ילקוט שמעוני, שמואל א פרק א


סימן עו
ויהי איש אחד מן הרמתים
שנו רבותינו:
ארבעים ושמונה נביאים וז' נביאות נתנבאו להם לישראל ולא פיחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה אפילו אות אחד, חוץ ממקרא מגלה.
ותו ליכא, והא כתיב: ויהי איש אחד מן הרמתים.

ואמר ר' אבהו:
אחד ממאתים צופים שנתנבאו להם לישראל?
מיהוי הוו טובא כדתניא: [הרבה] נביאים נתנבאו לישראל כיוצאי מצרים.
ואמרי לה: כפלים כיוצאי מצרים.
נבואה שנצרכה לדורות נכתבה. נבואה שלא נצרכה לדורות לא נכתבה.

ר' שמואל בר נחמני אומר:
אדם הבא משתי רמות שצופות ורואות זו את זו.

ר' חנן אמר:
אדם הבא מבני אדם שעומדים ברומו של עולם.

ומאן נינהו?

בני קרח, שנאמר: ובני קרח לא מתו.

ותאנא משם רבנו אמרו:
מקום נתבצר להם בגיהינום ועמדו עליו ואמרו שירה.
מדכרין ומניחין דכתיב: ויהי איש אחד מן הרמתים, (כתוב ברמז י"ט).

סימן עז
ושמו אלקנה
הרשעים קודמין לשמם, נבל שמו, שבע בן בכרי שמו.
אבל הצדיקים שמם קודמים להם, ושמו אלקנה, ושמו בועז, ושמו מרדכי, דומין לבוראם ושמי ה'.

מתיבין:
והא כתיב: ולרבקה אח ושמו לבן?!
ר' יצחק אומר:
אח של פרדיכוס.

ר' ברכיה אומר:
מלובן ברשע.

מיתיבין:
והא כתיב: ובני שמואל הבכור יואל ואביה?!

רבנין אמרין:
מה זה רשע אף זה רשע.

ר' יודא בר' סימון:
כשנשתנו למעשים טובים זכו לרוח הקדש: דבר ה' אשר היה אל יואל וגו'.

בן ירוחם בן אליהו בן תחו.
אמר ר' יוחנן:
לשון (א) גימטריקון הוא.
תחו הוא אסף, א"ת ח"ס ו"ף.

אפרתי
ר' יהושע אמר:
פלטיאני.

ר' יהודה בר' פנחס אמר:
מוכתר בנימוס.

ר' פנחס אמר:
עטרה נתעטר אפרים מאבינו יעקב בשעת פטירתו מן העולם.
אמר לו: בני אפרים, ראש ישיבה, ראש שבט מעולה ומשובח שבבני יהיו נקראים על שמך.

בן תחו בן צוף אפרתי
ודוד בן איש אפרתי,
ירבעם בן נבט אפרתי,
מחלון וכליון אפרתים.

ולו שתי נשים
ר' אמי בשם ר' יצחק:
הכתוב פותח בשבחו וחותם בשבחו.

ר' לוי בשם ר' חמא בר חנינא:
הכתוב פותח בשבחו ומזכיר גנותו.

אמר ר' יונה בשם ר' חמא:
כיון שראתה חנה שלא ילדה, אמרה: אומר לו שיכניס צרתי בתוך ביתי, ומתוך כך יראה הקב"ה ויפקוד אותי.
אמר לה הקב"ה: חנה הפקדת אצלי נפשות, חייך אני משלם לך כי פקד ה' את חנה ותהר ותלד שלשה בנים ושתי בנות.

ויהי לפנינה ילדים ולחנה אין ילדים
אמר ר' לוי:
בכל מקום שנאמר אין לה הוה לה.
ותהי שרי עקרה אין לה ולד והיה לה, וה' פקד את שרה.

ודכותה:
אין לה מנחם
והוה לה אנכי אנכי הוא מנחמכם.

ויהי לפנינה ילדים ולחנה אין ילדים
והוה לה, ותהר ותלד שלשה בנים ושתי בנות.
ציון היא דורש אין לה והוה לה, ובא לציון גואל.
רני עקרה לא ילדה והוה לה, ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה.

