(ב): לא תוסיפו -

כגון חמש פרשיות בתפילין חמשה מינין בלולב חמש ציציות, וכן לא תגרעו, לשון רש"י.

וכך אמרו בספרי (ראה):

מנין שלא תוסיף על הלולב ועל הציצית?
ת"ל: לא תוסיפו.
ומנין שאין פוחתים מהן?
ת"ל: לא תגרעו.
מנין שאם פתח לברך ברכת כהנים לא יאמר הואיל ופתחתי לברך אומר ה' אלוהי אבותיכם יוסף עליכם?
ת"ל הדבר, אפילו דבר לא תוסף עליו. אבל לא באלה בלבד אמרו, אלא אף הישן בסוכה בשמיני בכוונה לוקה, כמו שמוזכר במסכת ראש השנה (כח ב), וכן אם יעשה החג ששה עובר בלאו הזה:

ולפי דעתי אפילו בדא לעשות מצווה בפני עצמה כגון שעשה חג בחדש שבדא מלבו כירבעם (מ"א יב לג), עובר בלאו.

וכך אמרו (מגילה יד א): לענין מקרא מגלה:

מאה ושמונים נביאים עמדו להם לישראל ולא פחתו ולא הוסיפו על מה שכתוב בתורה אפילו אות אחת חוץ ממקרא מגילה מאי דרוש וכו'.

ובירושלמי (מגילה פ"א ה"ז):

שמונים וחמשה זקנים ומהם כמה נביאים היו מצטערים על הדבר, אמרו כתוב אלה המצות אשר ציוה ה' את משה, אלו המצות שנצטוו מפי משה, כך אמר לנו משה ואין נביא אחר עתיד לחדש דבר לכם, ומרדכי ואסתר רוצים לחדש לנו דבר, לא זזו משם נושאין ונותנין בדבר עד שהאיר הקב"ה עיניהם וכו'.

הרי שהייתה המצווה הזו אסורה להם, א"כ היא בכלל לא תוסיף עליו, אלא שלא למדנו למוסיף על פי נביא אלא מן הכתוב שאמר "אלה המצות" אין נביא רשאי לחדש בו דבר מעתה. ומה שתקנו חכמים משום גדר, כגון שניות לעריות וכיוצא בהן, זו היא מצווה מן התורה, ובלבד שידע שהם משום הגדר הזה ואינן מפי הקב"ה בתורה:

(ג): עיניכם הראות -
עתה בא להזהיר בפרטי המצות, ויתחיל בעבודת כוכבים שהיא שורש לכולן:

(ה): וטעם ראה למדתי אתכם -
ראה שאני מלמד אתכם היום, כמו שאמר אשר אנכי מצווה אתכם היום (להלן יא יג): ואשר אנכי נותן לפניכם היום (בפסוק ח). או יאמר "למדתי", מפני שהזכיר "לעשות כן בקרב הארץ", כלומר ראה בעת בואך לארץ שלמדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר ציווני ה' אלוהי. והנה מתחילה דבר על הדבר שהיא כלל לכל עשה ולא תעשה, ועתה יזהיר בחוקים שהם גזרותיו ובמשפטים שהם הדינים, כי אלו הם צריכין חיזוק יותר, מפני העלם טעם החוקים, ומפני כי במשפט יעמידו ארץ. ואמר לעשות כן בקרב הארץ - להזהיר על כולם, כי יש חוקים רבים ומשפטים שאינן נוהגין בחוצה לארץ. או ירמוז שעיקר המצות כולן בארץ כמו שרמזתי בסוד הארץ (ויקרא יח כה):
ואמר כי בחוקים ובמשפטים תועלות גדולות, שהם תפארת לעושיהם מן האדם, ואפילו שונאיהם ישבחו אותם בהם. ועוד שהם תועלת גדולה שאין כמותה שהשם יהיה קרוב להם בכל קראם אליו, וכן העמים יתבוננו בזה ידעו כי החוקים נעשים בחכמה ובינה לקרבה אל האלוהים וייראו מהם, וזהו שאמר כי מי גוי גדול - ועוד שהחוקים והמשפטים בעצמם הם צדיקים, ישרים וטובים בישוב העם והמדינות:

(ט): רק הישמר לך וגו' פן תשכח את הדברים -

אז כשלא תשכחום, ותעשום על אמיתתם, תחשבו חכמים ונבונים, ואם תעוותו אותם מתוך שכחה, תחשבו שוטים, לשון רש"י.

