כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך
זה שאמר הכתוב: מתן אדם ירחיב לו (משלי יח טז).
מתנה בשביל שאדם נותן משלו, מרחיב לו הקדוש ברוך הוא.
מעשה באבון רמאה שהיה דר בבצרה. הלכו רבותיו לשם ומבקשים פרנסה.
היה יושב ולא פסק תחלה עד שפסקו כל בני העיר, שהיה רוצה לידע כמה הם פוסקין, כדי לפסוק כנגד כולן. לכך נקרא אבון רמאה, שהיה מרמה על כל המצות. משידע כמה פסקו כל בני העיר, פסק כנגד כולן.

מה עשו רבותינו?
נטלוהו והושיבוהו על שפתה אצלם, לקיים מה שנאמר: מתן אדם ירחיב לו.

דבר אחר:
מתן אדם ירחיב לו, זה אברהם, כשרדף אחר חמשה המלכים, יצא מלך סדום לקראתו, אמר: לו, תן לי הנפש והרכוש קח לך (בר' יד כא).
אמר אברהם: הרימותי ידי אל ה' אל עליון, אם מחוט ועד שרוך נעל וגו' (שם שם כב-כג).
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה אמרת מחוט, חייך, אני מקיים בו בלשון את בניך, מה יפו פעמיך בנעלים (שה"ש ז ב). הוי, מתן אדם ירחיב לו.

דבר אחר:
מתן אדם ירחיב לו, אלו ישראל, כשאמר להם הקדוש ברוך הוא להביא נדבה.

מה כתוב שם?
והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר (שמ' לו ג), שני בקרים.

מה זכו?
הרחיב את גבולם, שנאמר: כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך.

בזכות מה הוא מרחיבו?
כאשר דבר לך, בזכות עשרת הדברות שקבלתם.

דבר אחר:
כאשר דבר
בזכות אבותיך:


ואמרת אכלה בשר
אמר רבי אליעזר ברבי יהושע:
מכאן אתה למד, שלא יהא אדם לוקח ליטרא בשר, עד שיהא נמלך בביתו.

ראה מה בין ישראל לאומות העולם.
[ישראל] אם אין שוחטין, אין אוכלין.
אבל אומות העולם, נוחרין ואוכלין.

אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: חייכם, לעולם הבא אתם אוכלים מאותן שאין נשחטין, מבהמות ולויתן, שכתוב בהן: אחד באחד יגשו ורוח לא יבא ביניהם ( איוב מא ח):


כי יכרית ה'
אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: חייכם, אני עושה מלחמותיכם ומכתיב עליכם שאתם הרגתם אותם.

בוא וראה, אין מעשים של הקדוש ברוך הוא כמעשה מלך בשר ודם.
מלך בשר ודם יוצא למלחמה, לגיונותיו יוצאים לפניו. אם נוצחים, הם באים ועושים עטרה ומכללין אותו.
אבל הקדוש ברוך הוא אינו עושה כן, אלא עושה המלחמה ונותן עטרה לישראל, שנאמר: למכה מלכים גדולים, לסיחון מלך האמורי, ולעוג מלך הבשן (תהל' קלו יז-כ).
ונתן עטרה לישראל, שנאמר: משה עבד ה' ובני ישראל הכום (יהושע יב ו).

וכן ביהושע מה כתוב?
וה' השליך עליהם אבנים גדולות מן השמים (שם י יא).
ונאמר: ואלה מלכי הארץ אשר הכה יהושע ובני ישראל (שם יב ז).
בשביל שנירש את ארצם, הכריתם מן העולם, כדי שנכנס ונירש בתים מלאים כל טוב.
שכל הימים שהיו ישראל (קיימים, היו) מטולטלין ומחזירין במדבר ארבעים שנה, שהיו ראויים לעלות מיד, שנאמר: אעלה אתכם מעני מצרים (שמ' ג יז), אל ארץ טובה ורחבה.
ולא נכנסו מיד, שכיון שיצאו ממצרים, שמעו שבע אומות שהן באין לירש.

