(א): לא תזבח לה' אלוהיך כל דבר רע -

אזהרה למפגל קדשים על ידי דבור רע, ועוד נדרשו בו שאר דרשות בשחיטת קדשים, לשון רש"י.

והנה זו מצווה מבוארת, שכבר הזהיר על השוחט בעלי מומים (ויקרא כב כב), וחזר להוסיף המפגל. והקרוב, כי החזיר האזהרה הזאת בעבור הישראלי המקריב שלא יפגל בשחיטה, אבל הכוהנים זריזים ומוזהרים הם ודיים בהתראה אחת, ולכך לא החזיר מום המקריבים:

וטעם כי תועבת ה' אלוהיך הוא -
הזבח הזה, כי הזובח משחת לה' בוזה הוא, כאמור בקבלה (מלאכי א יד): וארור נוכל וגו' ונודר וזובח משחת לה' כי מלך גדול אני. ועל פי המדרש (ספרי קמז): תהיה התועבה ברובע ונרבע באתנן ומחיר שהם תועבות:

(ב - ד): כי ימצא בקרבך באחד שעריך אשר ה' אלוהיך נתן לך -
כבר פירשתי (לעיל יא לב): כי כאשר ידבר במשפטים יזכיר תחילה המשפט בע"ז או בעובדיה. ואמר באחד שעריך אשר ה' אלוהיך וגו', ולא שיהיה זה בארץ ישראל בלבד, שאף העובד בחוצה לארץ בסקילה. אבל עניין הכתוב, שאמר כי ימצא הדבר באחת מן הערים הרחוקות שיתן לך השם כאשר ירחיב את גבולך, והוגד לך ושמעת באיזה עיר שתהיה אתה שם, תדרוש הדבר היטב, וכאשר תדע שהוא אמת, והוצאת אותם אל השער ההוא שעבד בו וסקלתם.

ואמר (בפסוק ד): נעשתה התועבה הזאת בישראל -
לחייב אפילו בחוצה לארץ. כי בעיר הנידחת אמר (לעיל יג טו): נעשתה התועבה הזאת בקרבך, אבל כאן הזכיר "באחד שעריך" שדיבר בהווה כאשר פירשנו, ואחר כך הזכיר "בישראל" ללמד שנוהג זה בכל ישראל.

ועוד הוצרך לומר "באחד שעריך", ללמד שיסקל על שער שעבד בו, וזה בארץ, כי בחוצה לארץ נסקל על פתח בית דין שנדון בו. והמצווה הזו מבוארת שכבר אמר (שמות כב יט): זובח לאלוהים יחרם, בכל מקום ובכל זמן, ולכך ישנה אותה לבאר מה שיצטרך להוסיף במצווה, ויקצר בדבר הנזכר:

ועל דרך האמת, יתכן כי הזכיר "באחד שעריך" בעבור שאמר "לעבור בריתו", והיא התועבה הנעשית בישראל. יודיע הכתוב הברית בארץ הברית, אבל הדר בחוצה לארץ כאילו עובד ע"ז, וכבר הזכרתי העניין הזה (ויקרא יח כה):

והזכיר איש או אשה -
כי בעבור קלות דעת האשה תתפתה לעבוד ע"ז באות או מופת שנעשה לפניה, והעד נשי ירמיהו (ירמיה מד), וכן הזכיר באוב וידעוני (ויקרא כ כז): "או אשה" לרגילות הנשים בהם, כמו שאמר (שמות כב יז): מכשפה לא תחיה. ובספרי (שופטים קמח): דרשו, כי בעבור שאמר במדיח (לעיל יג יד): יצאו אנשים בני בלייעל, ואין הדין ההוא ככה בנשים, הוצרך לפרש בעובד שהוא שווה באיש ובאשה:

וטעם אשר לא צויתי -
מפורש:

(ו): על פי שנים עדים או שלשה עדים -

אם מתקיימת עדות בשנים למה פרט לך בשלשה, להקיש שלשה לשנים, מה שנים עדות אחת אף שלשה עדות אחת, ואין נעשין זוממין עד שיזומו כולן, לשון רש"י.