ואינו נכון כלל. אבל הכתוב הזה לפי דעתי מצות לא תעשה, הזהיר בה מאד, כי כאשר אמר שנזהר בכל המצות ונשמור החוקים והמשפטים לעשותם, חזר ואמר רק אני מזהירך מאד להישמר ולשמור עצמך מאד מאד לזכור מאין באו אליך המצות, שלא תשכח מעמד הר סיני מכל הדברים אשר ראו שם עיניך הקולות והלפידים את כבודו ואת גדלו ודבריו אשר שמעת שם מתוך האש, ותודיע כל הדברים אשר ראו עיניך במעמד הנכבד ההוא לבניך ולבני בניך עד עולם.
ופירש הטעם כי השם עשה המעמד ההוא כדי שתלמדו ליראה אותו כל הימים ואת בניכם תלמדון לדורות עולם, אם כן עשו אתם ככה ואל תשכחו אותו:

והנה קודם שיזכיר הדברות שנאמרו שם, הזהיר במצות לא תעשה שלא נשכח דבר מן המעמד ההוא ולא נסירהו מלבנו לעולם, וציוה במצות עשה שנודיע בו לכל זרענו מדור לדור כל מה שהיה שם בראיה ובשמיעה. והתועלת במצווה הזאת גדולה מאד, שאם היו דברי התורה באים אלינו מפי משה בלבד, אע"פ שנבואתו נתאמתה באותות ובמופתים אם יקום בקרבנו נביא או חולם חלום ויצוונו בהפך מן התורה ונתן אלינו אות או מופת יכנס ספק בלב האנשים, אבל כשתגיע אלינו התורה מפי הגבורה לאוזנינו ועינינו הרואות אין שם אמצעי, נכחיש כל חולק וכל מספק, ונשקר אותו, לא יועילהו אות ולא יצילהו מופת מן המיתה בידינו, כי אנחנו היודעים בשקרותו:

זהו שאמר שם (שמות יט ט): וגם בך יאמינו לעולם, כי כשנעתיק גם כן הדבר לבנינו ידעו שהיה הדבר אמת בלא ספק כאלו ראוהו כל הדורות, כי לא נעיד שקר לבנינו ולא ננחיל אותם דבר הבל ואין בם מועיל. והם לא יסתפקו כלל בעדותנו שנעיד להם, אבל יאמינו בודאי שראינו כולנו בעינינו, וכל מה שספרנו להם. והעניין הזה יבוא עוד בפרשת כי יקום בקרבך נביא או חולם חלום וגו' (להלן יג ב), וכבר הזכרתיו שם בפרשת בחדש השלישי (שמות יט ט):

(יב - יד): וידבר ה' אליכם מתוך האש -
כבר פירשתי הדבר במקומו (שמות יט כ): שהם שמעו דבור השם הגדול יתברך מתוך האש, שראו אשו הגדולה והשיגוה, והוגד להם בזה בריתו בעשרת הדברים, כי בכולן שמעו הקול מתוך האש. ושאר המצות ציוה אותי בעת ההיא ללמד אתכם, כי כבר אני נאמן לנביא לה' במה שראיתם, כמו שאמר וגם בך יאמינו לעולם, כמו שפירשתי (בפסוק ט):

(טו): ונשמרתם מאד לנפשותיכם -
יזהירם פן יטעו אחר הקול אשר שמעו ויעשו השחתה לקצץ בנטיעות.

ואמר תחלה תבנית זכר או נקבה -
באדם שמהם יהיה קול, ואחר כן הזכיר כל אשר בארץ בבהמה ובעוף וברמש האדמה ובדגי הים, ואחר כן חזר אל צבא השמים:

(יט - כ): וכבר פירשתי (ויקרא יח כה): אשר חלק ה' אלוהיך אתם לכל העמים -
כי לכולם כוכב ומזל וגבוהים עליהם מלאכי עליון, כגון הנאמר בדניאל שר מלכות פרס ושר מלכות יון, ובעבור כן יעשו להם אלוהים מהם ויעבדום.

