פרשה ח: תפילה ותורה


זה שאמר הכתוב: (משלי ב) בני אם תקח אמרי ומצותי תצפון אתך.

מהו אם תקח אמרי?
אמר רבי הונא, בשם ר' אחא:
אמר הקב"ה לישראל: בני! לא תהא תורתי עליכם כאדם שיש לו בת בוגרת והוא מבקש לכנוס אותה אצל מי שמוצא.

מהו אם תקח אמרי?
אם יהא לכם זכות אתם מקבלים את תורתי שמלאכי השרת נתאוו לה ולא נתתי אותה להם.

מניין?
שנאמר: (תהלים סח) מלכי צבאות ידודון ידודון.

ומה הוא אומר ונות בית תחלק שלל?
אמר לפניו: רבש"ע! הניה שיש לך בעליונים אתה מחלק אותה לתחתונים?!
הוי, אם תקח אמרי, אם יהא לך זכות.

ומהו מצותי תצפון אתך?
אמר רבי אבא בר כהנא:
אמר הקב"ה: אתם צופנים לי תורה ומצות בעוה"ז, ואני צופן לכם שכר טוב לעוה"ב, שנאמר: (שם לא) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך.

דבר אחר:
אם תקח אמרי
אמר רבי יהודה בר שלום:
אמר הקב"ה לישראל:
אימתי אתם נקראים בני?
כשתקחו אמרי.

למה הדבר דומה?
למלך שאמר לו בנו: סיימני בתוך המדינה שאני בנך.
א"ל אביו: מבקש אתה שידעו הכל שאתה בני, לבוש פורפירא שלי ותן עטרה שלי בראשך, וידעו הכל שאתה בני.
כך אמר הקב"ה לישראל: מבקשים אתם שתהיו מסוימין שאתם בני, עסקו בתורה ובמצות והכל רואים שאתם בני.

הדא אימתי אתם בני?
משתקחו אמרי.

אמר רבי:
כשהיו ישראל במדבר היה מהלך עמוד הענן לפניהם והיה עשן המערכה ועשן הקטורת עולה והיו שני זיקוקין של אש יוצאין מבין שני בדי הארון והיו שורפים לפניהם את הנחשים ואת העקרבים והיו אומות העולם רואים אותם והיו אומרים: אלוהות הן אלו כל תשמישן אינו אלא באש.
אמר להם משה: וכל השבח הזה שעשה לכם הקב"ה ע"י שקבלתם תורתי בסיני. הוי (דברים כט) ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר אליהם וגו'.
אמר להם: היו יודעים כל נסים שעשה לכם הקב"ה ראיתם בעיניכם.
במצרים עשה לכם ועיניכם רואות.
מנין?
שנאמר: (שם ד) המסות הגדולות אשר ראו עיניך.

מהו המסות?
המכות ממסות גופיהן של מצרים.

מהו ואותות?
רבנן אמרי:
שהיו נרשמות על גופיהן: דם צפרדעים וכנים.

מהו והמופתים?
שהיו המכות מפתות אותן.

כיצד?
לשלושים יום הייתה באה המכה והייתה עושה ז' ימים והלכה לה, והיו נרווחין עשרים ושלשה ימים בין מכה למכה ולא היו חוזרין בהן. הוי, שהיו מפתות אותן.


ולא נתן ה' לכם לב לדעת
מהו ולא נתן ה' לכם לב לדעת?
אמר רבי יצחק:
בשעה שעמדו ישראל על הר סיני ואמרו: (שמות כד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, אמר הקב"ה: (דברים ה) מי יתן והיה לבבם זה להם, שמעו ישראל ושתקו.

אמר רבי יהודה בן לוי:
למה הדבר דומה?
לְחַבָּר אחד קשה שראה עכנא אחת קשה.
אמר: מי יוכל לחבר את זו?
אמרו לו: ולא את החבר?! הכל ממך!
כך, כיון שאמר הקב"ה: מי יתן והיה לבבם זה להם, היה להן לומר: רבש"ע! אתה תן! לפיכך אמר משה: ולא נתן ה' לכם לב לדעת.