וכן אם נמצא אחד מהם קרוב או פסול העדות כולה בטלה, והם כולם נהרגים ומשלמים ממון בהזמתן, שעיקר הכתוב להקיש שלשה לשנים בכל דבריהם כדעת רבותינו (מכות ה ב).

ועל דרך הפשט אמר הגאון רב סעדיה:

שנים עדים, או שלשה מקבלי עדות השנים.

ואין בכתוב קבלת עדות, רק עדים. אבל כמדומה לי שטעה הגאון בדינו, כי עדות דיני נפשות לא תקובל רק בפני סנהדרין של עשרים ושלשה:

אבל פשוטו של מקרא, לאמר שיומת המת על פי שנים עדים כשאין שם יותר, או על פי שלשה אם ימצאון שם שלשה. יאמר הכתוב כאשר הוגד לך ושמעת תדרוש הדבר היטב על פי כל העדים הנמצאים שם. והנה אם שמענו שעבר בפני שלשה, נשלח בעבורם ויבואו לב"ד ויעידו כולם, והוא הדין למאה, כי בשמענו דברי כולם יתברר האמת, ואם לא היו שם יותר או שהלכו להם ואינם נמצאים שם, בשנים די:

(ח): דברי ריבת -

שיהיו חכמי העיר חלוקים בדבר, זה מטמא וזה מטהר זה מחייב וזה מזכה, לשון רש"י, והיא דעת אונקלוס.

ואיננו נכון.

אבל כפי מדרשו (ספרי שופטים קנב):

בין דם לדם, בין דם נדה לדם יולדת ולדם זבה. בין דין לדין, בין דיני ממונות לדיני נפשות לדיני מכות. ובין נגע לנגע, בין נגעי אדם לנגעי בתים לנגעי בגדים. דברי ריבות, השקאת הסוטה ועריפת העגלה וטהרת המצורע.

והנה טעמו ובין, והלמ"ד לדעתם תשמש כמו בי"ת, בין דם בדם דין בדין, כלומר שיפלא דבר למשפט באחד מכל הדמים ובאחד מכל הדינין, וכמוהו לוז שם העיר לראשונה (בראשית כח יט): בראשונה, נגפו ה' במעיו לחלי לאין מרפא (דהי"ב כא יח): בחולי באין מרפא, ויחפהו זהב טוב לככרים שש מאות (שם ג ח): בככרים, וכן רבים.

או טעמו, בין דם לכל הדמים בין דין לכל הדינין, וכן וכל ריב אשר יבוא עליכם מאחיכם וגו' בין דם לדם בין תורה למצווה לחוקים ולמשפטים והזהרתם אותם ולא יאשמו לה' (שם יט י):
וכפי פשוטו, בין דם לדם וגו', בין עניין רציחות או דיני ממון או פצע וחבורה, כל דברי ריבות אשר יהיו בשעריך. ודיבר הכתוב בהווה, כי בענייני המשפטים יהיו המחלוקות יותר משאר ההוראות. אבל דין הזקן שווה בכולם, ולכך אמר (פסוק יא): (ועשית): על פי התורה וגו' ועל המשפט וגו', כי "התורה" תרמוז לשאר ההוראות:

(יא): ימין ושמאל -

אפילו אם אומר לך על ימין שהוא שמאל או על שמאל שהוא ימין, לשון רש"י.

וענינו, אפילו תחשוב בלבך שהם טועים, והדבר פשוט בעיניך כאשר אתה יודע בין ימינך לשמאלך, תעשה כמצוותם, ואל תאמר איך אוכל החלב הגמור הזה או אהרוג האיש הנקי הזה, אבל תאמר כך ציוה אותי האדון המצווה על המצות שאעשה בכל מצוותיו ככל אשר יורוני העומדים לפניו במקום אשר יבחר ועל משמעות דעתם נתן לי התורה אפילו יטעו, וזה כעניין רבי יהושע עם ר"ג ביום הכיפורים שחל להיות בחשבונו (ר"ה כה א):

