כי ירחיב ה' אלהיך וגו'

הלכה:
אדם מישראל מהו שיהא מותר לו לכסות דם שחיטה ביו"ט?

כך שנו חכמים:

השוחט חיה ועוף ביו"ט
בית שמאי אומרים: יחפור בדקר ויכסה.
ובית הלל אומרים: לא ישחוט אא"כ היה לו עפר מוכן.

אמר רבי חגי, בשם רבי אחא:
מי שאין לו עפר מוכן אינו צריך לשחוט.

למה?
שאין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד, לפיכך אם שחט ביו"ט צריך שיהא לו עפר מוכן, לכסות בו.

אמר רב ביסנא, בשם ר' אחא:
בא וראה, אמר הקב"ה: מה שאסרתי לך בבהמה התרתי לך בחיה וכו', עד כולם בדגים.

רבנין אמרין:
הרבה דברים אסר אותן הקב"ה וחזר והתירן במקום אחר. תדע לך, אסר הקב"ה לישראל לשחוט ולאכול עד שיביאנו פתח אהל מועד.

מנין?
שנאמר: (ויקרא יז):ואל פתח אהל מועד לא יביאנו לעשות אותו לה' ונכרת האיש ההוא מעמיו.

מה כתיב שם?
ואל פתח אהל מועד לא הביאו להקריב קרבן לה' לפני משכן ה' דם יחשב לאיש ההוא דם שפך ונכרת האיש ההוא מקרב עמו.
וכאן חזר והתירו להם, שנאמר: רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך בכל שעריך הטמא וגו'.

מניין?
ממה שקרינו בעניין: כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך.


דבר אחר:
כי ירחיב
זה שאמר הכתוב: (תהלים לא): אגילה ואשמחה בחסדך אשר ראית את עניי ידעת בצרות נפשי ולא הסגרתני ביד אויב העמדת במרחב רגלי.

רבנין אמרין:
הפסוק הזה מדבר ביוסף.
אמר יוסף: רבש"ע! אגילה ואשמחה בחסדך, שעשית עמי.
אילו נפרעת לי מאשתו של פוטיפרע ולא נתת לי את המלכות הייתי בגילה ובשמחה ועתה יש לי את המלכות, הוי,אגילה ואשמחה בחסדך וגו'.

אשר ראית את עניי, זה יוסף, שכתוב בו: (שם קה):ענו בכבל רגלו ברזל באה נפשו.

ולא הסגרתני ביד אויב, זה פוטיפרע.
העמדת במרחב רגלי, שהשליט אותי על כל ארץ מצרים.

מנין?
שנאמר: (בראשית מב): ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר לכל עם הארץ ויבואו אחי יוסף וישתחוו לו אפים ארצה וירא יוסף את אחיו ויכירם ויתנכר אליהם וידבר אתם קשות ויאמר אליהם מאין באתם ויאמרו מארץ כנען לשבר אוכל.

דבר אחר:
אגילה ואשמחה בחסדך, מדבר בישראל.
אמרו ישראל: רבש"ע! אגילה ואשמחה בחסדך, שעשית עמנו, שאילו נפרעת מן המצריים ולא נתת לנו את ממונם היינו שמחים, שמחה וגילה יש לנו שנתת לנו את ממונם.

אשר ראית את עניי, אלו ישראל שכתוב בהם: (דברים כו):וירעו אותנו המצרים ויענונו ויתנו עלינו עבודה קשה ונצעק אל ה' אלהי אבותינו וישמע ה' את קולנו וירא את ענינו ואת וגו'.

ידעת בצרות נפשי, אלו ישראל שכתוב בהם: וימררו את חייהם.

ולא הסגרתני ביד אויב, זה פרעה הרשע שכתוב:אמר אויב ארדוף.

העמדת במרחב רגלי, שהרחבת את גבולי, שנאמר: : כי ירחיב וגו'.


כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך
זה שאמר הכתוב: (משלי יח): מתן אדם ירחיב לו ולפני גדולים ינחנו.

מהו מתן אדם ירחיב לו?
מעשה בר' אלגעזר ור' יהושע, שיצאו לגבות לעסק מצות.
רבותינו הלכו לחילתה של אנטוכיא והיה שם אדם אחד והיה נקרא אבא יודן והיה למוד ליתן לרבותינו ביד רחבה. נעשה אותו אבא יודן עני, ראה ר' אלעזר ור' יהושע שהלכו לגבות שם והטמין עצמו מפניהם ועלה לביתו ועשה יום ושנים ולא ירד לשוק.
אמרה לו אשתו: מפני מה לא ירדת לשוק, הרי שני ימים?
אמר לה: רבותינו באו לגבות לעסק מצות עמילי תורה ואין סיפק בידי ליתן להם ואני מתבייש לירד לשוק.
אשתו שהייתה אוהבת את המצות אמרה לו: לא נשתייר לנו שדה אחת, מכור חציה ותן אותה להן.
הלך ועשה כן. מכר אותה חצי שדה בחמשה זהובים ונתן אותן לרבותינו ואמר להן: התפללו עלי! התפללו עליו ואמרו לו: המקום ימלא חסרונך!
הלכו להן רבותינו לגבות במקום אחר.
אותו אבא יודן חרש בחצי שדה ומצא שם סימא גדולה ונעשה עשיר יותר ממה שהיה קודם, עד שרבותינו חוזרין עברו באותו מקום אמרו לאחד: חייך! העמידנו עם אבא יודן.
אמר להם אותו האיש: ומי יכול לעמוד עם המלך ולא עמו!
אמרו לו: אין אנו מבקשין, אלא שלא ידע שעברנו כאן ולא שאלנו את שלומו.
ידע אבא יודן ובא אצלם ונתן להם אלף זהובים.
אמר להם: עשתה תפילתכם פירות!
אמרו לו: אף אנו היינו יודעים במעשיך הטובים ועשינו אותך ראש פרק.
קראו עליו רבותינו":מתן אדם ירחיב לו ולפני גדולים ינחנו.