מה עשו?
קצצו את האילנות, וסתמו את המעיינות, ונתצו הבתים, שאם נכנסין שם, לא ימצאו כלום. אמר הקדוש ברוך הוא: אם אכניסם שם מיד, הן מוצאין אותה שממה, ואני הבטחתים שימצאו אותה מלאה כל טוב.

מה עשה?
עיכבם במדבר ארבעים שנה, ונתייאשו הכנענים מישראל, לומר שאינם באים, עמדו ונטעו את האילנות, ותקנו הבורות והעיירות, כדי שיבואו ישראל על בניינה, לקיים מה שנאמר: ובתים מלאים כל טוב (דבר' ו יא), הדא הוא דכתיב: ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים (שמות יג יז). כיון שהתקינו הכל, אמר הקדוש ברוך הוא למשה: מה אתה עומד, לך עלה מזה אתה והעם (שם לג א). עשה עימהם מלחמה והכריתם.
אמרו ישראל למשה: (עד) מתי אנו נכנסין לארץ?
כשיכרית ה' אלהיך מתוכה הגויים אתם נכנסין:


כי יכרית ה' וגו'
זה שאמר הכתוב: קוה אל ה' ושמור דרכו (תהלים לז לד).
שהיו סבורין ליכנס לארץ מיד.
אמר להם: אתם סבורים לירש את ארצם, שמרו דרכו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר: קוה אל ה' ושמור דרכו וירוממך לרשת ארץ בהכרת רשעים תראה (תהלים לז לד).
הוא שמשה אמר: כי יכרית ה' אלהיך.

מהו כי יכרית?
על תנאי הוא. שאם ישמרו את התורה, יכנסו לארץ.

ובכל מקום שאתה מוצא כי, על תנאי הוא:
כי יקרא קן צפור לפניך בדרך שלח תשלח (דבר' כב ז).
כי תשא את ראש בני ישראל ונתנו איש כפר ( שמות ל יב).
כי תבנה בית חדש ועשית מעקה (דברים כב ח).

אף כאן התנה הקדוש ברוך הוא עימהן שאינו מכרית את הגויים, אלא על מנת שישמרו את התורה. חביבה ארץ ישראל שבחר בה הקדוש ברוך הוא.
אתה מוצא, כשברא העולם, חלק הארצות לשרי האומות ובחר בארץ ישראל.

מניין?
שכן משה אמר: בהנחל עליון גויים וגו' (שם לב ח), ובחר לחלקו, ישראל, שנאמר: כי חלק ה' עמו, יעקב חבל נחלתו (שם שם ט).
אמר הקדוש ברוך הוא: יבואו ישראל שבאו לחלקי, וינחלו את הארץ שבאה לחלקי.
לכך כתוב: כי יכרית.

ירמיה הנביא צווח ואמר: ואנכי אמרתי איך אשיתך בבנים ואתן לך ארץ חמדה (ירמיה ג יט), ארץ שחמדוה אבות העולם.
אברהם נתאוה לה, שכן הוא אומר: ויאמר, ה' אלהים, במה אדע כי אירשנה (בר' טו ח).
יצחק נתאוה לה, שנאמר לו: גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך, כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל (שם כו ג).
יעקב נתאוה לה, שנאמר: אם יהיה אלהים עמדי וגו' ושבתי בשלום אל בית אבי (שם כח כ-כא).

אמר רבי יהודה:
אף משה נתאווה, לה שנאמר: ואתחנן אל ה' וגו' אעברה נא ואראה וגו' (דב' ג כג-כה).
ואף דוד נתאוה לה, שנאמר: בחרתי הסתופף בבית ה' (תהל' פד יא).

מהו הסתופף?
רבי תנחום ברבי חנילאי ורב
חד אמר:
אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, אפילו יש לי פרקלטין וטרקלין בחוצה לארץ ואין לי אלא הסף בארץ ישראל, בחרתי הסתופף.