ועלה האיש ההוא
נתעלה בביתו, נתעלה בחצרו, נתעלה בעירו, נתעלה בכל ישראל, וכל עלויו לא היה אלא (ב) משל עצמו.

להשתחות ולזבוח
ר' אבא בר יוסף בשם ר' יצחק:
התפלה גדולה מן הקרבנות, דכתיב: להשתחות ואחר כך לזבוח.

ורבנין אמרי:
תפלה שקולה כנגד כל הקרבנות, דכתיב: להשתחות ולזבוח.
אלקנה ואשתו בניו ואחיותיו וכל קרוביו היה מעלה עמו לרגל ובאים ולנים ברחובה של עיר והייתה המדינה מרגשת והיו שואלין אותן: להיכן תלכו?
ואומרים: לבית ה' שבשילה שמשם תצא תורה ומצות.

ואתם למה לא תבואו עמנו ונלך יחד?

מיד עיניהם משגרות דמעות, אומרים להם: נלך עמכם!
ואומרים להם: הן, עד לשנה הבאה חמשה בתים, לשנה אחרת עשרה בתים, עד שהיו כלם עולים. ובדרך שהיה עולה שנה זו לא היה עולה שנה אחרת, עד שהיו כלם עולים.
אמר לו הקב"ה: אלקנה, אתה הכרעת את ישראל לכף זכות וחנכתם במצות וזכו רבים על ידך, אני אוציא בן ממך שיכריע את ישראל לכף זכות ויחנך אותם במצות.
הא למדת שבשכר אלקנה שמואל.

ושם שני בני עלי חפני ופנחס
אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן:
כל האומר בני עֵלִי חטאו אינו אלא טועה.

סבר לה כרב דאמר:
פנחס לא חטא, מקיש חפני לפנחס, מה פנחס לא חטא אף חפני לא חטא.

אלא מה אני מקיים אשר ישכבון את הנשים?

מתוך ששיהו את קניהם ולא הלכו אצל בעליהם, מעלה עליהם הכתוב כאלו שכבון.

אמר רב:
פנחס לא חטא, שנאמר: ואחיה בן אחיטוב אחי אי כבוד בן פנחס בן עלי כהן לה' בשילה אפשר חטא בא לידו והכתוב מיחסו, והכתיב: יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ער ועונה.
אם ישראל הוא לא יהיה לו ער בחכמים ועונה בתלמידים,

ואם כהן הוא לא יהיה לו מגיש מנחה לה' צבאות?

אלא שמע מנה, פנחס לא חטא ואלא הא כתיב ישכבון?
אמר ר' נחמן בר יצחק:
יִשְׁכְּבָן כתיב.

והא כתיב:
אל בני כי לא טובה השמועה?
אמר ר' נחמן אמר ר' יצחק:
בני כתיב.

והא כתיב: מעבירים עם ה'?

אמר ר' הונא בריה דרב יהושע:
מַעֲבִירָם כתיב.

והא כתיב: ובני עלי בני בליעל?

מתוך שהיה לו לפנחס למחות בחפני ולא מיחה, מעלה עליו הכתוב כאלו חטא.

ויהי היום
ר' יהושע בן לוי אומר:
(ג) זה יומו של עצרת.

ולחנה יתן מנה אחת אפים בכפלים
אפים
בסבר פנים יפות, כנגד פנינה וילדיה כנגד כל הבנים.

דבר אחר:
היפה שבהם.

וכעסתה צרתה גם כעס
מכעסת וחוזרת ומכעסת.
מה הוות א"ל?
זבנת לברך רבא סודר וכתונת וחלוק.

אמר ר' נחמן בר אבא:
הייתה פנינה משכמת ואומרת לחנה: אין את עומדת ומרחצת פניהם של בניך כדי שילכו לבית הספר?!
ובשש שעות הייתה אומרת לה: חנה אין את עומדת ומקבלת בניך שבאו מבית הספר?!

ר' תנחום בר אבא אמר:
היו יושבים לאכול והיה אלקנה נותן לכל אחד ואחד מבניו חלקו, הייתה פנינה מתכונת להכעיס את חנה, והייתה אומרת לאלקנה: תן לזה בני חלקו, ולזה בני חלקו, ולזה לא נתת חלקו.

למה?

בעבור הרעימה
(ד) על אלהים.
אמר לה הקב"ה: את מרעמת אותה עלי, חייך, אין רעמים שאין אחריהם מטר ומיד אני פוקדה, שנאמר: כי פקד ה' את חנה.

אמר ר' לוי:
שטן ופנינה לשם שמים נתכוונו.
שטן כי היכי דלא ליהוי איניש עדיף כאברהם.
פנינה דכתיב: וכעסתה צרתה גם כעס בעבור הרעימה.
דרשה רב אחא בפפוניא:
קם שטן נשקיה לכרעיה.

ויאמר לה אלקנה אישה חנה למה תבכי
אמר לה: שרה שהייתה עקרה כך הייתה יושבת ובוכה אלא רבקה שהייתה עקרה כך הייתה עושה, ולמה ירע לבבך אלא רחל שהייתה עקרה כך הייתה יושבת בינה לבין עצמה.

הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים
אלו בניה של פנינה.

דבר אחר:
אלו עשרה דורות: (ד) אלה תולדות פרץ וגו'.

הלא אני טוב לך אין כתיב כאן, אלא אנכי.
אמר לה: ברייך יהא בחלקך כמה דאת אמר: אנכי ה' אלהיך.

כתיב: הייתה לי דמעתי לחם יומם מכאן אתה למד שהצרה משבעת לאדם ואינו מבקש לאכול.
וכן אלקנה אומר: חנה למה תבכי ולמה לא תאכלי מכאן שהבכיה מאכילה.

ותקם חנה אחרי אכלה בשילה
דרש ר' יהודה איש כפר גבורייא:
מנין שאין פוסקין יינות לאשה?
שנאמר: ותקם חנה אחרי אכלה בשילה ואחרי שתה.
שתה ולא שתת. אלא מעתה, אכלה ולא אכל הכי נמי.
אנן מדשני קרא בדבוריה קאמרינן, מכדי בגוה קא עסיק, מה טעמא שני?
שמע מנה שתה ולא שתת.

תאנא:
כוס אחד יפה לאשה.
שנים נוול הוא לה.
שלשה תועבת בפה.
ארבעה אפילו חמור תובעה אינה מקפדת.

אמר רבא:
לא אמרן אלא שאין בעלה עמה, אבל בעלה עמה לית לן בה.

והא חנה דבעלה עמה?

אכסנאי שאני.

דאמר רב יהודה:

מנין לאכסנאי שאסור בתשמיש המטה?
שנאמר: וישכימו בבקר וישתחוו לפני ה' וישובו ויבואו אל ביתם הרמתה וידע אלקנה את חנה אשתו, נשתא אין, מעיקרא לא.

סימן עח
ועלי הכהן ישב
אמר רבי אמי:
אף למלכי בית דוד אין ישיבה בעזרה.

ולמי הייתה ישיבה?

לכהן גדול, שנאמר: ועלי הכהן ישב על הכסא.

אם כן מהו ויבא המלך דוד וישב לפני ה'?

שישב עצמו בתפלה.

ועלי הכהן יושב
מלמד שבאותו יום מינוהו כהן גדול.

והיא מרת נפש.
שנו רבותינו:
אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש.

מנא הני מלי?
אמר ר' אלעזר:
דאמר קרא: והיא מרת נפש ותתפלל, וממאי, דילמא שאני חנה דהוה לבה מרירא טובא?

אלא אמר רבי יוסי בר חנינא:

מהכא: ואני ברוב חסדך אבוא ביתך אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך.

ממאי, דילמא דוד שאני דהוה מצער נפשיה ברחמי טובא?

אלא אמר ר' יהושע בן לוי:
מהכא: השתחוו לה' בהדרת קדש
אל תקרי בהדרת קדש, אלא בחרדת קדש.

ממאי דלמא לעולם אימא לך הדרת ממש, כי הא דרב יהודה היא מציין נפשיה והדר מצלי?
אלא אמר רב נחמן בר יצחק:
מהכא: עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה.

