ילקוט שמעוני, יהושע פרק כד


סימן לב
בעבר הירדן ישבו אבותיכם.
זה אחד מג' דברים שחזרו למקומם:
גלות,
וכסף,
וכתב שמים.

גלות דכתיב: בעבר הנהר ישבו אבותיכם.
וכתיב: ביתא דנא סתר ועמיה הגלה לבבל.

כסף כתיב: וינצלו את מצרים.
וחזר למצרים, דכתיב: ויהי בשנה החמישית למלכות רחבעם עלה שישק מלך מצרים וגו'. כתב שמים דכתיב: (טז) התעיף עיניך בו ואיננו:

ותעברו את הירדן ותבואו אל יריחו וילחמו בכם בעלי יריחו
אמר ר' שמואל בר נחמני:
יריחו הייתה נגרה של ארץ ישראל.
אמרו: אם נכבשה יריחו מיד כל הארץ נכבשה, לפיכך נכנסו לתוכה.

סימן לג
כי אלהים קדושים הוא.
שאלו המינים את ר' שמלאי:
כמה אלהות בראו את העולם?
א"ל: אני ואתם נשאל לתורה: כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך למן היום אשר בראו אלהים אין כתיב כאן, אלא למן היום אשר ברא אלהים אדם.
א"ל: הרי כתיב: כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו,
א"ל: הרי שני רשויות?
א"ל: קראו סוף הפסוק: כה' אלהינו בכל קראנו אליו.

אמר ר' ברכיה בש"ר אבא האדמוני:
מהו קדושים?
שהוא קדוש בכל מיני קדושות.

אמר ר' אחא בשם ר' חנינא:
דרכו בקדושה, שנאמר: אלהים בקדש דרכך.
הלוכו בקדושה, שנאמר: הליכות אלי מלכי בקדש.
נראה בקדושה, כן בקדש חזיתיך.
דבור בקדושה, ה' אלהים דבר בקדשו.
חשיפת זרועו בקדושה, שנאמר: חשף ה' את זרוע קדשו.
נאה ואדיר בקדש, שנאמר: מי כמוכה באלים ה' וגו', הוי, כי אלהים קדושים הוא שהוא קדוש בכל מיני קדושות.

סימן לד
אם רע בעיניכם לעבוד את ה'
יהושע לא הוכיח לישראל אלא סמוך למיתתו.
ומפני ארבעה דברים אין מוכיחין את האדם אלא סמוך למיתה:
כדי שלא יהא מוכיחו וחוזר ומוכיחו,
ושלא יהא חברו רואהו ומתבייש ממנו,
ושלא יהא בלבו עליו,
ושלא יהיו המוכיחין מתוכחין, שהתוכחה מביאה לידי שלום.

וכן אתה מוצא באברהם, והוכיח אברהם את אבימלך.
וכן הוא אומר ביצחק: מדוע באתם אלי.
וכן אתה מוצא ביעקב, ויקרא יעקב אל בניו.
ראובן, אומר לך מפני מה לא הוכחתיך כל השנים הללו?
כדי שלא תניחני ותדבק בעשו אחי.

וכן אתה מוצא במשה, ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש וגו'.
וכן אתה מוצא בשמואל, שנאמר: הנני ענו בי נגד ה' ונגד משיחו.
וכן אתה מוצא בדוד, שלא הוכיח את שלמה אלא סמוך למיתה, שנאמר: ויקרבו ימי דוד למות ויצו את שלמה בנו לאמר וגו'.

סימן לה
ויאמר יהושע עדים אתם בכם היום
היה ר' מאיר אומר:
כשהיו ישראל זכאים היו מעידים בעצמם, שנאמר: ויאמר יהושע עדים אתם בכם.
קלקלו בעצמם, שנאמר: סבבוני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל,
העיד בהם שבט יהודה ובנימן, שנאמר: ועתה יושב ירושלים ואיש יהודה שפטו נא ביני ובין כרמי.

קלקלו שבט יהודה ובנימן,
העיד בהם את הנביאים, שנאמר: ויעד ה' בישראל וביהודה ביד כל נביאיו.

קלקלו בנביאים, שנאמר: ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים ובוזים בדבריו ומתעתעים בנביאיו.
העיד בהם את השמים, שנאמר: העידותי בכם היום את השמים.