דבר אחר:
מי יתן
אמר רבי מאיר:
מי גדול, הגנב או הנגנב?
הוי אומר: הנגנב גדול, שהוא יודע שהוא נגנב ושותק.
כך כתיב: (תהלים עח) ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו. כביכול, והוא אומר: מי יתן והיה לבבם זה להם.

דבר אחר:
ולא נתן ה' לכם לב לדעת
אמר רבי שמואל בר נחמני:
בשביל עצמו.
א"ל משה: את הדבר הזה.

כיצד?
שני דברים גזר הקב"ה:
אחד על ישראל
ואחד על משה.

אחד על ישראל בשעה שעשו אותו מעשה.
מנין?
שנאמר: (דברים ט) הרף ממני ואשמידם.

ואחד על משה בשעה שביקש משה ליכנס לארץ ישראל, אמר לו הקב"ה: לא תעבור את הירדן הזה ומשה ביקש מן הקב"ה לבטל את שתיהן.
אמר לפניו: רבש"ע! סלח נא לעון העם הזה כגודל חסדך, ובטלה של הקב"ה ונתקיימה של משה.

מניין?
שנאמר: (במדבר יד) סלחתי כדברך.
כיון שבא ליכנס לא"י התחיל אומר: (דברים ג) אעברה נא ואראה את הארץ הטובה.
אמר לו הקב"ה: משה! כבר בטלת את שלי וקיימתי את שלך!
אני אמרתי: ואשמידם!
ואת אמרת: סלח נא!
ונתקיים שלך, ואף עכשיו מבקש אני לקיים את שלי ולבטל את שלך!
א"ל הקב"ה: משה! אין אתה יודע מה לעשות?! אתה רוצה לאחוז את החבל, בשני ראשין.
א"ל: אם אעברה נא אתה מבקש לקיים, בטל סלח נא!
ואם סלח נא אתה מבקש לקיים, בטל אעברה נא!

אמר ר' יהושע בן לוי:
כיון ששמע משה רבנו כך, אמר לפניו: רבש"ע! ימות משה ומאה כיוצא בו ולא תינזק ציפורנו של אחד מהם.

אמר רבי שמואל בר יצחק:
כיון שנטה משה למות ולא בקשו עליו רחמים שיכנס לארץ, כנס אותן והתחיל מוכיחן.
א"ל: אחד פדה ס' ריבוא בעגל, וס' ריבוא לא היו יכולין לפדות אדם אחד?!
הרי ולא נתן ה' לכם לב לדעת.
אמר להם: אי אתם זכורים כל מה שהנהגתי אתכם במדבר?!
שנאמר: (שם כט) ואולך אתכם מ' שנה במדבר וגו'.


מהו ולא בלו שלמותיכם מעליכם?
אמר רבי יוסי בר חנינא:
מה שהיה עליהן לא בלו, אבל מה שהיה להן בתוך התיבות נתבלו.

דבר אחר:
לא בלו שלמותיכם
ר' אלעזר בנו של רשב"י שאל את ר' שמעון בן יוסי חמיו:
כלי קורייס יצאו עם ישראל במדבר?!
א"ל: אותן הבגדים שהיו עליהן מה שהלבישו אותן מלאכי השרת בסיני, לפיכך לא נתבלו. א"ל: ולא היו גדילין והיו הבגדים קטנים להם?!
א"ל: אל תתמה על זו, החילזון הזה כשגדל מלבושו גדל עמו.
א"ל: ולא היו צריכין תכבוסת?!
א"ל: הענן היה שף בהן ומלבנן.
א"ל: ולא היו נשרפים מן הענן שהוא אש?!
א"ל: אל תתמה על זו אסיטון הזה, אין מגהצין אותו אלא באש. אף בגדיהם שהיו מעשה שמים היה הענן שף בהן ואינו מזיקן.
א"ל: ולא היו עושין מאכולת?!
א"ל: במיתתן לא נגעה בהן רמה, בחייהן על אחת כמה וכמה!
א"ל: ולא היה ריחן רע מכוח הזיעה?!
א"ל: היו מתענגים בנאות דשאים של באר והיה ריחן מפעפע בכל העולם.
מנין?
שנאמר: (שיר ד) וריח שלמותיך כריח לבנון.