מאי וגילו ברעדה?

אמר ר' אדא בר אהבה אמר רב:
במקום גילה שם תהא רעדה.

וחנה היא מדברת על לבה
למה נשתתפו (ה) הנשים עם הקטנים והעבדים לענין המצוות?
לפי שאין להם אלא לב אחד, שנאמר: וחנה היא מדברת על לבה.

ומוצא אני מר ממות את האשה אשר היא מצודים וחרמים לבה.

ויקם אישה וילך אחריה לדבר על לבה.
וכן הקטן: אולת קשורה בלב נער,
וכן העבד, לבו אל אדונו בלבד.

הרשעים הם ברשות לבם:
אמר נבל בלבו,
ויאמר עשו בלבו,
ויאמר ירבעם בלבו,
ויאמר המן בלבו.

אבל הצדיקים לבם ברשותם, שנאמר: וחנה היא מדברת על לבה.
ויאמר דוד אל לבו,
וישם דניאל אל לבו,
דומים לבוראם, ויאמר ה' אל לבו.

אמר רבי אלעזר בשם ר' יוסי בן זמרא:
וחנה היא מדברת (ו) על לבה על עסקי לב.
אמרה לפני הקב"ה: רבונו של עולם, כלום בראת דבר אחד לבטלה?!
בראת עינים לראות,
אזנים לשמוע,
פה לדבר,
חוטם להריח,
ידים לעשות מלאכה,
דדים הללו שבראת על לבי לא להניק בהם,
תן לי בן להניק בהם?!

אמר רבי אלעזר:
חנה הטיחה דברים כלפי מעלה, שנאמר: ותתפלל על ה'.

ותדר נדר ותאמר
אמר ר' יצחק הבבלי:
מאן דנדר [בעת צרה] מצוה, דכתיב: וידר יעקב נדר לאמר, לאמר לדורות שיהיו נודרים בשעת צרתן.
וכן הוא אומר: אשר פצו שפתי ודבר פי בצר לי.

אמר רב:
ארבעה הם שנדרו, שנים נדרו ונשתכרו ושנים נדרו והפסידו.
יעקב נדר והפסיד שמתה אשתו רחל.
יפתח נדר והפסיד בתו.
ישראל נדרו ונשתכרו, שנאמר: וידר ישראל נדר.
חנה נדרה ונשתכרה, שנאמר: ותדור נדר ותאמר.

ותדר נדר כל מעשיה בכפלים
כעסה בכפלים וכעסתה צרתה גם כעס.
מנתה בכפלים מנה אחת אפים.
בכייתה בכפלים, ובכה תבכה.
ראייתה בכפלים, אם ראה תראה.
נדרה בכפלים, ותדר נדר.

ה' צבאות אם ראה תראה
אמר רבי אלעזר:
מיום שברא הקב"ה את עולמו לא היה אדם שקרא להקב"ה צבאות, עד שבאת חנה ואמרה לפניו: רבש"ע, מכל חיילות שבראת בעולמך קשה לפניך שתתן לי בן אחד?!

משל למה הדבר דומה?
למלך בשר ודם שעשה משתה לעבדיו, בא עני אחד ועמד על הפתח.
אמר להם: תנו לי פרוסה אחת ולא השגיחו עליו, דחק ונכנס לפני המלך.
אמר: מכל סעודה שעשית קשה לך ליתן לי פרוסה אחת?!

אמר רבי יהודה ברבי סימון:
אמרה חנה לפני הקב"ה: רבש"ע, יש צבא למעלה יש צבא למטה, הצבא של מעלה לא אוכלים ולא שותים ולא פרים ורבים ולא מתים אלא חיים לעוה"ב, והצבא של מטה אוכלים ושותים ופרים ורבים ומתים ואינם חיים, ואיני יודעת מאי זו צבא אני, אם מצבא של מעלה אני לא אהא לא אוכלת ולא שותה ולא מולידה ולא מתה אלא חיה לעולם, ואם מצבא של מטה אנכי אהא מולידה ואוכלת ושותה.

דבר אחר:
חנה הייתה עולה לרגל וראתה כל ישראל, אמרה לפניו: רבש"ע, כל הצבאות הללו יש לך ואין לי אחד בהם.

