שופטים ושוטרים
זה שאמר הכתוב: מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל (תהלי' קמז יט).
דבריו, אלו דברי תורה.
חוקיו, אלו המדרשות.
ומשפטיו, אלו הדינין.

לא נתן הקדוש ברוך הוא את התורה ואת המשפטים, אלא לישראל בלבד.

ומנין אתה למד?
שישראל ונכרי שיש להם עסק זה עם זה, שאסור לישראל לומר לנכרי, לך עמי לערכאות שלכם. ושהוא עובר בלאו, שנאמר: לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום הללויה (שם שם כ).
והלא אומות העולם נצטוו על הדינין, שהיא אחת משבע מצות שנצטוו בני נח. ומהו משפטים בל ידעום?!
אלו דקדוקי הדין.

שכך שנינו:
מעשה ובדק בן זכאי בעוקצי תאנים. ובני נח הורגים בעד אחד, ובדיין אחד, ושלא בהתראה. מה שאין כן בישראל, לפי שדיני ממונות בשלשה, ודיני נפשות בעשרים ושלשה.
וכתיב: לא יקום עד אחד באיש וגו' (דב' יט טו). וצריכין דרישה וחקירה.

כיצד בודקין את העדים?
מכניסין אותן ומאיימין עליהם.

ועוד היו בודקין בשבע חקירות:
באיזה יום,
באיזה שבוע,
באיזה חדש,
בכמה לחדש,
באיזה שעה,
באיזה מקום.
מכירין אתם אותו,
התריתם בו,
כדאמרינן במסכת סנהדרין.

וכן את מוצא בפרנסי ישראל, שלא נשתבחו אלא על ידי הדין.
בשמואל כתיב: והלך מדי שנה בשנה וסבב בית אל וגו' (ש"א ז טז).

ואף דוד לא נשתבח אלא על ידי הדין, כמה דכתיב: וימלוך דוד על כל ישראל ויהי עושה משפט וצדקה לכל עמו (דה"א יח יד).

ואף יהושפט כיון שנתחזק במלכות, לא נתעסק בעסקי מלכות, ולא בעושר, ולא בכבוד, ולא בדבר אחר, אלא בדין, שנאמר: וימלך יהושפט וגו' ויתחזק על ישראל (דה"ב יז א).

מהו ויתחזק?
שנתחזק ומינה את הדיינין.
ואומר: ויגבה לבו בדרכי ה' ועוד הסיר את הבמות ואת האשרים מיהודה (שם שם ו).
גסות רוח הייתה בו שהוא אומר ויגבה לבו. אלא שמינה דיינין עליהן היודעין ללכת בדרכי ה', שנאמר: ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט (ברא' יח יט).
ואומר לדיינין: ראו כי המשפט לאלהים הוא (דבר' א יז).
ומה משה שלא נצטווה על הדיינין אלא ממה שאמר לו יתרו, שנאמר: ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל וגו' (שמ' יח כא), הושיב סנהדרין.
אנו שנצטווינו בתורה למנות סנהדרין, שנאמר: שופטים ושוטרים תיתן לך, על אחת כמה וכמה.

ומנין שהושיב משה סנהדרין על ישראל?
דכתיב: ויבחר משה אנשי חיל וגו'.

ואף ירושלים לא נשתבחה אלא על ידי הדין, שנאמר: ויצא לך שם בגויים ביופיך וגו' (יחז' טז יד).

ואיזה הוא הדור?
זה הדין, שנאמר: ודל לא תהדר בריבו (שמות כז ג).
ולא חרבה ירושלים אלא על קלקול הדין, שנאמר: טמאת השם רבת המהומה (יחז' כב ה), שם שהיה לך על ידי הדין, טמאת.
וכתיב: מלאתי משפט צדק ילין בה ועתה מרצחים (ישע' א כא).
על ידי שהייתה מלאתי משפט, צדק ילין בה.