קלקלו בשמים, שנאמר: הבנים מלקטים עצים וגו' לעשות כונים למלכת השמים,
העיד בהם את הארץ, שנאמר: שמעי ארץ הנני מביא רעה.

קלקלו בארץ, גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי,
העיד בהם את הדרכים, שנאמר: עמדו על דרכים וראו.

קלקלו בדרכים, שנאמר: על כל ראש דרך בנית רמתך,
העיד בהם את הגויים, שנאמר: לכן שמעו גויים.

קלקלו בגויים, שנאמר: ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם,
העיד בהם, את ההרים, שנאמר: שמעו הרים את ריב ה'.

קלקלו בהרים, שנאמר: על ראשי ההרים יזבחו,
העיד בהם את הבהמה, שנאמר: ידע שור קונהו.

קלקלו בבהמה, שנאמר: וימירו את כבודם בתבנית שור,
העיד בהם את החיה, שנאמר: גם חסידה בשמים ידעה מועדה.

קלקלו בחיה, שנאמר: ואשוב ואראה והנה כל תבנית רמש ובהמה,
העיד בה את הדגים, שנאמר: או שיח לארץ ותורך ויספרו לך דגי הים.

קלקלו בדגים, שנאמר: ותעשה אדם כדגי הים,
העיד בהם את הנמלה, שנאמר: לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם.

ר' שמעון בן אלעזר אומר: עלוב היה אדם זה שצריך ללמוד מן הנמלה, אילו למד ועשה עלוב היה, אלא שצריך ללמוד דרכיה ולא למד.

ויכתוב יהושע את הדברים האלה בספר תורת אלהים
פליגי בה ר' יהודה ור' נחמיה
חד אמר:

שמונה פסוקים שבתורה.

וחד אמר:
ערי מקלט.

מאי בספר תורת אלהים?

הכי קאמר: ויכתוב יהושע את הדברים האלה בספרי הכתובים בספר תורת האלהים.

ויהי אחרי הדברים האלה וימת יהושע
יהושע פרנס את ישראל שלושים ושמונה שנים.
בו בפרק מת אלעזר הכהן, שנאמר: ואלעזר בן אהרן מת (ויעבוד ישראל את ה' וגו') כל ימי הזקנים אשר האריכו ימים, ימים האריכו ולא שנים:

ויקברו אותו בגבול נחלתו בתמנה סרח
אמר ר' יהודה אמר רב:
כל המתעצל בהספדו של חכם ראוי לקברו בחייו, שנאמר: ויקברו אותו בגבול נחלתו בתמנת סרח אשר בהר אפרים מצפון להר געש.

מאי הר געש?
מלמד, שגעש עליהם ההר להרגם.

אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן:
כל המתעצל בהספדו של חכם אינו מאריך ימים, מידה כנגד מידה.

איתיביה ר' חייא בר אבא לר' יוחנן:

ויעבוד ישראל את ה' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים?
א"ל: ימים האריכו שנים לא האריכו, אלא מעתה למען ירבו ימיכם ימים ולא שנים?!
ברכה שאני.
נתעצלו ישראל לעשות גמילות חסד ליהושע. באותה שעה נתחלקה ארץ ישראל והייתה החלוקה חביבה עליהם יותר מדאי, והיו ישראל עסוקים במלאכתן, זה עוסק בשדהו וזה עוסק בכרמו וזה עוסק בביתו וזה עוסק (בפחמו) [בתחומו], לפיכך בקש הקב"ה להרעיש את כל העולם על יושביו, שנאמר: ותגעש ותרעש הארץ, זהו הר געש:

ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל
קשו קראי אהדדי, דכתיב: ויקח משה את עצמות יוסף עמו.
וכתיב: ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים?!

אמר ר' חמא בר חנינא:
כל העושה דבר ולא גמרו מעלה עליו הכתוב, כאלו לא עשאו.

אמר ר' אלעזר:
אף מורידין אותו מגדולתו, דכתיב: ויהי בעת ההיא וירד יהודה.

ר' שמואל בר נחמני אמר:
אף קובר אשתו ובניו, שנאמר: וירבו הימים ותמת בת שוע אשת יהודה.
וכתיב: וימת ער ואונן.