ואמר ואתכם לקח ה' -
כי אתם חלק השם, לא תקימו עליכם שר או עוזר זולתו. כי הוא הוציא אתכם מכור הברזל, שהייתם בתוך מצרים בכור אש ועצים, והוציא אתכם משם כנגד שריהם שעשה בהם שפטים, ולולי שהפילם לא הייתם יוצאים כי היו הם במעלתם שלא תצאו, והנה עשה כל זה כדי שתהיו לו נחלה ותהיו לשמו הגדול סגולה מכל העמים:

(כא): וטעם וה' התאנף בי על דבריכם -
שהחזיר במקום הזה, כלומר אותי ציוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם המצות לעשותכם אותם בארץ אשר אתם עוברים שמה, ועתה קחו מפי תורה כי אנכי מת בארץ [מואב] ולא אוכל ללמדם אתכם בארץ, ואל תשכחו שם מה שלמדתי אתכם, ולא מה שראיתם בסיני.

ועל דרך האמת יאמר הישמרו מאד לנפשותיכם פן תשחיתון, כי השם התאנף בי מדאגה מדבר זה פן תשכחו אתם ברית השם אלוהיכם באש האוכלת בראש ההר ותעשו תמונת כל.

וזה טעם אשר ציוך ה' אלוהיך -
וכבר נרמז זה בסדר חוקת התורה.

ורש"י כתב:

אשר צוך ה' אלוהיך, שלא תעשה. והוא פשוטו של מקרא.

והמשכיל יבין הפסוקים האלה על אמתתם:

(כד): וטעם כי ה' אלוהיך אש אכלה הוא -
כאשר ראיתם בראש ההר. והכוונה שהוא מדת הדין המקנא בע"ז, ומן הכתוב הזה תבין בכל הנזכר במשנה תורה תמיד "ה' אלוהיך":

(כה): כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם -
עניין הכתוב הזה, שיזכיר ויאמר כי תוליד בנים ובני בנים ובעבור היותכם ישנים בארץ ותשבו לבטח אולי תשכחו את השם, והעידותי בכם היום שתאבדו מהר כי לא יאריך לכם מאחר שתעבדו ע"ז. והפרשה הזו אע"פ שהיא אזהרה לא נאמרה בלשון "אם", והטעם כי הוא כמתנבא על עניינם, וידבר בלשון ישמש בשני פנים בלשון אזהרה ובלשון עתיד לבא, יאמר שיעשו ויהיה להם ככה, ולא יגזור עליהם. ומפני זה אמרו רבותינו (גיטין פח א): שרמז לגלות בית ראשון במלת ונושנתם בגימטרייה, והייתה קבלה בידם כי יש בפרשה הזאת רמז לזמן הגלות, וכאשר בא עליהם התבוננו בה בינה:

ואמר ועשיתם פסל תמונת כל -
ולא אמר "ועבדתם אותו" או "והשתחוויתם לו" אבל אמר "והשחתם", כי הפסל בכאן תמונת כל, ומפני השחתה יאסור אותו כאשר פירשתי למעלה (בפסוק טו):

(כז): ונשארתם מתי מספר בגויים -
יאמר שנשאר מועטים בכל גוי וגוי מכל הגויים אשר ינהג אותנו שם, כי בארבע רוחות השמים יפזר אותנו, אבל בכללנו רבים אנחנו שבח לאל:

(כח): ועבדתם שם אלוהים -

משאתם עובדים לעובדיהם אתם עובדים להם, לשון רש"י.