לכך אמר להם ירמיה: לא האמינו מלכי ארץ (ו)כל יושבי תבל וגו' (איכה ד יב).
וכתיב: מחטאת נביאיה עונות כהניה וגו' (שם שם יג).
באותה שעה נשבע הקדוש ברוך הוא שהוא נפרע לעצמו מן הדיינין, שנאמר: לכן נאם האדון ה' צבאות אביר ישראל וגו' (ישע' א כד). ואין לכן, אלא לשון שבועה, שנאמר: לכן נשבעתי לבית עלי (ש"א ג יד).
אין אביר אלא אב בית דין, שנאמר: אביר הרעים (שם כא ח).
ללמדך, שהקדוש ברוך הוא נעשה אב בית דין להיפרע מהן.

מניין שבדיינין הכתוב מדבר?
ראה מה כתיב אחריו: ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחילה (ישע' א כו).
לפיכך אמר דוד: מגיד דבריו ליעקב וגו' (תהלים קמז יט):


שופטים ושוטרים.
שופטים
אלו הדיינים.

שוטרים
אלו הפרנסים שמנהיגין את העדה.

רבי אלעזר אומר:
אם אין שוטר אין שופט.

כיצד?
כיון שנתחייב אדם בבית דין לחברו, אם אין שוטר שיוציא ממנו, כיון שפורש מן הדיין, אין ספיקה ביד הדיין לעשות לו כלום, אלא אם כן מוסרו ביד השוטר, והשוטר מוציא ממנו.

אמר רבי אלעזר בן פדת:
אלמלא סיטנו של יואב, לא היה דוד יכול לעשות את הדין.
וכן הוא אומר: וימלך דוד על כל ישראל ויהי עושה משפט וצדקה לכל עמו, ויואב בן צרויה על הצבא (דה"א יח יד-טו).
וכי דוד ויואב שופטים כאחד?!
אלא כל מי שאינו שומע לדין, מוסרין אותו ביד יואב ומוציא ממנו בעל כורחו.
וכן איוב אומר: אב אנכי לאביונים וריב לא ידעתי אחקרהו, ואשברה מתלעות וגו' (איוב כט טז-יז):


[שופטים ושוטרים
צריך שיהיו השופטים בעלי זרוע במעשים טובים.
שכך עשה משה, ויבחר משה אנשי חיל (שמו' יח כה), בתורה ובמעשים טובים ובגבורה.
וצריך שיהיו נקיים מכל משפט, שלא יהא לאדם פתחון פה עליהם. כמשה שאמר לישראל: לא חמור אחד מהם נשאתי (במ' טז טו).

ושמואל שאמר: הנני ענו בי נגד ה' ונגד משיחו את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי וגו' (ש"א יב ג). הוי אומר: שופטים ושוטרים, שלא יהא בהם דבר של פסולות.

מעשה ברבי חנינא בן אלעזר, שהיה לו אילן נטוע בתוך שדהו ונופיו נוטות לשדה אחר.
בא אדם אחד וקבל לפניו ואמר: אילנו של איש פלוני נוטה לתוך שדי.
אמר ליה: לך ובוא למחר.
אמר ליה: כל הדינין הבאים לפניך, מיד אתה פוסק, ודיני אתה מאחר?!

מה עשה רבי חנינא?
מיד שלח פועליו וקצץ את האילן שהיה בתוך שדהו ונוטה לשדה אחר.
למחר בא אותו האיש לפניו לדין.
אמר לו לבעל דינו: צריך אתה לקוץ אותו.
אמר לו: ולמה אילן שלך ענפיו נוטין לשדה אחר?
אמר לו: צא וראה כשם שאתה רואה את שלי, כך עשה את שלך.
מיד הלך ועשה כך.
לפיכך כתיב: שופטים ושוטרים, שלא יהא בשופט דבר של פסולת.]


תתן לך.
אתה תמנה שופטים בכל שערים.
שפעמים בשבת בתי דינין יושבין בעיירות, בשני ובחמישי.
ואם עמדה הלכה לפניהם, היו שואלין לבית דין שבלשכת הגזית.

ושפטו את העם משפט צדק
שיהיו מטין את העם לכף צדק.

אמר רבי יהודה ברבי שלום:
שיהיו מטין ומלמדין עליהם זכות לפני הקדוש ברוך הוא.