אמר ר' יהושע בן לוי:
א"ל הקב"ה: חנה, את הרבית בחייילותי אף אני ארבה חיילותיך, דכתיב: כל אלה בנים להימן חוזה המלך בדבר אלהים להרים קרן.
וכתיב: ויתן האלהים להימן ארבעה עשר בנים ושלש בנות.

אם ראה תראה בעני אמתך וגו'
אמר ר' אלעזר:

אמרה חנה לפני הקב"ה: אם ראה מוטב, ואם לאו תראה,
אלך ואסתתר בפני אלקנה בעלי ומשקה לי מי סוטה, ח"ו שאתה עושה תורתך פלסתר, שנאמר: ונקתה ונזרעה זרע.

הניחא לר' שמעון דאמר:
שאם הייתה עקרה נפקדת.

אלא לרבי דאמר:
אם הייתה יולדת בצער יולדת בריוח, קצרים יולדת ארוכים, שחורים יולדת לבנים, אחד יולדת שנים, מאי אם ראה תראה?
דברה תורה כלשון בני אדם.

דבר אחר:
אם ראה
בצערי.

תראה
בעיבורי,
תראה
בלידתי.

אם ראה תראה בעני אמתך וזכרתני ולא תשכח את אמתך ונתת לאמתך
אמר ר' יוסי בר חנינא:
שלש אמתות הללו למה?
אמרה לפני הקב"ה: רבש"ע, שלשה דבקי מיתה בראת באשה.

ואמרי לה: שלשה בדקי מיתה בראת באשה, ואלו הם:
חלה
נדה
והדלקת הנר
כלום עברתי על אחת מהן?!

ונתת לאמתך זרע אנשים
מאי זרע אנשים?
אמר רב:
גבר בגוברין.

ושמואל אמר:
זרע שמשח שני אנשים.
מאן אינון?
שאול
ודוד.

ר' יוחנן אמר:
זרע ששקול כשני אנשים.
ומאן אינון?
משה,
ואהרן.
שנאמר: משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו.

ורבנן אמרין:
זרע שהוא מובלע בין אנשים לא ארוך ולא גוץ לא אלם ולא חגר לא אוכם ולא גיחור לא חכים ולא טפש.

דבר אחר:
אנשים חכמים,
כמה דאת אמר: אנשים חכמים ונבונים,
אנשים נביאים, וישארו שני אנשים במחנה.
אנשים גדולים, והאיש בימי שאול זקן בא באנשים.

אמרו לחנה: (ז) למה את שואלת אנשים חכמים ונבונים גדולים וצדיקים?
אמרה להם: שהם לשמו של הקב"ה.

ונתתיו לה' כל ימי חייו ומורה לא יעלה על ראשו
תמן תנינן:
נזיר היה שמואל כדברי ר' נהוראי, שנאמר: "ומורה לא יעלה על ראשו".
נאמר בשמשון: מורה, ונאמר בשמואל: מורה.

אמר לו ר' יוסי:
והלא אין מורה אלא של בשר ודם, דמתרגמינן "ומרות אינשא לא תהא עלוהי"?

אמר לו ר' נהוראי:
והלא כבר נאמר: איך אלך ושמע שאול והרגני כבר היה עליו מורא של בשר ודם.

אמר ר' לוי:
לא תבא שמה יראת שמיר ושית
מה הדין (שערא) [סירא] לא מפחדא אלא מפרזלא, אף הדין שערא לא פחדא אלא מפרזלא.

והיה כי הרבתה להתפלל
ר' חייא בשם ר' יוחנן ור' שמעון בן חלפתא בשם ר' מאיר:
מכאן כשכל המרבה בתפלה נענה.

מיחלפא שיטתיה דר' לוי:
דכתיב: בכל עצב יהיה מותר ודבר שפתים אך למחסור.

ר' אבא בריה דרב פפי ור' יהושע דסכנין בשם ר' לוי:
חנה על ידי שרבתה בתפילה, קצרה ימיו של שמואל, שנאמר: וישב שם עד עולם עד עולמו של לוים, דכתיב: ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה.
והא אינון חמשין ותרתין?