והצורך במצווה הזאת גדול מאד, כי התורה נתנה לנו בכתב, וידוע הוא שלא ישתוו הדעות בכל הדברים הנולדים, והנה ירבו המחלוקות ותעשה התורה כמה תורות. וחתך לנו הכתוב הדין, שנשמע לבית דין הגדול העומד לפני השם במקום אשר יבחר בכל מה שיאמרו לנו בפירוש התורה, בין שקבלו פירושו עד מפי עד ומשה מפי הגבורה, או שיאמרו כן לפי משמעות המקרא או כוונתה, כי על הדעת שלהם הוא נותן (ס"א לנו): להם התורה, אפילו יהיה בעיניך כמחליף הימין בשמאל, וכל שכן שיש לך לחשוב שהם אומרים על ימין שהוא ימין, כי רוח השם על משרתי מקדשו ולא יעזוב את חסידיו, לעולם נשמרו מן הטעות ומן המכשול.

ולשון ספרי (שופטים קנד):

אפילו מראין בעיניך על הימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין שמע להם:

(יד): ואמרת אשימה עלי מלך -
על דעת רבותינו (ספרי ראה סז, סנהדרין כ ב):

כמו ואמור אשימה עלי מלך, והיא מצות עשה שיחייב אותנו לומר כן אחר ירושה וישיבה, כלשון ועשית מעקה לגגך (להלן כב ח), וזולתם.

והזכיר "ואמרת", כי מצווה שיבואו לפני הכוהנים הלווים ואל השופט ויאמרו להם רצוננו שנשים עלינו מלך:
ולפי דעתי עוד, שגם זה מרמיזותיו על העתידות, שכן היה כששאלו להם את שאול אמרו לשמואל (ש"א ח ה): שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגויים, וכן כתוב שם (פסוק כ): והיינו גם אנחנו ככל הגויים ושפטנו מלכנו וגו', כי מה טעם שתאמר התורה במצווה "ככל הגויים אשר סביבותי", ואין ישראל ראויים ללמד מהם ולא לקנא בעושי עולה, אבל זה רמז לעניין שיהיה, ולכך באה הפרשה בלשון הבינוני, כאשר פירשתי כבר (לעיל ד כה):

(טו): וטעם אשר יבחר ה' אלוהיך בו -
על דעת המפרשים: שיהיה נבחר על פי נביא או במשפט האורים. יצוה הכתוב תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלוהיך בו, כי הוא יבחר ולא אתה.

ובספרי (שופטים קנז):

שום תשים עליך מלך, מת מנה אחר תחתיו.
מלך, ולא מלכה.
אשר יבחר ה' אלוהיך, על פי נביא.

אם כן מה טעם להזהיר "לא תוכל לתת עליך איש נכרי", והשם לא יבחר בנכרי?
אבל לדעת רבותינו יש בכתוב הזה תנאי נסתר, יאמר שום תשים עליך המלך שיבחר השם בו אם תוכל לעשות כן שיענך השם בנביאים, אבל איש נכרי לא תוכל לתת עליך לעולם:

ועל דרך הפשט אמרו, שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' [אלוהיך בו] ולא אשר שנא ה' אלוהיך, (בו): כי הוא בחר בישראל ולהיות המולך מבחוריו ולא מקרב העמים אשר שנא.

ודעתי בדרך הפשט, כי טעם "אשר יבחר" שכל מולך על עמים מאת האלוהים היא לו, כעניין שכתוב (דניאל ד כט): די שליט עלאה במלכות אנשא ולמאן די יצבא יתננה, וכך אמרו (ב"ב צא ב): אפילו ריש גרגותא מן שמיא מוקמי ליה, יאמר שום תשים עליך מלך כל אשר יהיה נגזר מן השמים שימלוך ואם הוא מקטני שבטי ישראל ומשפחתו הצעירה, אבל איש נכרי לא תמליך עליך לעולם. וכן על דרך הפשט "המקום אשר יבחר ה' אלוהיך בו", כל שיבנו שם בית המקדש לה' הכל מרצון ה':

(טז): לא ירבה לו סוסים -

אלא כדי מרכבתו כדי שלא ישיב את העם מצרימה, שהסוסים באים משם, שנאמר (מ"א י כט): ותעלה ותצא מרכבה ממצרים בשש מאות כסף, לשון רש"י.

