוכיח את ישראל.

דבר אחר:
אילו אחר אומר: עתה ידעתי כי גדול ה' וגו', היו אומרים: זה אומר עתה ידעתי?!
אלא יתרו שהיה יודע שחזר על כל בתי עבודת כוכבים שבעולם ולא מצא בהם ממש ואח"כ בא ונתגייר, לזה נאה לומר:עתה ידעתי.

דבר אחר:
אילו אחר אומר: ( קהלת א)הבל הבלים, היו אומרים: זה אין לו פרוטה לאכול והוא אומר הבל הבלים?!
אלא שלמה שכתוב בו: (מלכים א י)ויתן המלך את הכסף בירושלים כאבנים, לזה נאה לומר: הבל הבלים.

דבר אחר:
אילו אחר אומר: (קהלת ג)את הכל עשה יפה בעתו, היו אומרים: זה לא אכל מאומה מימיו והוא אומר:את הכל עשה יפה בעתו?!
אלא שלמה שכתוב בו: (מלכים א י)וכלכלו הנציבים האלה וגו' ולא יעדרו דבר.

מאי ולא יעדרו דבר?
אמר רבי חמא בר חנינא:
שהיו מביאין לו תרדין בימות החמה וקשואין בימות הגשמים, לזה נאה לומר: את הכל עשה יפה בעתו.

דבר אחר:
אילו אחר אומר: (דניאל ד)וכל דיירי ארעא כלא חשיבין, היו אומרים: זה לא שלט על שני זבובין מימיו והוא אומר: וכל דיירי ארעא כלא חשיבין?!
אלא נבוכדנצר שכתוב בו: וכל די דיירן בני אנשא וחיות ברא ועופא דשמיא יהב בידך והשלטך בכולא, לזה נאה לומר: וכל דיירי ארעא כלא חשיבין.

דבר אחר:
אילו אחר אומר: (דברים לב)הצור תמים פעלו, היו אומרים: זה אינו יודע טיבה של מידת הדין והוא אומר: הצור תמים פעלו?!
אלא משה שכתוב בו: ( תהלים קג) יודיע דרכיו למשה, לזה נאה לומר: הצור תמים פעלו.


דבר אחר:
אלה הדברים
אמר רבי שמואל בר נחמן:
אמר הקב"ה: כדבורים היו בני מתנהגים בעולם על ידי צדיקים ועל ידי נביאים.

דבר אחר:
אלה הדברים
מה הדבורה הזו דבשה מתוק ועוקצה מר.
כך הן דברי תורה, כל מי שעובר עליהן נוטל איפופסין, שנאמר: (ויקרא כ)מות יומת הנואף והנואפת; מחלליה מות יומת.
וכל מי שמקיים אותה זוכה לחיים, שנאמר: (שמות כ) למען יאריכון ימיך.

דבר אחר:
אלה הדברים
מה הדבורה הזו, דובשה לבעלה ועוקצה לאחרים.
כך הן דברי תורה, סם חיים לישראל וסם המות לעובדי כוכבים.

אמר רבי יהודה ב"ר סימון, בשם רבי לוי:
מה הדבורה הזאת, כל מה שהיא מסגלת, מסגלת לבעליה.
כך כל מה שישראל מסגלין מצות ומעשים טובים, הם מסגלים לאביהם שבשמים.


דבר אחר:
אלה הדברים
אמר ר' תנחומא:
למה הדבר דומה?
לאדם, שהיה מוכר ארגמן והיה מכריז: הרי ארגמן.
הציץ המלך ושמע את קולו קרא אותו וא"ל: מה אתה מוכר?
א"ל: לא כלום!
א"ל: אני שמעתי את קולך שהיית אומר: הרי ארגמן ואתה אומר לא כלום?!
א"ל: מרי! אמת ארגמן הוא, אלא אצלך אינו כלום.
כך משה לפני הקב"ה שברא את הפה ואת הדיבור אמר: (שם ד) לא איש דברים אנכי, אבל אצל ישראל כתיב בו: אלה הדברים.


דבר אחר:
אמר רבי סימון:
כיון שאמר לו הקב"ה למשה שֶׁיִּשְׁנֶה התורה, לא היה מבקש להוכיחן על מה שעשו.