ממי אתה למד?
מגדעון בן יואש, שבימיו היו ישראל בצרה, והיה הקדוש ברוך הוא מבקש אדם שילמד עליהם זכות ולא היה מוצא, שהיה הדור דל במצות ובמעשים.
כיון שנמצא זכות בגדעון, שלמד עליהם זכות, מיד נגלה עליו המלאך, שנאמר: ויבא אליו מלאך ה', ויאמר לו, לך בכחך זה (שופטים ו יד), בכח זכות שלמדת על בני. הוי, ושפטו את העם משפט צדק, שיהיו מלמדין זכות על הדור:


תתן לך
ולא לאומות העולם.

דבר אחר:
תתן לך
מלמד, שנקראו הדיינין על שם משה.

זה אחד משלשה דברים שמסר משה נפשו עליהן ונקרא על שמו.
נתן נפשו על התורה, שנאמר: ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה (שמ' לד כח). ונקראת על שמו, שנאמר: זכרו תורת משה עבדי (מלאכי ג כב).

נתן נפשו על ישראל, שנאמר: ועתה אם תשא חטאתם וגו' (שמות לב לב).
ונקראו על שמו, שנאמר: לך רד כי שחת עמך (שם שם ז).

נתן נפשו על הדינין, שנאמר: ויך את המצרי, ויצא ביום השני וגו', ויאמר מי שמך לאיש שר ושופט וגו' (שם ב יב-יד).
לפיכך נקראו על שמו, שנאמר: וירא ראשית לו וגו' צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל (דברים לג כא):


שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך
בכל עיר ועיר.

לשבטיך
אפילו עיר שכולה משפחה אחת, מנה לה דיינין.

ושפטו את העם משפט צדק
ללמדך, שצדקה עושין עם שניהם.
עם הזכאי, שנוטל את שלו.
ועם החייב, שמוציאין גזל מתחת ידו.

דבר אחר:
משפט צדק
בזמן שעוסקין ודנין בצדק, הן עושין צדקה עם הבריות ומצילין אותן מן הפורעניות, שנאמר: אמת מארץ תצמח וגו' (תהלי' פה יב).

בזמן שדין אמת מארץ תצמח, אז צדק משמים נשקף (שם), הקדוש ברוך הוא עושה צדקה עם הבריות ומציל אותן מפורעניות ומייסורין, וטובה באה לעולם:


לא תטה משפט, לא תכיר פנים
אזהרה לנשיא, שלא יושיב הראוי למעלה למטה, ואת הראוי למטה למעלה.

דבר אחר:
לא תטה משפט
בממון.

ולא תכיר פנים
בכבוד, שלא יהא עני עומד ועשיר יושב.

דבר אחר:
לא תטה משפט
אזהרה לחכם, שלא יושיב אצלו מי שאינו ראוי לדין. ואם הושיב, כאילו נטע אשרה, דסמיך ליה: לא תטע לך אשירה.

לא תטה משפט
צריך שיהיו הדיינין רואין כאלו שכינה ביניהם, שנאמר: בקרב אלהים ישפוט (שם פב א), מכאן לבעלי דינין שינהגו אימה לעצמן.

מעשה באחד שהיה לו דין עם מלך ממלכי בית חשמונאי, ועמד לפני (רבי) שמעון בן שטח. אמר ליה: דין יש לי אצל המלך.
אמר (רבי) שמעון בן שטח להם, לאותן דיינין שדנין עמו: אם משגר אני בשביל המלך, אתם מוכיחים אותו.
אמרו לו: הן. שגר בשבילו.
בא, ונתנו את כיסאו וישב בצד שמעון.
אמר לו שמעון בן שטח: עמוד על רגליך ותן את הדין.
אמר לו: וכי דנין את המלך?!
פנה לימינו, כבשו הדיינין את פניהם בקרקע.
לשמאלו, כבשו פניהם בקרקע.
בא המלאך וחבטן בקרקע עד שיצאה נשמתן.
מיד נזדעזע המלך.
מיד אמר ליה שמעון בן שטח: עמוד על רגליך ותן את הדין, שלא לפני אתה עומד, אלא לפני מי שאמר והיה העולם, שנאמר: ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' (דב' יט יז). מיד עמד על רגליו ונתן את הדין.
לכך צריך שיהו בעלי דינין נוהגין אימה בעצמן, והדיינין יהו נוהגין אימה בעצמן, כביכול להקדוש ברוך הוא הן דנין. שכך אמר יהושפט לדיינין: כי לא לאדם תשפוטו כי לה' (דה"ב יט ו).

אמר רבי חמא בר חנינא:
בא וראה אלמלא מקרא כתוב, אי אפשר לאומרו בשר ודם דן לבוראו. אלא אמר הקדוש ברוך הוא לדיינין: היו נוהגים אימה בעצמכם, כאילו אותי אתם דנין.

כיצד?
אדם עושה מצווה אחת לפני, גזרתי עליו ליתן לו מאה שדות. אם אתה מעביר עליו את הדין באחת מה שגזרתי עליו, אני נותן לו משלי, ומעלני עליך כאילו ממני נטלת:


[ו]לא תקח שוחד וגו'
כיון שנותן הדיין את לבו על השוחד, נעשה עור בדין ואינו יכול לדון אותו באמת.

אמר רבי אליעזר:
הרי הוא אומר: הנה נשיאי ישראל איש לזרועו היו בך למען שפך דם (יחז' כב ו), שהיו פושטין זרועותיהן תחת כנפי בגדיהם ונוטלין את השחד.

אמר רבי אבהו:
כל הנוטל שחד שוה פרוטה מחברו, נקרא רשע, שנאמר: שוחד מחיק רשע יקח (משלי יז כג).

אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי:
בוא וראה כמה קשה השחד.
פעם אחת בא אדם אחד לפני והביא לי ראשית הגז, והיה לו דין לפני הדיין, ואני הייתי עומד לצד אחד. ואמרתי לו: אם יטעון עליו הדיין כך וכך, יזכה בדין. והייתי מצפה לזכותו, אף על פי שלא נתן לי אלא משלי ולא שחד היה. ונתקרב לבבי עמו כל זמן שראיתיו. ואף על פי שהלך לבית דין, הייתי שואל עליו, אם זכה אם לאו, להודיעך כמה קשה השוחד שמעוור את עיניים.

והרי דברים קל וחמר, ומה אם אני שהביא לי משלי ולא נטלתי שחד ממנו, הייתי מצפה לזכותו, הנוטל שחד, על אחת כמה וכמה.

היה רבן יוחנן בן זכאי דורש:
וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים ובנשבעים לשקר ובעשקי שכר שכיר אלמנה ויתום ומטי גר וגו' (מלאכי ג ה).
אוי לנו מיום תוכחה, שהקיש הכתוב מטי גר לעברות חמורות. לפיכך הזהיר הקדוש ברוך הוא, לא תטה משפט.

אמר רבי חמא בר אושעיא:
אדם חושש בעיניו, נותן ממון הרבה לרופא, ספק מתרפא וספק אין מתרפא.
והנוטל שוחד, מעוור עיניו, ומקלקל את הדין, וגורם שיגלו ישראל מארצם, ומביא רעב לעולם, שנאמר: צדק צדק תרדוף וגו'. רדפת צדק, תחיה ותירש את הארץ. ואם לאו, לא תירש.

צדק צדק תרדוף
שתי פעמים, מכאן שיהא אדם רודף אחר בית דין היפה.

דבר אחר:
צדק צדק תרדוף
שני פעמים, אזהרה לדיינין הדנין דיני נפשות, שלא יהיו חותכין את הדין ביומו. אלא יהו מלינין את הדין כדרך שמלינין את הדין בירושלים, שנאמר: מלאתי משפט צדק ילין בה (ישע' א כא).

למען תחיה
כל הדן דין אמת לאמתו, זוכה לחיי העולם הבא, שנאמר: כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה וגו' (שם נו א):


והיה בכל הארץ נאם ה' פי שנים בה יכרתו יגועו, והשלישית יותר בה (זכר' יג ח).
זו היא שנאמר ברוח הקדש על ידי דוד: יבושו כל עובדי פסל המתהללים באלילים וגו' (תה' צז ז).

כנגד מי אמרו?
לא אמרו אלא כנגד הקדוש ברוך הוא.

אמר רבי חנינא:
עתיד הקדוש ברוך הוא להראות כבודו לכל באי עולם:
ולהוריד כיסאו באמצע הרקיע.
וחוזר ומניחו במקום שחמה זורחת בתקופת תמוז.
וחוזר ומניחו במקום שחמה זורחת בתקופת טבת.

אמר לו רבי חנינא הזקן:
אפשר להראות כבודו מי שכתוב בו: כי לא יראני האדם וחי (שמות לג כא), ואת אומר שמראה כבודו לכל באי עולם?!
אמר ליה: הרי כתיב: כי שמש ומגן ה' אלהים, חן וכבוד יתן ה', לא ימנע טוב להולכים בתמים (תה' פד יב).
מה המגן מגין על בעליו בשעת מלחמה, [אף הקדוש ברוך הוא מגין על בניו באותה שעה.

אמר רבי חנינא:
בשעה שהקדוש ברוך הוא ידין את העולם, תופשן לדין] הן ואלהיהם, ומעמיד להם פרטומין, ומביא שתי הלוחות שבהן עשרת הדברות, ואומר להם: כלום השגיחו עליכם?
ואומרים לפניו: מיום שבראת אותנו, לא השגיחו עלינו אלא עמך ישראל בלבד.
המתהללים באלילים, ראוי למקרא לומר, הבוטחים.

מהו המתהללים?
שלא עבדו עבודה זרה עד שנהגו כבוד זה בזה.

אמר להם הקדוש ברוך הוא: בכל יום אתם מתביישין לפני.
יש בכם שהן עובדים ליונים, הרבה יונים נשחטים.
יש בכם שעובדים ללבנים, הרבה לבנים נשכרות בשוק.
יש בכם עובדים לדגים, הרבה דגים נמכרים בשוק.
מיד הקדוש ברוך הוא מביישן, שנאמר: יראו גויים ויבושו מכל גבורתם, ישימו יד על פה, אזניהם תחרשנה (מיכה ז טז).

אמר רב חמא בר חנינא אמר רב:
מאי דכתיב: כל הגויים נתקבצו יחדיו ויאספו לאומים מי בהם יגיד זאת וראשונות ישמיעונו יתנו עידיהם וגו' (ישעי' מג ט)?
לעתיד לבא מביא הקדוש ברוך הוא ספר תורה ומניחו בחיקו, ואומר: כל מי שעוסק בזה, יבא וייטול שכרו.
מיד מתקבצין כל האומות ובאין בערבוביא, שנאמר: כל הגויים נקבצו יחדיו.
אמר להם הקדוש ברוך הוא: אל תכנסו בערבוביא, אלא כל אומה ואומה וסופריה, שנאמר: ויאספו לאומים.

נכנסה אדום, אומר להם: במה עסקתם?
אמרו לו: הרבה שווקים תקננו, הרבה מרחצאות עשינו, כסף וזהב הרבינו, והכל לא עשינו, אלא כדי שיעסקו ישראל בתורה.
אמר להם הקדוש ברוך הוא: כל מה שעשיתם, להנאות עצמיכם עשיתם.
שווקים, להושיב בהן זונות.
מרחצאות, לעדן בהן עצמכם.
כסף וזהב, שלי הוא, שנאמר: לי הכסף ולי הזהב נאום ה' צבאות (חגי ב ח).

נכנסה מלכות פרס, אומר להם: במה עסקתם?
אומרים לו: הרבה כרכים כבשנו, הרבה גשרים תקננו, הרבה מלחמות עשינו, וכל זה בשביל ישראל שיעסקו בתורה.
אומר להם: כל מה שעשיתם, לצורך עצמכם עשיתם.
כרכים, לעשות בהם אנגריא.
גשרים, ליטול מהם מכס.
מלחמות, אני עשיתים, שנאמר: ה' איש מלחמה (שמו' טו ג). כלום יש בכם מגיד זאת, שנאמר: מי בהם יגיד זאת (ישעיה מג ט). ואין זאת אלא תורה, שנאמר: וזאת התורה אשר שם משה (דב' ד מד).
אומרים לפניו: כלום נתת לנו ולא קבלנוה?!
ועליהן הוא אומר: ויאמר, ה' מסיני בא וזרח משעיר למו וגו' (שם לג ב).

מלמד, שהחזירה הקדוש ברוך הוא על כל אומות העולם ולא רצו לקבלה.
אמרו לפניו: כלום כפית ההר עלינו כגיגית כשם שעשית לישראל, שנאמר: ויתייצבו בתחתית ההר (שמו' יט יז), ואמרת להם: אם תקבלו את התורה, מוטב. ואם לאו, שם תהא קבורתכם. שאילולי כן, לא קבלוה.
אומר להן הקדוש ברוך הוא: והלא אמרו מתחילה, נעשה ונשמע.
אמרו לפניו: ריבונו של עולם, תנה לנו מראש ונעשנה.
אומר להם: מצווה קלה אני נותן לכם, אם אתם משמרין אותה, אתן לכם שכר כישראל.
אומר להם: לכו עשו סוכה. הולכין ועושין סוכה כל אחד ואחד מהם. והקדוש ברוך הוא מוציא חמה מנרתקה, וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא, שנאמר: ננתקה את מוסרותימו (תהלים ב ג).
והקדוש ברוך הוא יושב ומשחק עליהם, שנאמר: יושב בשמים ישחק (שם שם ד).

וישתחוו לו כל אלהים (שם צז ז).
בשעה שידין את האומות, דן לאלהיהם עימהם, שנאמר: כי באש ה' נשפט וגו' (ישע' סו טז). כיון שאין יכולים לעמוד באש, פורחין והקדוש ברוך הוא יושב ומשלח עליהם מלאכים בקולרין ובשלשלאות ומשליכן לתוך האור, שנאמר: ולהט אותם היום הבא אמר ה' צבאות אשר לא יעזב להם שרש וענף (מלאכי ג יט).

דבר אחר:
וישתחוו לו כל אלהים
אומרים כל עובדי עבודה זרה לאלהיהם, בואו והשתחוו לפני הקדוש ברוך הוא, שאתם התעיתם אותנו. מיד, והאלילים כליל יחלוף (ישע' ב יח), ועובדי עבודה זרה מורידן לגיהינום. לכך נאמר: יבושו כל עובדי פסל (תהל' צז ז).

והיה ביום ההוא נאם ה' פי שנים בה יכרתו יגועו (זכר' יג ח). אלו האומרין, שתי רשויות בשמים.

והשלישית יותר בה (שם), אלו ישראל שהן משלישיתו של עולם, בני שלשה אבות.

דבר אחר:
והשלישית יותר בה
שאין מתישבין בארצם אלא בגאולה שלישית.
גאולה ראשונה, זו גאולת מצרים.
גאולה שניה, זו גאולת עזרא.
השלישית, אין לה הפסק.

אמר רבי שמלאי:
שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו למשה בסיני.

בא דוד והעמידן על אחת עשרה, שנאמר: ה' מי יגור באהליך (תהל' טו א), וכל המזמור.

בא ישעיה והעמידן על שש, שנאמר:
הולך צדקות,
ודובר מישרים,
מאס בבצע מעשקות,
נער כפיו מתמוך בשחד,
אוטם אזנו משמוע דמים
ועוצם עיניו מראות ברע (ישע' לג טו).
וכתיב בתריה: הוא מרומים ישכון, מצדות סלעים משגבו, לחמו נתן, מימיו נאמנים.

בא מיכה והעמידן על שלש, שנאמר: הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך,
כי אם עשות משפט,
ואהבת חסד,
והצנע לכת עם אלהיך (מיכה ו ח).


בא עמוס והעמידן על שנים, שנאמר: כי כה אמר ה' לבית ישראל
דרשוני
וחיו (עמוס ה ד).

בא חבקוק והעמידן על אחת, שנאמר: וצדיק באמונתו יחיה (חבקוק ב ד):