וחד אמר:
אפילו לא יהא לי לאכול בארץ ישראל אלא סיפוף של חרובין, בחרתי הסתופף. הוי, ואתן לך ארץ חמדה, ארץ שחמדו לה האבות.

נחלת צבי (יר' ג ט).
מה צבי קל בריצתו,
אף ארץ ישראל מריצה פירותיה, שמבכרת תחילה.

דבר אחר:
מה צבי אין עורו מחזיק את בשרו,
כך כשישראל זוכין, אין ארץ ישראל מחזקת פירותיה, צבאות גויים (שם), שצביונות גויים בה.

כתיב: מלך יריחו אחד, מלך העי אשר מצד בית אל אחד ( יהושע יב ט). אין בין זה לזה, אלא שלושה, והוא אומר: מלך יריחו אחד, מלך העי וגו'

אחד אמר:
רבי פרנך בשם רבי יוחנן:
כל מלך שהיה בחוץ לארץ, אם לא היה קונה עיר אחת בארץ ישראל, לא היה נקרא מלך.
ראה מה כתיב גבי עכן: וארא[ה] בשלל אדרת שנער אחת טובה (שם ז כא). פורפירא בבלאה.

ומנין היה ביריחו פורפירא בבלאה?
אלא שהיה מלך בבל לשם וקנה עיר בארץ ישראל. הוי, ארץ שצביונות של או"ה בה, והורישה לישראל. לכך כתיב: כי יכרית ה' אלהיך וגו']:


כי יכרית ה' אלהיך.
אמר רבי לוי:

משל למה הדבר דומה?
למלך שנטע כרם בתוך שדהו, והיו בתוכו ארזים גדולים וקוצים. הלך המלך וקצץ את הארזים והניח את הקוצים.
אמרו לו עבדיו ובני ביתו: אדונינו המלך, הקוצים שאוחזים בבגדינו וקורעין אותן הנחת, וקצצת את הארזים.
אמר להם: אלו קצצתי את הקוצים והנחתי את הארזים, במה הייתי גודר את כרמי?!
אלא יפה עשיתי, יעמוד הכרם על עמדו, ואני מצית בהן את האור.

וכך ישראל הם כרמו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר: כי כרם ה' צבאות בית ישראל (ישעיה ה ז). והכניס ישראל לארץ וקצץ את הארזים שבה שהם הגויים העומדים בארץ ישראל, שנאמר: ואנכי השמדתי את האמרי מפניהם אשר כגובה ארזים גבהו וגו' (עמוס ב ט).
והניח את בניהם ואת בני בניהם שם, כדי שישמרו בני ישראל את התורה, שנאמר: ואלה הגויים אשר הניח ה' לנסות בם את ישראל (שופ' ג א), השומרים הם את דרך ה'.
וכשיעמוד הכרם על עמדו במשמרת התורה, שנאמר: והיו עמים משרפות שיד קוצים כסוחים באש יצתו (ישע' לג יב). וכתיב: כל הגויים כאין נגדו וגו' (שם מ יז).

וכן את מוצא כשיצאו ישראל ממצרים.
ראה מה עשה פרעה?
לקח שש מאות רכב בחור וגו' (שמו' יד ו), שלשים איש יצאו על כל אחד ואחד מישראל, ראה כמה אוכלסין יצאו עם פרעה.
כשראו ישראל כך, נבהלו מפניהם.

מה כתיב?
ויסע מלאך האלהים וגו' (שם שם יט).
וישראל אומרין: מי יוכל לעמוד כנגד אלו.

אמר להם הקדוש ברוך הוא: חייכם, כל אלו חשובים לפני כאיש אחד וכרכב אחד, שנאמר: כי בא סוס פרעה וגו' (שמ' טו יט). וכולן מתו בנשימה אחת, שנאמר: נשפת ברוחך כסמו ים (שם טו י).

וכן עתידין גוג ומגוג לבא על ישראל, וגם הם ישרפו כלם בשרפה אחת, שנאמר: ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגשם שוטף וגו' (יחזק' לח כב). ובאותה שעה, והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גויים רבים וגו' (שם שם כג):