ומאי שנא דקברו בשכם?
אמר ר' יוסי בר' חנינא:
אמרו משכם גנבנוהו לשכם נחזיר אבריו.

מושלין אותו משל למה הדבר דומה?

ללסטים שנכנסו לתוך המרתף ונטלו קנקן אחד של יין ושתו, הציץ עליהם בעל המרתף.
א"ל: יערב לכם! יבסם לכם! שתיתם את היין החזירו את הקנקן למקומו.
כך אמר להם הקב"ה לשבטים: מכרתם את יוסף, החזירו את העצמות למקומם!

דבר אחר:

אמר להם יוסף: משביע אני עליכם שממקום שגנבתוני שם תחזירוני.

סימן לו
ואלעזר בן אהרן מת.
אמר ר' אבהו אמר ר' יוחנן אמר ר' ינאי אמר רבי ומטו בה משמיה דר' יהושע בן קרחה:
מנין לבעל שאינו נוטל בראוי כבמוחזק?
שנאמר: ושגוב הוליד את יאיר ויהי לו עשרים ושלש ערים בארץ גלעד.

מנין ליאיר שלא היה לו לשגוב?
אלא מלמד, שנשא שגוב אשה ומתה בחיי מורישיה ומתו מורישיה וירשה יאיר.

ואומר: ואלעזר בן אהרן מת ויקברו אותו בגבעת פינחס בנו אשר נתן לו בהר אפרים.
מנין לפינחס שלא היה לו לאלעזר?
אלא מלמד, שנשא אלעזר אשה ומתה בחיי מורישיה וירשה פינחס.

מאי ואומר?
וכי תימא יאיר הוא דנסב איתתא ומתה, תא שמע: ואלעזר בן אהרן מת, וכי תימא נפלה ליה משדה חרמים, תא שמע: ויקבר אותו בגבעת בנו אשר נתן לו נחלה נחלה הראויה לו, וירשה פינחס:

סימן לז
האיש יורש את אשתו מנא הני מילי?
וירש אותה.
מלמד שהבעל יורש את אשתו, דברי ר"ע.

ר' ישמעאל אומר:
אינו צריך, הרי הוא אומר: ואלעזר בן אהרן מת וגו'.

מנין לפינחס שלא היה לו לאלעזר?

אלא מלמד, שנשא פינחס אשה ומתה וירשה.
ואומר: ושגוב הוליד את יאיר וגו'.

מנין לו ליאיר שלא היה לו לשגוב?

אלא מלמד, שנשא יאיר אשה ומתה וירשה.

מאי ואומר?

וכי תימא אלעזר הוא דנסיב איתתא ומתה וירשה פינחס, תא שמע: ושגוב הוליד את יאיר, וכי תימא התם נמי הכי הוא, א"כ הני תרי קראי למה לי?!

א"ל ר' פפא לאביי:

לעולם אימא לך דבעל לא ירית וקראי בהסבת הבן כדשנינן,
ויאיר דובן מזבן, ופינחס דזבן מזבן?
לא מצית אמרת, דאם כן נמצא שדה חוזרת ביובל ונמצא אותו צדיק קבור בקבר שאינו שלו אלא אימא דנפלה ליה משדה חרמים.

אמר ר' אחא בר חנינא:
אלמלי לא חטאו ישראל לא נתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע, מפני שהיא ערכה של א"י, שנאמר: כי ברוב חכמה רב כעס. (יז)
כתיב: וישבר אותם תחת ההר נסתכל משה בלוחות וראה שפרח כתב מעליהם והשליכן מידיו, מיד נתאלם ולא היה יכול להשיב דבר.
באותה שעה נגזרה גזרה על ישראל שילמדו תורה מתוך הצער ומתוך השעבוד ומתוך הטלטול ומתוך הטרוף ומתוך הדוחק ומתוך שאין להם מזונות, ומתוך אותו הצער שהם מצטערים, עתיד הקב"ה לשלם להם שכרם לימות המשיח כפול ומכופל, שנאמר: ה' אלהים בחזק יבא וזרועו מושלה לו הנה שכרו אתו וגו'.
ואומר: מי הקדימני ואשלם תחת כל השמים וגו' לטובתי נשברה רגל פרתי שתהא משכורתי שלמה:



הפרק הבא    הפרק הקודם