והיה עקב
זה שאמר הכתוב: למה אירא בימי רע, עון עקבי יסובני (תהל' מט ו).
יתברך שמו של הקדוש ברוך הוא שנתן תורה לישראל, שיש בה שש מאות ושלש עשרה מצות, ויש בהן קלות וחמורות.
ומפני שיש בהן מצות קלות שאין בני אדם משגיחין בהן אלא שמשליכין אותן תחת עקביהן, כלומר שהן קלות, לפיכך היה דוד מתיירא מיום הדין ואומר: ריבונו של עולם, איני מתיירא מן מצות החמורות שבתורה, שהן חמורות.

ממה אני מתיירא?
מן המצות הקלות, שמא עברתי על אחת מהן, אם עשיתי אם לא עשיתי, מפני שהייתה קלה. ואתה אמרת, הוי זהיר במצווה קלה כבמצווה חמורה.
לכך אמר: למה אירא בימי רע וגו' והיה עקב תשמעון. זה שאמר הכתוב: הנחמדים מזהב ומפז רב וגו' (תהל' יט יא).
וכתיב: גם עבדך נזהר בהם בשמרם עקב רב (שם שם יב).

בא וראה היאך דוד משבח את דברי התורה, שאמר: הנחמדים מזהב ומפז רב.
ולא עוד, אלא שאין בכל מיני תבואה חביבה מסלת נקיה, שהיא צפה בפה, ודברי תורה חביבין ממנה, שנאמר: ומתוקים מדבש ונפת צופים (שם שם יא).

אמר רבי חנינא:
אם תאמר: שאין בכל מיני המשקין מתוקין מן הדבש - ודברי תורה מתוקין מכלם, שכתוב בהן: ומתוקים מדבש ונופת צופים.
אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: ריבון העולמים, שמא מפני שהן מתוקין מדבש, בסרתי בהן חס ושלום?!
אלא, גם עבדך נזהר בהם בשמרם עקב רב, מצות קלות.
לפיכך כתיב: מה רב טובך אשר צפנת וגו' (שם לא כ), זו היא שכרן של מצות קלות:


והיה עקב תשמעון
זה שאמר הכתוב: אורח חיים פן תפלס, נעו מעגלותיה לא תדע (מש' ה ו).

אמר רבי אבא בר כהנא:
שלא תהא יושב ושוקל מצוותיה של תורה ורואה אי זו מצווה שכרה מרובה ועושה אותה.

למה?
נעו מעגלותיה לא תדע, מטולטלין הן שבילי תורה.

תני רבי חייא:
משל למה הדבר דומה?
למלך שהיה לו פרדס והכניס בו פועלים, ולא גלה להם המלך שכר נטיעות הכרם. שאילו גלה להם שכר נטיעותיו, הן רואין איזו נטיעה ששכרה הרבה ונוטעין אותה.
נמצאה מלאכת הפרדס מקצתה בטלה ומקצתה קיימת.
כך לא גלה הקדוש ברוך הוא שכר כל מצווה ומצווה. שאילו גלה, נמצאו המצות מקצתן קיימות ומקצתן בטלות.

ורבי אחא בשם רבי אבא בר כהנא אמר:
טלטל הקדוש ברוך הוא שכר עושה מצווה בעולם הזה, כדי שיהיו ישראל עושין משלם.

תני רבי שמעון בר יוחאי:
שתי מצות גלה הקדוש ברוך הוא מתן שכרן, אחת קלה שבקלות, ואחת חמורה שבחמורות. ואלו הן:
קלה שבקלות, שלוח הקן, ושם כתיב: והארכת ימים (דבר' כב ז).
וחמורה שבחמורות, כבוד אב ואם, שבו כתיב: למען יאריכון ימיך (שם ה טז),
הרי הן שווין במתן שכרן מעולם הזה.

אמר רבי אבא בר כהנא:
ומה אם דבר שהוא פריעת בעל חוב, כתוב בו אריכות ימים. דבר שהוא הפסד ממון וחסרון נפשות, על אחת כמה וכמה.

[רבי לוי אומר:
גדולה מזאת אמרו: גדול דבר שהוא פריעת חוב מדבר שהוא חסרון כיס וחסרון נפשות.

רבי אבא בר כהנא בשם רבי אומר:
כשם שמתן שכרה מרובה, כך עונשה מרובה, הדא הוא דכתיב: עין תלעג לאב ותבוז ליקהת אם יקרוה עורבי נחל ויאכלוה בני נשר (משלי ל יז).
אמר הקדוש ברוך הוא: יבא עורב שהוא אכזרי על בניו וינקר אותה ואל יהנה ממנה, ויבא נשר שהוא רחמני על בניו ויהנה ממנה.

ומנין שעורב אכזרי על בניו?
שנאמר: מי יכין לעורב צידו כי ילדיו אל אל ישועו, יתעו לבלי אוכל (איוב לח מא).
וכן הוא אומר: לבני עורב אשר יקראו (תהלים קמז ט).