אמר ר' יוסי בר אבין:

שתים שגמלתו.

אמר רב המנונא:
כמה הלכתא גברוותא איכא למשמע מהני קראי דחנה. וחנה היא מדברת על לבה, מכאן שהתפלה צריכה כוונה.

רק שפתיה נעות
מכאן למתפלל שצריך שיחתוך בשפתיו.

וקולה לא ישמע
מכאן למתפלל שאסור להגביה קולו בתפלתו.

ויחשבה עלי לשכורה
מכאן שאסור לשכור להתפלל.

ויאמר אליה עלי עד מתי תשתכרין
אמר רבי אלעזר:
מכאן לרואה בחברו דבר שאינו הגון לו שצריך להוכיחו.

ותען חנה ותאמר לא אדוני
אמר עולא ואיתימא ר' יוסי בר חנינא:
אמרה לו: לא אתה אדון בדבר זה ולא רוח הקדש שורה עליך שדנתני לכף חובה ולא דנתני לכף זכות, מי לא ידעת, דאשה קשת רוח אנכי.

וייין ושכר לא שתיתי
אמר ר' אלעזר:
מכאן לחושדין אותו בדבר ואין בו צריך להודיעו.

אל תתן את אמתך לפני בת בליעל
מכאן לשכור המתפלל כאלו עובד ע"א, דכתיב הכא: לפני בת בליעל.
וכתיב התם: יצאו אנשים בני בליעל מקרבך.
מה להלן ע"א אף כאן ע"א.

ויען עלי ויאמר לכי לשלום
אמר ר' אלעזר:
מכאן לחושד דבר בחברו ואין בו צריך לפייסו.
ולא עוד, אלא שצריך לברכו, שנאמר: ואלהי ישראל יתן את שלתך אשר שאלת מעמו.

אשה קשת רוח אנכי
כי צרתי מתקשה בי.

רבי חגי בשם ר' יצחק:
מאותם שקשים לקבל מתנותיהם אני, כגון שרה וחברותיה.

יין ושכר
לא חדש ולא ישן.

אל תתן את אמתך לפני בת בליעל (ח)
אל תרפיסני קדמה.

ויען עלי ויאמר לכי לשלום
שלמא מן דידי שלמא מן ברייך.

ואלהי ישראל יתן את שלתך
כתיב,
א"ל: הבן הזה שאת עתידה להעמיד, הרבה שלל עתיד הוא לשלול בתורה.

ותלך האשה לדרכה
מהו לדרכה?
שפרסה נדה.

ופניה לא היו לה עוד
מלמד שהיו פניה דומות לקוף ונתרפא.

ויהי לתקופת הימים ותהר חנה ותלד בן
אמר מר זוטרא:
אפילו למאן דאמר יולדת לתשעה אינה יולדת למקוטעים, יולדת לשבעה יולדת למקוטעים, שנאמר: ויהי לתקופת הימים מיעוט תקופות שתים, מיעוט ימים שנים.

בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה.
מנלן?
אמר ר' אלעזר:
אתיא זכירא זכירה, פקידה פקידה.

כתיב בה ברחל:
ויזכור אלהים את רחל.
וכתיב בה בחנה: ויזכרה אלהים.
ואתיא זכירה זכירה מראש השנה דכתיב: שבתון זכרון תרועה.
ואתיא פקידה פקידה מחנה, כתיב בחנה: כי פקד ה' את חנה.
וכתיב בה בשרה, וה' פקד את שרה.

פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום מצאני זקן אחד אמר לי: רבי, מפני מה בעלי בתים שבישראל נעצרים על הבנים מהיות להם?
אמרתי לו: בני, מפני שהקב"ה אוהבן אהבה גמורה ושמח בהם ומצרפן כדי שירבו רחמים לפניו.
צא ולמד מאברהם ושרה שהיו עקרים מיצחק חמשה ושבעים שנה, והרבו רחמים עד שבא יצחק ושמחו בו.

