פרשה ג: פרשת עקב



הלכה:
אדם מישראל שיש לו מנורה שעשויה פרקים פרקים, מהו לטלטלה בשבת?

כך שנו חכמים:

המרכיב קני מנורה בשבת חייב חטאת.

ומשום מה מחייב?
אמר רבי אבהו, בשם רבי יוחנן:
המרכיב את המנורה בשבת כאדם שבונה בשבת ומי שהוא בונה בשבת חייב.

אמר רבי יוסי ברבי חנינא:
אימתי שמרו ישראל את השבת, כשם שראוי לה?
תחילה כשניתנה להן באלוש.

מנין?
שנאמר: (שמות יז) וישבתו העם ביום השביעי.
ואת סבור שמא לרעתך נתתי לך את השבת?!
לא נתתי לך אלא לטובתך!
כיצד?
אמר רבי חייא ברבי אבא:
את מקדש את השבת: במאכל ובמשתה ובכסות נקיה ומהנה את נפשך ואני נותן לך שכר.

מנין?
(ישעיה נח) וקראת לשבת עונג וגו'.

מה כתיב אחריו?
( שם) אז תתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך.

אמרו לו ישראל:
ואימתי את נותן לנו שכר המצות, שאנו עושים?
אמר להם הקב"ה: מצות שאתם עושים מפרותיהן אתם אוכלים עכשיו, אבל שכרו בעקב אני נותן לכם.

מנין?
ממה שקרינו בעניינינו: והיה עקב תשמעון.


דבר אחר:
והיה עקב
זה שאמר הכתוב: (תהלים ס) לי גלעד ולי מנשה.

מהו גלעד?
אמר ריש לקיש:
וכו' עד שהן מבני יהודה.

דבר אחר:
מואב סיר רחצי
אמר ר' שמעון בן חלפתא:
אמר הקב"ה: שופת אני למואב יורה של פורענות.

מהו על אדום אשליך נעלי?
אמר הקב"ה: הכל מוכן לעשות תשובה ואני דורך גיתה של אדום בעקב רגלי.

אימתי?
והיה עקב תשמעון.
אמר הקב"ה לישראל: בני! לא תהיו סבורים שאני עושה אתכם כעבד שאדונו מבקש למכור אותו קוריסין בכל מה שמוצא, אלא כך אני מביא עליכם ייסורין עד שתכינו את לבבכם אצלי.

אמר רבי אחא:
בשבועה נשבע הקב"ה שלא יניח את ישראל לעולם.

מנין?
שנאמר: (עמוס ד) לכן כה אעשה לך ישראל ואין לכן אלא שבועה.
כעניין שנאמר: (שמואל א ג) ולכן נשבעתי לבית עלי.
ועד היכן אני מייסר אתכם?
עד העקב. עקב כי זאת אעשה לך, עד שתשמרו את מצוותיי עד העקב:


דבר אחר:
מה כתיב למעלה?
(דברים ז) וידעת כי ה' אלהיך הוא האלהים האל הנאמן.

אמר רבי חייא בר אבא:
למה הדבר דומה?
לאוהבו של מלך, שהפקיד אצלו פיקדון ומת אוהבו של מלך. בא בנו ומבקש את הפיקדון מידו. אמר לו: תן לי הפיקדון שהפקיד אבא אצלך.
אמר לו המלך: מצאת אחר טוב ממני?!
הפיקדון שאצלי לא שמרתי אותו ולא קיפלתי אותו!
כך כשחטאו ישראל בימי ירמיה, אמר לו הקב"ה לירמיה (ירמיה ג) לך אמור להם לישראל: מה מצאו אבותיכם בי עול, על כל מה שנשבעתי לאבותיכם לא קיימתי?!
נשבעתי להם שאני מברך את בניהם, שנאמר: כי ברך אברכך וגו' לא ברכתי אתכם ע"י משה?!
שנאמר: (דברים א) ה' אלהיכם הרבה אתכם.
אמרתי לו: שאני מוציא אתכם ברכוש גדול, שנאמר: (בראשית טו) ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא עשיתי כך?!
(תהלים קה) ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל.
לפיכך אמר משה: ומשמרו את השבועה, מן ויפדך מבית עבדים את יודע, שהוא האל הנאמן.

דבר אחר:
כי ה' אלהיך הוא האלהים
אמר רבי לוי:
למה הדבר דומה?
לאוהבו של מלך שהפקיד אצלו פיקדון ומת אוהבו של מלך. בא בנו מבקש את הפיקדון.
אמר לו המלך: לך והבא שני איסטרטין ושנים עשר בלביטון ועל ידיהן אני נותן לך את הפיקדון.
כך אמר הקב"ה: כשיצאו ישראל ממצרים אבותיכם הפקידו אצלי פיקדון.

מנין?
שנאמר: (שמות ג) פקוד פקדתי אתכם.
אמר להן: יבואו שני איסטרטין ושנים עשר בלביטון, זה משה ואהרן.
ושנים עשר ראשי שבטים.

מנין?
שנאמר: (במדבר א) תפקדו אותם לצבאותם אתה ואהרן ואתכם יהיו איש איש למטה.

דבר אחר:
האל הנאמן
רבנין אמרי:
מאמונתו של בשר ודם את יודע אמונתו של הקב"ה.

מעשה ברבי פנחס בן יאיר שהיה דר בעיר אחת בדרום והלכו אנשים להתפרנס שם, והיו בידן שתי סאין של שעורים והפקידו אצלו ושכחו אותן והלכו להן והיה רבי פנחס בן יאיר זורע אותן בכל שנה ועשה אותן גורן וכונסן.
אחר שבע שנים הלכו אותן החברים לשם לתבוע אותן ליתן להן, מיד הכיר אותן ר' פנחס בן יאיר, אמר להם: בואו וטלו אוצרותיכם. הרי מאמונתו של בשר ודם אתה יודע אמונתו של הקב"ה.

ושוב מעשה בר' פנחס בן יאיר שהלך לעיר אחת והיו העכברים אוכלים בתחומה של אותה העיר באו ובקשו הימנו.
מה עשה רבי פנחס בן יאיר?
אמר להן: למה אין אתם מפרישין מעשרותיכם כראוי?
מבקשין אתם שנערוב אתכם שאם אתם מפרישין מעשרותיכם כראוי, אין עכברים אוכלין עוד?
אמרו לו: אין.
ערב אותן והלכו העכברים ולא נראו עוד.

דבר אחר:
מעשה באדם אחד שהיה חופר שיחין לרבים. בתו הייתה הולכת בדרך ובאת לעבור בנהר ושטפה, באו ואמרו לו לרבי פנחס: כך הגיע לבתו של פלוני.
א"ל: אי אפשר, כיון שהיה עושה רצונו של הקב"ה במים אין הקב"ה מאבד את בתו במים, מיד נפלה צווחה בעיר, באתה בתו של פלוני.

אמרו רבותינו:
כיון שאמר ר' פנחס בן יאיר כך, ירד מלאך והעלה אותה.

מעשה ברבי שמעון בן שטח, שלקח חמור אחד מישמעאלי אחד, הלכו תלמידיו ומצאו בו אבן אחת טובה תלויה לו בצווארו.
אמרו לו: רבי ( משלי י) ברכת ה' היא תעשיר.

א"ל ר' שמעון בן שטח:
חמור לקחתי אבן טובה לא לקחתי!
הלך והחזירה לאותו ישמעאלי, וקרא עליו אותו ישמעאל: ברוך ה' אלהי שמעון בן שטח.
הוי, מאמונתו של בשר ודם אתה יודע אמונתו של הקב"ה, שנאמן לשלם לישראל שכר המצות, שהן עושין.

מנין?
(שמות יב)ושמרתם את המצות.
אבל מתן שכרן, והיה עקב תשמעון, בעקב אני פורע לכם.


דבר אחר:
ושמר ה' אלהיך לך
מהו ושמר?
אמר רבי שמואל בר נחמן:
כל מה שישראל אוכלים בעולם הזה מכוח הברכות שברכם בלעם הרשע, אבל ברכות שברכו אותן האבות, משומרין הן לעתיד לבא, שנאמר: ושמר ה' אלהיך וגו'.

דבר אחר:
אמר ר' חלבו:
למה הדבר דומה?
ליתום שהיה מתגדל אצל בעל הבית, היה אוכל משלו ושותה משלו ומתכסה משלו ולמדו אומנות. אותו היתום אומר: כל מה שאני אוכל ושותה ומתכסה, מתוך שכרי הוא מחשבו!
א"ל אותו בעל הבית: חייך! כל מה שאתה אוכל ומתכסה בכוח חבית של מים שאת ממלא לי?! בכוח עץ אחד שאתה מבקע לי?!
אבל שכרך צרור ומונח לך.
כך כל מה שישראל אוכלים בעולם הזה, בכוח הייסורים שהן באין עליהם, אבל שכרן צרור ומשומר לעתיד לבא, שנאמר: ושמר ה' אלהיך לך וגו'.

ומהו את הברית ואת החסד?
אמר רבי חייא:
שלושה מדות טובות יש ביד ישראל, ואלו הן:
ביישנים,
ורחמנים,
וגומלי חסדים.

ביישנים מנין?
שנאמר: (שם ד) ובעבור תהיה יראתו על פניכם.

רחמנים מנין?
שנאמר: (דברים יג) ונתן לך רחמים ורחמך.

גומלי חסדים מנין?
שנאמר: (שם ז) ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד.


ואהבך וברכך והרבך וגו'
למה הוא מקיש פרי הבטן לפרי האדמה?
אמר הקב"ה: מה פרי אדמתך סיגים.
אף פרי בטנך סיגים.