ואמרו חכמים זיכרונם לברכה:
העורב מוליד לבנים, ואומר הזכר לנקבה, שעוף אחר בא עליה, ומואסין אותן ומניחין אותן.

מה עושה הקדוש ברוך הוא?
מזמין להן יתושין מצואתן ופורחין ואוכלין אותן, שנאמר: מי יכין לעורב צידו.
אבל הנשר רחמני הוא, שנאמר: כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף יפרוש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו (דב' לב יא). שאינו מאמין בהן, מפני עופות אחרים שרודפין אותן.

מה הוא עושה?
משימן על כנפיו, אומר: מוטב יכנס החץ בי ולא בבני]:


והיה עקב תשמעון
מה כתיב למעלה מן העניין?
לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם וגו' (שם ז ז), לא ממה שאתם מרובים מכל האומות, ולא ממה שאתם עושין מצווה יותר מהם. שהאומות עושין מצווה שלא נצטוו יותר מכם, והם מגדילים שמי יותר מכם, שנאמר: כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגויים וגו' (מלאכי א יא).
וכתיב: ואתם מחללים אותו באמרכם שלחן ה' מגואל הוא וניבו נבזה אכלו (שם שם יב). כי אתם המעט (דב' ז ז), אלא בזכות שאתם ממעטין את עצמכם לפני, לפיכך אני אוהב אתכם, שנאמר: אהבתי אתכם אמר ה' וגו', ואת עשו שנאתי וגו' ( מלאכי ב-ג).
ואומר: ארפא משובתם אוהבם נדבה וגו' (הושע יד ה), נדבה נפשי לאהבתן, אף על פי שאינן הגונים.

וכן הוא אומר: כי מאהבת ה' אתכם ומשמרו את השבועה.
(ו)כתיב: והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות וגו' (ישע' ב ב). זה שאמר הכתוב: והיה ראשיתך מצער וגו' ( איוב ח ז).

ללמדך, שכל המצטער בתחילתו, נוח לו בסופו.
ואין לך שמצטער מתחילתו יותר מאברהם:
שהושלך לכבשן,
וגלה מבית אביו,
ורדפו אחריו ששה עשר מלכים,
ונתנסה בעשר ניסיונות,
וקבר את שרה,
ולסוף נח, שנאמר: ואברהם זקן בא בימים וה' ברך וגו' (ברא' כד א).

וכן יצחק נצטער בנערותו,
וקנאו בו פלשתים, שנאמר: ויאמר אבימלך אל יצחק לך מעמנו וגו' (שם כו טז).
ולבסוף בקשו ממנו, שנאמר: ויאמר אליהם מדוע באתם אלי וגו', ויאמרו ראה ראינו וגו' ( שם שם כז-כח).

ויעקב כמה נצטער, שנאמר: רבת צררוני מנעורי יאמר נא ישראל (תה' קכט א).
עד שהיה במעי אמו, בקש עשו להרגו, שנאמר: ויתרוצצו הבנים (ברא' כה כב).
וכשקבל הברכות, וישטום עשו את יעקב ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי וגו' ( שם כז מא).
ברח ללבן לחרן ונצטער בבנותיו של לבן, ואחרי כן בקש להרגו, שנאמר, ארמי אובד אבי (דבר' כו ה).
יצא מאצלו ופגע בעשו, שנאמר: וישא יעקב (את) עיניו וירא והנה עשו בא וגו' (ברא' לג א). באה עליו צרת דינה, וצרת רחל, וצרת יוסף. ולסוף נח, שנאמר: ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו ( שם מז יב). הוי, והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאוד (איוב ח ז).

דבר אחר:
נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים, והר תבור יהיה גבוה מאד.

משל למה הדבר דומה?
לבני פלטרין של מלך שירדו מן העיר והרגו אריות ודובים ונמרים ביער והביאום לעיר ותלו אותן כנגד שער העיר, וכל בני העיר היו תמיהין מאותן אריות.
והקדוש ברוך הוא כך עשה בסיסרא.
בא סיסרא על ישראל בהר תבור, מן (ה) שמים נלחמו, הכוכבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא (שופט' ה כ).
התחילו הכל תמהים, שמעולם לא היה כמעשה הזה שירדו כוכבים מן השמים לעשות מלחמה עם בשר ודם.
ואמר הקדוש ברוך הוא: בעולם הזה, הכוכבים נלחמו בשבילכם.
אבל לעתיד לבא, ויצא ה' ונלחם בגויים וגו', ועמדו רגליו ביום ההוא וגו' (זכר' יד ג-ד), וכל אותו עניין.
ויהיו הכל רואין ומראין אותו באצבע, שנאמר: ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה וגו' (ישעיה כה ט):