אמר רבי סימון:
למה הדבר דומה?
לתלמיד, שהיה מהלך עם רבו וראה גחלת מושלכת, סבור שהיא אבן טובה נטל אותה ונכווה. לאחר ימים היה מהלך עם רבו וראה אבן טובה היה סבור בה שהיא גחלת והיה מתירא ליגע בה.
א"ל רבו: טול אותה אבן טובה היא.
כך אמר משה: בשביל שאמרתי להן:שמעו נא המורים,נטלתי שלי מתחת ידיהן ועכשיו אני בא להוכיחן?!
א"ל הקב"ה: משה אל תתיירא!


דבר אחר:
אלה הדברים
רבנין אמרין:
אמר לו הקב"ה למשה: הואיל וקיבלו עליהן תוכחותיך צריך אתה לברכן, מיד חזר וברכן.
מנין?
שנאמר: ה' אלהיכם הרבה וגו'.

ומנין שכל המקבל תוכחה זוכה לברכה?
שכן שלמה מפרש: (משלי כד) ולמוכיחים ינעם ועליהם תבא ברכת טוב.
אמר הקב"ה לישראל: בעולם הזה הייתם מתברכין ע"י אחרים לעתיד לבוא, אני אברך אתכם, שנאמר: (תהלים סז)אלהים יחננו ויברכנו וגו'.


ה' אלהי אבותיכם
הלכה:
אדם מישראל שנתמנה חכם, או דיין על הציבור, מהו שיהא מותר לו לדון לעצמו?

כך שנו רבותינו:

אל תהי דן יחידי שאין דן יחידי אלא אחד, שנאמר: (איוב כג) והוא באחד ומי ישיבנו.

ומהו והוא באחד?
אמר ריש לקיש:
שהקב"ה דן וחותם לעצמו.

אמר רבי ראובן:
ומהו חותמו של הקב"ה?
אמת.

ולמה אמת?
אמת יש בו שלש אותיות:
אל"ף ראשון של אותיות.
מ"ם אמצעית.
תי"ו סופן.
לומר: (ישעיה מד) אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים.

רבנין אמרי:
בוא וראה, בשעה שנתמנה משה על ישראל, אמר להן: איני יכול לישא את משאכם לעצמי, אלא מנו לכם דיינים שיהיו דנין אתכם, שנאמר: הבו לכם אנשים.

אמר רבי ברכיה, בשם רבי חנינא:
צריכין הדיינין שיהא בהן שבע מדות, ואלו הן:
חכמים
ונבונים
וידועים.
וארבע, כמה שכתב להלן: (שמות יח)ואתה תחזה מכל העם וגו', הרי שבע.

ולמה לא נכתבו שבע כאחת?
שאם לא נמצאו משבע, מביא מארבע.
ואם לא נמצאו מארבע, מביא משלוש.
ואם לא נמצאו משלוש, מביא מאחד, שכך כתיב: (משלי לא)אשת חיל מי ימצא.

ואשימם בראשיכם
ואשמם כתיב,
אר' יהושע בן לוי:
אמר להן משה: אם אי אתם נשמעים להם, אשמה תלוי בראשיכם.

למה הדבר דומה?
לנחש הזה שאמר הזנב לראש: עד מתי אתה מתהלך תחילה, אני אלך תחילה!
אמר לו: לך! הלך ומצא גומא של מים והשליכו לתוכה.
מצא אש והשליכו לתוכו.
מצא קוצים והשליכו לתוכן.

מי גרם לו?
על שהלך הראש אחר הזנב.
כך כשקטנים נשמעים לגדולים, הם גוזרים לפני המקום והוא עושה, ובשעה שהגדולים מהלכין אחר הקטנים, נופלים לאחר פניהם.

דבר אחר:
אמר רבי הושעיא:
למה הדבר דומה?
לכלה, שהיתה עומדת בתוך חופתה ונתפחמו ידיה.
אם מקנחת היא אותם בכותל, הכותל מתפחם וידיה אין מתנקות.
ואם בפסיפס, הפסיפס מתפחם וידיה אין מתנקות.
ואם מקנחת היא בשערה, שערה היא מתנאה וידיה מתנקות.
כך בשעה שישראל שומעין לגדוליהם ואין גדולים עושים צרכיהם, אשמה תלוי בראשם של גדולים, ואם לאו, תלוי בראשיהן של עצמם.

אמר ר' יצחק:
בשעה שישראל נשמעים לגדוליהם ואין גדוליהן עושים צרכיהן.
באותה שעה: (ישעיה ג)ה' במשפט יבוא עם זקני עמו ושריו.

וכל כך למה?
שמשאוי של צבור קשה ואין אדם יחיד יכול לישא משאן של ציבור בעצמו.
תדע לך, שהרי משה רבן של כל הנביאים לא היה יכול לשאת משאוי של ציבור לעצמו.

מנין?
ואומר אליכם בעת ההיא וגו'

באיזו עת?
ר' יוחנן אמר:
בעת יתרו.

מניין?
שכך כתיב: (שמות יח) כי כבד ממך הדבר לא תוכל עשוהו לבדך.

ר' חייא אמר:
בעת מתאוננים, שנאמר: (במדבר יא) לא אוכל אנכי לבדי לשאת את כל העם הזה וגו'.
(שם) האנכי הריתי וגו'.

אמר רבי ברכיה, בשם ר' לוי:
אמר לפניו: רבש"ע! אתה אמרת: (ישעיה מו) העמוסים מני בטן וגו', אתה נאה לך לטעון אותן.
אמר משה לישראל: חייכם, שאני יכול לטעון עשרה כיוצא בכם.

ולמה איני יכול לשאת אתכם?
שה' אלהיכם הרבה אתכם על גבי דייניכם.

מניין?
ממה שקרינן בענין: ה' אלהיכם הרבה אתכם.


דבר אחר:
ה' אלהיכם הרבה אתכם
זה שאמר הכתוב: (תהלים ה) אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך.

אמר רבי אלעאי ב"ר יוסי בן זמרה:
כך אמר הקב"ה לאברהם, שיגאול את בניו בב' אותיות.

מניין?
שכך כתיב: (בראשית טו)וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי.
כשבא לגאלם גאלם בשבעים ושתים אותיות.

אמר רבי יודן:
מלבוא לקחת לו גוי, עד סוף הפסוק ע"ב אותיות.

ר' אבין אמר:
בשמו גאלם ושמו ע"ב אותיות.

דבר אחר:
אמר רבי אלעאי, בשם רבי יוסי בן זמרה:
מפני מה לא גילה הקב"ה לאברהם אבינו שיתן לבניו את המן?
אמר רבי אבא בר כהנא:
כך היא דרכן של צדיקים אומרים מעט ועושין הרבה.

דבר אחר:
מפני מה לא גילה אותו להן?
שאילו גלה אותו להן היו ישראל אומרים: כבר אכלנו אותו על שולחנו של פרעה.
תדע לך, תבן לא היו נותנין להן והיו ישראל אומרים: (במדבר יא) זכרנו את הדגה וגו', לפיכך לא גילה להן.

דבר אחר:
אמר רבי אלעאי, בשם רבי יוסי בן זמרה:
כך אמר הקב"ה לאברהם, שמגדל בניו ככוכבים.
מנין?
שנאמר: (בראשית טו)כה יהיה זרעך.
וכשבא לברכן, ברכן יותר ממה שאמר להם.

מהו לרוב?
הרבה ארבה.

מהו אומר (תהלים יח) תפלטני מריבי עם תשימני וגו'?
אלא אמר דוד:תפלטני מריבי עמי,שלא יהא לי דין אצלן.
תפלטני מריבי עם, שלא יהא להם דין אצלי.
א"ל הקב"ה: דוד, מה אתה יושב?!
לך אצלן, חייך, כבר מניתי אותך מלך עליהם.
אמר לפניו: הואיל ומנית אותי על בניך תן להם לב שישמעו לי בניך, שכן כתיב: (שם)לשמע אזן ישמעו לי.
ועוד אמר דוד: (שם)תשימני לראש גויים.

אמר רבי ברכיה:
אם דנת את הגוי בא הוא ומוסרך לאלוה.

ומי הוא?
אלהי האלהים הרואה ואינו נראה.
אמר להן משה לישראל: חייכם, שאני יכול לטעון עשרה כיוצא בכם ומאה כיוצא בכם.

ולמה לא אוכל לבדי שאת אתכם?
שה' אלהיכם הרבה אתכם על גבי דייניכם:


ה' אלהיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי וגו'
אמר להן: היום אתם ככוכבים אבל לעתיד לבא לרב, אתם עתידים להיות דומין לרבכן.
כיצד?
כתיב כאן: כי ה' אלהיך אש אכלה.
וכתיב בישראל לעתיד לבא: (ישעיה י) והיה אור ישראל לאש וקדושו ללהבה.

אמר רבי לוי בר חמא:
ומה מי שעובד עבודת כוכבים הרי הוא כמותו, שנאמר: ( תהלים קטו) כמוהם יהיו עושיהם וגו', מי שעובד להקב"ה לא כל שכן שיהיה כמותו!

ומנין?
שכך כתיב: (ירמיה יז) ברוך הגבר אשר יבטח בה' וגו'.

דבר אחר:
אמר רבי אבא:
לעתיד לבא עתיד מחיצתן של צדיקים להיות לפנים ממלאכי השרת והם שואלים להם:
מה הלכות חידש הקב"ה היום?

אמר רבי לוי בר חנינא:
ואל תתמה, אף בעולם הזה היתה מחיצתן לפנים ממלאכי השרת, שנאמר: (דניאל ג) ורוח די רביעאה דמי לבר אלהין, שהיו לפנים מהמלאך והוא מכבה לפניהם האש.


ה' אלהי אבותיכם וגו'
אמר רבי אליעזר בן יעקב:
להביט בברכותיו של משה יש בה מסוף העולם עד סופו.

מה כתיב?
אלף פעמים
אלף פעם אין כתיב כאן, אלא פעמים.

דבר אחר:
יוסף עליכם ככם
אמר רבי אחא:
יכולין היו ישראל לומר לו: רבינו משה! אנו יש בנו אחד מכל הדברים שאתה מוכיחנו וקבלנו תוכחותיך אלא שתקו, לפיכך הוא אומר: ככם צדיקים, כיוצא בכם מקבלים תוכחות ושותקים.

דבר אחר:
למה ברכן בלשון תוספת?
שתוספתו של הקב"ה יתירה מן העיקר. בנוהג שבעולם אדם לוקח מחבירו ליטרא של בשר, ואמר לו: הוסיף לי.

כמה הוסיף לו?
אונקיא, אבל הקב"ה תוספתו יתירה מן העיקר.

כיצד?
יצחק היה עיקר לאברהם ומה שהוסיף לו יותר מן העיקר, שנאמר: ( בראשית כה)ויוסף אברהם ויקח אשה וגו'.

יוסף היה עיקר לאמו בנימין שהיה תוספת.
מנין?
שנאמר: (שם ל) יוסף ה' לי בן אחר.

מה כתיב?
(שם מו) ובני בנימין בלע ובכר ואשבל וגו', הרי יותר מיוסף.
חזקיה עיקר מלכותו י"ד שנה ומה שהוסיף לו הקב"ה יותר מן העיקר.

מנין?
שנאמר: ישעיה לח) הנני מוסיף על ימיך חמש עשרה שנה, שתוספתו של הקב"ה יתירה על העיקר, לפיכך ברכן בלשון תוספת. ויברך אתכם.

אמר רבי לוי:
למה הדבר דומה?
למלך שאמר לשר הצבא שילך לחלק ללגיונותיו מליטרא ליטרא של זהב, הלך ונתן להן מחמשה חמשה זהובים ומי' זהובים.
אמרו לו: המלך אמר לך שתתן לנו מליטרא ליטרא של זהב ונתת לנו מחמשה חמשה זהובים?!
אמר להן: משלי הן, כשיבא המלך הוא יתן לכם משלו.
כך אמרו לו ישראל: רבינו משה! הקב"ה לא נתן קצבה לברכותינו ואתה אמרת אלף פעמים?!
אמר להם: מה שברכתי אתכם משלי ברכתי, כשיבוא הקב"ה יברך אתכם, כאשר דבר לכם.


דבר אחר:
ה' אלהיכם הרבה אתכם וגו'

למה ברך אותם ככוכבים?
מה הכוכבים, הללו מעלות על גבי מעלות.
כך הן ישראל, מעלות ע"ג מעלות.

מה הכוכבים הללו, אין להם לא חקר ולא מנין.
כך ישראל, אין להם לא חקר ולא מנין.

מה הכוכבים, שליטין מסוף העולם ועד סופו.
כך ישראל, אמר לפניו: רבש"ע! למה לא משלת את בניך בחמה ובלבנה שהם גדולים מכוכבים?!
אמר לו הקב"ה: חייך, חמה ולבנה יש להם בושה לעתיד לבוא.

מנין?
דכתיב: (שם כד) וחפרה הלבנה ובושה החמה וגו'.
אבל הכוכבים אין להם בושה לעולם.
מנין?
שכן כתיב (יואל ב)וידעתם כי בקרב ישראל אני ואני ה' אלהיכם ואין עוד וגו'.