דבר אחר:
מה פרי אדמתך, אין בהם לא חטא ולא עוון.
אף פרי בטנך לא יהא בהן, לא חטא ולא עוון.

דבר אחר:
מה פרי אדמתך צריכים עישור,
אף פרי בטנך צריכים עישור, וזו המילה.

דבר אחר:
אמר רבי יהודה בר סימון:
למה הקיש פרי הבטן לפרי האדמה?
שיהיו פרי אדמתך מכפרים על פרי בטנך.

מנין?
שכך כתיב: (דברים לב) וכפר אדמתו עמו.

ו [לא יהיה בך עקר ועקרה]

ברוך תהיה מכל העמים
אמר רבי חייא בר אבא:
אין שבחה של מטרונא בשעה שמתקלסת מקרובותיה, אלא בשעה שמתקלסת מצרותיה.

לא יהיה בך עקר ועקרה
סריסין ואילונית.

אין לי אלא באדם, מנין אף בבהמה?
דכתיב: ובבהמתך הרי באדם ובבהמה.

מנין אף בארץ?
דכתיב: (שמות כג) לא תהיה משכלה ועקרה בארצך, הרי באדם ובבהמה ובארץ.

מנין אף באילן?
דכתיב: (מלאכי ג) ולא תשכל לכם הגפן בשדה.

דבר אחר:
לא יהיה בך עקר ועקרה
אמר רבי חנין בן לוי:
אמר הקב"ה: לא תהא תפילתך עקרה אלא תהא עולה ועושה פירות.

דבר אחר:
אמר רבי יונתן:
לא יהיה בך עקר ועקרה
מן התשובה.

מעשה ברבי יונתן, שהיה מהלך אצל ניפולין של כותים והיה רוכב על החמור והבהם עמו. נתלווה להם כותי אחד. הגיעו אצל הר גריזים, אמר אותו כותי לרבי יונתן:
רבי! מהו דין דהדין טורא קדיש?
א"ל רבי יונתן: למה הוא קדיש?
אמר לו אותו הכותי: שלא לקה במי המבול.
אמר ליה? מנין לך?
א"ל: לא כך כתיב: (יחזקאל כג) בן אדם אמר לה את ארץ לא מטוהרה היא לא גושמה ביום זעם?!
אמר לו רבי יונתן: אם כן היה לו להקב"ה לומר לנח לעלות (לשם) [להר] ולא לעשות תיבה! אמר לו: לא עשה אלא לנסותו.
שתק ר' יונתן.
אמר לו הבהם: תן לי רשות לומר לו דבר אחד.
אמר לו: אמור!
אמר לו אותו הבהם: אין ההר הזה תחת השמים?!
אמר לו אותו הכותי: אלא, חוץ לשמים?!
א"ל: אין. כתיב: (בראשית ז) חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים ויכסו כל ההרים הגבוהים אשר תחת כל השמים.
מיד ירד רבי יונתן מן החמור והרכיבו ארבעה מילין וקרא עליו הפסוק הזה: ( ישעיה נד) וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי.
הוי, לא יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך.

מהו ובבהמתך?
ובבהמין שלך.


דבר אחר:
ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד
אר' שמעון בן חלפתא:
למה הדבר דומה?
למלך, שנשא למטרונה והכניסה לו שנים אריסין, אף המלך זקף לה כנגדן שני אריסין. איבדה מטרונה את שלה אף המלך נטל את שלו.
לאחר ימים עמדה וכשרה את עצמה והביאה אותן שני אריסין, אף המלך הביא את שלו.
אמר המלך: אלו ואלו יעשו עטרה ויתנו בראשה של מטרונה.
כך אתה מוצא אברהם נתן לבניו שני אריסין, שנאמר: (בראשית יח) כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו, אף הקב"ה זקף להן, כנגדם שני אריסין חסד ורחמים, שנאמר: ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד.
ואומר: ונתן לך רחמים ורחמך והרבך וגו'.
אבדו ישראל את שלהם, שנאמר: (עמוס ו) הפכתם לראש משפט ופרי צדקה ללענה.
אף הקב"ה נטל את שלו, שנאמר: (ירמיה טז) כי אספתי את שלומי וגו' את החסד ואת הרחמים.
עמדו ישראל וכישרו את עצמן והביאו אותן שני אריסין.

מנין?
שכך כתיב: (ישעיה א) ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה.
אף הקב"ה הביא את שלו.

מנין?
שכך כתיב: (שם נד) כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה וגו'.
וכיון שיביאו ישראל את שלהן והקב"ה נותן את שלו, אומר הקב"ה: אלו ואלו יעשו עטרה וינתנו בראשם של ישראל, שנאמר: (הושע ב) וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים וארשתיך לי באמונה וידעת את ה'.