וכבר פירשתי סודו כי היושב בחוצה לארץ כאלו עובד עבודה זרה,

ומעשה ידי אדם -
מלמעלה למטה, כמו שהזכרתי בסדר אחרי מות (ויקרא יח כה):

וטעם ולא יאכלון ולא יריחון -
לומר שהם אבן דומם כאשר היו מתחילה, אין בהם רוח חיים כלל אפילו כחיי האדם. כי מתחלה אמר לא יראון ולא ישמעון, לומר שאיננו אלוה ולא יראה בעני עובדיו ולא ישמע תפלתם ומצרתם לא יושיעם, וחזר ואמר שאפילו חיים גרועים כחיי האדם אין בהם, והנה העושה אותם נכבד מהם.
או יהיה טעם הכתוב כנגד כבוד עליון, לומר אשר לא יראו בצרת עובדיהם, ולא ישמעון תפלתם, ולא יאכלון שלא תצא אש מלפניהם ותאכל את קורבנותם, ולא יריחון בריח ניחוחיהם, ותפש הכתוב לשון סתם שאין בהם החושים האלו כלל:

(ל): ושבת עד ה' אלוהיך ושמעת בקלו -
גם זה רמז לגאולת בבל, ששבו אל השם והתוודו לפניו ושמעו לקול הנביאים אשר הקים להם, ולפיכך הבטיחם שלא ישחיתם ולא ישכח ברית אבותם כאשר אמר (ויקרא כו מב): וזכרתי את בריתי יעקוב וגו'. ובסוף הספר ירמוז לגאולה העתידה כאשר פירשתי (שם בפסוק טז), ואזכרנו עוד בע"ה (להלן כח מב):

(לב): כי שאל נא לימים ראשונים -
יאמר לא ימחול ולא יאריך השם לכם על ע"ז ועל ההשחתה בפסל וכל תמונה, כי עשה עמכם מה שלא עשה כן לכל גוי מעולם שהשמיעך קול אלוהים מדבר מתוך האש, למען תהיה יראתו על פניכם ותייחדו אותו ולא תשחיתו, ולקח אתכם לו גוי מקרב גוי במסות באותות ובמופתים שלא תעבדו לזולתו.

והנה הראית בעיניך כל זה, לדעת כי ה' הוא האלוהים הוא אחד ושמו אחד ואין עוד מלבדו. כי מן השמים השמיעך את קולו ללמדך בזה מוסר השכל, ועל הארץ הראך את אשו הגדולה בוערת עד לב השמים, ודבריו כולם שמעת מתוך האש.

ויוציאך בפניו -
כמו על פניו (בראשית לב כב), בכוחו הגדול אשר בפניו. ואחרי שהשם הגדול הוא האלוהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת ואין עוד, תשמור מצוותיו וחוקותיו למען ייטב לך בשמים ממעל, ולמען תאריך ימים על הארץ מתחת:

(מא): אז יבדיל משה שלש ערים -
פירש ר"א:

ביום שהבדיל משה שלש ערים אז אמר דברי הברית.

ואינו נכון.
אבל הוא כפשוטו כי משה אסף כל ישראל לבאר להם התורה, ופתח להם בדברי התוכחות, וכאשר אמר בפניהם תוכחותיו במה שעשו והאזהרות על ע"ז ועל יחוד השם והשלים להם שישמרו חוקיו ומצוותיו למען ייטב להם, אז אמר במעמדם לפניהם עתה נקיים המצווה אשר ציונו השם, ותהיינה בצר במדבר ורמות בגלעד וגולן בבשן, ערי מקלט לנוס שמה כל רוצח בשגגה. ואע"פ שאינן קולטות עד שייבדלו אותם שבארץ כנען, אמר מצווה שבאה לידינו נקיים אותה למען ייטב לנו. ואחרי כן קרא בקול גדול אל כל ישראל שהיו שם, ואמר אליהם (להלן ה א): שמע ישראל את החוקים ואת המשפטים וגו', כי עתה יפתח במצות ובביאור התורה כאשר פירשתי בתחילת סדר אלה הדברים:

(מז - מח): והזכיר בכאן ויירשו את ארצו ואת ארץ עוג מלך הבשן, מערוער וגו' -
והטעם כי שב להזכיר מה שאמר בתחילת הספר הזה (לעיל א ד): כי ביאור התורה הזה היה אחרי הכותו את סיחון מלך האמורי אשר יושב בחשבון ואת עוג מלך הבשן אשר יושב בעשתרות באדרעי, והוסיף בכאן לפרש כי היה הביאור גם אחרי שירשו את כל ארצם, כלומר שחלקה להם לשני המטות וחצי המטה.