צא ולמד מרבקה
שהיתה עקרה עשרים שנה והרבתה רחמים עד שבא יעקב ושמחו בו.
צא ולמד מרחל שהייתה עקרה ארבע עשרה שנים משני ילדיה והרבתה רחמים עד שבאו שניהם ושמחה בהם.

צא ולמד מחנה
שהייתה עקרה תשע עשרה שנה וששה חדשים עד שבא שמואל ושמחה בו.

אך יקם ה' את דברו
ר' ירמיה בשם ר' שמאול בר רב יצחק:
בכל יום ויום הייתה בת קול יוצאת ומפוצצת בכל העולם כולו ואומרת: עתיד צדיק אחד לעמוד ושמו שמואל, וכל אשה שהייתה יולדת בן הייתה מוציאה שמו שמואל, וכיון שהיו רואים את מעשיו היו אומרים: אין זה שמואל, וכיון שנולד זה ורואים את מעשיו, אמרו: כמדומין אנו שזה הוא.

סימן עט
ותביאהו בית ה' שילה
שנו רבותינו:
עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות ועבודה בבכורות, משהוקם המשכן נאסרו הבמות ועבודה בכהנים. קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים, וקדשים קלים בכל מקום.

באו לשילה נאסרו הבמות ולא היה שם תקרה אלא בית של אבנים מלמטה ויריעות מלמעלה והיא הייתה מנוחה, קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים, קדשים קלים ומעשר שני בכל הרואה.

באו לירושלים נאסרו הבמות ולא היה להם עוד היתר והיא הייתה נחלה.

באו לשילה נאסרו הבמות ולא היה שם תקרה.
מנא הני מילי?
אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן:
כתוב אחד אומר: ותביאהו בית ה' שילה אלמא בית הוא.
וכתוב אחד אומר: ויטוש משכן שילה אהל שכן באדם אלמא אהל הוא, הא כיצד?
מלמד, שלא היה שם תקרה, אלא בית של אבנים מלמטה, ויריעות מלמעלה.

סימן פ
וישתחו שם לה'.
הגלויות אינם מתכנסות אלא בזכות ההשתחואה, שנאמר: והשתחויתם מרחוק.
חנה לא נפקדה אלא בזכות ההשתחואה, שנאמר: וישתחו שם לה'.
בית המקדש לא נבנה אלא בזכות ההשתחואה, שנאמר: רוממו ה' אלהינו והשתחוו.
המתים אינם חיים אלא בזכות ההשתחואה, שנאמר: בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עושנו.

אני האשה הנצבת עמכה בזה
אמר ר' יהושע בן לוי:
מכאן שאסור לישב בתוך ארבע אמות של תפילה.

אל הנער הזה התפללתי
אמר ר' אלעזר:
מכאן ששמואל היה מורה הלכה בפני רבו, שנאמר: וישחטו את הפר ויביאו את הנער אל עלי.
משום דוישחטו את הפר הביאו את הנער אל עלי?
אלא אייתו תורא לקורבנא.
א"ל עלי: קרו כהן דליתי ולשחוט. חזינהו שמואל דהווה מהדרי בתר כהנא למשחט.
א"ל: מה לכו למהדר בתר כהנא, שחיטה כשרה בזר?
אתיוה לקמיה דעלי א"ל: מנא לך הא?
א"ל: מי כתיב ושחט הכהן?
ושחט את בן הבקר כתיב, והדר: והקריבו בני אהרן הכהנים מקבלה ואילך מצות כהונה, מכאן על השחיטה שכשרה בזר.
אמר ליה: מימר שפיר קאמרת, אלא מי שהוא מורה הלכה בפני רבו חייב מיתה.
אתיא חנה וקא צווחת קמיה: אני האשה הנצבת עמכה בזה.
אמר לה: שבוק לי דאענישיה, ובעינא רחמי ויהבי לך ברא טבא מניה.
א"ל: אל הנער הזה התפללתי.

וגם אנכי השאלתיו לה'
באותה שעה נצנצה בה רוח הקדש, כל הימים ששמואל קיים שאול קיים.

(ט) רבי שמואל בר רבי יצחק אמר:
בת ק"ל שנים הייתה ונפקדה כשם שנפקדה יוכבד.


הפרק הבא    הפרק הקודם