פסוק א
שם. אצל הירדן:

פסוק ב
שלשת ימים. וכמו שנאמר )

לעיל א יא) בעוד שלשת ימים כו':

פסוק ג
ארון ברית ה'. הארון שבו הלוחות שכרת ה' ברית עם ישראל בעת אשר נתנם
ואתם. ואז אתם תסעו:

פסוק ד
וביניו. ובין הארון
כאלפים. אלפים מצומצמים, שנאמר במדה, והכ"ף באה לאמיתת הדבר, וכן (בראשית כה לא) מכרה כיום
למען וגו'. מוסב למקרא שלפניו, לומר לכו אחר הארון למען תדעון הדרך כי לא עברתם בה מעולם:

פסוק ה
כי מחר וגו' נפלאות. ולזה מהראוי להיות אז קדושים וטהורים מטומאה:

פסוק ז
אשר ידעון. על ידי הנפלאות אשר אעשה על ידך:

פסוק ח
עד קצה. בקצהו המערבי
בירדן תעמודו. ולא תצאו מיד אל החרבה:

פסוק י
בזאת. בהפלא שהולך ומפרש:

פסוק יא
אדון וגו'. רצה לומר, של אדון וגו':

פסוק יב
קחו לכם. להיות הם במקום כולכם לעמוד קרוב לארון, ויראו הם כי כאשר ינוח כפות רגלי הכהנים מיד יכרתו המים:

פסוק יג
והיה כנוח. מוסב למעלה, לומר שהמה יראו כאשר ינוח כפות רגלי הכהנים מיד יכרתון המים היורדים עתה מלמעלה וילכו להם
ויעמדו. המים אשר יבואו לאחר זה אל מקום הכריתה, יעמדו שם נד אחד:

פסוק טו
בקצה המים. בעבר המזרחי.
והירדן מלא. בא להגדיל הנס ולומר אף שמי הירדן מרובים הם, שאפילו בכל ימי קציר שדרך מי הנהרות להתמעט, היה הוא מלא על כל שפתיו:

פסוק טז
ויעמדו. מוסב למעלה (פסוק טז) לומר, הנה עם כל רבוי המים, עמדו היורדים מלמעלה אחר הכריתה וקמו נד אחד
הרחק מאוד. הנד ההוא היה רחוק מאוד מהעיר ששמה אדם, העומדת בצד צרתן
והיורדים. המים שירדו קודם הכריתה לצד ים הערבה, והוא ים המלח
תמו נכרתו. המים ההם תמו ממקומם ונכרתו והלכו להם, ונשאר המקום חורב ויובש:

פסוק יז
ויעמדו. לא יצאו מיד מן הירדן, רק עמדו בעבר המערבי עד עברו כולם, וכאשר צוה
הכן. רצה לומר, עמדו מוכן ומתוקן דרך קבע, עד עברו כולם: