פרק יט
פרק יט, ג
ושלשת. ב' במסורה. ושלשת את גבול ארצך. ושלשת תרד מאד (ש"א כ, יט). רמז למה שאמרו (מכות ז, ב) דרך ירידה דרך עליה אינו גולה. וזהו תרד שהרגו דרך ירידה, אז ושלשת - שילך אל ערי המקלט.

פרק יט, יא
הערים האל. לשון חוזק לומר שחזקות היו וערי מבצר שלא יבא עליהם גואל הדם בחיל.

פרק יט, יג
סמך לא תסיג גבול רעך לרוצח שלא תאמר הואיל ומותר להרוג הרוצח אסיג גבולו, שלא יהיה ממונו חמור עליו מגופו.
מישראל וטוב לך. לא תסיג. דבעון מסיגי גבול נחרב הבית, הוי מגיעי בית בבית (ישעיה ה, ח).
לא תסיג גבול. אזהרה לב"ד שלא יחליפו אחת מערי מקלט בעיר אחרת.
לרשתה. וסמיך ליה לא יקום עד אחד באיש. שאינו יכול להעיד עד כאן גבול תחומך, והיינו ממון. לכל עון היינו נפשות. לכל חטאת היינו קרבן.
שני עדים. למעלה (יז, ו) כתיב על פי שנים עדים דהכא איירי בממון ואין מאיימין עליהם כל כך כמו בנפשות.

פרק יט, יז
הריב. ב' במסורה. אשר להם הריב. ולפני התגלע הריב נטוש (משלי יז, יד). וזהו שאמרו (סנהדרין ו, ב) משבא לפניך הדין ואתה יודע להיכן הדין נוטה אי אתה רשאי לבצוע דמשעמדו האנשים אשר להם הריב ודרשו השופטים וכו' שישפטו ביניהם אבל לפני התגלע הריב נטוש.

פרק יט, כא
יד ביד רגל ברגל. וסמיך ליה כי תצא למלחמה. לומר מחוסרי אבר אין יוצאין למלחמה.


הפרק הבא    הפרק הקודם