דבר אחר:
מעשה בר' חייא שעשה נדבה בבית המדרש הגדול שבטבריה ופסק אדם אחד ליטרא של זהב. נטלו ר' חייא והושיבו אצלו וקרא עליו: מתן אדם ירחיב לו.

דבר אחר:
מעשה בריש לקיש, שהלך לבצרה והיה שם אדם אחד נקרא אבין רמאה ולא שהיה רמאי ח"ו אלא שהיה מרמה במצות שהיה הקהל פוסק ואח"כ פוסק כנגד כל הקהל.
עשה שם ריש לקיש פסקה ונתן כנגד כל הקהל, נטלו ריש לקיש והושיבו אצלו וקרא עליו: מתן אדם ירחיב לו ולפני גדולים ינחנו.

אמר רבי אבהו:
מה לי למקום אחר למוד ממקומו.
מה כתיב למעלה?
(דברים יב) השמר לך פן תעזוב את הלוי.
ואח"כ: כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך כאשר דבר לך.


ואמרת אוכלה בשר כי תאוה נפשך לאכול בשר בכל אות נפשך תאכל בשר
זה שאמר הכתוב: (תהלים קמו): עושה משפט לעשוקים נותן לחם לרעבים ה' מתיר אסורים, מדבר בישראל.

אמר רבי פנחס בר חמא:
מלמד שהיו במצרים יותר מע' אומות ומכולן לא היו משעבדין אלא בישראל.

ומי עשה להם דין?
עושה משפט לעשוקים.

נותן לחם לרעבים, אלו ישראל.
מנין?
שנאמר: (דברים ח): ויענך וירעבך ויאכילך את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבותיך למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם שמלתך לא בלתה מעליך ורגלך לא בצקה זה ארבעים שנה וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך.

ה' מתיר אסורים, אלו ישראל.
כיצד?
רבנן אמרי:
שמונה דברים אסר להן הקב"ה והתיר להן שמונה בהן.
אמר הקב"ה: אסרתי לך את החלב וכו' עד סדין בציצית.
הוי,ה' מתיר אסורים.
אף להלן אסר בשר תאווה וכאן התירו להן.

מנין?
רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר.


דבר אחר:
מה כתיב למעלה מן העניין?
השמר לך פן תעזוב את הלוי.
ואח"כ, כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך.

אמר רבי לוי:
למה הדבר דומה?
למי, שאמר לחברו השאילני זהוב אחד.
אמר לו: איני מכיר חשבונך!
אמר לו: בדוק אותי! נתן לו ופרע לו מיד.
אמר לו: אפילו צריך אתה עד עשרים, עד שלשים זהובים טול לך!
אמר: מי גרם לך ליטול כל מה שאת מבקש?
שעשית לי חשבון טוב.
כך האדם הזה, כשנבדק ומפריש מעשרותיו כראוי מרחיבין לו את גבולו. הוי, לפי מתנתך מרחיבין לך.


דבר אחר:
כי ירחיב ה' אלהיך
אפשר שהקב"ה מרחיב את א"י?!
אמר רבי יצחק:
המגילה הזאת אין אדם יודע כמה ארכה וכמה רחבה כשהיא נפתחת היא מודעת כמה היא, כך א"י כל רובה הרים וגבעות.

מנין?
שנאמר: (שם יא): והארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה ארץ הרים ובקעות למטר השמים תשתה מים ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה. כשישרה אותה הקב"ה.

מנין?
שנאמר: (ישעיה מ) כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו והיה העקוב למישור והרכסים לבקעה אותה שעה היא מודעת מה היא.

דבר אחר:
כי ירחיב
רבנן אמרי:
מדבר בירושלם.
מי יכול לראות שלותה של ירושלם, כשירחיבנה הקב"ה?!

אמר רבי שמעון בר נחמן:
למה הדבר דומה?
למדינה וכו'.
(מלאכי ג): וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם פן אבוא והכיתי את הארץ חרם.

(שם) הנני שולח מלאכי ופנה דרך לפני ופתאום יבא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא אמר ה' צבאות.

(זכריה א) לכן כה אמר ה' שבתי לירושלים ברחמים ביתי יבנה בה נאם ה' צבאות וקו ינטה על ירושלים עוד קרא לאמר כה אמר ה' צבאות עוד תפוצנה ערי מטוב ונחם ה' עוד את ציון ובחר עוד בירושלים.
(שם ט) גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע הוא עני ורוכב על חמור ועל עיר בן אתונות: