ילקוט שמעוני, שופטים פרק א


סימן לז
ויהי אחרי מות יהושע
זה שאמר הכתוב: וזרח השמש ובא השמש (כתוב ברמז כ"ו).

אמר רבי סימון:
כל מקום שנאמר: אחרי מופלג (כתוב ברמז א').

ויאמר ה' יהודה יעלה
זה שאמר הכתוב: יהודה אתה יודוך אחיך ידך בעורף אויביך.

בכל מקום יהודה ראשון:
ראשון לירידת הים, שנאמר: בצאת ישראל ממצרים וגו' הייתה יהודה לקדשו.
ראשון לדגלים: ויסע דגל מחנה בני יהודה.
ראשון לשופטים:
ויאמר ה' יהודה יעלה.
ואף לעתיד לבא: ודוד עבדי נשיא להם לעולם.

ויאמר אדוני בזק שבעים מלכים וגו'.
לפי שלא נתפרש עושרן של כנעניים (ומה) תלמוד לומר: ויאמר אדוני בזק שבעים מלכים בהונות ידיהם ורגליהם מקוצצים היו מלקטים תחת שלחני?!

והלא דברים קל וחומר:

ומה אדוני בזק שאינו כדאי לימנות עם מלכי כנען, שבעים מלכים בהונות ידיהם ורגליהם מקוצצים היו מלקטים תחת שלחנו, בוא ולמד וראה עושרם של כנעניים מה היה.

ושם חברון לפנים
(כתוב ברמז כ"ג):

סימן לח
ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים
יתרו שבע שמות נקראו לו:
יתר,
יתרו,
חבר,
חובב,
(בן),
רעואל,
פוטיאל,
קיני.

יתר, שיתר פרשה אחת בתורה.
יתרו, שהותיר במעשים טובים.
חבר, שנתחבר למקום.
חובב, שהיה חביב למקום.
(בן, שהיה כבן למקום).
רעואל, שהיה כריע למקום.
פוטיאל, שנפטר מעבודה זרה.

דבר אחר:

שמתחילה פטם עגלים לאלילים.

קיני,
שקנה לשמים וקנה לו תורה.

דבר אחר:

שפירש מע"ז, שנאמר: הם קנאוני בלא אל.
ואומר: אשר שם מושב סמל הקנאה.

עלו מעיר התמרים
שהניחו דושנה של יריחו ,ובאו לפני יעבץ לערד ללמוד תורה, שנאמר: ויקרא יעבץ וגו' ויבא אלהים את אשר שאל, באו חסידים ללמוד אצל חסיד. שכשהיו מחלקין את הארץ הניחו דושנה של יריחו ת"ק אמה על ת"ק אמה, אמרו: כל מי שיבנה בית הבחירה בחלקו יטול דושנה של יריחו, ונתנוהו לבני יונדב בן רכב והיו אוכלים אותו ת"מ שנה עד שנבנה הבית.
וכיון ששרתה השכינה בחלקו של בנימן, באו בני בנימן ופנו אותה, וילך וישב את העם ואין עם אלא חכמה, שנאמר: אמנם כי אתם עם ועמכם תמות חכמה.
הלכו וישבו להם אצל יעבץ, שנאמר: וממשפחות סופרים יושבי יעבץ.
תרעתים,
שהיו מגלחים.
תרעתים, שהיו יושבים בשערי ירושלים.
תרעתים, (א) שהיו מתריעים ונענים.
שמעתים, ששמעו קול תרועה בסיני.
סוככתים, על שם שלא סכו את השמן.
סוכתים, ע"ש שהיו יושבים בסכות.

אמרו הואיל ובית זה עתיד ליחרב רואים אנו אותו כאלו הוא חרב מעכשיו, שנאמר: ונשב באהלים ונשמע ונעשה ככל אשר צוה יונדב אבינו.

רבי נתן אומר:
גדול הברית שנכרת עם יונדב בן רכב מן הברית שנכרת עם דוד, שהברית שנכרת עם דוד לא נכרת אלא על תנאי, שנאמר: אם ישמרו בניך בריתי ואם לאו, ופקדתי בשבט פשעם.
אבל הברית שנכרת עם יונדב בן רכב לא נכרת עמו על תנאי, שנאמר: לכן כה אמר ה' לא יכרת איש ליונדב בן רכב עומד לפני כל הימים.

ר' יונתן אומר:
וכי גרים נכנסים להיכל והלא אף ישראל אין נכנסין להיכל, אלא יושבים בסנהדרין ומורים דברי תורה.

ויש אומרים:
בנותיהם נשאו לכהנים והיו מבני בניהם מקריבין ע"ג המזבח.

ומנין לבני יונדב בן רכב שהיו מבני בניו של יתרו?
שנאמר: המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב.
ומה אלו שקרבו עצמן כך קרבן המקום, ישראל שעושין רצונו של מקום על אחת כמה וכמה.

ואת היבוסי
(כתוב ברמז כ"ח):

ויראו השומרים איש יוצא מן העיר
היה ר' מאיר אומר:
כופין ללויה ששכר לויה אין לו שעור, שנאמר: ויראו השומרים איש יוצא מן העיר ויאמרו לו הראנו נא את מבוא העיר ועשינו עמך חסד.
וכתיב: ויראם את מבוא העיר.
במה הראה להם?
חזקיה אמר:
פה עקם להם.

ורבי יוחנן אמר:
באצבע הראה להם.

תניא כוותיה, דרבי יוחנן וכו':
ומה חסד עשו עמו?
שכל אותה העיר הרגו לפי חרב ואותו האיש ומשפחתו שלחו.
וילך האיש ארץ החתים ויבן עיר ויקרא שמה לוז הוא שמה עד היום הזה,

תאנא:
היא לוז שצובעים בה תכלת.
היא לוז שבא סנחריב ולא בלבלה, נבוכדנאצר ולא החריבה.
ואף מלאך המות אין לו רשות בה, זקנים שבה בזמן שדעתם קצה עליהם הם יוצאים חוץ לחומה והם מתים.
והלא דברים ק"ו:
ומה כנעני זה שלא דבר בפיו ולא הלך ברגליו גרם הצלה לו ולזרעו עד סוף כל הדורות, מי שעשה לויה כולה בפיו ורגליו על אחת כמה וכמה.

אמר רבי יהושע:
כל המהלך בדרך ואין לו לויה יעסוק בתורה, שנאמר: כי לוית חן הם לראשך.

אמר רבי אבא בר כהנא:
למה נקרא שמה לוז?
שכל מי שנכנס בה הפריח מצוות ומעשים טובים כלוז.

רבנן אמרי:
מה לוז אין לה פה כך לא היה אדם יכול לעמוד על פתחה של עיר.

רבי ישמעאל אומר:
לוז היה עומד על פתחה של עיר.

ר' אלעזר בשם רבי פנחס אומר:
לוז היה עומד על פתחה של מערה והיה הלוז חלול והיו נכנסים דרך הלוז למערה, ודרך המערה לעיר, דכתיב: הראני נא את מבוא העיר.

סימן לט
זבולון לא הוריש את יושבי קטרון
אמר זעירי:
קטרון זה צפורי.
ולמה נקרא שמה צפורי?
אמר רב פפא:
מפני שיושבת על ראש ההר כציפור.

וקטרון זה צפורי, והא קטרון בחלקו של זבולון הוא, דכתיב: זבולון ללא הוריש את יושבי קטרון וזבולון מתרעם על מידותיו הוה, דכתיב: זבולון עם חרף נפשו למות.

ומה טעם?

משום: דנפתלי על מרומי שדה.
אמר זבולון לפני הקב"ה: רבש"ע ,לאחי נתת שדות וכרמים ולי נתת הרים וגבעות?!
אמר לו הקב"ה: כלם צריכים לך על ידי חלזון, שנאמר: ושפוני טמוני חול.

תני רב יוסף:
שפוני זה חלזון,
טמוני זה טרית,
חול זה זכוכית לבנה.

אמר לפניו: מי מודיעני על זאת?
א"ל: שם יזבחו זבחי צדק.
א"ל: סימן זה יהי לך, שכל הנוטל שוה פרוטה ממך בלא דמים, אינו מועיל פרקמטיא שלו כלום.
ואי סלקא דעתך קטרון זה צפורי, אמאי מתרעם על מדותיו והא הוה ליה צפורי דעדיפא טובא?
וכי תימא דלית בה זבת חלב ודבש.

והאמר רבי שמעון בן לוי:

לדידי חזי לי זבת חלב ודבש דצפורי, והוה שיתסר מיל על שיתסר מיל?
אפילו הכי שדות וכרמים הוו עדיפי ליה.


הפרק הבא    הפרק הקודם