וכל השבח הזה מהיכן?
ממעין גנים באר מים חיים.

דבר אחר:
ואולך אתכם ארבעים שנה במדבר
אמר רבי יהודה:
בוא וראה ענותנותו של הקב"ה.
בנוהג שבעולם אדם יש לו בן והוא טוענו, אם מצער אותו מיד הוא משליכו.
כביכול הקב"ה אינו כן, אלא היו ישראל במדבר מ' שנה, והיו מכעיסין אותו והוא טוענן.

מנין?
שנאמר: (דברים א) במדבר אשר ראית וגו'.

דבר אחר:
אמר ריש לקיש:
מהו אשר נשאך?
נשאן וגידלן שעשה אותן כאלוהות, שנאמר: (תהלים פב) אני אמרתי אלהים אתם.

דבר אחר:
אמר רשב"י:
בנוהג שבעולם אדם אם יש לו בן נותנו לשפחה שתניקהו ואם אין לו שפחה נותנו למניקה.

וכמה היא מניקה אותו?
ב' וג' שנים.
כביכול הקב"ה אינו כן, אלא (ישעיה מו) ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול וגו'.
א"ל הקב"ה: בני, חייכם! כשם שגידלתי אתכם בעוה"ז, כך אני מגדיל ומייקר אתכם לעתיד לבוא.
מנין?
שנאמר: (ירמיה לא) הבן יקיר לי אפרים וגו'.




הלכה:
אדם מישראל, שלא התפלל תפילת השחר, או תפילת מוסף, או תפילת המנחה הרבה פעמים שלא פנה להתפלל, או מקוצר שהיה עושה צרכיו, או שהיה מהלך בדרך ושכח להתפלל, אי זו שעה מותר לו להתפלל ויצא בה ידי חובתו?
כיצד הוא צריך לעשות?

כך שנו חכמים:

תפילת השחר עד חצות.
תפילת המנחה עד הערב.
תפילת הערב אין לה קבע.
אבל של מוספין כל היום.

אמר ר' אלעזר:
שכח ולא התפלל תפילת המוסף ובא להתפלל תפילת המנחה מתפלל תפילת המנחה ואח"כ תפילת המוסף.

למה ?
הכל בעתה מתבראת ותפילת הערב אין לה קבע עד שיעלה עמוד השחר .

למה?
שכן כתיב: (משלי ח) אני אוהבי אהב ומשחרי ימצאני.
וכל מי שמתפלל ומכוון את לבו לתפילה, סימן טוב לו שתפילתו נתקבלה, שנאמר: (תהלים י) תאות ענוים שמעת ה' וגו'.
גדולה היא התפילה לפני הקב"ה.

אמר ר' אלעזר:
רצונך לידע כוחה של תפילה?
אם אינה עושה כולה חציה היא עושה.
קין עמד על הבל אחיו והרגו יצאה גזירה: (בראשית ד) נע ונד תהיה בארץ, מיד עמד ונתוודה לפני הקב"ה, שנאמר: (שם) גדול עוני מנשוא.
אמר לפניו: רבש"ע! כל העולם אתה סובל ולעוני אי אתה סובל?!
כתבת: (מיכה ז) נושא עון ועובר על פשע, סלח לעוני שהוא גדול.
מיד מצא חסד לפני הקב"ה ונמנע ממנו נע חצי הגזירה, שכן כתיב: (בראשית ד) וישב בארץ נוד.
מכאן אתה למד שגדולה התפילה לפני הקב"ה.

וכן חזקיהו הנביא בשעה שאמר לו: ( ישעיה לח) צו לביתך כי מת אתה, מיד ויסב חזקיהו פניו אל הקיר.
א"ל הקב"ה: שמעתי את תפילתך וגו' והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה, שכן כתיב: (תהלים קמה) רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם.