ויאמר ה' אל משה רב לכם סב את ההר הזה, ואת העם צו לאמר אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו.
זה שאמר הכתוב: למנצח על שושן עדות מכתם לדוד ללמד (תהלים ס א).

אימתי?
בהצותו את ארם נהריים ואת ארם צובה וישב יואב ויך את אדום בגיא מלח שנים עשר אלף (תה' ס ב).
והרי כבר נאמר: כי ששת חדשים ישב שם יואב וכל ישראל עד הכרית כל זכר באדום (מ"א יא טז).
ואחרי כן חוזר ואומר: וישב יואב ויך את אדום בגיא מלח. זה שאמר הכתוב: קרוב מצדיקי מי יריב אתי נעמדה יחד מי בעל משפטי יגש אלי (ישעי' נ ח).
נתן הקדוש ברוך הוא את התורה לישראל, כדי שיזכו בה לכל האומות.

את מוצא, שיואב היה ראש סנהדרין, שנאמר: (ו)אלה שמות הגיבורים אשר לדוד יושב בשבת תחכמוני (ש"ב כג ח), זה יואב.

ודוד חכם מכלם היה, שנאמר: ואדוני חכם כחכמת מלאך האלהים (שם יד כ).
ולא היו עושין דבר, אלא על פי סנהדרין, שנאמר: למנצח על שושן עדות (תה' ס א).
שושן, אלו סנהדרין, שנאמר: סוגה בשושנים (שה"ש ז ג).
עדות, על שם התורה שנקראת עדות.
מכתם, זה דוד, שנעשה מלך וקורא עצמו עני, תם, שהלך בתמימות עם קונו.
ללמד, ללמדו הדבר.

אימתי.
בהצותו את ארם נהריים.

מהו כשהלך יואב להלחם עם ארם נהריים, יצאו לקראתו?
אמרו לו: את מבני בניו של יעקב ואנו מבני בניו של לבן, והרי התנאי שלהם קיים, דכתיב: עד הגל הזה וגו' (ברא' לא נב).
כששמע יואב כך, חזר אצל דוד, אמר לו: מה אתה אומר, הרי תנאי שבועת יעקב.
מיד, הושיבו סנהדרין שושן עדות ללמד.
למדוהו ואמרו לו: באמת כך היה התנאי, אלא שהם עברו תחילה.

בלעם הרשע לא כך אמר: מן ארם ינחני בלק מלך מואב וגו' (במד' כג ז).
וכושן רשעתים לא שעבד בנו, שנאמר: ויעבדו בני ישראל את כושן רשעתים וגו' (שופ' ג ח).
הם הרשיעו עלינו שתי רשעיות.
כיון שהורו להם סנהדרין כך, חזר עליהם והרגם, שנאמר: בהצותו את ארם נהריים ואת ארם צובה וישב יואב ויך את אדום בגי מלח (תהל' ס ב).
והלא עם ארם עשה מלחמה.

מהו ויך את אדום?
היה צריך לומר, ויך את ארם, ולא אדום. אלא כשבא יואב להלחם עם ארם, עמדו עליו בני אדום ואמרו לו: לא כך אמר להם הקדוש ברוך הוא, אל תתגרו בם כי לא אתן לכם מארצם עד מדרך כף רגל?!
השיב יואב: לא כך אמר לנו: אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו, הניחו אותנו לעבור לארצנו. אמר יואב: אם נחריב אדום עכשיו, אין אנו מוצאין בחזרתנו לא אכילה ולא שתייה, אלא נניח אותם עד שנכה את ארם ונחזור עליהן. לכך נאמר: וישב יואב ויך את אדום בגי מלח.
אמר הקדוש ברוך הוא: מה אתם מועילין שתכו את אדום קמעא קמעא, אבישי בן צרויה הרג שמונה עשר אלף. ויהי כל אדום לדוד לעבדים (נושאי מנחה) (ש"ב ח יד).
כשיגיע זמן, אני אכלה את אדום ואחריבנה, שנאמר: וירשו הנגב את הר עשו וגו' את שדה אפרים ואת שדה שמרון וגו', וגלות החל הזה לבני ישראל וגו', ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו וגו' (עובדיה א יט-כא).
באותה שעה, והייתה לה' המלוכה (שם):


רב לכם סב את ההר הזה
זה שאמר הכתוב: השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה וגו' (שה"ש ב ז).

שלש שבועות שהשביע הקדוש ברוך הוא בשיר השירים למה?
אחת, שהשביע הקדוש ברוך הוא את ישראל שלא יגלו את הקץ.
ואחת, שלא ידחקו את הקץ.
ואחת, שלא ימרדו על המלכויות.
אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: אם אתם מקיימין את השבועות, מוטב.
ואם לאו, אני מתיר בשרכם כצבאות וכאיילות שאין להם דורש ומבקש, כך לא אדרוש את דמכם.
ויאמר ה' אלי ראה החילותי תת לפניך את סיחון. וכתיב: ואנכי השמדתי את האמורי מפניכם (עמוס ב ט).

בזכות מה?
בזכות התורה, שהחכמים מורין אותה.

אמרו חכמינו זיכרונם לברכה:
קשה היה סיחון, כמגדל וחומה היה גבהו, והיה קשה מכל הבריות, וארוך מכל מגדל שבעולם, ורגליו מגיעות לארץ, ואין ברייה בעולם יכולה לעמוד בפניו. [ומה שהוא אומר, ואשמיד פריו ממעל ושורשיו מתחת (שם) -

מה עשה הקדוש ברוך הוא?
כפה שר שלו ושר ארצו והפילו ממקומו ומסרו לפני ישראל. לפיכך כתיב: ואשמיד פריו ממעל ושורשיו מתחת].

אמרו חכמינו זיכרונם לברכה:
קשין היו סיחון ועוג יותר מפרעה וחיילותיו.
וכשם שאמרו שירה על מפלת פרעה וחילו, כך היו ראויין לומר שירה על מפלת סיחון ועוג. אלא שבא דוד ואמר עליהם שירה, שנאמר: למכה מלכים גדולים כי לעולם חסדו, ויהרוג מלכים אדירים וגו', לסיחון מלך האמורי כי לעולם חסדו וגו' (תהלים קלו יז-יט):