והוקשה לי בזה, כי אמרו בירושלמי בסוף סנהדרין (סוף פ"י):

לישיבה אי אתה חוזר אבל אתה חוזר לסחורה לפרקמטיא ולכבוש הארץ, ואם ישלח המלך ויקנה משם הסוסים והרכב סחורה היא זו ומותר.

ויתכן שדרך הכתוב, כי הזהיר לא ירבה לו סוסים אפילו מארצו ומארץ שנער או בדרך סחורה המותרת, שלא יבטח על רכבו כי רב ועל פרשיו כי עצמו מאוד, אבל יהיה מבטחו בשם אלוהיו, ואחר כך הזהיר על המלך שלא ישיב את העם מצרימה שיהיו לו שם מעבדיו ומעמו שרי מקנה יושבים בערי הרכב למען הרבות סוס, כעניין שנאמר בשלמה (מ"א ט יט): ואת כל ערי המסכנות אשר היו לשלמה ואת ערי הרכב וגו', וכן היו לו במצרים כמו שאמר (שם י כח): ומוצא הסוסים אשר לשלמה ממצרים ומקווה סחרי המלך וגו'. שלא היה אדם רשאי להוציא ממצרים סוסים שלא ברשות מלך מצרים, והיו נותנים לו מכס מהם, ונתן פרעה לשלמה מוצא הסוסים לומר שיוציא הוא כרצונו והוא שיתן הרשות לאשר ירצה ויהא המכס שלו, והיו לו שם הסוחרים עומדים במצרים קונים הסוסים כולם ושולחים אל אדוניהם כרצונו ומוכרים האחרים לשאר מלכי הארץ, והוא שאמר (שם פסוק כט): וכן לכל מלכי החתים ולכל מלכי ארם בידם יוציאו, כלומר על ידי סוחרי שלמה יוציאו אותם ולו יתנו המכס:

וטעם רק -
לומר אף על פי שתשים עליך מלך ככל הגויים אשר סביבותיך, רק לא יהיה כמלכיהם, שלא ירבה סוסים כאשר יעשו הם, שכל חפצם במלכים למען הרבות להם סוסים ופרשים:

וטעם וה' אמר לכם -
כי השם אומר לכם שלא תוסיפון לשוב בדרך מצרים, וכן כאשר ציוך ה' אלוהיך (לעיל ה טז), שהוא מצווה אותך כן.
או "אמר לכם", שאמר לי כן לצוות אתכם, כדרך ויאמר משה כה אמר ה' כחצות הלילה וגו' (שמות יא ד).

ועל דרך רבותינו (ירושלמי סוכה פ"ה ה"א):

כי כאשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם (שמות יד יג), מצוה, ומשה הזכיר וה' אמר לכם שלא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד.

וכבר פירשתיו (שם):
וטעם המצות הזאת, מפני שהיו המצרים והכנענים רעים וחטאים לה' מאד כמו שאמר (ויקרא יח ג): כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען וגו', והנה רצה ה' שלא ילמדו ישראל ממעשיהם, והכרית בכנענים כל נשמה (להלן כ טז): ואמר (שמות כג לג): לא ישבו בארצך, והזהיר במצרים שלא נשב אנחנו בארצם:

(יט): והייתה עמו -
התורה הנזכרת, וקרא בו, בספר הנזכר.

ועל דרך האמת, והייתה עמו, התורה עצמה תהיה עמו, כדרך וה' נתן חכמה לשלמה (מ"א ה כו), ואומר וישב שלמה על כסא ה' למלך (דהי"א כט כג):

(כ): לבלתי רום לבבו מאחיו -
נרמז בכאן בתורה איסור הגאות, כי הכתוב ימנע את המלך מגאות ורוממות הלב, וכל שכן האחרים שאינן ראויים לכך, כי בראוי להתרומם ולהתגדל יזהירנו להיות לבבו שפל ככל אחיו הקטנים ממנו. כי הגאווה מידה מגונה ונמאסת אצל האלוהים אפילו במלך, כי לה' לבדו הגדולה והרוממות, ולו לבדו התהילה ובו יתהלל האדם. כעניין המבואר על יד המלך שלמה (משלי טז ה): תועבת השם כל גבה לב, וכתיב (ירמיה ט כג): כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי וגו'